מה לסוכה ולתאומים סיאמיים

ט״ו בתשרי ה׳תשפ״ב (ספט 21, 2021) | סוכות, עלון בית החולים, חגים

ראש הוא האזור החשוב בגוף האדם. הראש בנוי ממערכת עצמות שטוחות הראש בנוי ממערכת של עצמות שטוחות חזקות מאוד (הגולגולות), ובתוכו נמצא המוח. בנוסף נמצאים בו, רוב איברי החישה, חוש הריח, חוש השמיעה, העיניים, וחוש הטעם. לאחרונה התבצע ניתוח נדיר להפרדת תאומות המחוברות בראשן התבצע במרכז הרפואי סורוקה.

ביחס לשיעור הסוכה מובאות בתלמוד שתי מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל. מי שהיה ראשו ורבו בסכה ושלחנו בתוך הבית – בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין… (סוכה פ"ב מ"ז). לדעת בית שמאי מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושלחנו בבית -פסול ולדעת בית הלל – כשר. מהו יסוד מחלוקת ב"ש וב"ה? האם חלוקים הם במידות הסוכה (חפצא) או בהתנהגות האדם ודיני הישיבה בה (גברא)? על פי דברי התוספתא, נראה באופן ברור שמחלוקת בית שמאי ובית הלל נתפסה כעוסקת בשאלה מהו השטח המזערי של הסוכה (סוכה פ"ב ה"ב). לדעת בית שמאי שטח הסוכה חייב לכלול את ראשו רובו ושולחנו, ולדעת בית הלל די בראשו ורובו בלבד. המחלוקת השנייה היא פועל יוצא של המחלוקת הראשונה וגם בה נפסקה ההלכה כדעת בית שמאי. לגבי השטח שתופס מקומו של אדם מובא בגמרא, "גברא באמתא יתיב" (סוכה ז' ע"ב), דהיינו, אדם יושב בשיעור אמה על אמה, כלומר, שישה טפחים על שישה טפחים (כ-60 ס"מ). הרא"ש בשם הירושלמי מביא כי שולחנו של אדם הוא טפח ונמצא ששיעור הסוכה הוא בסך הכל שבעה טפחים על שבעה טפחים (פ"ב ה"ח). גובה הסוכה- צריך להיות לפחות 10 טפחים (כ-80 ס"מ). זהו הגובה המינימלי ביותר שבו בני אדם מתגוררים (ב"י תרל"ג ס"ק ט'). מימדי הסוכה בנויים על פי התפיסה שהסוכה היא מבנה עראי. ברמב"ם ובשולחן ערוך נפסק שהשיעור הוא שבעה טפחים. ראשו רובו ושולחנו הוא שיעור משתנה באדם גדול או קטן. אך הפוסקים המירו שיעור זה למדה קבועה. כך עולה מתוך דברי המגן אברהם שכותב שאף שאנו איננו יושבים בהסבה כבזמן התלמוד אלא בישיבה זקופה, ולכאורה היה די לנו בשיעור קטן יותר, אין להקל כיוון שהר"ן כתב שסוכה שפחותה משבעה על שבעה אינה דירה כלל (סק"א). הראשונים נחלקו האם החשש שמא ימשך אחר שולחנו, הוא בין בסוכה קטנה ובין כשהשולחן מחוץ לסוכה, כך ביארו הריטב"א, והר"ן את שיטת הרי"ף שכותב על שתי המחלקות "דחד טעמא הוא", כלומר, מאותה סיבה פסלו בית שמאי את שתי הסוכות (י"ג ע"א). הרמב"ן לעומתו סבר שפסול סוכה קטנה מן התורה, הוא מבאר שסוכה צריכה להיות ראויה לאכילה, ואם אין בסוכה שיעור להניח גם את שולחנו של האדם בתוכה, הרי הוא נמשך ויוצא מחוץ לסוכה, ונמצא שסוכה זו אינה ראויה לאכילה. לכן "אפילו לישן ולשנן ולטייל בה, או לאכול ופתו בידו, פסולה, שכל שאינה ראויה לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה – אינה סוכה".

תאומים סיאמיים או תאומים מחוברים הוא כינוי לתאומים אשר נולדים מחוברים זה לזה בחלקי גוף שונים. מקור השם הוא בתאומים אנג וצ'אנג בנקר, שנולדו בסיאם (כיום תאילנד), חיו בין השנים 1811-1874 והתפרסמו בעולם המערבי בשל השתתפותם בשורה של מופעי קירקס.

המשנה ממשיכה להביא "מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן אחורנית ומצאהו יושב וראשו ורובו בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר", ממעשה זה רצו בית הלל להסתייע ולהביא ראיה לשיטתם, "אמרו להם בית שמאי, משם ראיה? אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימיך". התוספות מסבירים, שלמרות שלבית שמאי אסורים לשבת כשהשולחן בתוך הבית, אין זה אלא גזירה מדברי חכמים, אף על פי כן אמרו לו, "לא קיימת מצוות סוכה מימיך", כיוון שהעושה מצווה שלא כתיקון חכמים אינו יוצא ידי חובה אפילו מן התורה. אלא שיש לתמוה, כאשר הולכים לבקר חולה , כך מופיע בכמה גרסאות של המשנה האם כך פונים ומזכירים נשכחות, "אם כך היית נוהג לא קיימת מצוות סוכה מימיך"? יש המיישבים קושי זה ממעשה שמביא נכדו של בעל ה"אבני נזר" בשם סבו. בצעירותו חלה האדמו"ר מקוצק מי שהיה חותנו של בעל ה"אבני נזר", כשנכנס אביו של ה"אבני נזר" לבקר את האדמו"ר סיפר לו כי בנו, סיים כבר את כל הש"ס בתוספת כל דברי הראשונים, האדמו"ר מקוצק הגיב בביטול, עדיין לא למד מאומה, התפלא אביו של בעל ה"אבני נזר" מדוע כך אמר לו האדמו"ר מקוצק, כאשר פגש את ידידו בעל החידושי הרי"ם סיפר לו את שאירע, אמר לו בעל ה"חידושי הרי"ם", ההסבר לדברים כך הוא, בגמרא מסופר על כיבוד אב ואם שנהג ר' טרפון באמו הזקנה, התוספות מביאים מן התלמוד הירושלמי שכשחלה ר' טרפון ונכנסו חכמים לבקרו אמרה אמו לחכמים עדיין לא הגיע לחצי כיבוד אם, מדוע אמרה כך אמו של ר' טרפון לחכמים?! אין זאת אלא שכאשר אדם מסיים את תפקידו בעולם מגיע זמנו למות, אם עדיין לא הגיע העת ולא סיים את תפקידו נותנים לו להמשיך ולמלא ייעודו, כאשר שיבחו החכמים את בנה ר' טרפון, חששה האם שסיים תפקידו וימות מחוליו, ועל כן הגיבה שעדיין לא הגיעה למחצית כיבוד אב ואם, בדרך זו נקט האדמו"ר מקוצק, כשאמרו לר' יוחנן לא קיימת מימיך, כלומר, עוד שנים רבות לפניך ליישב בסוכה כדי לקיים מצוות סוכה כתקנת חכמים ולשבת כך שהשולחן יהיה בתוך הסוכה "שמא יישך אחר שולחנו".

תאומים סיאמיים מתפתחים מביצית אחת, שלא חלה בה הפרדה מושלמת של תאי הנבט לאחר ההפריה. החיבור בין תאומים סיאמיים יכול להיות בגולגולת, במותן, בגב ובאיברים נוספים. חלק מהתאומים הסיאמיים נולדים במערכות פנימיות כגון הגון הלב או מערכת העיכול. ברובם המוחלט של המקרים, תאומים כאלה מתים מספר ימים לאחר הלידה.

במסכת מנחות שאל התנא פלימו מרבינו הקדוש "מי שיש לו שני ראשים, באיזה מהם מניח תפילין". רבי הגיב למשמע בעיה זו ואמר לפלימו, "או קום גלי, או קבל עליך שמתא". ופירש אנו רש"י, "או עמוד וצא לגלות, או קבל עליך שמתא [נידוי] דאחוכי חייכת בי". כלומר, רבי סבר כי פלימו שואל שאלות שאינן מציאותיות כדי להתל בו, ולכן אמר לו שדינו לצאת לגלות או לקבל נידוי כדי לכפר על כך ומסופר בגמרא, שבאותו מעמד, נכנס לבית המדרש אדם שנולד לו תינוק בכור עם שני ראשים, ושאל בכמה סלעים צריך לפדותו. ומסקנת הסוגיא, פדיון הבן יש לפדות תינוק זה בעשרה סלעים "דבגולגולת תלה רחמנא", כלומר, שני ראשים מחייבים פדיון כפול כשני בני אדם (מנחות ל"ז ע"א וע"ב). התוספות הביאו מדברי המדרש נדון נוסף, כיצד מתחלקת ירושה לבנים שבתוכם אדם בעל שני ראשים, וז"ל, "בעולם הזה ליכא [תינוק עם שני ראשים] אבל יש במדרש, אשמדאי הוציא מתחת קרקע אדם אחד שיש לו שני ראשים לפני שלמה המלך, ונשא אשה והוליד בנים כיוצא בו בשני ראשים, וכיוצא באשתו בראש אחד. וכשבאו לחלוק בנכסי אביהם, מי שיש לו שני ראשים שאל שני חלקים, ובאו לדין לפני שלמה" (שם, ד"ה או). ובשיטה מקובצת על גיליון הגמרא במנחות, מובא כיצד הכריע שלמה המלך את הדין, "שלמה בחכמתו הרתיח מים, וכיסה אחד מן הראשים ושפך הרותחים על ראש השני, ומחמת צער הרותחים צעק בשני הראשים. אמר שלמה, שמע מינה "דתולדה אחת לשני ראשים, ואין נידון אלא כאיש אחד". המקום השני בש"ס, שמוזכר אדם בעל שני ראשים, הוא בסוגיית הגמרא במסכת עירובין, שם מבואר לפי דעת חלק מהאמוראים, כי אדם הראשון נברא "דיו פרצוף פנים" [דהיינו שני פרצופים], שנאמר "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי", רש"י פירש, "חילקו לשנים שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן" (י"ח ע"א).

מקרה ראשון בסוגו של הפרדת תאומות סיאמיות המחוברות בראשן, הוכתר בהצלחה בבית החולים סורוקה. לניתוח שארך למעלה מ – 12 שעות, היו שותפים כ –50 אנשי צוות, מומחים בנוירוכירורגיה, בכירורגיה פלסטית,  בהרדמה בילדים, טיפול נמרץ ילדים, מדימות המוח, צוותי סיעוד, רוקחות, מעבדות, צוותי השירות לעבודה סוציאלית, צוותי לוגיסטיקה.

בעל מחבר שו"ת שבות יעקב הבין כי בגמרא במנחות  מדובר "בגוף אחד שנולד עם שני ראשים", ואילו במקרה של התאומים שהיה בזמנו ועליו דן "הגופים מחולקים", שלכל אחד היה גוף נפרד ורק היו מחוברים בראשם, ולכן כתב, "פשיטא דלענין תפילין צריך כל אחד להניח תפילין בפני עצמו על ראשו". כמו כן "לעניין ירושה, פשיטא דיורש שני חלקים, כיון "דתרי גופי נינהו". עוד מבואר בדברי השבות יעקב  שבתאומי סיאם בעלי מערכות גוף מחולקות, אם האחד זכר ושני נקבה, קיים מצות פרו ורבו. ואחד מהם כשר לחליצה ["ומ"מ יחלוץ אותו ולד של ימין, דימין לעולם עדיף לעניין חליצה"] (ח"א סי' ד').  הרב פרופ' אברהם שטיינברג מתאר בהרחבה את המעשה שהיה בשנת תשל"ז בתאומות שהיו מחוברות בבית החזה, לאחת היה לב תקין ולשנייה חצי לב [מערכת העצבים ושאר חלקי הגוף היו נפרדים], והרופאים קבעו בוודאות, שבמצב זה שתיהן ימותו בקרוב, ולכן המליצו להפריד את התינוקות בניתוח, שיגרום בוודאות למותה של אחת התינוקות. הרב משה פינשטיין שנשאל על ידי ההורים מה לעשות, הורה לנתחן ולהשאיר בחיים רק את בעלת הלב הבריא.  וכמה הסברים נאמרו בזה. א. התינוקת בעלת חצי הלב נחשבת כ"רודף" לתינוקת בעלת הלב הבריא, האחות הפגומה הווה כעובר, שהרי אין לה חיים רק על ידי אחותה רבי ברוך דב פוברסקי [ראש ישיבת פוניבז'] מביא בספרו בד קודש  (חלק ד' נ"ב) "מפי השמועה" כי הרב פינשטיין התיר את הניתוח, משום שהחשיב את התינוקת בעלת חצי הלב כ"רודף" לתינוקת בעלת הלב הבריא. ב. התינוקת בעלת חצי הלב נחשבת "נפל" ועל כן מותר להמיתה.. ג.  התאומים נחשבים גוף אחד, ומותר לחתוך אבר אחד כדי להחיות את כל הגוף. סברא זו העלה רבי משה שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סי' תתצ"ג). עוד דנו הפוסקים בהפרדת תאומי סיאם, כאשר לא נשקפת להם סכנת חיים מיידית. האם מותר להפריד תאומי סיאם, כאשר לא נשקפת להם סכנת חיים מיידית, ומטרת ההפרדה כדי לשפר את איכות חייהם בלבד. ובשו"ת תשובות והנהגות (שם) נקט כדבר פשוט "דלא הותר לסכן את שניהם ולהפרידם, כל זמן שיכולים לחיות יחד. וראה במאמרו של הרב יצחק אושינסקי [דיין בבית הדין הרבני בחיפה] אורחות משפט שכתב בנדון זה כי "יכול אדם לסכן את נפשו בסיכון של אחד מאלף שימות, בתנאי שהמעשה שעושה הינו לתועלת מסויימת. הנחה זו מתירה לנתח תאומי סיאם כאשר הסיכון בניתוח עונה להגדרה הנ"ל" (אורחות משפט, חלק א', עמ' של"ג).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד