נשאלתי, נער כהן המעוניין לעבוד בחופשת הקיץ במרכז הרפואי, האם הוא רשאי על פי ההלכה,

אקדים, כוהנים מוזהרים שלא להיטמא למתים "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים…כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים…"(במדבר י"ט י"א,י"ד), טומאה זו כוללת מגע ומשא "המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת שבעה…"(רמב"ם טומאת מת פ"א ה"א), ואף על אבריו של המת הוא מוזהר "הכהן מוזהר שלא ליטמא במת ולא לכל טומאות הפורשות ממנו" (יו"ד שס"ט). לעניינינו, יש לאסור ומן הטעמים הבאים, הראשון, טומאה בזמן הזה. רבו הסוברים שטומאת כוהנים נוהגת גם בימינו כשאין מקדש "ונוהגת מצוה זו בכהנים הזכרים, בכל מקום ובכל זמן…וכהן העובר על זה ונטמא לשום מת חוץ מחמשה מתי מצוה, במזיד, לוקה" (ספר חינוך רס"ג), ועל אף שיש הסוברים שבזמן הזה האיסור הוא מדרבנן (רמב"ן סוף מסכת מכות) שנית, סוף טומאה לצאת. קיימת מחלוקת ראשונים ואחרונים ביחס לאיסור "סוף טומאה לצאת". המשנה מלמדת, "המת בבית ובו פתחין הרבה כלן טמאין…"(אהלות ז' ג'). משמעותו של איסור זה, שגם במקום בו קיים סידור קבוע לבידוד המתים משאר בית החולים, "חדר מתים", עדיין יש לאסור לכוהנים להיכנס לבית חולים, כיוון שעתידים לפנות את המת דרך הפתחים והחדרים הסמוכים, הנמצאים תחת אותה קורת גג, מתפשטת הטומאה לכל המרחבים הללו גם כאשר הפתחים סגורים, חדרים ומעברים אלו כבר עתה טמאים בטומאת אהל, עוד בטרם הועבר בהם המת, הואיל וסוף הטומאה לצאת דרכם "חצר מוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה באחד הבתים אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים טומאה יוצאת לזיזין ולאכסדראות והטעם משום דהואיל וסוף טומאה לצאת דרך שם רואין כאילו יצאה…"(יו"ד שע"א ד' וברמ"א שם). מחלוקת קיימת, האם מקור האיסור הוא מן התורה או רק מדרבנן (ר"ב מרשנבורג העיר לסתירה בדברי רש"י שבביצה דף י' א' כתב שדין זה אינו אלא מדרבנן, וכן פירש בחולין דף קכ"ה ב', ואילו בביצה דף ל"ח א' שזו "הלכה למשה מסיני", במובן של דין תורה וכן משמע מפירושו לעירובין ס"ח א'), רוב הפוסקים הכריעו שאינו אלא מדרבנן (ש"ך יו"ד שע"א ח', ושע"ב ב') וכך פוסק המשנה ברורה, "מיהו האם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת, ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של הבית שהמת שם, אפילו נודע לו אין צריך לצאת עד שיגמור הנשיאת כפים, דנשיאת כפים דבר תורה, וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן" (או"ח קכ"ח סק"ח). יש פוסקים שראו בכך איסור תורה (חוכמת אדם קנ"ט סק"ח, 'אגרות משה' יו"ד ח"א ר"ל ענף ה', וכן דעת הרב אלישיב, והרב קרליץ לחוש לדעות דהוי דאורייתא), ועל אף שבמקרה בו פרנסתו של האיש תלויה בעבודה זו, וכשעבודתו מאופיינת בטיפול בחולים, יש מקום לשקול ולהתיר, ובפרט כשדלת החדר בו שוהה המת סגורה (נשמת אברהם ש"ע ב', בשם הגרש"ז אויערבך, וכן בשו"ת 'ציץ אליעזר' חי"ז ח' ג'). אך במקרה זה בו מדובר בנער המעוניין בעיקר בדמי כיס לחופשת הקיץ , על כן יש לאסור