אקדים, חובת הצומות מוזכרת בנביא "כה אמר ד'… צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי…"(זכריה פר' ח' פס' י"ט) ומובאת להלכה "וארבעת ימי הצומות האלו הרי הן מפורשין בקבלה צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי, צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שהוא בחדש הרביעי, וצום החמישי זה תשעה באב שהוא בחדש החמישי, וצום השביעי זה שלשה בתשרי שהוא בחדש השביעי, וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחדש העשירי" (רמב"ם הל' תעניות ה' ד') לעניינינו, ניתן לעלות לתורה, ומן הטעמים הבאים, הראשון,חולה כמתענה. ההלכה קובעת שאין לעלות לתורה את מי שאינו מתענה "…שאין עומד לקרות בתורה בתענית ציבור מי שלא התענה" (שו"ע או"ח תקס"ו ו'), חולים אף שאין בהם סכנה פטורים מלהתענות בג' הצומות "…אם הוא חולה שאין בו סכנה בודאי פטור מלהתענות ואסור לו להחמיר על עצמו" (מ"ב סי' תק"נ ס"ק ד'), וכל זה גם בחולה שאין בו סכנה "רוצה לומר שהוא חלוש וחש בגופו, אף על פי שאין בו סכנה מאכילין אותו" (מ"ב שם ס"ק י"א). "…ומכל מקום אף הצריך לאכל לא יתענג עצמו בבשר ויין, רק כפי מה שצריך" (מ"ב סי' תק"נ ס"ק ה'), ועל כן נחשב החולה כמי שהתענה, ופרט ב"תשעה באב" שיש בו עינויים נוספים שלא פטרוהו מאלו אלא אם כן הכביד החולי (שו"ת חת"ס או"ח קנ"ז). השני,חיוב היום. קיימת מחלוקת האם חובת קריאת התורה בתענית נובעת מהתענית או שהיא נובעת מעצם היום, יש הסוברים שאינה מדין התענית אלא מעצם היום, וממילא אינה מונעת ממי שלא התענה לעלות לתורה (חת"ס שם בדעה השנייה), ויש מי שסובר שחיוב זה הוא מדין התענית (מהר"ם בן חביב מובאים דבריו בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ד סי' קי"ג), רבי עקיבא איגר הסתפק בכך אך עיקר ספקו היה ביחס לתפילת מנחה של יום הכיפורים, (שו"ת רע"א מהדורא קמא סי' כ"ד) השלישי,אכילה בשיעורים. קיימת מחלוקת האם דין "אכילה בשעורים" הנהוג ביום הכיפורים שייך גם בשאר תעניות, ולפי"ז חולה שאכל פחות מכשיעור יחשב כמתענה (ביאור הלכה תקנ"ד בד"ה "דבמקום חולי וכו') אמנם, תמהו על כך ובכדי ליישב חילקו בין חולה שהותר לו לאכול כרגיל, לבין בריא החושש שמא יחלה, שיאכל בשיעורים, וכגון שיש מגיפה בעיר (נשמת אברהם, ח"ד, סי' תקנ"ד סעיף ו' אות א', עמ' ע"ד, בשם הגרש"ז אויערבך). רביעית,אנוס כמי שהתענה. ההלכה מבחינה בין אכילה בתענית מחמת אונס, כגון חולי, לבין מי שלא התענה סתם (שו"ת שערי צדק או"ח סי' קי"ט). הרב אליעזר וולדינברג הורה למעשה שחולה יעלה לתורה ויברך (ציץ אליעזר, חלק ט"ו, סימן ל"ב). במאמר מפרי עטו של הרב יהושע בן מאיר שכותרתו "חיילים בתנאי שרב'" מובאת עצתו של הרב אברהם שפירא זצ"ל שמי שאינו מתענה מחמת פעילות מבצעית, לא יברך ברכת התורה בבקר, ובברכה שיברך בעת שיעלה לתורה יפטור עצמו מחיוב ברכת התורה של אותו היום.