אקדים היתר מכירה מציין מכירה של קרקע בארץ ישראל לגוי, שמטרתה להתיר מלאכות חקלאיות בשנת השמיטה. 'היתר המכירה' נוסד לפני כ-120 שנה עם התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל. עד לפני הקמת המדינה, המכירה התבצעה באופן פרטי על ידי החקלאים, לאחר הקמת המדינה, ההיתר מתבצע באופן מרוכז על ידי הרבנות הראשית לישראל.  לעניינינו, ניתן לסמוך בשופי על 'היתר המכירה' הנסמך על כמה יסודות הלכתיים מוצקים, הראשון, שמיטה בזמן הזה. לדעת רוב הפוסקים, מצוות השביעית בזמן הזה מדברי חכמים, מפני שמהתורה רק בעת שכל ישראל יושבים על אדמתם כתיקונם, כל שבט ושבט במקומו, צריך לקיים את מצוות היובל והשביעית. לפיכך, מעת שבני ראובן וגד וחצי המנשה הוגלו מנחלתם על ידי מלך אשור, בטלה המצווה מהתורה. ורק כשיחזרו רוב ככל ישראל לארצם, והארץ תחולק שוב לכל שבטי ישראל, תחזור חובת היובל והשביעית מהתורה שזו יסוד דברי רש"י שבקרקע של נכרי מותר לחרוש ולעשות כל עבודה וכן דעת ר"ח (ספר התרומה הל' ארץ ישראל, עמ' ס"ג, והערוך, יש הסוברים שכיום שביעית היא רק ממידת חסידות, השני, חשבון מניין השנים. ישנו ספק כללי לגבי מניין שנות השמיטה, וממילא יש כאן ספק נוסף להתיר, שמא אין זו שנת שמיטה כלל (אוצרות יוסף (ענגיל), שביעית, עמ' 46, הרב כשר, נעם א" ט', ט"ז). השלישי. האם קניין נכרי מפקיע ממצוות התלויות בארץ. בשאלה זו קיימת מחלוקת הבית יוסף עם המבי"ט והמהרי"ט. המבי"ט לא השלים עם דעת ה"בית יוסף" וניסה כמה פעמים לשנות את המנהג, ולהנהיג קדושת שביעית בפירות נכרים, עד אשר הדבר הגיע לידי נידוי, ומאז מות מרן ועד היום, כארבע מאות ועשרים שנה לערך – עדיין המחלוקת בעינה עומדת. (כס"מ ורמב"ם שמיטה ויובל פ"ד הכ"ט, שו"ת אבקת רוכל סי' כ"ד) בשביעית בזמן הזה שנוהגת רק מדרבנן לדברי הכול יש קניין (הגר"א שו"ע יו"ד סי' של"א ס"ק כ"ח). הרביעי, מכירה לזמן. מכירת קרקע לנכרי לזמן מוגבל אינה בכלל איסור "לא תחנם" (שמן המור יו"ד ס' ד' ע"פ רמב"ן מובא בחינוך מ' של"ט), הוסף לכך את העובדה כי מכירתה נעשית לגוי שאינו עובד ע"ז (מוסלמי) (המאירי ע"ז י"ט, סמ"ק מצווה מ"ח) ואת העובדה כי מוכרים לנכרי שהוא כבר בעל קרקע בארץ (ע"ס רמב"ם ע"ז פ"י ה"ד). על היתר זה חתמו וסמכו ידיהם מרבית גדולי ישראל במאה החולפת ביניהם הרב יצחק אלחנן ספקטור רבה של קובנה שנחשב כראש כל בני הגולה, והרב אברהם יצחק הכהן קוק רבה של א"י. הרב שלמה זלמן אויערבך בספרו "מעדני ארץ" שיצא בתש"ד ביסס את ההיתר ובחלק א' של הספר הביא המחבר מאמר בשם אביו הרב חיים יהודה ליב אוירבך לקיים ולחזק את "היתר המכירה" של הרב קוק. בשו"ת מנחת שלמה לרב אויערבך זצ"ל לגבי קניית פירות וירקות מחנווני המסתמך על היתר המכירה כתב" "…בנידון דידן ששביעית בזמן הזה רק מדרבנן וגם רוב המחמירים אינם מחזיקים הדבר לודאי איסור, שהרי אינם נמנעים מלהשתמש בכלים של הנוהגים כהמתירים.. ולכן נראה כדאמרן דבכהאי גוונא שהפירות מותרים אין שום איסור לקנות מהם" (סימן מ"ד עמ' ר"ל-רל"א). מלבד כל זאת גם אלו המחמירים בכל שלושת הסעיפים דלעיל, בשעת הדחק נראה שגם בלי "היתר המכירה" קיים היתר, שהרי בשעת הכרח סומכים על דעת יחיד במקום רבים אף שהלכה פסוקה אינה כאותו יחיד, הכוונה לאלו הסבורים כי שמיטה בזמן הזה אינה נוהגת אלא ממידת חסידות (בעל התרומות שעה מ"ה בשם הרז"ה, והראב"ד בהשגות לרי"ף גיטין פ"ד)עיין במהר"י ענגל ("אוצרות יוסף" עמ' 92) על כן נראה כי המחמיר לאסור אכילה מ"היתר מכירה" ב'חולה שאין בו סכנה' וכ"ש ב'חולה שיש סכנה' אינו אלא מן המתמיהים.