נשאלתי האם מותרת התקנת מצלמות הבטחה בבית ההורים בניגוד לרצונם

אקדים, ערכת טלוויזיה במעגל סגור היא מערכת טלוויזיה, אשר נבדלת מטלוויזיה בשידור פתוח, בכך שהיא משדרת את התמונות הנקלטות במצלמות שלה, רק לקבוצה מצומצמת ומוגדרת של יעדים. החיים שלנו הפכו לבטוחים הרבה יותר ובה במידה גם שקופים עד כדי מבוכה. בכל מקום מותקנות מצלמות הבטחה. לעניינינו, בשל חשיבותה לבטיחותם וביטחונם של ההורים הדבר מותר ומומלץ. ומן הטעמים הבאים, הראשון, כיבוד הורים. ענף ממצוות כיבוד הורים הוא שלא לסתור את דבריהם, "איזה מורא… ולא סותר את דבריו ולא מכריע את דבריו בפניו…" (שו"ע יו"ד ר"מ סעי' ב'), המצווה לשמוע בקול ההורים, הוא בתנאי שלא יזיק להם הדבר (הרב זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, חלק שני, עמ' 123). כיוון שהתקנת מצלמות לטובתם של ההורים אינו בגדר העובר על איסור מורא אב ואם. השני, הסגת גבול. בהלכה זוכה המרחב הביתי להגנה מיוחדת מפני הסגת גבול, פיזית או וירטואלית. ההגנה המרכזית מפני חיפוש בביתו של אדם מנויה בספר דברים: "כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו. בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה" (כ"ד, י"א, י"ב). חז"ל הרחיבו כלל זה לאמירה מוסרית, לבר הלכתית, בהתייחסם ליחסים שבין אדם לחברו, "לא יכנס אדם לבית חברו אלא אם כן יאמר לו 'הכנס', ק"ו ממשה" (פסיקתא זוטרתא, לראש ויקרא). ובמקום אחר, "בני, אל תיכנס לביתך פתאום, כל שכן לבית חבריך" (פסחים קי"ב ע"א). אחת ההלכות המיוחדות והמעניינות ביותר להגנה על המרחב הביתי, המתפרשת גם לדיני התכנון והבנייה, מבוססת על הכלל בדבר היזק הראייה. מקורו של הכלל בדבר היזק ראייה, במשנה "לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון" (ב"א פ" מ"ז).  וכך נפסק בהקשר זההלכה למעשה: "לא יפתח אדם חלון לחצר חבירו …מפני שמסתכל בו ממנו … ואם נתנו לו השותפים בחצר רשות לפתוח חלון או פתח – רשאי והוא שלא יפתח פתח כנגד פתח או חלון כנגד חלון, אלא ירחיק משהו זה מנגד זה" (חו"מ, קנ"ד, הל' ג'). עם כל זה ישנם מקרים היוצאים מן הכלל האמור במקרה בו חייו של האחר נתונים בסכנה צנעת הפרט ואיסור זה נדחה. השלישי, לא תעמוד על דם רעך. התורה אוסרת לגלות סוד, בהמשך הפסוק האוסר רכילות נקבע ציווי נוסף: "לא תלך רכיל בעמך. לא תעמוד על דם רעך" הנמצא בסכנה: "מנין לרואה את חבירו טובע בנהר וכו' שחייב להצילו או חיה גוררתו או לסטין באין עליו שהוא חייב להציל? תלמוד לומר 'לא תעמוד על דם' כלומר, אם אדם רואה את חברו בסכנה, הוא אינו יכול לעמוד מנגד, אלא חובה עליו להצילו, כך, למשל, הרמב"ם פוסק: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על 'לא תעמוד על דם רעך' (הל' רוצח ושמירת הנפש פ"א, הל' י"ד וכ'). הרמב"ם מוסיף נדבך לציווי זה, והוא מתייחס ליכולת להציל ולא רק לחובה להציל "ויכול להצילו". השולחן ערוך חוזר על מקורות אלה, הנוגעים לחובת הצלה פיזית, אך הוא גם מרחיב את פרשנות הפסוק "לא תעמוד על דם רעך" לסביבה ערטילאית – לחובת הצלה על ידי הפצת מידע על אודות הזולת "ולא גילה אוזן חבירו והודיעו" "…או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנים לו פח ולא גילה אוזן חבירו והודיעו… עובר על 'לא תעמוד על דם  רעך' (חו"מ תכ"ו סעי" ס"א). בסוגיה זו של הפצת מידע כדי להציל את הזולת, החפץ חיים מרחיב את היריעה וקובע: "אם אחד רואה שחברו רוצה להשתתף באיזה דבר עם אחד, והוא משער שבודאי יסבב לו על ידי זה ענין רע, צריך להגיד לו כדי להצילו מן הענין הרע ההוא" (הלכות רכילות, מקור החיים, כלל ט' א). החפץ חיים מדגיםמצב שבו ניתן להעביר מידע לזולת בעזרת המקרה ההיפותטי הבא: "כגון שרוצה ליקח אחד לשרת אותו בביתו, וזה מכירו מכבר שהוא גנב "מחויב מן הדין להגיד לו". אין מדובר בהיתר בדיעבד להפצת המידע, אלא בחיוב להפיץ את המידע צריך להגיד לו (באר מים חיים, הל' רכילות, כלל ט', א').