התלבטתי, האם להמשיך בטקס החופה כשאם החתן שהייתה על ערש דווי נפטרה במהלכה?

ט׳ בסיון ה׳תשפ״ב (יונ 8, 2022) | כיבוד הרים, שו"ת, אבלות

אקדים, בגמרא מובא מקרה כשנפטר אבי החתן או אם הכלה לפני החופה שאז מקדימים את החופה לקבורה ולאבל "הרב שהיה פתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג (מעורב במים-מוכן לשתייה), ומת אביו של חתן או אמה של כלה, מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה…ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך נוהג שבעת ימי האבלות…ודווקא אביו של חתן או אמה של כלה, דליכא איניש דטרח להו (שאין איש שיטרח בעבורם) אבל איפכא לא"(כתובות דף ג' ע"ב). לעניינינו, יש להמשיך ולקיים את החופה ומן הטעמים הבאים, הראשון, תחילת האבלות. האבלות מתחילה רק לאחר קבורת המת "מאימתי יתחייב אדם באבל משיסתם הגולל אבל כל זמן שלא נקבר המת אינו אסור בדבר מן הדברים שהאבל אסור בהן…" (רמב"ם אבל פ"א ה"ב, רש"י ותו"ס כתובות, ג' ע"ב ד"ה 'אביו של חתן", ותו"ס ד' ע"ב ד"ה 'ופורש'), כמשתמע מלשון הגמרא שההיתר להינשא תחילה כיוון שלא החלה האבלות"…התם משום דלא חל עליו אבילותא, אי לרבי אליעזר, עד שיצא מפתח הבית, אי לרבי יהושע, עד שיסתם הגולל" (שם, ד' עמ' ב'). השני. דחיית האבלות. במפגשים שבין שמחה ואבל, האחד דוחה את חברו כאשר משקלו הערכי של האחד גובר על חברו, לדוגמא, "אבל אינו נוהג אבלותו ברגל, שנאמר "ושמחת בחגך"…" (מו"ק י"ד ע"ב), זאת אף אם קדמה האבלות לרגל, הנימוק "עשה דרבים", דהיינו, שמחת החג שמוטלת על הכלל דוחה את האבלות הפרטית, "עשה דיחיד", דהיינו, מצווה המוטלת רק על אותם יחידים שמתאבלים, "…ומי שמת לו מת בתוך ימי המשתה, אפילו אביו ואמו, משלים שבעת ימי השמחה, ואחר כך נוהג שבעת ימי האבלות" (רמב"ם הל' אבל פ' י"א ה"ז), בהקשר שלנו יש לומר שמצוות הנישואין גוברת על הציווי להתאבל, (הדבר ראוי לבחינה שהלוא האבלות מוגדרת כ"עשה דיחיד", משמע שזו מיצוה מן תורה, וכיצד יידחה מפני שבעת ימי המשתה שאינם אלא מדרבנן? גם אם נניח ששבעת ימי המשתה מקורם מן התורה על סמך הפסוק בבראשית ממעשה יעקב בלאה ורחל "מלא שבוע זאת" (כ"ט כ"ז), ממנו למדו דין שבעת ימי המשתה. כיצד תדחה אבלות שהיא מן התורה ובוודאי יום ראשון שלה מפני שבעת ימי המשתה, שהרי שווים הם? על כן נראה שדין הגמרא "שמכניסים את המת לחדר…ונוהג שבעת ימי המשתה, ואחר כך נוהג שבעת ימי האבלות" אינו נוגע לסוגיית דחייה אלא לכך שעוד לא החלה האבלות). השלישי, דחיית האנינות. נחלקו ראשונים, באופן עקרוני שעת המוות היא זו שמחייבת את האדם להתאבל ולא הקבורה מחייבת את האדם להתאבל, כבר משעת המיתה נחשב האדם לאָבֵל, אלא שבפועל אין הוא יכול לקיים את חובת האבלות כהלכתה עד הקבורה, כיוון שהוא צריך לדאוג לצרכי הקבורה. ואכן דעת הרמב"ן שכל איסורי האבלות תקפים גם בשעת האנינות, למעט אלו שמפריעים לאדם לדאוג לקבורה (כמו איסור יציאה מהבית או נעילת הסנדל) (רי"ף ורמב"ם עיין בטור יו"ד סי' שמ"א). ברם, ראשונים אחרים חולקים וסוברים שכל דיני האבלות הם מדרבנן, ואין להם מקור בתורה (ר"ת, ר"י, רא"ש ועוד, תו"ס ברכות י"ח ע"א ד"ה 'והתניא'). לדעתם אין ללמוד חובת אבלות ממה שמובא בתורה בהקשר עם מות בני אהרן ואכילת הקודשים, שהרי אכילת קדשים אינה נמנית עם איסורי האבלות, אלא עם איסורי האנינות. אדם שמת לו מת נחשב אונן ביום המיתה, ומעמד זה גורר מספר איסורים, אכילת קדשים, אכילת מעשר שני ("לא אכלתי באֹני ממנו"), עבודה במקדש ועוד. איסורים אלו תקפים ביום המוות, ללא כל קשר לשאלה אם המת נקבר באותו היום או לא. דיני האבלות, לעומת זאת, כוללים איסורים אחרים כגון, מלאכה, רחיצה, לימוד תורה, תספורת ועוד, וחלים רק משעת הקבורה, אין לקשור בין דיני אנינות לדיני אבלות, ואין להסיק כי מקור דיני האבלות באיסורי האנינות, כך ביאר הרשב"א את ההיתר להיכנס לחופה ולדחות את האבלות עד לאחר שבעת ימי המשתה שנובע מדיני האנינות (שם ד' ב' "מאי קילותא")

תכנים נוספים באותו נושא:

האם אמירת וידוי עם החולה מותרת בשבת?

וידוי הוא אחד מחלקי התשובה והוא מצווה מן התורה להתוודות על פשע או חטא שביצע האדם כשעבר על מצוות לא תעשה, או ביטל מצוות עשה. בנוסף לווידוי האישי, נקבע בתפילה נוסח וידוי. נוסף על התפילה, נהוג כי אדם הנוטה למות אומר וידוי לפני מותו מצוות וידוי הינה מצווה חשובה, יסודה...

קראו עוד

האם מי שאינו טועם טעם במאכל חייב לברך עליו?

אקדים, טעם הוא אחד מחמשת החושים המסורתיים. טעמו של חומר מורגש בעת מגעו עם פקעיות הטעם הפזורות על הלשון, החך, הרך, ומכסה הגרון. חוש הטעם תורם חלקית בלבד שכן הן מושפעות גם מחושים אחרים, כגון הריח, הראייה וכן המרקם, מ"קור" או מ"חום". חלק מהחולים במחלת הקורונה דיווחו כי...

קראו עוד

?האם מותר לנער כהן לעבוד בחופשת הקיץ במרכז הרפואי

אקדים, כוהנים מוזהרים שלא להיטמא למתים "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים...כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים..."(במדבר י"ט י"א,י"ד), טומאה זו כוללת מגע ומשא "המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת שבעה..."(רמב"ם טומאת מת פ"א ה"א), אף לאבריו של המת "הכהן מוזהר...

קראו עוד

האם מותרת הפעלת מכונות משקאות במרכז הרפואי בשבת, ומה ביחס לרווחים?

אקדים, הצבת מכונות אוטומטיות לממכר מוצרים בשטח הציבורי או בשטחים שמחוץ למבנה, חייבים בהיתר עפ"י חוק העזר העירוני למודיעין מכבים רעות (שמירת איכות הסביבה, מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), (תיקון), (התשע"ד -2013), הן נמצאות בבתי חולים, בבתי ספר ובמוסדות שונים....

קראו עוד

האם האולם בו מצויה בריכת טיפולים הידרותרפיה, חייבת במזוזה?

אקדים, הידרותרפיה או הידרותרפיה  - מקור המילה בשפה היוונית, הידרו = מים, תרפיה = טיפול, היא שיטת טיפול בפיזיותרפיה הנעזרת במים. השיטה המיושמת בבריכת שחייה טיפולית או שיקומית בעלת תכנוניות מסוימות (כמו גובה אחיד, מערכת חימום, מידות ייעודיות) השיטה מנצלת את התכונות...

קראו עוד

מי שמחובר להולטר לחץ דם לזרועו למשך 24 שעות כיצד יניח תפילין?

אקדים. בדיקת הולטר לחץ דם היא אמצעי לאבחון לחץ דם גבוה המאפשר מדידה רציפה של לחץ הדם במשך יממה שלימה. בדיקת ההולטר מאפשרת גם לבחון את טיב הטיפול התרופתי שמקבל הסובל מלחץ דם גבוה. בין היתר ניתן לברר באמצעות הבדיקה האם לחץ הדם מאוזן בעזרת הטיפול ואם ישנן נפילות בלחץ...

קראו עוד