אקדים, מצוות ביקור חולים נלמדת ונרמזת במקומות שונים, ונמנית בין המצוות שהאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא " אלו דברים שהאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעוה"ז…וגמילות חסדים…" (שבת קכ"ז ע"א)  וברש"י "…וביקור חולים היינו גמילות חסדים"(שם) ולהלכה "מצווה לבקר חולים, הקרובים והחברים נכנסים מיד…"(יו"ד של"ה סעי' א' וב')לעניינינו, על אף שמדובר במחלה מדבקת נראה שמצוות ביקור חולים בעינה עומדת ומן הטעמים הבאים ראשית,  על אף האיסור ליכנס לסכנה "וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה…"(רמ"א יו"ד קט"ז סעי' ה' ובחו"מ תכ"ו) ואף כשהסיכון הוא לצורך הצלת אחרים "… וצריך שמשפטי תורתינו יהיו מסכימים אל השכל והסברא ואיך יעלה על דעתנו שיניח אדם לסמא את עינו או לחתוך את ידו או רגלו כדי שלא ימיתו את חבירו הלכך איני רואה טעם לדין זה אלא מדת חסידות ואשרי חלקו מי שיוכל לעמוד בזה ואם יש ספק סכנת נפשות הרי זה חסיד שוטה דספיקא דידיה עדיף מוודאי דחבריה" (רדב"ז ח"ג סי' תרכ"ז) ובודאי ראויה שתדחה מצות ביקור חולים שהיא מצוות עשה מפני סכנה, שאם לא חייבו להוציא ממון רב כדי לקיים מצוות עשה  "ומי שאין לו אתרוג או שאר מצווה עוברת אין צריך לבזבז הון רב…"(רמ"א או"ח תרנ"ו סעי' א') בודאי שאין חיוב להסתכן ולחלות לשם קיומה, אך כיוון שמדובר בחשש בעלמא ולא בספק סכנה גמורה, נראה שראוי לקיים מצווה זו, ורק במקרה בו קיים ספק פקוח נפש חל האיסור להסתכן, כדבריו של אחד מחשובי הפוסקים המחייב רופא לטפל בחולה במחלה מדבקת ועל אף הסכנה שבדבר "…והמדובר ברדב"ז כגון על ליכנס לידי ספק סכנה מוחשית, כקציצת אבר שיכול להביא לו סיכון לכל גופו, או כגון ליכנס למקום לסטים וחיות טורפות או במעמקי מים וכדומה שיוצא שנכנס באופן טבעי לשבט או לחסד של בעלי בחירה או בעלי חי ובידי איתני – הטבע שצריך לזכויות גדולות שירחמו עליו מן השמים שינצל מהם, ומשא"כ כשהספק סכנה הוא בגלל סיבה מופשטת, ואינה מוחשית. בזה יש לומר דספק זה לא מיקרי כספק סכנה ממש…"(ציץ אליעזר חל' ט' סימן י"ז-קונ' רפואה בשבת פרק ה')  שנית, כתב אחד מחשובי הפוסקים שלא מצאנו שחכמינו חילקו בגדרי מצוות ביקור חולים בין מחלה מדבקת לשאינה מדבקת, ועל כן פסק שהסכם שכירות שנחתם ולאחריו חלתה האישה בצהבת תקף, ואין בעל הדירה יכול לעכבם מלהיכנס לדירה בטענת מקח טעות "…ואם היה כדברי המשכיר בטל כל דיני ביקור חולים כי לא מצינו בשום מקום שחלקו בין חולי מתדבק לשאינו מתדבק חוץ מלענין בעל ראתן (צרעת) דאסרו לישב בצלו…" (שו"ת הרמ"א סימן כ') ועל אף שרבים דחו דברים אלו בטענה שמצוות ביקור חולים תתקיים בחולים במחלה שאינה מדבקת (עיין שבט הלוי חל' ח' סימן רנ"א) הדברים התקבלו כשהחשש להדבקות רחוק וכשניתן להיזהר, וכך כותב הרב ווזנר בהמשך הדברים ביחס לביקור חולה במחלה מדבקת "…ועוד דהא אפשר לקיים מצות בקור חולים גם בהם ע"ד המבואר ביו"ד סי' של"ה ס"ח דנכנסין בבית החיצון ושואלין ודורשין בו אם צריכים לאיזה שרות, וגם בלי לקרב אליו בצורה שיכולה להזיק, ואם באמת אפשר להזהר ע"ד שכתב מעלת כבודו ואין חשש להתדבקות בודאי יש גם בזה מצות בקור חולים"(שם) וכעת שזהירות, התמגנות, ושמירה על כללי היגיינה נאותה מונעים את ההידבקות, נראה שאין לחוש.