אקדים,  הדילמה – מצד אחד יש יתרון לטיפול של רופא בקרובי משפחה הנובע מנטייתו הרגשית להעניק טיפול מיטבי ומירבי לקרוביו, וכן נגישותו בדרך כלל להענקת טיפול רפואי; מצד שני קיים חשש מבוסס להטייה מקצועית לא רצויה דווקא בגלל הגישה הרגשית המיוחדת, ובכך עלול להינתן טיפול שגוי למטופל הקרוב. יחד עם זאת המגמה המקצועית היא להציע לרוב, ככלל, שלא לטפל בקרובי משפחתם, כי האיזון בין התועלת בגישה זו לבין הנזק והתקלות הבאות על ידי גישה זו נוטה לצד האחרון^[298]. ההכרעה הנכונה אם על רופא-קרוב לטפל בקרובו אם לאו תלויה בנסיבות העניין ובשיקול דעת בכל מקרה לגופו, כגון מידת הדחיפות של הבעיה הרפואית, מידת התאמתו של הרופא-הקרוב לטפל בבעיה הרפואית, זמינותם והכשרתם של רופאים אחרים, רצונו של המטופל, והעלויות הכרוכות בטיפול^[299]. איסור חמור הוא לחבול באביו ואמו "המצוה השי"ט היא שהזהירנו מהכות אב ואם….ואמר מכה אביו ואמו מות יומת….והעובר על לאו זה כלומר שיכה אביו או אמו במזיד ויוציא מהם דם הרי הוא חייב חנק…" (ספר המצוות להרמב"ם לא תעשה שי"ט). על כן ההלכה אוסרת על בן לטפל באביו טיפול רפואי מחשש שמא יחבול בו "היה קוץ תחוב לאביו לא יוציאנו שמא יעשה בו חבורה, וכן לא יקיז דם או יחתוך לו איבר אף על פי שמכוון לרפואה (שולחן ערוך יורה דעה סי' רמ"א סעי' ג') לעניינינו, נראה שמותר לרופא לטפל בחמיו ומן הטעמים הבאים הראשון, מרבית האחרונים פסקו שכבוד חמיו אינו אלא מדרבנן. נחלקו ראשונים האם חייב אדם בכבוד חמיו, שיש מי שדייק מפניית דוד לשאול לאחר שכרת את כנף מעילו ואמר: ואבי, ראה גם ראה את כנף מעילך ביד" (שמואל א' כ"ד י"א) שחייב אדם בכבוד חמיו "…דכתיב אבי ראה גם ראה" (טור יו"ד סי' ר"מ) והסביר הבית יוסף "דוד אמר הכי לשאול, וקרי ליה אבי מפני שהיה חמיו" (ב"י שם) מדבריו נשמע שכבוד חמיו ככבוד אביו, ולכן דוד קרא לשאול אבי (עיין שדי חמד קונטרס הכללים מע' כ' כלל ק"כ), אך יש מי שכתב "שאינו חייב כי אם לכבדו כדרך שמכבד הזקנים בקימה והידור וכיוצא בו" (ב"ח שם) ונראה שדבריו נסמכים על דעת ר' יהודה ורבנן במדרש ממנו מקור הדרשה "ר' יהודה אמר: אבי ראה גם ראה – אבי ראה אמר לשאול, גם ראה אמר לאבנר. ורבנן אמרי: אבי ראה אמר לאבנר, גם ראה אמר לשאול" (מדרש שוחר טוב תהילים נ"ז), שמשמע שפניית דוד לשאול ולאבנר הייתה בשווה "ראה גם ראה". מקור נוסף מהפסוק "וישתחו וישק לו" (שמות י"ח ז'), שמכוון על משה שהשתחווה לחמיו ונשק לו, ומסיים המדרש "מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו" (מכילתא דר' ישמעאל מסכתא דעמלק פרשה א', ובמכילתא דרשב"י מ"ח, ה'-ט'). כיוון שמקור זה מדרשה חיוב זה מדרבנן (שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קע"ה, חקרי לב יו"ד סי' צ"ח, וכן דעת הרב אלישיב מובא בהערות שבסוף ספר מורא הורים וכיבודם)  השני, רבו הדעות שאין החיוב בכבוד חמיו כחיוב הכבוד באביו ואמו. נחלקו ראשונים ואחרונים האם כבוד חמיו ככבוד אביו, שיש שסברו שיש לכבדם כדרך שמכבדים הורים (ספר חרדים פי"ב ד', לבוש סעי' כ"ד) אך יש שכתבו שאין לדמות "שאינו חייב כי אם לכבדו כדרך שמכבד הזקנים בקימה והידור וכיוצא בו" (ב"ח שם, ש"ך שם ס"ק כ"ב, והחיי אדם סי ס"ט בהערה, ובפתחי תשובה כ' דדברי הש"ך והב"ח מוכרחים דאל"כ איך פטרו אישה נשואה מכבוד אביה שהרי גם בעלה חייב בכבוד אביה שהוא חמיו). השלישי, יש המתירים לבן לטפל באביו כשאין אחר. נחלקו הראשונים בחבלה באביו לצורך טיפול רפואי. שיש שלמדו מהמעשים המובאים בתלמוד בו האמוראים לא הניחו לבניהם להקיז להם דם (סנהדרין פ"ד ע"ב) שמשמע שהדבר אסור(הרי"ף דף י"ט ע"א בדפיו, הרא"ש פ"י סי' א') ויש שלמדו משתי הראיות שהביאה הגמ' כששאלה "בן מהו שיקיז דם לאביו"? שמותר, האחת, שכל האיסור של מכה אביו לא נאמר אלא בדבר שאינו חפץ לעשות לעצמו, והשנייה, היקש ממנו למדו שלצורך רפואה מותר לחבול, ואותם אמוראים שלא הניחו לבניהם לטפל בהם לא היה זה אלא מכיוון שהיה אחר שיכול היה לטפל בהם (רמב"ם הל' ממרים פ"ה ה"ז, הרמב"ן תורת האדם עמ' מ"ג, הו"ד בב"י יו"ד רמ"א ד"ה והרמב"ן) והובאו הדברים להלכה "…במה דברים אמורים כשיש שם אחר לעשות, אבל אם אין שם אחר לעשות והוא מצטער הרי הוא מקיזו וחותך לו כפי מה שירשהו לעשות" (רמ"א יו"ד רמ"א סעי' ג'). הרביעי, אם הבן מרפא בחינם נחשב כאין אחר. נחלקו הדעות האם ריפוי הניתן בחינם נידון כמי שאין שם אחר יש  שסברו כך (גשר החיים ח"ב פרק א' אות א' וכך דעת הרב אויערבך נשמת אברהם יו"ד סי' רמ"א ס"ק עמ' ער"ה-רע"ו)  ויש שחלקו (שו"ת הר צבי יו"ד סי' קט"ז, והרב הרצוג הובאו דבריו בגשר החיים שם). החמישי, מחילת האב על הכאת בנו מועילה וניתן לצרפה כסניף להיתר. נחלקו הפוסקים האם הכלל "אב שמחל על כבודו כבודו מחול" (קידושין ל"ב ע"א) מועיל גם בהכאתו וקללתו, שיש שסברו שרק על כבודו יכול האב למחול (שאילתות פרשת משפטים שאילתא ס', החיד"א ברכי יוסף יו"ד סי' ר"מ, וכן דעת הרב וואזנר שבט הלוי יו"ד ח"ב סי' קי"ב אות ד', תשובות והנהגות יו"ד ח"ב סי' תמ"ג) ויש הסוברים שניתן לצרף זאת כסניף להקל (חלקת יעקב יו"ד סי' קל"א, ציץ אליעזר חי"ז סי' י"ד או"ק א', הרב אויערבך גשר החיים ח"ב פ"א ג' סעי' ב', ובמנחת שלמה ח"א סי' ל"ב).

.