אקדים, החיישנים הם כאלו שבאמצעותם מתרחשת פעולת שרשרת שתוצאותיה פתיחת דלת, הפעלת מזגן, הידלקות אור וכדומה, תהליכים חשמליים שאין האדם עושה פעולה מיוחדת להפעלתם. קיימים שני סוגים עיקריים של חיישנים: חיישנים תרמיים, המבוססים על קליטת קרינה בתחום העל-אדום וחיישנים אופטיים. החיישנים התרמיים מבוססים על עקרון הפליטה של גוף שחור. בטבע כל גוף שנמצא בטמפרטורה מעל האפס המוחלט, פולט קרינה כאשר גוף מתקרב לחומר כזה, קרינתו מעלה את המתח החשמלי שבחיישן, ואם החיישן מחובר למעגל חשמלי, אפשר יהיה לזהות זרם. למעשה, מעגל חשמלי זה מחובר כל הזמן, ובכל עת זורם בו זרם חלש, ורק כאשר מתקרב גוף בעל טמפרטורה נתונה, הזרם מתגבר. הסוג השני של החיישנים הוא חיישנים אופטיים. קרן אור בלתי נראית נשלחת באוויר. כאשר גוף נכנס לאזור זה, הקרן מוזזת או מוסתרת מן הגלאי, ובכך מופעלת או מופסקת המערכת החשמלית הצמודה למעגל של הגלאי. לעניינינו, יש לחלק בין הדלקת האור והורדת המים, לבין רחיצת ידיים וייבושם. ומן הטעמים הבאים, הראשון, פסיק רישיא, עיקרון הלכתי שאומר כי פעולת היתר שוודאי שהיא תגרום לפעולת איסור אסור לעשתה אע"פ שהאדם אינו מתכוון לאיסור. "עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שוודאי תיעשה בשביל אותו מעשה אף על פי שלא נתכוין לה חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד? הרי שצרך לראש עוף לשחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה אלא המוות בא בשבילו, וכן כל כיוצא בזה" (רמב"ם הל' שבת פ"א ה"ה-ה"ז). לדוגמא, אסור לגרור כיסא בשבת, אם וודאי שהגרירה תגרום לחריץ באדמה (שבת כ"ט ע"ב). האחרונים הסבירו עיקרון יסודי בדין פסיק רישיה, הנלמד מדברי הראשונים דין 'פסיק רישיה'  שחייבים עליו, שייך רק במקרה שאי אפשר להשיג את המטרה הרצויה כי אם בעשיית מעשה שהוא מלאכה, דהיינו מעשה שתכליתו מובנת מתוכו (שערי יושר, שער ג' פרק כ"ה). השני,  יחד עם מלאכה המותרת נעשית מלאכה אסורה, מובא בתלמוד "רוק דורסו לפי תומו ואמר רב ששת, נחש דורסו לפי תומו. ואמר רב קטינה, עקרב דורסו לפי תומו…" (שבת קכ"א ע"ב). הרמב"ן בחידושיו על אתר הסביר סוגיה זו כך: "ומסקנא דשמעתא – נחש דורסו לפי תומו, ופירוש אפילו במתכוין", וחזר על כך במלחמות (מ"ה, ע"ב מדפי הרי"ף), בדרך זו הלכו עוד ראשונים, והרשב"א הרחיב שאפילו אם כוונת האדם למלאכה האסורה, אבל יש לו עוד כוונה למעשה מותר – הדבר מותר וסבר (על פי הירושלמי שבת פי"ג ה"ו). השלישי, פסיק רישיה באיסור דרבנן. האחרונים נחלקו בדין 'פסיק רישא' באיסור דרבנן. יש המתירים (תרומת הדשן, סי' ס"ד, ס"ו, יביע אמר, ח"ד סי' ל"ד אות כ"ו, ל"א). ויש האוסרים (מגן אברהם, סי' ש"יד, ס"ק ה'). אם כן, גם אם נניח שיש בהפעלת החיישנים משום 'פסיק רישא', עדיין יש להבחין האם התוצאה החשמלית הנגרמת הינה בגדר איסור דאורייתא, וכבר התקבל בין פוסקי הדור האחרון שכאשר מדובר במכשיר חשמלי שאין בו חוט המתלהט, מעיקר הדין אין בהפעלתו לא איסור בונה ואף לא איסור מוליד, אל משום 'עובדין דחול' (שו"ת שיח נחום סי' כ"ה עמ' 68). הרביעי, הפעלת חיישנים.  כאשר אדם עושה פעולה מותרת שאין שם 'מלאכה' עליה, כגון שתוך כדי הליכתו דרס על נחש והרגו, גם אם יש תוצאה שאסורה, אין לה דין של 'פסיק רישיה'. אם כן, כאשר האדם הולך לפי תומו, ויש חיישן המזהה אותו ומפעיל מערכת חשמלית, גם אם האדם מודע לתוצאה ונהנה ממנה, אין לאסור, ובלבד שאינו מוסיף פעולה מיוחדת הגורמת להפעלה החשמלית. כך הכריע הרב ואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ס"ט עמ' מ"ג-מ"ד). במקרה שהאדם עושה פעולה מכוונת ייחודית להפעלת מערכת חשמלית, אף אם הפעולה היא לא במגע ישיר אלא על ידי חיישנים וכך היא דרך הפעלת המערכת, נראה שיש לאסור.