אקדים,דלקת מפרקים ניוונית, אוסטאוארטריטיס, היא הפרעה במפרקי הגוף הכוללת אובדן סחוס מפרקי, צמיחת בליטות עצם במפרקים, ותופעת לוואי דלקתית. יש לציין כי בעיית הדלקת במחלה זו היא משנית, ועל כן המינוח אינו מדויק‏. דלקת מפרקים ניוונית היא הפגיעה המפרקית הנפוצה ביותר. המחלה מופיעה עם הגיל בתפוצה רחבה. אין תרופה לדלקת מפרקים ניוונית, אך נהוגים טיפולים תומכים ומשמרים לסובלים מהמחלה. לעניינינו, יש להתיר ומן הטעמים הבאים, הראשון, שלא כדרך הנאה. בתלמוד מובא, "מר בר רב אשי אשכחיה לרבינא דשייף לברתיה בגוהרקי דערלה" (החכם מר בר רב אשי מצאו לרבינא שמשח את עור בתו בזיתים קטנים של בוסר שהיו ערלה האסורה באכילה ובהנאה) (פסחים כ"ה ע"ב). הראשונים הגדירו פעולה זו "שלא כדרך הנאה", שהרי הדרך הרגילה היא לאחר שהבשילו הזיתים למוסקן בבית הבד (עיין ר"ן שם), היתר זה הוא אף לחולה שאין בו סכנה"…ושלא במקום סכנה, כדרך הנאתן אסור שלא כדרך הנאתן, מותר" (שו"ע יו"ד קנ"ה סעי' ג'). יש מן הראשונים שלמדו שאין איסור ואף לא מדרבנן (תו"ס ע"ז י"ב ע"ב ד"ה 'אלא', רא"ש פסחים פ"ב סי' ב'), ויש החולקים וסוברים שהדבר אסור מדרבנן (המרדכי פסחים סי' תקמ"ה). השני, אחשביה, דהיינו, דבר שאין לו חשיבות עצמית, ומקבל חשיבות על ידי מעשה האדם או מחשבתו. כיוון שעצם צריכתם של תרופות היא "שלא כדרך אכילה", לא שייך בכך "אחשביה". "…ואחשביה לא שייך בדבר שלוקח לרפואה דאף דברים מרים ומאוסים נוטלין לרפואה, ולכן אין לך מה לחשוש ותקח הרפואה כפי שאמר לך הרופא…" (אגרות משה או"ח ח"ב סי' צ"ב) . השלישי, מאכל שנפסל מאכילה. בתלמוד נאמר "כל הראויה לגר קרויה נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה" (ע"ז ס"ז ע"ב וס"ח ע"א),ופירש רש"י "שאינה ראויה לגר – שהסריחה, אלמא מדאיפגים בטל איסורא" (רש"י שם), , כלומר, כשנבילה הסריחה פקע ממנה איסור הנבילה. אומנם יש הסוברים שעדיין קיים איסור מדרבנן (פמ"ג סי' ק"ג שפ"ד  ד', פרי תואר סי' ק"ג סק"ב), ואחרים סברו שאין איסור כלל אף לא מדרבנן (פר"ח סי' ק"ג ס"ק א', החזו"א יו"ד סי' ס"ז ד"ה ודין א'). השלישי, גלולות או קפסולות. נחלקו הפוסקים האם בליעה נחשבת שלא כדרך אכילה יש האוסרים (נו"ב יו"ד סי' ל"ה), ויש מקילים (התורת חיים, לחולין דף ק"כ ע"א ד"ה 'לחם'). הרב שלמה זלמן אויערבך סבר שבליעת גלולות המיוצרות לחולים שאינן ראויות לאכילה אלא לבליעה בלבד גדרן שלא כדרך הנאה ומותרות אף לחולה שאין בו סכנה (שו"ת מנחת שלמה ח"א סי' י"ז). הרביעי, חולה שאין בו סכנה. נחלקו הדעות, האם אותה הגדרה של חולה שאין בו סכנה לעניין שבת, שמשמעותה,  נפל למשכב, או חש בכל גופו, נכונה גם ביחס לאכילת מאכלות אסורות הנאכלות 'שלא כדרך הנאתן', יש הסוברים שגדר אחד לשניהם (מחנה אפרים, בחידושים על הרמב"ם הל' מאכלות אסורות, פ"ח הט"ז), הרב אויערבך סבר שיש לחלק ולהקל יותר במאכלת אסורות ולהתיר אף במקצת חולי (שו"ת מנחת שלמה סי' י"ז אות ג').