אקדים, אחת מל"ט אבות המלאכות היא מלאכת "ממחק", תולדת מלאכה זו "ממרח". "ואם הייתה (החבית) נקובה, לא יתן עליה שעווה, מפני שהוא ממרח…"(שבת פר' כ"ב משנה ג') בתלמוד נחלקו האמוראים מה דינו של שמן, להלכה נפסק "אסור ליתן שעווה או שמן עב בנקב החבית לסתמו מפני שהוא ממרח…"(או"ח שי"ד סעי' י"א), על אף ששעווה ושמן נמנו כאחד, שעווה איסורה מן התורה, ואילו שמן אינו אלא גזירת חכמים שמא יסתום הנקב בשעווה "…ואפילו בשומן אין סותמין את הנקב, גזרה משום שעווה"(רמב"ם שבת כ"ג י"א), לעניינינו, נראה להתיר ומן הטעם הבא, הראשון, מריחה כדי שיבלע בעור מותרת. איסור מריחת משחה בשבת המובאת בהלכות חולה "…ורטייה עצמה לא יקנח מפני שהוא ממרח".(או"ח שכ"ח כ"ו), נסתרת מן ההיתר לדרוס על רוק בשבת ועל אף שיש בו משום מירוח? ליישב תמיהה זו כתבו הראשונים שכאן אין רצונו אלא שיבלע הרוק בקרקע (רש"י שבת קכ"א עמ' ב' ד"ה "רוק דורסו לפי תומו") משמע שיש לחלק ולהבדיל במטרת המריחה, ומכאן למדו האחרונים שמותר למרוח משחה על גבי העור שהרי אין הכוונה אלא כדי שיבלע בעור ולא כדי למרוח על גבי העור "ויש לומר דממרח לא שייך אלא כשכוונתו שיתמרח דבר על גבי חברו…" (מגן אברהם או"ח שט"ז ס"ק כ"ד) פסיקה זו מופיעה אצל אחד מחשובי הפוסקים "נשאלתי אם מותר לשפשף על מכה וניפוח במשיחה עבה עד שנימוח ונבלע…יש לומר על פי מה שכתב מגן אברהם…דאם רוצה שיבלע בקרקע שרי, והכא נמי בנידון דידן"(מהרש"ם "דעת תורה" שכ"ח סעי' כ"ו). בדרך זו ניתן גם ליישב מדוע מריחת משחה על הגוף מותרת, ואילו צחצוח נעליים במשחה אסור בשבת משום מירוח, אלא שבמריחת הנעליים הכוונה היא שתישאר מקצת המשחה על גבי העור ולא תבלע כולה בעור, ואילו במריחת המשחה הכוונה שתיספג כולה בעור ('שמירת שבת כהלכתה' פרק ל"ג הערה נ"ח). כך גם דעתם של שניים מחשובי פוסקי הדור להיתר, הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל (מובא שם בהערה) ויבל"א הרב עובדיה יוסף, אלא שהתנה זאת "שימרח רק מעט קרם באופן שיבלע בגופו" ("יביע אומר" או"ח חל' ד' סי' כ"ח אות י"ג בסופה) ואף שישנם החולקים על היתר זה  ('שמירת שבת כהלכתה' שם ל"ג י"ג-י"ד, והרב וולדינברג ציץ אליעזר ח"ז סי' ל') כיוון שרבו הפוסקים שסמכו על היתרו של המהרש"ם נראה להקל ולהתיר, וכך סיכם הדבר בספר "נשמת אברהם" "חולה שאין בו סכנה, מותר למרוח אפילו משחה עבה לרפואתו כשיש צורך בכך, אולם רק אם כוונתו להבליע את המשחה לתוך הגוף. לדעה שאסור למרוח משחה עבה בחולה שאין בו סכנה, מותר לשים אותה בדרך של השלכה. ומותר למרוח דבר נוזלי על חולה כזה אפילו לדעה המחמירה." (נשמת אברהם, או"ח שכ"ח אות ס"ו, אות ב' וג' עמ' תס"ז ותס"ח)