אקדים, 'זונדה' היא צינורית פלסטית, המוחדרת דרך הנחיר אל דרכי העיכול (קיבה או מעי דק). הזונדה משמשת לשתי מטרות – לניקוז או להאכלה, ולמתן תרופות. החדרת הזונדה מתבצעת בצום, כדי למנוע הקאה. הזנה דרך זונדה מיועדת לספק את הדרישות התזונתיות המתחייבות ממצבו של המטופל, כאשר מערכת העיכול מסוגלת לספוג מזון אך המטופל אינו מסוגל לאכול בהתאם לצרכיו הגופניים. הזונדה עוברת דרך האף לוושט ומשם לקיבה, דרכה אפשר להעביר מיני אוכלים וקמחים בצורה דלילה כעין דייסה לחולים שזמנית אין כאפשרותם לאכול לעניינינו, אין לברך על הזנה באמצעות זונדה ומן הטעמים הבאים, הראשון, הנאה. נחלקו הפוסקים האם מברכים על הנאת המעיים בלבד ללא הנאת הגרון. מקור המחלוקת מופיע בהקשר לבליעה חוזרת של חצי זית איסור לאחר שפלטו אותו  "בעא רבי אלעזר מר' אסי, אכל חצי זית והקיאו, וחזר ואכלו, מהו? (חולין ק"ג ב') ר' יוחנן סובר ב'הנאת גרונו' הדבר תלוי, על כן האוכל חצי זית ופולט, וחוזר ובולע את אותו חצי זית עצמו הרי זה כמי שאכל זית שלם, שהרי גרונו נהנה בשיעור כזית מן האיסור, ריש לקיש לעומתו תולה את האכילה ב'הנאת מעיו' ובמעיו אינו מונח אלא חצי זית, להלכה נפסק כר' יוחנן "… אפילו אכל כחצי זית והקיאו וחזר ואכל אותו חצי זית עצמו שהקיא חייב, שאין החיוב אלא על הנאת הגרון בכזית מדבר האסור" (רמב"ם הל' מאכלות אסורות פ' י"ד ה"ג), על אף שהמחלוקת נסובה על אכילת איסור, רבו הפוסקים הסוברים שכל ענייני אכילה שווים הם,  אכילת איסור, אכילת מצווה, או ברכות, ובכולם יש צורך גם ב'הנאת גרון' (שו"ת מהר"ם שיק סי' ר"נ רנ"ט, שו"ת מהרש"ג ח"א סי' כ', שו"ת אחיעזר ח"ג סי' ס"א ובשערים המצוינים בהלכה סי' נ' ס"ק ח') השני, ברכת המזון. נחלקו הפוסקים, יש מי הסוברים שבברכת המזון די ב'הנאת מעיים' גם ללא 'הנאת גרון', ולדעתם שונה ברכת המזון מכל איסורים שבתורה כיוון שנאמר בתורה "ושבעת" (שו"ת פנים מאירות סי' כ"ז בהבנת דברי הרא"ש על הגמ' ברכות דף י"ד ועוד חבר פוסקים המופיעים בטעם השני). ויש החולקים וסוברים שגם ברכת המזון אינה שונה מכל איסורים שבתורה וגם בה צריך גם 'הנאת גרון' (ערוך השלחן יו"ד סי' פ"ה סעי' ט'). השלישי, שתיה. אף לסוברים שברכת המזון שונה משאר דברים, ומברכים ברכת המזון על 'הנאת המעיים' בלבד, (אגלי טל מלאכת טוחן ס"ק ס"ב ב', מור וקציעה סי' קצ"ו, שו"ת פנים מאירות סי' כ"ז), שתייה אינה כאכילה ולגביה וודאי צריך גם 'הנאת הגרון'. הזנה מלאכותית היא בגדר שתייה (שו"ת לבושי מרדכי ח"א סי' ל"ב בשם החת"ס). הרביעי, הזנה. ההזנה מורכבת מכימיקלים, אין לאכילה זו דין לחם, ועל כן אין שייך להחמיר ולברך מפני 'הנאת המעיים' לבדה (וזאת הברכה, בירור הלכה סי' מ"ו עמ' 326). בשולי הדברים הוסיף מדבריו של הרב וולדינברג, המתייחס לפוסקים הסוברים שברכת המזון שונה ושיש לברך ברכת המזון על 'הנאת מעיים' לבדה. בהקשר לכך הוא כותב את הדברים הבאים: "…דמה טוב שישמע ברכת המזון מאחר המחויב בברכת המזון ויוציאו ידי חובה יעויין שם. ובבית חולים הא מצוי זה שישכב באותו חדר עוד אחד שאוכל בדרך טבעי ושיוכל להוציאו בברכת המזון, ולא פעם יחיו על ידי כך חולה שמאכלו כנזכר לעיל, ומדקדק ומחזר אחר מצוות לקיימן, ומצטער כשאין בידו לקיים"  (שו"ת ציץ אליעזר חלק י"ג סימן ל"ה סעי' ג').