אקדים, חיסון הוא אמצעי ריפוי מונע, שמונע השפעה של גורמים מזיקים לבריאות כמו נגיפים ומחלות שונות, לפניי שהם פוגעים בגוף. תכלית החיסון היא לאמן את מערכת החיסון וללמד אותה להכיר מחוללי מחלות, פתוגנים, שהמערכת אינה ערוכה להתמודד מולם. חיסונים הם ממצילי החיים הגדולים בתולדות האנושות. חיסונים הם הקלה כלכלית משמעותית, שכן הם חוסכים טיפולים רפואיים ושימוש. לעניינינו, במידה ויוכח כי אין תופעות לוואי משמעותיות, חובה להתחסן. ומן הטעמים הבאים, הראשון, סכנה. ההלכה אוסרת על כניסה לסכנה, שלושה פסוקים המובאים בספר דברים כגון, "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם.." ( ד' ט"ו), מהווים מקור לכך, בתלמוד מובא שהגמון אחד למד משם על החובה להיזהר בשמירת הנפש (ברכות ל"ג ע"ב). מכאן הסיק רבי מרדכי יפה שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, (לבוש יו"ד, סי' קט"ז). אומנם כניסה לסכנה מועטה כדי למנוע סכנה עתידית גדולה מותרת, על כן כתב בעל תפארת ישראל, שמותר לעשות חיסון נגד אבעבועות שחורות, אף שאחד מאלף מת כתוצאה מהחיסון, כיון שאם יחלה הסכנה קרובה יותר. ולכן רשאי להכניס את עצמו בסכנה רחוקה כדי להציל את עצמו מסכנה קרובה. ומביא ראיה לדבריו מהבית יוסף שכתב בשם הירושלמי שחייב אדם להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את חברו מוודאי סכנה (חו"מ סי' תכ"ו). ואם להציל את חברו יש חיוב להכניס את עצמו בספק סכנה, כ"ש שיש לו רשות להכניס את עצמו בספק סכנה כדי להציל את גופו (יומא פ"ח מ"ו)). השני, שומר פתאים ד'. מצאנו פעמים שחז"ל התירו להיכנס למקום סכנה מחמת הסברה ש"שומר פתאים ד'", לדוגמא, במסכת שבת התירו הקזת דם ביום ששי דכיון דדשו ביה רבים, שומר פתאים ד' (קכ”ט ע"ב). עוד מובא בתלמוד כי אין להימנע מלמול ביום המעונן משום, 'שומר פתאים ד" (יבמות ע"א- ע"ב). מהו שיעור אחוזי הסיכון שבו נאמר הכלל ש"שומר פתאים ד'", הרב יעקב עטלינגר תלה נידון זה – במחלוקת רש"י ור"ת לגבי ג' הנשים שסכנה להם להתעבר וחכמים אמרו שלא תשתמש במוך משום ששומר פתאים ד', לדעת רש"י – אין לחוש לסכנה באופן שהחשש הוא רחוק מאוד בגדר מיעוט שבמיעוט. אולם לפי ר"ת – היינו דווקא כשיש סכנה ודאית כגון שנפל גל של אבנים וספק אם יש שם אדם יהודי, אז מחללין שבת כדי להצילו, והוכיח את דבריו, שהרי איך מותר לכתחילה להפליג בים בספינה או ללכת דרך מדברות, שהם מהדברים שמברכים עליהם "הגומל" כשניצולו, והלא אסור להכניס עצמו למקום סכנה? אלא בהכרח כל שאין עכשיו סכנה לפנינו אלא רק חשש שמא יסתכן, סומכים על הרוב שלא תתעורר סכנה (שו"ת בנין ציון סי' קל"ז). הרב זילברשטיין בשם הרב אלישיב כותב ש-5% כבר נחשב מיעוט שאינו מצוי. וא”כ בשיעור סכנה של פחות מ-5% ודאי שאין חיוב לחוש (שיעורי תורה לרופאים, ח"ב סי’ צ"ו עמוד 212). ולכן כיון שהרוב המוחלט של הרופאים סבורים שיש לעשות את החיסונים, ודאי שיש חובה לעשותם, שלהלכה אנו אומרים שכל ששני רופאים אומרים שיש בדבר משום פיקוח נפש אפי' מאה רופאים אומרים שאין בזה פיקוח נפש, שומעים לשניים, מפני שזה ספק פיקוח נפש (שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' ט"ו). השלישי, החיסון. היות ומי שיש לו איזושהי הפרעה חיסונית מסתכן כאשר המחלה פוגעת בו, ומסכן בכך את כל אלו מסביב שיש להם בעיות כלשהן מי שאינו מתחסן הופך ממש "חב לאחריני" ובמידה והוא חולה יתכן שהוא ממש רודף אותם אפילו שאין זה ברצונו אך באשמתו (סנהדרין ע"ג ע"א, רמב"ם, רוצח ושמירת הנפש, פ"א ה"ו), ומצאנו בפוסקים שדנים בחובה להתחסן כפיקוח נפש, כן כתב הרב הרצוג, שדן על חיסון בשבת מחשש להתפשטות מחלה, ומכריע שזה תלוי ברופאים, ואם הם אומרים שהמחלה עלולה להתפשט יש לחסן אפילו בשבת גם אם החיסון כרוך במלאכות מדאורייתא  (שו"ת היכל יצחק אורח חיים סימן ל"א).