אקדים, מצווה מדברי חכמים להדליק נר לכבוד שבת "הדלקת נר בשבת אינה רשות….אלא חובה…ומדליק את הנר… וחייב לברך קודם הדלקה…אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים" (רמב"ם הל' שבת פ"ה ה"א), קיימת דעה שהדלקת הנר בשבת היא מצווה מן התורה (יראים תכ"ט), דעה זו לא נתקבלה להלכה, לעניינינו, תדליק האישה את נרות השבת במקום בו הם סועדים, ותשאיר אור דלוק במקום בו היא ישנה, וזאת מן הטעמים הבאים. הראשון, שלום בית. שלום בית מוזכר בהלכה כטעם שמפניו יש להדליק נרות "אמר רבא, פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו" (שבת כ"ג ב'), ובמקום אחר "…מאי ותזנח משלום נפשי? – אמר רבי אבהו, זו הדלקת נר בשבת" (שבת כ"ה ב') "…שלא היה לו ממה להדליק, ובמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה" (רש"י שבת כ"ה ב'), על כן כדי שלא יהא הולך ונכשל כטועם להדלקת נרות שבת וכדי שלא יהא הולך ונכשל אך הוא אינו הטעם העיקרי להדלקת הנר ראוי להשאיר אור בכל החדרים "יהא זהיר וידליק בכל החדרים שהולך שם…"(מג"א סי' רס"ג ס"ק א', ובמ"ב שם ס"ק ב'). טעם 'שלום ביתו' מוזכר בהקשר של דיני קדימה כשאין לו די כסף גם לנר חנוכה וגם לנר שבת "היה לפניו נר ביתו ונר חנוכה או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו…" (רמב"ם מגילה וחנוכה ד' י"ד), ועוד שדרשת הפסוק שעליו סמכו חכמים "ותזנח משלום נפשי", מדרש אגדה הוא. השני, מקום הסעודה. הטעם העיקרי להדלקה קשור במקום הסעודה. מרבית הראשונים הטעימו את סיבת התקנה להדליק נר בשבת מפני עונג האכילה "…דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג…"(תוס' שבת כ"ה ב' ד"ה "הדלקת נר בשבת חובה"), ומטעם נוסף כבוד שבת, "כבוד שבת הוא שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא…"(רש"י שבת כ"ה ב' בד"ה "חובה"), אם כך יש להדליק דווקא במקום הסעודה. הרמב"ם הביא את שני הטעמים "…ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת שכל אלו לכבוד שבת הן" (רמב"ם הל' שבת פ"ל ה'), וכן "…ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת…"(שבת פ"ה הל"א), וכלל לא הזכיר 'שלום בית', השלישי, הטעם מפני 'שלום בית' נוגע גם למקום הסעודה. בשאלה האם להקדים סעודת שבת בקיץ כשהימים ארוכים כתב הכל-בו "…שאין אוכלין מבעוד יום כל כך…לפי זה אין לאכול כי אם במקום הנר, ועוד סמך מדאורייתא, משום שלום הבית, ואם היה מותר להקל כל כך ולאכול מבעוד יום, מה שלום הבית איכא" (כלבו סימן ל"א), מדברי הכל-בו משמע שגם במקום הסעודה צריך נר דולק ועל כן יש להמתין עד שקצת חשיכה ורק אז להדליק הנר, ושאין לאכול מידי מוקדם בשעה שהנר אינו ניכר, ועל אף שניתן היה לקיים את טעם 'שלום בית' משחשכה ובשאר החדרים בהם ישנים. בנוסף, רצוי לציין כי קיימת גרסה תלמודית לפיה הדלקת הנר קשורה בהכרח למקום הסעודה. גרסה זו שונה מן הגרסה המופיעה בתלמוד ולפיה עיקר ההדלקה דווקא במקום האכילה "…שאני אומר הדלקת הנר בשבת חובה לאכול אצל הנר" (ב"ח רס"ד ב'). בכל אופן יש לדאוג שגם במקום הלינה יהיה אור.