אקדים, פסיכותרפיה או טיפול נפשי או רגשי הוא טיפול במשברים, בהפרעות ובמצוקות נפשיות באמצעים שונים, אשר חלקם הם מפירות הפסיכולוגיה. רוב שיטות הטיפול נעשות באמצעות קשר מילולי בין המטפל למטופל. פרידות, מצב רוח ירוד, דימוי עצמי נמוך, קושי ביצירת קשר זוגי,  אלו הם רק חלק קטן מהאתגרים הרגשיים איתם אנו מתמודדים בתקופות חיים שונות. במרבית המקרים אנו משתמשים במשאבינו האישיים והסביבתיים ומצליחים להתמודד עם אתגרים אלו ואחרים בכוחות עצמנו, אך בחלק מהמקרים אנו חשים כי הקשיים אינם חולפים למרות ניסיונות ההתמודדות. במקרים אלו, אנשים רבים מחליטים לפנות אל טיפול נפשי. לעניינינו, נראה שראוי לדחות את הטיפול לאחר השבעה, או לפחות להמתין עד לאחר שלושה ימים ראשונים, אלא אם כן מדובר בצורך גדול שאז ניתן להקל. ומן הטעמים הבאים. הראשון, אבלות שבעה. נחלקו הדעות בעניין תוקפה והיקפה של מצות האבלות. הרמב"ם כתב שקיימת "מצות עשה מן התורה להתאבל על הקרובים… ואין אבלות מן התורה אלא ביום ראשון בלבד שהוא יום המיתה והיום הקבורה, אבל שאר השבעה אינם דין תורה" (הל' אבל, פר' א' הל' א'). מנגד, קיימות שיטות הסוברות שכל שבעת הימים הינם מדאורייתא (ראה למשל ברי"ף ברכות דף ט' ע"א), וקיימות גם שיטות הסוברות שכל שבעת הימים הם מדרבנן, ושאין אבלות מן התורה כלל (רבינו יונה ברכות סופ"ב, רא"ש שם בשם הר"י, ראה ברדב"ז על משנה תורה, אבל, א', א'). השני, שלושת הימים הראשונים. ההלכה הבחינה בתוך שבעת ימי האבל, בין שלושת הימים הראשונים לשאר ימי השבעה. "תנו רבנן אבל, שבת ראשונה (שבוע ראשון) אינו יוצא מפתח ביתו" (מועד קטן דף כ"ג ע"א). אלא שההלכה הבחינה בין שלושת הימים ראשונים לבין שאר ימי השבעה "תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים – אסור במלאכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה. מכאן ואילך – עושה בצינעא בתוך ביתו, והאשה טווה בפלך בתוך ביתה. תנו רבנן: אבל, שלשה ימים הראשונים – אינו הולך לבית האבל, מכאן ואילך – הולך…" (מועד קטן כ"א ע"ב). ולהלכה "אבל ג' ימים ראשונים אינו יוצא לבית האבל ולבית הקברות, מכאן ואילך יוצא.." (שו"ע יו"ד שצ"ג סעי' א'). השלישי, אבלות חולה. הרב יחיאל מיכל אפשטיין הורה וזה לשונו: "…ודע כי החולה אסור לו להחמיר לנהוג אבלות בדבר שיקלקל בריאותו ואפילו חולה שאין בו סכנה יזהר מישיבה על הקרקע או לילך יחף אם תתקלקל בריאותו ע"י זה ורק ישמור בדברים שלא יהיה קלקול לבריאותו" (ערוך השלחן סי' של"ז סעי' ג'). הרביעי, פסיכותרפיה. רבו הדעות הרואות במי  שאובחן כסובל מהפרעות נפשיות כחולה שיש בו סכנה (שו"ת ציץ אליעזר חלק  חלק ד' סי' י"ג), לדעת הרב אלישיב דיכאון חמור דינו כפיקוח נפש משום שעגמת נפש יכולה לפגוע בבריאותו ולקצר חיי אדם (מובא אצל הרב זילברשטיין, "טיפול פסיכולוגי: פיקוח נפש, איסור רכילות ומצוות כיבוד הורים", אסיא, מ"ב-מ"ג (תשמ"ז עמ' 29). הדבר נוגע גם למי שלא אובחן כסובל מהפרעה נפשית מוכחת הזקוק לפסיכותרפיה, וראוי ללכת למטפל ירא שמיים (שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' נ"ז).