אקדים, תפירה רפואית היא פעולה כירורגית או כירורגית – פלסטית, הנעשית לצורך סגירת חתך או קרע בעור, כאשר החתך נוצר בפעולה ניתוחית, הוא מאוחה בסיום הניתוח  בעזרת תפרים. קיימות שיטות תפירה נוספות, המתאימות לצרכים כירורגיים רבים ושונים. בעבר השתמשו בחוטי משי או פלסטיק, ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים חוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות המעיים של בעלי חיים, היתרון בשימוש בסוג זה, כיוון שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף. לעינינו, ניתן לטבול עם התפרים, ומן הסיבות הבאות: הראשונה, מיעוט ואינו מקפיד. חז"ל והפוסקים קבעו תנאים שונים בדיני חציצה. מהתורה, דבר החופה את רובו של הטובל, והוא מקפיד עליו ורוצה להעבירו, הרי זה חוצץ, ואם אינו מקפיד עליו, או שהיה חופה רק מיעוטו – אינו חוצץ. מדרבנן, גזרו על מיעוטו ומקפיד עליו, וכן על רובו ואינו מקפיד, אבל אם היה הדבר חוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו חוצץ ואף לא מדרבנן(נידה ס"ז ע"ב, רמב"ם מקוואות פר' א' הל' י"ב, יו"ד סי' קצ"ח סעי' א'). כיוון שתפרים לא ניתנים להסרה אף למחמירים נראה להקל ומותר לטבול איתם (חכמת אדם כלל קי"ט סעי' ג', ערוה"ש קצ"ח סעי' ט'). השני. צורך רפואי. דבר חוצץ ומשמש צורך רפואי, יש שכתבו שכיוון שרצונו להסירו ומנוע ממנו הדבר, הרי זה נקרא מקפיד עליו וחוצץ(חכמת אדם, קי"ט, בינת אדם, בית הנשים, אות י"ב, לחם ושמלה קצ"ח, ס"ק ס'). רבים חולקים על כך  וסוברים שעל אף שמנוע ממנו להסיר אינו נחשב דבר המקפיד עליו, ועל כן אינו חוצץ (פחד יצחק ע' אשה, שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' ק"ס, שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צ"א, שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כ"ז, שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנ"ט, שו"ת משיב דבר סי' ל"ו, שו"ת פנים מאירות ח"א סי' קמ"ז, שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ע"ט, נחל אשכול סי' ס"ה אות ו', שו"ת בית יצחק חיו"ד סי' י"ט). בדבר שהוא מנוע להסירו מחמת סכנה הכרוכה בכך, בדיעבד בוודאי שאינו חוצץ (או"ז סי' שס"ב אות י"א, לבוש יו"ד סי' קצ"ח אות ו', שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ז, שו"ת זכרון יוסף סי' ט'-י', שו"ת רעק"א סי' ס', שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצ"ב, סד"ט יו"ד סי' קצ"ח סקי"ט). השלישי, דבר הבלוע. הפוסקים דנו האם ניתן לטבול עם סתימה זמנית בשן, רבו הפוסקים שהתירו, ועל אף שעתידים להוציאה אין חשש חציצה שהרי המקום אטום (דרכי תשובה, קצ"ח ס"ק ע"ב, בשם שו"ת אלף המגן ח"ב סי' כ"ו, ובחלקת יעקב, יו"ד סי' ק"ה) הרב צבי פסח פרנק אוסיף וכתב בשם המהרש"ם שכיוון שמקום תמיד יהיה מכוסה ורק מחליפים את חומר האיטום על כן נחשב שאינה מקפדת, ואדרבא העובדה שעתידים להחליף את החומר מוכיחה על כך שאינה מקפדת (הר צבי יו"ד קס"ט, מהרש"ם ח"א סי' ז'). עוד למדו אחרונים מדין רטייה, או חבישה, שכאשר מדובר במכה שאינה עתידה להתרפא והרטייה או החבישה יישארו במקומם לעולם, אף שמחליפין אותם מזמן לזמן הרטייה אינה חוצצת (דברי מלכיאל ח"ה סי' ק"ח, עיין גם אגרות משה יו"ד ח"א סי' צ"ז, מנחת יצחק ח"ה סי' קי"א אות ב'). בספר אוצרות הטהרה מביא בשם השיעור שבט הלוי, והרב אויערבך, שאף כאשר התפרים בולטים מן הבשר מעט, אינם חוצצים (פ"ז אות נ"ז).