אקדים, האיסור לכהן להיטמא למת הוא מצוות לא תעשה מן התורה שלפיה אסור לכהנים בני אהרן להיטמא לגופו של מת. מקור הציווי מופיע בפרשת אמור, "ויאמר ד' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" (ויקרא פר' כ"א פס' א'), לפיכך, השהייה בבית חולים בו עשויים להימצא מתים אסורה על הכהן. לעניינינו, הדבר מותר ומן הטעמים הבאים, הראשון, אמו. הרמב"ם מביא שיש כאלה שחיוב האבלות מן התורה ויש שחיובם מדרבנן "אלו שאדם חייב להתאבל עליהן דין תורה, אמו ואביו, בנו ובתו ואחיו ואחותו מאביו, ומדבריהם שיתאבל האיש על אשתו הנשואה, וכן האשה על בעלה, ומתאבל על אחיו ועל אחותו שהן מאמו" (הל' אבל פ"ב ה"א) היינו, לפי הרמב"ם על קרבת בשר של אב ובן או אם ובן מתאבלים מן התורה. על קרבת בשר של אחווה מתאבלים מדרבנן. השלכתה של הלכה זו היא לגבי חיוב כהן להיטמאות ולהתאבל, שעל קרובים דאורייתא חייב להיטמא ועל קרובים שחיוב אבל מדרבנן אסור להיטמאות. השני, טומאה שלא לצורך. בגמרא מובא מעשה בכהן שנטמא לצורך בירור האם תינוק נפל, שנפל לבור, הוא ממין זכר או נקבה, זאת כדי לטהר את אמו (פסחים ט' ע"א), ובראשונים נחלקו, יש מי שפירש שכהן זה היה חכם ומורה הוראה והותר לו להיטמא (רש"י ע"ז מ"א ע"ב), אולם אחרים למדו שהיה שוטה, שהלוא אסור הוא להיטמא לנפלים או לקרובים, אלא לצורך המת (והוא נטמא לטהר את אמו), ומהו צורך המת? יש אומרים, כגון, להביא לו ארון ותכריכין ולקברו (בתוספות שאנץ פסחים שם), אחרים סברו, שאף שלא לצורך מותר להיטמא (הרמב"ן בתורת האדם והרא"ש הל' טומאה סי' ז' והתה"ד סי' רפ"ג) ולהלכה נפסק "כל אלו שמיטמא להם, אפילו שלא לצורך" (יו"ד סי' של"ד סעי' ה')  ויש אומרים שדווקא לצורך, ברמ"א כתב, ונכון להחמיר כסברא האחרונה, שלא לטמאות רק לצורך קבורה ולהביא לו ארון ותכריכין.  אך בנקה"כ כתב:  שהעיקר כסברא הראשונה, וכן המנהג פשוט (שם). השלישי, פירש מן המת. בתוספתא מובאת מחלוקת האם כהן שנטמא בטומאת מת ונטמא פעם נוספת באותו היום חייב מלקות, לר' טרפון חייב, ולרבי עקיבא פטור ממלקות (אבל רבתי פ"ד הט"ו), להלכה קיימא לן דהלכה כרבי עקיבא מחבירו, אלא שבירושלמי גורסים במקום ר' טרפון ר' עקיבא. ונחלקו הראשונים, אם לפסוק כגירסת התוספתא או כגירסת הירושלמי, יש שפסקו כירושלמי שר' עקיבא הוא המחמיר (רמב"ם הל' אבל פ"ג ה"ד, והתו"ס נזיר מ"ג ע"א ד"ה 'מהכא משמע' והרא"ש הל' טומאה סק"ו, והרמב"ן בתורת האדם), אולם אחרים סברו כלשון התוספתא שכהן שנטמא כבר באותו היום, אינו חייב על טומאה נוספת (ר"ת מובא ברא"ש, והיראים סי' שכ"ב שם ה"ג, ועיין ראב"ד הל' אבל פ"ג ה"ז), ולהלכה המחבר התיר רק לצורך קבורת קרובו, ולדעת הרמ"א אין בזה איסור כלל (יו"ד סי' שע"ג סעי' ו'), וגם אין בכך משום ריבוי בשיעורים (אחיעזר ח"ג סי' ה' אות ח', ובהר צבי יו"ד סי' רפ"ב, ובשבט הלוי ח"ח סי' קפ"ב).