אקדים, מדחום דיגיטלי מדחום דיגיטלי כולל חיישן טמפרטורה רגיש, המתרגם את מידות החום למספרים בצג דיגיטלי הקבוע במכשיר. המכשיר ניזון מסוללות, ויש בו תכונה הממירה את הטמפרטורה לתצוגה בחלונית. כדי להשתמש במדחום זה יש צורך ללחוץ על לחצן 'הפעלה', להדלקת הצג ולחיבור מתח לתוכנה. מקרבים את החיישן לגוף האדם, והצג מציג את הטמפרטורה במדרג עולה. בדרך כלל תוך פחות מדקה מתקבלת התוצאה הסופית, המייצגת את חום הגוף. הווי אומר, האדם מבצע בעיקר שתי פעולות, (1) לחיצת הפעלה. (2) הצמדה לגוף. לעניינינו, נראה שלא ימנע מביקור חולים בשבת, ואף אם מדידת החום תעשה על ידי יהודי, וראוי ע"י גוי ובמדחום כספית, ומן הטעמים הבאים. הראשון, מדחום דיגיטלי. השימוש במדחום דיגיטלי בשבת לחולה שאין בו סכנה אסור (נשמת אברהם, או"ח, סימן ש"ו סע' ז'), איסור זה למרבית הפוסקים הוא מדרבנן. השני, שעת מגיפה. למדנו בגמרא, מכריז רבי יוחנן, רבי זירא, לא הוה יתיב בזיקיה. [לא היה יושב מול הרוח הנושבת ממושבם של חולי ראתן, כדי שלא ידבק מהן]. רבי אלעזר לא עייל באהליה [לא היה נכנס באהלם, שלא ידבק מהם]. רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה [לא היו אוכלים מביצי אותו מבוי שגרים בו חולי ראתן] (כתובות ע"ז ע"ב). וידוע מהגאון הרב ישראל סלנטר שבשעת מגפת החולירע הורה אף לבריאים לאכול ביום הכיפורים, וכיוצ"ב במקורות רבים. [החשש שם היה, שאדם רעב עלול להדבק מהמחלה. ראה הרב משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה אורח חיים ג', צ"ז). מגיפת הקורונה מדבקת ומתפשטת וכבר הפילה חללים רבים, ובפיקוח נפש של רבים הקלו (הרב ש' ישראלי, עמוד הימיני, עמ' רי"ד-רט"ו, הרב אוירבך מובא במאמרו של הרב מ"מ פרבשטיין, אסיא נ"ג-נ"ד, תשנ"ד, עמ' 100) השלישי, ביקור חולים. מקורה בפסוק "…והודעת להם את הדרך אשר ילכו – זה ביקור חולים…" (נדרים מ' ע"א), אלא שנחלקו הפוסקים, לדעת הרמב"ם מצווה זו היא מדרבנן (הל' אבל פר' י"ד ה"א), ראשונים אחרים סברו שמצוות ביקור חולים היא מן התורה (רבינו יונה והריטב"א, עיין אנציקלופדיה תלמודית, ערך ביקור חולים). מגדרי מצווה זו להשתדל בכל צרכי החולה הנחוצים לו, בין שיעשה המבקר בעצמו, או שיצווה לאחרים לעשות, ולפקח בצרכי החולה (רא"ש, נדרים מ' ע"א, רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש). וכן לעודד את החולה ולגרום לו נחת (רמב"ן, תורת האדם, שם). מצוות ביקור חולים היא גם בחולים המאושפזים בבית חולים, אף על פי שיש שם רופאים ואחיות המטפלים בו (עיין ילקוט יוסף, ח"ז סי' א' ס"א). חשש נוסף שאנשים ימנעו לבוא לחדר המיון מחשש שימדדו את חומם ויסתכנו. הרביעי, לפני עוור. 'לפני עור' הוא איסור מהתורה שלא להכשיל אדם בעבירה או במילי דעלמא, שביחס אליהם הוא עיוור שאינו בקי בטיבו. מקור האיסור מן הפסוק "ולפני עיוור לא תתן מכשול ויראת מא-לוקיך" (ויקרא י"ט י"ד). בהקשר לאיסור זה קימת מחלוקת הפוסקים האם גם באיסור דרבנן, כגון, המושיט לחבירו בשר עוף בחלב, עובר על 'לפני עיוור', יש סוברים שעובר איסור מדאורייתא (המנחת חינוך רל"ב ד' בקומץ המנחה, שלא גרע ממכשיל חברו בעצה רעה שעובר על 'לפני עור' מדאורייתא). החמישי, מסייע אין בו ממש. בתלמוד מובא "אמימר שרי למכחל עינא מנכרי בשבתא (החדרת כחול לעין בשבת שהייתה נהוגה בימיהם, והיא אסורה משום 'גזירת שחיקת סממנין') …אמר ליה רב אשי לאמימר, מאי דעתיך – דאמר עולא בריה דרב עילאי, כל צרכי חולה עושין על ידי נכרי בשבת, ואמר רב המנונא, כל דבר שאין בו סכנה – אומר לנכרי ועושה. הני מילי – היכא דלא מסייע בהדיה, אבל מר – קא מסייע בהדיה, דקא עמיץ ופתח! " (ביצה כ"ב ע"א). כלומר, רב אשי מקבל את הקביעה שמותר להתרפא בשבת על ידי נכרי. אך לדעתו בנידון דידן יש בעיה נוספת, משום שהמתרפא עצמו מסייע למעשה האסור על ידי כך שפותח ועוצם את עינו. אמימר משיב שלדעתו אין בכך בעיה משום ש"מסייע אין בו ממש". אלא שלדעת רב אשי בהקשר אחר איסור 'הקפת הראש', הניקף לוקה כאשר הוא מסייע לפעולת ההקפה, היינו שיש בסיוע מעשה של איסור, ובניגוד לדברי אמימר בסוגייתנו. השולחן ערוך פסק להקל "אבל כשעושה לו עובד כוכבים (=רפואה בשבת) מותר לחולה לסייעו קצת דמסייע אין בו ממש". (או"ח שכ"ח בהג"ה סע' י"ז) וכתב שם המגן אברהם "ומשמע שם דאפילו במלאכה דאורייתא מסייע אין בו ממש" ((במס' שבת צ"ג ע"א, מג"א, שם, סקי"ז).