אקדים, החיישנים מאופיינים כך שבאמצעותם מתרחשת פעולת שרשרת שתוצאותיה פתיחת דלת, הפעלת מזגן, הידלקות אור וכדומה, תהליכים חשמליים שאין האדם עושה פעולה מיוחדת להפעלתם. קיימים שני סוגים עיקריים של חיישנים, חיישנים תרמיים, המבוססים על קליטת קרינה בתחום העל-אדום וחיישנים אופטיים. החיישנים התרמיים מבוססים על עקרון הפליטה של גוף שחור. בטבע כל גוף שנמצא בטמפרטורה מעל האפס המוחלט, פולט קרינה כאשר גוף מתקרב לחומר כזה, קרינתו מעלה את המתח החשמלי שבחיישן, ואם החיישן מחובר למעגל חשמלי, אפשר יהיה לזהות זרם. למעשה, מעגל חשמלי זה מחובר כל הזמן, ובכל עת זורם בו זרם חלש, ורק כאשר מתקרב גוף בעל טמפרטורה נתונה, הזרם מתגבר. הסוג השני של החיישנים הוא חיישנים אופטיים. קרן אור בלתי נראית נשלחת באוויר. כאשר גוף נכנס לאזור זה, הקרן מוזזת או מוסתרת מן הגלאי, ובכך מופעלת או מופסקת המערכת החשמלית הצמודה למעגל של הגלאי. לעניינינו, נראה להקל ודאי במקרים בהם הפעולה אינה מלאכה האסורה בשבת, כפתיחת דלת, ברז מים. ומן הטעמים הבאים, הראשון, פסיק רישא, עיקרון הלכתי המלמד כי פעולת היתר שוודאי שהיא תגרום לפעולת איסור אסור לעשותה בשבת אף על פי שהאדם אינו מתכוון לאיסור. "עשה מעשה ונעשית בגללו מלאכה שוודאי תיעשה בשביל אותו מעשה אף על פי שלא נתכוין לה חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שלא תיעשה אותה מלאכה. כיצד? הרי שצרך לראש עוף לשחק בו לקטן וחתך ראשו בשבת אף על פי שאין סוף מגמתו להריגת העוף בלבד חייב, שהדבר ידוע שאי אפשר שיחתוך ראש החי ויחיה אלא המוות בא בשבילו, וכן כל כיוצא בזה" (רמב"ם הל' שבת פ"א ה"ה-ה"ז). לדוגמא, אסור לגרור כיסא בשבת, אם וודאי שהגרירה תגרום לחריץ באדמה (שבת כ"ט ע"ב). האחרונים הסבירו עיקרון יסודי בהסבר דין 'פסיק רישא', הנלמד מדברי הראשונים 'פסיק רישא'  שחייבים עליו שייך רק במקרה שאי אפשר להשיג את המטרה הרצויה כי אם בעשיית מעשה שהוא מלאכה, דהיינו מעשה שתכליתו מובנת מתוכו (שערי יושר, שער ג' פרק כ"ה). השני,  רוק דורסו. בתלמוד נאמר "רוק דורסו לפי תומו ואמר רב ששת, נחש דורסו לפי תומו. ואמר רב קטינה, עקרב דורסו לפי תומו…" (שבת קכ"א ע"ב). כלומר, כאשר ביחד עם מלאכה המותרת נעשית גם מלאכה אסורה, המקרה המובא בגמרא בעלי חיים מזיקים שאינם רצים אחריו ומסכנים אותו שאז וודאי שמותר להרוג. הרמב"ן הסביר סוגיה זו כך, "ומסקנא דשמעתא – נחש דורסו לפי תומו, ופירוש אפילו במתכוון" (כך גם פירש 'במלחמות ד" מ"ה, ע"ב מדפי הרי"ף), גם הרשב"א הבין בדרך זו, ואוסיף שאפילו אם כוונת האדם למלאכה האסורה, אבל יש לו בנוסף כוונה למעשה מותר – הדבר מותר (על פי הירושלמי שבת פי"ג ה"ו). השלישי. 'פסיק רישא' באיסור דרבנן. האחרונים נחלקו בדין 'פסיק רישא' באיסור דרבנן. יש פוסקים שהתירו (תרומת הדשן, סי' ס"ד, ס"ו, יביע אמר, ח"ד סי' ל"ד אות כ"ו, ל"א). יש שאסרו (מגן אברהם, סי' ש"יד, ס"ק ה'). לפיכך, גם אם נניח שיש בהפעלת החיישנים משום 'פסיק רישא', עדיין יש להבחין האם התוצאה הנגרמת הינה בגדר איסור דאורייתא. למעשה, התקבל בין פוסקי הדור האחרון שכאשר מדובר במכשיר חשמלי שאין בו חוט להט, מעיקר הדין אין בהפעלתו משום איסור בונה. ויש הסוברים שאף לא איסור מוליד מדרבנן, אלא 'עובדין דחול' (שו"ת שיח נחום סי' כ"ה עמ' 68). הרביעי, הפעלת חיישנים.  כאשר אדם עושה פעולה מותרת שאין שם 'מלאכה' עליה, אין לה דין של 'פסיק רישיה'. אם כן, כאשר האדם הולך לפי תומו, ויש חיישן המזהה אותו ומפעיל מערכת חשמלית, גם אם האדם מודע לתוצאה ונהנה ממנה, אין לאסור, ובלבד שאינו מוסיף פעולה מיוחדת הגורמת להפעלה החשמלית. כך הכריע הרב ואזנר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ס"ט עמ' מ"ג-מ"ד). אלא אם כן מדובר במקרה שהאדם עושה פעולה מכוונת ייחודית להפעלת מערכת חשמלית, אף אם הפעולה היא לא במגע ישיר אלא על ידי חיישנים וכך היא דרך הפעלת המערכת .