נשאלתי האם תפרים חוצצים בטבילה במקווה

כ״ג באלול ה׳תשע״ח (ספט 3, 2018) | שו"ת, בינו לבינה

אקדים, תפירה רפואית היא פעולה כירורגית או כירורגית-פלסטית, הנעשית לצורך סגירת חתך או קרע בעור, כאשר החתך נוצר בפעולה  ניתוחית, הוא מאוחה בסיום הניתוח בעזרת תפרים. תפירה הרפואית נעשית כמעט תמיד בהרדמה מקומית או מלאה. קיימות שיטות תפירה נוספות, המתאימות לצרכים כירורגיים רבים ושונים. בעבר בחוטי משי או פלסטיק, ולכן היה צורך בטיפול מיוחד להוצאת התפרים. כיום מעדיפים במידת האפשר להשתמש בחוטי תפירה העשויים מרקמות הנלקחות מדפנות המעיים של בעלי חיים, היתרון בשימוש בחוט מסוג זה, כיוון שהם נמסים מאליהם בתוך כשבועיים, ונספגים אל תוך רקמות הגוף. לעינינו, ניתן לטבול עם התפרים, ומן הסיבות הבאות: הראשונה, מיעוט ואינו מקפיד. חז"ל והפוסקים קבעו תנאים שונים בדיני חציצה: מהתורה, דבר החופה את רובו של הטובל, והוא מקפיד עליו ורוצה להעבירו, הרי זה חוצץ, ואם אינו מקפיד עליו, או שהיה חופה רק מיעוטו – אינו חוצץ. ומדרבנן, גזרו על מיעוטו ומקפיד, וכן על רובו ואינו מקפיד, אבל אם היה הדבר חוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו פוסל אפילו מדרבנן (נידה ס"ז ע"ב, רמב"ם מקוואות פר' א' הל' י"ב, יו"ד סי' קצ"ח סעי' א'). אף למחמירים, כשלא ניתן להסיר הרי זה כדיעבד ומותר לטבול (חכמת אדם כלל קי"ט סעי' ג', ערוה"ש קצ"ח סעי' ט'). השני.  צורך רפואי.  דבר חוצץ המשמש לרפואה, יש כתבו שכיוון שרצונו להסירו אלא שאינו יכול, הרי זה נקרא מקפיד עליו וחוצץ (חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם בית הנשים אות יב; לחם ושמלה סי' קצח סק"ס.) אך רבים חולקים וסוברים שאינו נקרא מקפיד ואינו חוצץ (פחד יצחק ע' אשה; שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קס; שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צא; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; שו"ת משיב דבר סי' לו; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' קמז; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; נחל אשכול סי' סה אות ו; שו"ת בית יצחק חיו"ד סי' יט. ) ועוד דבר חוצץ שאי אפשר להסירו מחמת הסכנה, אינו חוצץ (או"ז סי' שסב אות יא; לבוש יו"ד סי' קצח אות ו; שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קמז; שו"ת זכרון יוסף סי' ט-י; שו"ת רעק"א סי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצב; סד"ט יו"ד סי' קצח סקי"ט). השלישי, דבר הבלוע.

 

אמנם הסדרי טהרה (סי' קצ"ח ס"ק יט) מפקפק בסברה זו דא"כ גם גבי רטיה שעל המכה ובאגד שעל המכה והבשר נימא הכי, דכל בני אדם שיש להם כן אינם מקפידים כיון שמתרפאים בכך, והסדרי טהרה עצמו נוטה להתיר במסקנתו שם, כאשר אין מדובר ברוב הגוף, ואולי יש לחלק כי סוף סוף הרטיה או האגד עומדים לזמן מה בלבד, כאשר כל מטרת הסתימה בשן היא שתשאר כך לעולם (בסתימה זמנית או בסתימה קבועה שבאה אחרי כן) וממילא בטלה לגופה ועוד דהוה בית הסתרים.

ו.        הנה בדרכי תשובה (סי' קצ"ח ס"ק עה) כתב בשם שו"ת אלף המגן (ח"ב סי' כו) שמתיר לאשה לטבול עם סתימה זמנית, עיי"ש. וכן סובר גם החלקת יעקב (יורה דעה סימן קה) וכותב בשו"ת הר צבי (יו"ד סי' קסט) שמכיון שהוחלט שהשן תהא מכוסה תמיד אע"פ שמחליפין את חומר הסותם, אין בזה חשש חציצה דסוף כל סוף תשאר מכוסה, והוא מסתמך על שו"ת המהרש"ם (ח"א סי' ז) שכותב שאין לחלק במה שדעתה להחליף, דמטעם זה גופא מוכח שאינה מקפדת, וראה גם בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' קח) שכותב בנוגע לרטיה או חבישה שכאשר מדובר במכה שלא תתרפא והרטיה או חבישה ישארו לעולם, אעפ"י שמחליפין מזמן לזמן אינו חוצץ.

ועיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"א סי' צז) מתיר אפי' לבעלי נפש מהסיבה שכיון שגם אחר הזמן כשתסיר את הסתימה הזמנית, לא תניח הנקב שבשן מגולה אלא תחליף אותו על סתימה קבועה, א"כ אינה מקפדת שיהיה הנקב מגולה, לכן אף שעל סתימה זו מקפדת להסירה לא חשיב מקפיד כיון שתחזור ותסתמהו, וכן פוסק בשו"ת מנחת יצחק (חלק ה' סי' קיא אות ב').

והרבה חולקים על זה וס”ל דיש חילוק בין אם החוט מסוג שאינם נימוחין חוצצין.אבל אם הם מסוג שנימוחין מעצמם במשך הזמן ואין צריכים להוציאם חוצצ רק החלק שהוא חוץ לבשר אבל מה שבתוך הבשר אינו חוצץ .כ”כ בפסקי באר משה מהגאון מדעברעצין סימן קצ”ח אות ו, ובאוצרות הטהרה פ”ז אות נז מביא בשם שעורי שבט הלוי והגרשז”א להקל עוד יותר דאף אם בולטים מעט מהבשר אינם חוצצים כלל.

רובו ומקפיד – דבר תורה, דבר החופהאת רובו של הטובל, והוא מקפיד עליוורוצה להעבירו, הרי זה חוצץ, ואם אינומקפיד עליו, או שהיה חופה רק מיעוטו, אינו חוצץ; ומדרבנן גזרו על מיעוטוומקפיד, וכן על רובו ואינו מקפיד; אבל אםהיה הדבר חוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו פוסל אפילו מדרבנן [2]. אכן, כתבו הפוסקים שנהגו להחמיר ולהסיר הדבר החוצץ, אף שהוא מיעוט ואינו מקפיד [3], אבל אם אי אפשר להסירו, הרי זה כדיעבד ומותר לטבול [4].

רובו ומקפיד דבר תורה, דבר החופה את רובו של הטובל, והוא מקפיד עליו ורוצה להעבירו, הרי זה חוצץ, ואם אינו מקפיד עליו, או שהיה חופה רק מיעוטו – אינו חוצץ. ומדרבנן גזרו על מיעוטו ומקפיד, וכן על רובו ואינו מקפיד, אבל אם היה הדבר חוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו פוסל אפילו מדרבנן (

דבר חוצץ שרצונו להסירו אלא שאינו יכול מפני שמשמש לרפואה, או מפני הסכנה, או משום שמצטער בהסרתו, דנים בו אם חשוב מקפיד או לא.

דבר חוצץ המשמש לרפואה, יש שכתבו שכיון שרצונו להסירו אלא שאינו יכול, הרי זה חשוב מקפיד עליו וחוצץ – אף על פי שאין דעתו להסירו לעולם247 – שכן אמרו בכוחלת לרפואה שחוצץ248, ולפיכך אשה שיש לה נקב בשיניה, וסתמתו בשעוה או בעופרת כדי שלא יכנס אויר בשן, ואין הסתימה משמשת לנוי, חוצצת249. ורבים מהאחרונים חולקים וסוברים שאינו קרוי מקפיד עליה, ואינה חוצצת250, ואינו דומה לכחול שבעין שחוצץ, לפי שהיא מצפה שיתרפאו עיניה ותסירהו, מה שאין כן בשן שאינה מתרפאה לעולם251, וכן אינו דומה לרטייה ואגד שעל גבי המכה שחוצצים252, לפי שבזמן מועט תתרפא המכה, ורוצה היא שתתרפא ולהסיר את הרטייה והאגד253, והרי המכה עתידה להתרפא, ודוקא כשעתידה להתרפא בודאי, אבל כשאין הדבר ודאי, אינו חשוב מקפיד על הרטייה, אף על פי שאפשר להתרפא, ואינה חוצצת254. ויש שכתבו בטעם שהרטייה חוצצת, שהוא מפני שאפשר להסירה לפי שעה255.

אדם הטובל במקווה כדי להיטהר צריך לטבול את כל גופו בפעם אחת, ללא דבר הדבוק לגופו המונע מן המים לגעת שם. מדאורייתא דווקא 'רובו המקפיד' נחשב חציצה, כלומר שרוב גופו יהיה מכוסה ויקפיד על דבר זה שלא יהיה שם. ומדרבנן גזרו אף אם אינו מקפיד, וכן אף בחציצה מועטת אם מקפיד עליה מלהיות שם.

כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה. גם דבר המכסה רק חלק קטן מגוף הטובל או שערותיו נחשב חציצה. צבע שאין בו ממשות ואינו יכול להסירו – אינו חוצץ. שאריות אוכל וכדומה הנמצאות בין השיניים – חוצצות, לכן צריך הטובל לנקות היטב את פיו ולצחצח שיניים לפני הטבילה (מומלץ להשתמש בקיסם או חוט דנטלי וכיוצא בזה). יש להסיר את הלכלוכים מהעיניים, מהאף ומהאוזניים. יש לנקות את הציפורניים ומתחתן, בפרט בחלק הציפורן הבולט מבשר האצבע. ציפורניים ארוכות שדעתו לגזוז – צריך לגזוז לפני הטבילה. אם יש לטובל כינים בשערו צריך להסיר אותן, ומה שאי אפשר להסיר, ואינו מקפיד עליו – אינו חוצץ. קשקשים הנמצאים בשיער לאחר חפיפה וסירוק, אינם חוצצים. גלד שעל הפצע צריך להסיר. אבל אם יש צער בהסרתו, או שזקוק להשאירו לרפואת הפצע – יעשה שאלת חכם. תחבושת, פלסטר, וכדומה – חוצצים. קוץ הבולט מן העור – חוצץ ויש להסירו. קילופי עור, יבלות וכדומה שמפריעים לו – יסירם כפי יכולתו. סתימה קבועה, כתר וכדומה – אינם חוצצים. 'גשר' ו'פלטה' שניתן להוציאם – חוצצים. סתימה זמנית, עדשות מגע (שאין רגילים להוציאן כל ערב), שיניים תותבות וכדומה – ישאל שאלת חכם. ראוי להסיר מן הגוף שעונים, צמידים, תכשיטים וכדומה אף אם המים יכולים לחדור תחתם. מי שנצרך לנקביו – יתפנה לפני הטבילה.

 

רובו וכן על רובו ואינו מקפיד; אבל אם היה הדבר חוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו פוסל אפילו מדרבנן[2]. אכן, כתבו הפוסקים שנהגו להחמיר ולהסיר הדבר החוצץ, אף שהוא מיעוט ואינו מקפיד[3], אבל אם אי אפשר להסירו, הרי זה כדיעבד ומותר לטבול[4].

גדרי הקפדה מספר כללים נאמרו בגדרי ההקפדה: מקפיד היינו שדעתו להסירו, ואינו מקפיד, היינו שאינו שם לבו אליו אם עבר מגופו או לא, ואין סופו ליטלו[5]; היה מקפיד לפעמים, אף על פי שבשעת הטבילה אינו מקפיד, הרי זה חוצץ[6]; אם כל אדם אינו מקפיד בכך, אף על פי שזה מקפיד בדבר לפעמים, יש אומרים שאין זה חציצה, אם אינו מקפיד בזמן הטבילה[7], ויש חולקים[8]; דבר חוצץ שרוב בני האדם מקפידים עליו, או דבר שרוב בני האדם אינם מקפידים עליו, והוא מקפיד עליו לפעמים, נחלקו הפוסקים אם דבר זה חוצץ לגביו או לא[9]; דבר חוצץ המשמש לרפואה, יש כתבו שכיוון שרצונו להסירו אלא שאינו יכול, הרי זה נקרא מקפיד עליו וחוצץ[10], אך רבים חולקים וסוברים שאינו נקרא מקפיד ואינו חוצץ[11]; דבר חוצץ שאי אפשר להסירו מחמת הסכנה, אינו חוצץ[12], אבל אם הסכנה היא רק בשעת הטבילה, יש שכתבו שחוצץ[13]; דבר שהוא מצטער בנטילתו אינו חוצץ[14]; דבר העשוי לנוי, יש אומרים שאינו חוצץ, ויש חולקים[15]; אם אינו יכול להסירו אלא על ידי אומן, אינו חוצץ[16]; אם אינו מקפיד על עצם הדבר החוצץ, רק מסירו לפעמים בגלל סיבות אחרות, אינו חוצץ[17].

דבר העומד להינטל מחלוקת תנאים ופוסקים היא אם כל העומד להינטל חוצץ או לא[18].

בית הסתרים בית הסתרים, אף שאין צריך שיבואו בו מים בשעת הטבילה, צריך שיהא ראוי לביאת מים, ולכן אסור שיהא בו דבר החוצץ[19]. נחלקו ראשונים אם היה דבר חוצץ בבית הסתרים, אם פסולה הטבילה מן התורה או רק מדרבנן[20]. יש מהאחרונים שנסתפקו בהגדרת בית הסתרים – יש מי שסבור, שלא חילקו חכמים בין המקומות השונים, וכל מקום צריך שיהא ראוי לביאת מים[21]; ויש הסבורים, שבית הסתרים שלעולם אינו מתגלה, כגון חלל הגוף וכיו"ב, אינו צריך להיות ראוי לביאת מים[22].

מקום הבלוע מקום הבלוע, שאף פעם לא מגיעים מים לשם, אינו צריך שיהא ראוי לביאת מים, ואם יש בו דבר חוצץ, אינו פוסל את הטבילה[23].

דבוק ומהודק יש דברים החוצצים בגלל שהם דבוקים לגופו של הטובל, כגון טיט הדבוק באדם[24], ויש דברים החוצצים בגלל שהם מהודקים לגופו, אף על פי שאינם דבוקים. דברים מהודקים, אם הם רפויים, שהמים נכנסים בינם לבין גופו, נחלקו הפוסקים אם הם חוצצים או לא[25]. יש מי שכתב, שדבר החוצץ שהוא רק מונח על הגוף, ולא דבוק לו, הוא חוצץ רק במקומות הגלויים, אבל בבית הסתרים הוא מותר לכתחילה[26].

זמן קצוב וקצר אם הדבר החוצץ הוא לזמן קצוב וקצר, אין להיכנס לקולות, ויש להמתין בטבילה עד שהדבר החוצץ יסולק[27]; ויש המקילים כאשר יש חשש למכשול, וכאשר יש עוד סניפים להקל[28].

בערך זה יידונו בפירוט המצבים הרפואיים המהווים בעיה הלכתית ביחס לחציצה בטבילת אשה לטהרה מנידתה. כמו כן יידונו בקצרה עניני חציצה בתחומים הלכתיים אחרים, והשלכתם על בעיות רפואיות.

חוטי תפרים של פצעים, שצריך רופא להוציאם – חוצצים, אבל אם הם בבית הסתרים, אפשר להקל בשעת הדחק[105]. ואם החוטים עשויים מחומר שנמס בעצמו, ואין צורך להוציא את התפרים, אין הם חוצצים[106].

צנתרים ופתחים פיום הקיבה[107], היינו החדרת צינור דרך דופן הבטן אל הקיבה, כדי להאכיל דרכו את החולה, יכולה האשה לטבול עם הצינור ואין זה חציצה, ואל לה לסתום את פתח הצינור, כי אין נזק בכניסת מים דרכו[108].

דין זה נכון גם בפיום המעי הגס[109], שיכולה לטבול כרגיל, ללא השקית, כי אין חשש מפני כניסת מים, ותיזהר לנקות היטב סביב הפתח[110].

במקרה של פיום המעי הדק[111], מאחר ויש הפרשה מתמדת מהמעי הדק, לא יכולה לטבול כך מחמת לכלוך מי המקווה, ויכולה היא לטבול עם סתימה רפויה של פתח הצינור על ידי טמפון או גזה[112].

במקרה של פיום הקנה[113], שנעשה לצורך הנשמה, צריך לסתום את פתח הכניסה, כדי שלא יחדרו מים, וסתימה זו על ידי פקק או רטיה מהווה חציצה, ויש מי שהסתפק לומר שאין לאשה זו תקנה[114].

אשה הזקוקה לצנתר[115] לשלפוחית השתן, יכולה לטבול עם הצנתר, אם צריכה להשאירו באופן קבוע[116].

אשה הזקוקה לדיאליזה, אם מדובר בדיאליזה צפקית[117], מחדירים צינור לחלל הבטן, ודרכו מבצעים את הדיאליזה. הצינור עצמו איננו חוצץ אם אין עליו תפירות; ואם זקוקה להמודיאליזה, ומתקינים לה ביד דלף עורקי-וורידי, הדלף אינו חוצץ, אם אין תפירות, אלא שצריכה למנוע מגע ישיר עם המים, ולכן יכולה לחובשו בתחבושת רפויה[118].

מנקז שהכניסו הרופאים בפצע, כדי שינקז המוגלה החוצה, או מנקז לאחר ניתוח כגון בהוצאת אבני מרה, אינם חוצצים, ומותר לסתום את פי המנקז על ידי הכנסת פקק לתוכו, כדי למנוע חדירת מים באותם מנקזים שאסור למים להיכנס[119].

חולת קצרת[120], שאיננה יכולה להכניס כל ראשה למים מפאת קוצר נשימה, יש מי שהתיר שתשתמש בצינור שקצהו האחד עשוי מעור דגים, ואותו תכניס לפיה אחרי שירטיבוהו במי המקווה, וקצהו השני יצא מחוץ למים[121].

ציפורניים נהגו הנשים ליטול ציפורניהם בשעת טבילה, כיון שמצוי שיש תחתיהן טיט ובצק, או כיון שאינן יודעות להבחין מה נקרא כנגד הבשר ומה אינו כנגד הבשר[122]. בדיעבד אם טבלה ללא קציצת הציפורניים, אם בדקה קודם הטבילה ולא היה בה דבר חוצץ, עלתה לה טבילה[123], אך מכיוון שכבר נהגו ליטול ציפורניים, אם נשאר בידה אפילו ציפורן אחת וטבלה, צריכה טבילה אחרת[124]. אך אם כבר לנה עם בעלה, לא תחזור ותטבול[125]. קציצת הציפורניים היא עד מקום שהשחרות שתחתיהן ניכרת, ויותר מזה אף דקדוק מצווה אין כאן[126].

נשים המגדלות ציפורניים לנוי או לצורך מלאכתן, לכתחילה צריכות לגוזזן, ובדיעבד אינן חוצצות[127].

ציפורני הידיים והרגליים שעומדות להינטל – יש הסבורים, שהאשה צריכה ליטלן קודם טבילה, שכיוון שעתידות להינטל הרי הן חוצצות[128]; אך רוב הפוסקים סבורים, שאין היא חוצצת, לפי שהיא מגוף האדם, או מפני שאינו מקפיד עליה[129].

ציפורן המדולדלת אינה חוצצת[130]. יש אומרים, שהכוונה דווקא כשפירשה רובה, אבל אם רק מיעוטה נדלדלה, הרי היא חוצצת[131]; ויש אומרים, שאין הבדל בגודל הפרישה של הציפורן, ובין מיעוטה ובין רובה, אינה חוצצת[132].

אשה שצובעת את ציפורני ידיה, צריכה לכתחילה להסיר את הצבע ולנקות את הציפורניים היטב; ואם אינה יכולה בשום אופן לנקותן מהצבע, לא תדחה את הטבילה, אלא תצבע את כל הציפורניים בצורה טובה, ולא תשאיר צבע סדוק או מקולף, כיון שהנשים מקפידות שלא יהיה על ציפורניהן צבע שאינו מושלם[133].

לכתחילה אין לטבול עם ציפורניים מלאכותיות, שמדביקים לנוי על הציפורניים הטבעיות, אבל בדיעבד אם טבלה כך, או אם הסרת הציפורניים תגרום לדחיית הטבילה, כי קשה להסיר את הדבק, או אם אי-הדבקתן תגרום שתהא מאוסה על בעלה – מותר; ואם נפלה ציפורן אחת, הרי השאר חוצצות, כי אין זה עוד בגדר נוי[134].

שיניים יש התקנים שמוכנסים לתוך השיניים או עליהן על ידי רופא, באופן קבוע, ויש צורך ברופא להוציאם; יש המוכנסים לשן או עליו, שניתן להכניסם ולהוציאם בקלות על ידי החולה עצמו, ללא צער וללא נזק; ויש דברים המוכנסים לשן או עליו באופן זמני, אך לא ניתן להסירם בקלות או ללא צער.

סתימה קבועה בשן – יש שאסרו את הטבילה, אם היא נעשית לצרכי רפואה[135], אך כבר מוסכם להלכה בין הפוסקים שאיננה חציצה, מפני שנעשית בקביעות, מתבטל לשיניים ונעשה כגוף השיניים, אין הקפדה להסירה לעולם, וגם שהוא בית הסתרים ומיעוט[136], והיתר זה פשוט בכל העולם, ואין חוששים לזה אף חסידים ואנשי מעשה, כי כמעט שאין בזמננו אשה שאין לה סתימה בשן[137]. ואם הסתימה התרופפה – יש מי שכתב, שאם היא עדיין יעילה, דינה כסתימה טובה, אבל אם מחמת רפיון הסתימה אין היא מועילה, או שיכולה האשה להכניסה ולהוציאה, יש מי שנסתפק שתהא חוצצת[138]; ויש מי שכתבו, שאם היא מתנדנדת ועומדת להוציאה, הרי היא חוצצת[139]. עוד יש מי שכתב, שאם יש כאב באזור הסתימה או דלקת בשן, והסתימה עומדת להיות מוצאת, חוצצת מיד[140]. יש מי שכתבו, שאם יש סתימות, אפילו קבועות, ברוב השיניים, הרי זה חוצץ[141], ויש מי שחולק, שבכל מקרה אין סתימות קבועות חוצצות[142].

סתימה זמנית בשן, אשר נעשית כשלב ביניים עד לסתימה קבועה, כגון בשלבי טיפול-שורש, נידונה בהרחבה בין הפוסקים. אותם פוסקים שאסרו הטבילה עם סתימה קבועה כשנעשית לרפואה (ראה לעיל), כל שכן שאוסרים סתימה זמנית, ויש מי שכתבו, שדווקא סתימה זמנית פוסלת לטבילה, ואין לחפש קולות לזמן מועט[143]. יש מהפוסקים שהחמירו בסתימה זמנית, ואסרו הטבילה[144], ויש מי שכתב, שאם הסתימה נעשית לרפואה, וגם נעשית בצורה טובה, כך שנוח ללעוס עמה, כולם מודים שאין זו חציצה[145]. אכן, רוב הפוסקים סבורים להלכה, שסתימה זמנית שנעשית לצורך רפואה איננה חוצצת, וכתבו נימוקים שונים להיתר זה: אחרי הסתימה הזמנית תבוא סתימה קבועה, ועל כן יש לראות את השן כסתומה באופן המשכי, וזהו רצונה של האשה; להלכות שבת נחשבות השיניים כדבר שיש בו סכנה, ומפני הסכנה איננה מקפדת; כשצריך אומן להסיר את החציצה, ויש כאב וצער בכך, אין הקפדה; הסתימה בשן היא בבית הסתרים והיא מיעוט; יש לראות את הסתימה כמחוברת לגופה[146]. יש כתבו להתיר סתימה זמנית בתנאים שונים: דווקא כשיש לאשה צער להסיר את הסתימה, או שצריך רופא לעשות זאת, אבל אם אין לה צער, ויכולה להסיר הסתימה בעצמה, הרי זה חוצץ[147]; דווקא כאשר הסתימה עשויה בצורה טובה ונוחה, ויכול ללעוס עמה כרגיל[148]; שלא תהא הסתימה בולטת מעל גובה השן, ועדיף שתהא שקועה קצת[149]; דווקא כאשר הסתימה הזמנית נעשית כשלב בטיפול-שורש[150]. בעניין משך הזמן שעל הסתימה הזמנית להישאר בשן, כדי שלא תיחשב כחציצה נחלקו הפוסקים – יש מי שכתב, שיומיים-שלושה בוודאי הוי חציצה[151]; יש שדרשו לפחות שבעה ימים[152]; יש שכתבו שהמנהג כיום שאם הסתימה נשארת למשך שלושים יום, איננה חוצצת[153]; יש מי שכתב, שיש צורך בחצי שנה[154]; ויש מי שכתב, שאין כוונת העניין לחלק בזמנים קצרים או ארוכים, אלא אם יש זמן קבוע להסרת הסתימה, אין היא חוצצת[155]. מבחינה רפואית יש לציין, שפעמים רבות תלוי משך הטיפול בסתימה הזמנית בזמנו של הרופא ובעומס המתרפאים, ואינו תלוי בגורמים רפואיים. כיום פוחת והולך השימוש בסתימה זמנית כשלב ביניים לסתימה סופית, וכמו כן יש להדגיש, שהחומרים בהם משתמשים כיום לסתימה זמנית יכולים להחזיק מעמד חדשים רבים[156].

שיניים תותבות[157] הקבועות לחניכיים, ואין מסירים אותן לעולם, בוודאי אינן חוצצות[158]. יש מי שכתב, שאם רוב השיניים הן תותבות, הרי הן חוצצות[159], ויש מי שחלק עליו בתוקף[160]. שינים תותבות שעשויות להכניס ולהוציא בכל זמן בקלות, בוודאי חוצצות[161]. תותבות שלפעמים מסירים אותן, אבל הוא טורח גדול ובושה, יש שכתבו שהן חוצצות בטבילה[162], ויש מי שהתיר הטבילה עמן[163]. אם מסירה את התותבות כל לילה, הרי הן חוצצות[164], ואם רק מסירה לזמן קצר כדי לנקותן, יש מי שסבור שהן חוצצות[165], ויש הסבורים שאין הן חוצצות[166]. יש מי שכתב, שאם רגילה להוציא את שיניה התותבות בעת רחיצה, אם לא הוציאה אותם בעת הטבילה, חייבת לחזור ולטבול, אך לא תברך שנית[167], אבל אם ספק לה אם הוציאה או לא, איננה צריכה לחזור ולטבול[168].

כתרים וגשרים סופיים וקבועים, אינם חוצצים, בין אם הם שלמים ובין אם הם חלקיים[169]. כתרים וגשרים זמניים, אם הם דומים לקבועים, אלא שעשויים מחומרים המחזיקים מעמד פחות זמן, אם הם ניתנים להסרה רק על ידי רופא, ואם הם עשויים על שן חיה שלא עברה טיפול-שורש, אין הם חוצצים[170]. אכן צריכה האשה לנקות היטב את הגשר קודם הטבילה, ולא תסתפק בניקוי במברשת שינים[171].

שן טבעית מתנדנדת – יש מי שכתב שהיא חוצצת, אלא אם יש כאב בהוצאתה[172], אך רוב הפוסקים סבורים שאיננה חוצצת, אף אם כבר החליטה האשה בדעתה להוציאה[173].

תפרים בתוך הפה, כגון לאחר הוצאת שן, אינם חוצצים[174]; ויש מי שהבדיל בין תפרים בתוך הבשר ואינם נראים לעין, שאינם חוצצים, לבין תפרים מגולים, שהם חוצצים[175]; ויש מי שכתב, שאף שמעיקר הדין אין החוטים חוצצים, אפילו כשהם גלויים, מכל מקום עדיף לדחות את הטבילה, כי הם מיועדים למספר ימים בלבד[176].

פלטת פלסטיק, שמדביקים על החניכיים לאחר ניתוח, וכל שבוע מחליפים אותה, יש לסדר את הטבילה באותו זמן שמסירים אותה לצורך החלפתה[177].

התקנים אורטודונטיים שונים, הנעשים כדי ליישר את השיניים לנוי, או כדי לחזקם כשהם רופפים, נעשים לזמן ממושך, ולא ניתן להוציאם אלא על ידי רופא. כאשר הם רפויים, אינם חוצצים, וכאשר הם מהודקים היטב, אם מטרתם לחזק את השיניים לצורך רפואה אינם חוצצים, בתנאי שאינם מעכבים באכילה, אבל אם הם רק כדי ליפות את השיניים, הרי הם חוצצים[178]; ולעומתם יש מי שכתב, שאם הטבעות והחוטים הם על רוב השיניים, מותר רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריכים להתיישב אם כדאי לאשה להכניס עצמה לספק זה[179].

  1. בבלי סוכה ו א; ב"ק פב א; בבלי חולין י א; רמב"ם מקוואות א יב; מאירי נידה סו ב. ושם מקורות שונים ללימוד דין זה מהתורה, ומהלכה למשה מסיני. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, יז, ע' חציצה, אות א; שם, יח, ע' טבילה, עמ' תמג.
  2. לקפוץ מעלה↑בבלי עירובין ד ב; נידה סז א; רמב"ם מקוואות א יב. ובשאלה אם כלל זה נאמר ביחס לשיער בלבד או ביחס לכל הגוף – ראה ר"ן הל' נידה בפ"ב דשבועות, בעניין מחלוקת רש"י ור"ת בנידון, וראה עוד בס' האשכול הל' מקוואות ח"א עמ' 150 בשם הגאונים, וכן בריטב"א ומאירי, בבלי עירובין ד ב. וראה באריכות בגדרי כלל זה בשו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' עד.
  3. לקפוץ מעלה↑ספר התרומות סי' עט; סמ"ג עשין כז, ולאווין קיא; סמ"ק סי' רצג; מרדכי שבועות סי' תשמח; רוקח סי' שעו; רמ"א יו"ד קצח א; ט"ז שם סק"ד.
  4. לקפוץ מעלה↑חכמת אדם קיט ג; ערוה"ש יו"ד קצח ט.
  5. לקפוץ מעלה↑ר"ח בבלי סוכה ו ב; ר"ש מקוואות ט ז; רמב"ם מקוואות א יב.
  6. לקפוץ מעלה↑בעלי הנפש שער הטבילה, דיני חציצה; רא"ש הל' מקוואות סי' כה; רמ"א או"ח קסא ג.
  7. לקפוץ מעלה↑סדרי טהרה סי' קצח סק"ד, בדעת הט"ז.
  8. לקפוץ מעלה↑סדרי טהרה שם.
  9. לקפוץ מעלה↑ראה סיכום הדעות באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה, עמ' טז-יז.
  10. לקפוץ מעלה↑חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם בית הנשים אות יב; לחם ושמלה סי' קצח סק"ס.
  11. לקפוץ מעלה↑פחד יצחק ע' אשה; שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קס; שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צא; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; שו"ת משיב דבר סי' לו; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' קמז; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; נחל אשכול סי' סה אות ו; שו"ת בית יצחק חיו"ד סי' יט. וראה להלן חלק ב, בפרטי דינים.
  12. לקפוץ מעלה↑או"ז סי' שסב אות יא; לבוש יו"ד סי' קצח אות ו; שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קמז; שו"ת זכרון יוסף סי' ט-י; שו"ת רעק"א סי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצב; סד"ט יו"ד סי' קצח סקי"ט.
  13. לקפוץ מעלה↑חזו"א יו"ד סי' צב סק"א וסק"ח. וראה להלן חלק ב, בפרטי דינים.
  14. לקפוץ מעלה↑ספר התרומות סי' קג; סמ"ג לאווין קיא; מרדכי שבועות סי' תשמח; סמ"ק סי' קפא, וסי' רצג; שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' סה.
  15. לקפוץ מעלה↑ראה – רשב"א תורת הבית הקצר סוף בית ז, ובתשו' המיוחסות סי' קכד; רא"ש הל' מקוואות סי' כז; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם שער הנשים אות יב; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קצח; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' קד. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית שם עמ' מז-מח.
  16. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; גידולי טהרה סי' כב.
  17. לקפוץ מעלה↑שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצב.
  18. לקפוץ מעלה↑ראה באריכות באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה אות ד.
  19. לקפוץ מעלה↑בבלי קידושין כה א; נידה סו ב; רמב"ם מקוואות א י; בעלי הנפש, שער הטבילה דיני חציצה; טושו"ע יו"ד קצח כה. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית שם אות ה.
  20. לקפוץ מעלה↑ראה באנציקלופדיה תלמודית שם.
  21. לקפוץ מעלה↑שו"ת רעק"א סי' ס.
  22. לקפוץ מעלה↑שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קי; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם בית הנשים אות יא. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם עמ' לג, פירוט המקומות הכלולים בבית הסתרים.
  23. לקפוץ מעלה↑ר"ש מקוואות סופ"י; ס' האשכול הל' מקוואות סי' סה; או"ז סי' ע, וסי' שסב; מרדכי שבועות סי' תשנ-תשנא; טושו"ע יו"ד קצח יא. וראה עוד שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קלה; שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' י; סד"ט סי' קצח סוסקכ"ג.
  24. לקפוץ מעלה↑מקוואות ט ב; רמב"ם מקוואות א יב; טושו"ע יו"ד קצח יד.
  25. לקפוץ מעלה↑ראה באנציקלופדיה תלמודית שם אות ח.
  26. לקפוץ מעלה↑ראה באריכות בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צח-קג.
  27. לקפוץ מעלה↑שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צא; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פה.
  28. לקפוץ מעלה↑שו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' סה; שו"ת לבושי מרדכי חיו"ד סי' קכה-קכו; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' פו.
  29. לקפוץ מעלה↑הנושאים נידונים לפי סדר א"ב.
  30. לקפוץ מעלה↑י. ברמה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 275 ואילך.
  31. לקפוץ מעלה↑ראה – א. שטינברג, הלכה ורפואה, ד, תשמ"ה, עמ' רמ ואילך.
  32. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סוסי' קא.
  33. לקפוץ מעלה↑שו"ת חלקת יואב חיו"ד סי' ל; שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קצה, וסי' קצז; שם ח"ב סי' פב; שו"ת אבני שוהם ח"ג סי' לא; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב סי' סח; שו"ת חבצלת השרון מהדו"ת סי' מז; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רסב; בן איש חי שנה ב פר' שמיני סק"י; שו"ת רב פעלים ח"ב חיו"ד סי' כז; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' עא; שו"ת חזון נחום סי' סח; שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת חאו"ח סי' קעח; שו"ת עני בן פחמא חיו"ד סי' יח; שו"ת עמק שאלה סי' מו; שו"ת עצי ברושים סי' מא; שו"ת מהר"י שטייף סי' מו; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קע; שו"ת מלמד להועיל חיו"ד סי' ע; חזו"א יו"ד סי' צד סק"ח; שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד ח"א סי' כט; שו"ת שרידי אש ח"ב סי' פג; שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' נה; שו"ת שואלין ודורשין ח"א סי' לח; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צח-קג; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' קלח-קלט; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ה סי' לא; שם ח"ו סי' מא; שערי טבילה סי' מא.
  34. לקפוץ מעלה↑שו"ת אמרי יושר שם; שו"ת אגרות משה שם; שו"ת ציץ אליעזר שם. וכן משמע משו"ת מלמד להועיל שם.
  35. לקפוץ מעלה↑שו"ת הר צבי שם.
  36. לקפוץ מעלה↑חזו"א שם. וכתב שיתכן שצריכה לטבול במים פושרים דווקא, שמחלחלים ביתר קלות; שו"ת אגרות משה שם.
  37. לקפוץ מעלה↑שו"ת משפטי עוזיאל שם; שו"ת שרידי אש שם.
  38. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהר"ש ענגיל שם; שו"ת אגרות משה שם.
  39. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה שם.
  40. לקפוץ מעלה↑בן איש חי שם.
  41. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהרש"ם שם.
  42. לקפוץ מעלה↑בן איש חי שם; שו"ת חבצלת השרון שם; שו"ת מלמד להועיל שם.
  43. לקפוץ מעלה↑בן איש חי שם; שו"ת צפנת פענח סי' סד.
  44. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פה; שו"ת ציץ אליעזר שם.
  45. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' עה אות ב.
  46. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' מא. וראה במאמרו של הרב מ. קליינמן, הלכה ורפואה, ה, תשמ"ח, עמ' רסב ואילך.
  47. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובא בס' שערי טבילה, סי' ד.
  48. לקפוץ מעלה↑הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו במאמרו של הרב קליינמן שם.
  49. לקפוץ מעלה↑י. ברמה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 275 ואילך.
  50. לקפוץ מעלה↑ראה במאמרו של הרב קליינמן שם. וראה שו"ת דברי משה סי' נז-נט וסי' סד סקי"ח, שהתיר לשים טיפות שמן, אלא שכתב שעדיף שיהיו משמן דגים.
  51. לקפוץ מעלה↑י. ברמה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 527 ואילך.
  52. לקפוץ מעלה↑נשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' רא סק"א. וראה שם, שהתייעץ עם מומחים רפואיים, ואמרו לו שהדבר אפשרי מבחינה רפואית, והסכים עמו הגרי"ש אלישיב מבחינה הלכתית.
  53. לקפוץ מעלה↑ראה ע' מניעת הריון הע' 301 ואילך.
  54. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' מ.
  55. לקפוץ מעלה↑שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' סג.
  56. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב #; שו"ת קובץ תשובות ח"ג סי' קעד.
  57. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' מ.
  58. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פז.
  59. לקפוץ מעלה↑שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קלה.
  60. לקפוץ מעלה↑שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' י; שו"ת רעק"א סי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצב-קצג; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ג סי' י; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנג; שו"ת חשב האפוד ח"ב סי' קיח; שו"ת לבושי מרדכי חיו"ד סי' קכז; שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד סי' ל-לא. וראה עוד בעניין טבעת בשו"ת בנין ציון סי' עא; שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' מד; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז; שו"ת זכרון יהודה ח"ב סי' נא; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' כ; שו"ת חזון נחום סי' סז; שו"ת עני בן פחמא חיו"ד סי' יז; שו"ת שואלין ודורשין, ח"א סי' לט.
  61. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רכט; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סוסי' קח; יד שאול יו"ד סי' קצח; שו"ת כוכב מיעקב סי' קלא; שו"ת זכר שמחה סי' קיח; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסא; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' קד; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' פב; שו"ת באר משה ח"ב סי' נו; שערי טבילה סי' לט.
  62. לקפוץ מעלה↑שו"ת שואל ומשיב שם; שו"ת מנחת יצחק שם.
  63. לקפוץ מעלה↑שו"ת כוכב מיעקב שם; שו"ת הר צבי שם; שו"ת אגרות משה שם.
  64. לקפוץ מעלה↑שו"ת זכר שמחה סי' קיח.
  65. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' לט.
  66. לקפוץ מעלה↑ראה א. הראל, תחומין, יח, תשנ"ח, עמ' 115 ואילך.
  67. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פט; הרב ח.פ. שיינברג, הובאו דבריו בשו"ת דברי חכמים, עמ' קצה; דרכי טהרה, עמ' קנג; שערי טבילה סי' לט @.
  68. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' קד (וראה עוד שם סי' צו); הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' קצח סק"א; תורת הטהרה, יד יח; בדי השולחן סי' קצח; שו"ת בית אב"י סי' קא; אאמו"ר בספרו הלכות נשים פי"ט הע' 46.
  69. לקפוץ מעלה↑שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צז; שיעורי שבט הלוי סי' קצח ס"ז סק"ב.
  70. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, שם; תורת הטהרה יד כ; דרכי טהרה, עמ' קנג. וראה א. הראל, תחומין, שם.
  71. לקפוץ מעלה↑הגרי"י נויבירט, אוהל שרה ח"ב סי' ג אות ז.
  72. לקפוץ מעלה↑מקוואות ט ד; נידה סז א; רמב"ם מקוואות ב יד; טושו"ע יו"ד קצח ז. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם עמ' נז-נח, בפרטי הדינים.
  73. לקפוץ מעלה↑שו"ת שיבת ציון סי' מב.
  74. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רסב.
  75. לקפוץ מעלה↑רמ"א יו"ד קצח כב; לחם ושמלה יו"ד קצח סקנ"ד; חכמת אדם קיט טז; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קכז; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תקח סק"ל. אך ראה בשו"ת פני יהושע ח"ב סי' לב; שערי טבילה סי' ה.
  76. לקפוץ מעלה↑ר"ש מקוואות ט ד; רוקח סי' שעה; סמ"ג עשין רמח; תורת הבית הארוך בית ז שער ז; ב"ח יו"ד סי' קצח.
  77. לקפוץ מעלה↑רא"ש הל' מקוואות סי' כו; רמב"ם מקוואות ב ב; רבנו ירוחם נתיב כו ח"ה; כלבו סי' פו; טושו"ע יו"ד קצח כב; שו"ת פני יהושע סי' לו. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה עמ' כט, אם החציצה היא במקום החיבור לגוף או במקום הפרישה.
  78. לקפוץ מעלה↑טושו"ע יו"ד קצח ט.
  79. לקפוץ מעלה↑טושו"ע שם טז, ובש"ך שם סק"כ. וראה בשערי טבילה סי' ו, בשם הגרי"ש אלישיב.
  80. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה שם.
  81. לקפוץ מעלה↑שערי טוהר יח ו.
  82. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בשערי טבילה סי' ו.
  83. לקפוץ מעלה↑שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צג אות ב.
  84. לקפוץ מעלה↑ש"ך יו"ד סי' קצח סקט"ו; חזו"א יו"ד סי' צד אות' ג-ז. וראה בשו"ת באר משה ח"ג סי' קלו.
  85. לקפוץ מעלה↑קיצושו"ע קסא ג.
  86. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קי אות א; שו"ת השיב משה סי' מד; וכן משמע מחכמת אדם קיט ו, וראה בסדרי טהרה שם סקכ"ג, שו"ת וישב משה ח"ב סי' קטז, ובנשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סק"ג. וראה עוד בדיני גלד המכה באנציקלופדיה תלמודית כרך יז ע' חציצה, עמ' ס-סב.
  87. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פה.
  88. לקפוץ מעלה↑שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שעה; הרב נ. טלושקין, הובאו דבריו בס' שערי טבילה סי' ב; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' פו. ועיי"ש שהוא בצירוף סניפים שונים להקל.
  89. לקפוץ מעלה↑חזו"א יו"ד סי' צד סק"א; שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' עה אות א; שערי טבילה, שם. וראה שם נימוקים שונים לאיסור זה.
  90. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' ג. וראה מה שכתב על כך בשו"ת וישב משה ח"א סי' צה.
  91. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהר"ם מבריסק ח"ג סי' לג.
  92. לקפוץ מעלה↑שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' ט אות א,ובהשמטות שם; שערי טבילה סי' לח; שו"ת בנין אריאל עמ' 76.
  93. לקפוץ מעלה↑שו"ת הר צבי, שם; שו"ת בנין אריאל שם.
  94. לקפוץ מעלה↑שיעורי שבט הלוי, סי' קצח סכ"ד סק"ב.
  95. לקפוץ מעלה↑מקוואות ט ב; רמב"ם מקוואות ב א; טושו"ע יו"ד קצח י; חכמת אדם קיט ז.
  96. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' לח.
  97. לקפוץ מעלה↑רמב"ם מקוואות ב ד; טושו"ע יו"ד קצח כג; וראה שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; משנה אחרונה מקוואות ט ב; חזו"א ידים סי' א סקכ"ה.
  98. לקפוץ מעלה↑שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' סה; טהרת ישראל סי' קצח ס"ו; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסט; שו"ת יד הלוי חיו"ד סי' פח; שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קצז; שו"ת יחוה דעת (חזן) ח"א חיו"ד סי' ג; שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' לב אות ב; שו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' יג.
  99. לקפוץ מעלה↑שו"ת יביע אומר שם.
  100. לקפוץ מעלה↑שו"ת וישב משה ח"ב סי' קטז.
  101. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנג; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קח. וראה עוד בספר הלכות נשים פי"ט הע' 52.
  102. לקפוץ מעלה↑שו"ת תשובה מאהבה ח"ג הל' נידה קצח ס"י. וראה שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צא. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פה, בעניין רטיה בתוך מורסה עמוקה בשד.
  103. לקפוץ מעלה↑שו"ת כתב סופר שם.
  104. לקפוץ מעלה↑שו"ת קובץ תשובות סי' פט.
  105. לקפוץ מעלה↑שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' מ.
  106. לקפוץ מעלה↑שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תקח סקל"ו.
  107. לקפוץ מעלה↑
  108. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' ל.
  109. לקפוץ מעלה↑colonos- tomy.
  110. לקפוץ מעלה↑נשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב #.
  111. לקפוץ מעלה↑
  112. לקפוץ מעלה↑נשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב #.
  113. לקפוץ מעלה↑trache- ostomy.
  114. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשערי טבילה סי' ח-טו. וראה שם, שמחבר הספר הסתפק להתיר מטעם עיגון, ובתוספת עצות כגון שימוש בכיסוי מעור דג.
  115. לקפוץ מעלה↑
  116. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב #.
  117. לקפוץ מעלה↑peritoneal dialysis.
  118. לקפוץ מעלה↑נשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב #.
  119. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה סי' ל.
  120. לקפוץ מעלה↑
  121. לקפוץ מעלה↑שבט מיהודה, שער חמישי עמ' שעה.
  122. לקפוץ מעלה↑ס' התרומות סי' קד; סמ"ג לאווין קיא; רוקח סי' שעו; מרדכיבבלי שבועות פ"ב סי' תשמז; רא"ש הל' מקואות סי' לה; שערי דורא הל' נידה סי' טו.
  123. לקפוץ מעלה↑הגה' שערי דורא, הל' נידה סי' טו; שו"ע ורמ"א יו"ד קצח כ.
  124. לקפוץ מעלה↑רמ"א שם, וכתב 'וכן נוהגין'.
  125. לקפוץ מעלה↑ט"ז יו"ד סי' קצח סקכ"א; בן איש חי, שמיני סק"ד.
  126. לקפוץ מעלה↑חכ"א קכא א.
  127. לקפוץ מעלה↑שו"ת אחיעזר ח"ג סי' לג; דרכי טהרה עמ' קסג-ד. וראה בשו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תקיט.
  128. לקפוץ מעלה↑ראב"ן סי' שכו, הובא בש"ך יו"ד סי' קצז סק"א וסי' קצח סקכ"ה.
  129. לקפוץ מעלה↑ס' התרומות סי' קד; רוקח סי' שעו; מרדכי שבועות סי' תשמז; או"ז סי' שסג אות יא; שו"ע יו"ד קצח כ.
  130. לקפוץ מעלה↑מקואות ט ד.
  131. לקפוץ מעלה↑טושו"ע יו"ד קצח כא.
  132. לקפוץ מעלה↑או"ז סי' שסג. וראה באריכות שיטות שונות בדין ציפורן המדולדלת באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה, עמ' כה-כח.
  133. לקפוץ מעלה↑דרכי טהרה, עמ' קסד.
  134. לקפוץ מעלה↑במראה הבזק, ח"ג, סי' קטו.
  135. לקפוץ מעלה↑שו"ת בנין ציון החדשות סי' נז; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם שער הנשים אות יב; לחם ושמלה סי' קצח סק"ס.
  136. לקפוץ מעלה↑דרכי תשובה יו"ד סי' קצח סקע"ו; דעת תורה שם סקכ"ד; טהרת ישראל שם סק"צ; לחם ושמלה סי' קצח סק"ס; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז, ומהדו"ת ח"ג סי' קח; שו"ת לבוש מרדכי חיו"ד סי' קכח; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' יט; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנח; שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קסו; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קצג; שו"ת צפנת פענח סי' סז; בן איש חי שנה ב, פר' שמיני סק"ט, ובשו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; מצודת דוד על קיצושו"ע סי' קסא סקי"א; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) חיו"ד סי' מז; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת סי' קכח (וראה במהדו"ק סי' קכג שאסר, וחזר בו); שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' כג אות ה, וח"ו סי' פו; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צח; שערים המצויינים בהלכה סי' קסא סקי"ג.
  137. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צז.
  138. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' ע"ט.
  139. לקפוץ מעלה↑שו"ת קובץ תשובות סי' פו סק"ב; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תקח סקל"ב.
  140. לקפוץ מעלה↑שו"ת תשובות והנהגות, ח"ג סי' רע סק"ב.
  141. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנז; שו"ת תשובות והנהגות, ח"ג סי' רע סק"ג.
  142. לקפוץ מעלה↑שו"ת קובץ תשובות שם.
  143. לקפוץ מעלה↑טהרת ישראל סי' קצח ס"צ; מצודת דודסי' קסא סקי"א; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קיב.
  144. לקפוץ מעלה↑חזו"א, הובאו דבריו בס' ההלכה במשפחה, פ"ד סי"ג; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קיז, שכתב שמעיקר הדין אין סתימה זמנית חוצצת, אך למעשה יש מחמירים. וראה מה שכתב בשיעורישבט הלוי סי' קצח סכ"ד סק"ב.
  145. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צז.
  146. לקפוץ מעלה↑פחד יצחק ע' אשה; שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קס; שו"ת אלף המגן ח"ב סי' כו; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז, ומהדו"ת ח"ג סי' קח, וביד שאול יו"ד סי' קצח; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קח; נחל אשכול הל' מקוואות סי' סה אות ו; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' יט; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' קלז, וח"ב סי' קעג; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קיב אות ב; שו"ת תשורת שי סי' סט; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסט; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צז, ושם חיו"ד ח"ב סי' סא; שו"תמנחת יצחק ח"ו סי' פו; שו"ת קובץ תשובות סי' פו סק"ב; שו"ת רבבות אפרים, ח"ח סי' שנו. וראה עוד שערי הלכה ומנהג, ח"ג סי' מה.
  147. לקפוץ מעלה↑גידולי טהרה סי' כב; שו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רכט.
  148. לקפוץ מעלה↑שו"תאגרות משה שם.
  149. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני צדק סי' פט; מי נידה למהרש"ק מהדו"ק סי' קצח; לחם ושמלה סי' קצח סק"ס; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' יט; שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' קיא אות ב; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' קלז, וח"ב סי' קעג; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צח.
  150. לקפוץ מעלה↑שו"ת שבט הלוי שם. וראה עוד בדיני חציצה של סתימה בשן בדרכי תשובה יו"ד סי' קצח סקע"ה-ע"ו; שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' עה; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז, וסי' מו; שו"ת אמרי יושר ח"א סי' נד; שד"ח מערכת טבילת נידה כלל ב אות ג; שערים המצויינים בהלכה סי' קסא סקי"ג; שו"ת וישב משה ח"ב סי' קטו-קטז; הלכות נשים פי"ט סע' כח-לא.
  151. לקפוץ מעלה↑שו"ת לבושי מרדכי ח"א חיו"ד סי' קכח, ומהדו"ת חאו"ח סי' קעח, וח"ד סי' נד.
  152. לקפוץ מעלה↑שו"ת חלקת יעקב חיו"ד סי' ל; הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בס' שערי טבילה סי' לד; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תקח סקל"א (אמנם ראה שם ח"ג סי' רע סק"א, שכתב חודש ימים). וראה בקובץ תשובות סי' צ.
  153. לקפוץ מעלה↑שערי טבילה שם.
  154. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רסב, וסי' רנג; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' מנחת פרי (רוטנברג) סי' קצח סוסי' ו.
  155. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה שם.
  156. לקפוץ מעלה↑מ. טל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 98-94.
  157. לקפוץ מעלה↑ראה בבלי שבת סד ב, וברש"י שם ד"ה שן, ששיניים תותבות היו מוכרות כבר בזמן התלמוד, והיו עשויות מזהב.
  158. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רכט; דרכי תשובה יו"ד סי' קצח סקע"ה; טהרת ישראל סי' קצח ספ"ז; שו"ת בנין ציון החדשות סי' נז; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם שער הנשים אות יב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עח; שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; שו"ת הרי בשמים ח"ב סי' קכח; שו"ת אמרי אש חיו"ד סי' עה; עיקרי הד"ט יו"ד סי' כב; שו"ת שמלת בנימין סי' יד; שו"ת זרע אמת סי' פה; שערי טבילה סי' לב. אולם ראה בשו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' יט, שמחמיר.
  159. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר שם.
  160. לקפוץ מעלה↑שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קצג.
  161. לקפוץ מעלה↑בן איש חי שנה ב פר' שמיני סק"ח-ט; שו"ת רב פעלים ח"ב חיו"ד סי' יג; שו"ת מהר"ם אש סי' עה-עו; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עח; שערים המצויינים בהלכה סי' קסא סקי"ג; חוקת הגר פ"י הע' 10; שערי טבילה שם.
  162. לקפוץ מעלה↑שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז; שו"ת מהרש"ם שם; שו"ת אמרי אש סי' עה.
  163. לקפוץ מעלה↑בן איש חי שם. וראה בשו"ת שארית ישראל חיו"ד סי' יב; שערי טבילה שם.
  164. לקפוץ מעלה↑שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עח; שערי טבילה שם.
  165. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט אות ה.
  166. לקפוץ מעלה↑טהרת ישראל סי' קצח ספ"ז; שו"ת אמרי אש סי' עה; שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; נחל אשכול הל' מקוואות סי' סב אות ו.
  167. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כא.
  168. לקפוץ מעלה↑שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קכח אות א. וראה בשו"ת באר משה ח"ה סי' כ אות יב; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סוסי' סז.
  169. לקפוץ מעלה↑שו"ת חבצלת השרון סי' סו; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תקח סקל"ד.
  170. לקפוץ מעלה↑ראה דרכי תשובה יו"ד סי' קצח סקע"ה; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם שער בית הנשים אות יב; שו"ת מהר"ם ח"א סי' עח; הרב א. זלוטווויץ, הפרדס, אייר תשל"א.
  171. לקפוץ מעלה↑ס' ההלכה במשפחה, עמ' קכ, ובשו"ת תשובות והנהגות, שם. וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צח.
  172. לקפוץ מעלה↑מהרש"ם בדעת תורה יו"ד סי' קצח.
  173. לקפוץ מעלה↑שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רס; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' פד; שו"ת יד שלום סי' לו; שו"ת באר משה ח"א סי' נד; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צו. וראה בשו"ת קובץ תשובות סי' פו סק"ב.
  174. לקפוץ מעלה↑שו"ת דובב מישרים ח"ג סי' י.
  175. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פז; שו"ת תשובות והנהגות, ח"ג סי' רע סק"ה. וראה בשו"ת קובץ תשובות סי' פח, שתפרים גלויים על העור – חוצצים.
  176. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' שערי טבילה סי' לה ס"ד. וראה עוד מאמרו של הרב א. חפוטא, תחומין, ב, תשמ"א, עמ' 337 ואילך. וראה עוד בנידון בשו"ת רבבות אפרים, ח"ז סי' שנט.
  177. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פח.
  178. לקפוץ מעלה↑שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צו; שו"ת בית אב"י ח"ב סי' סח; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פו; שערים מצויינים בהלכה סי' קסא סקי"ב; הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בס' שערי טבילה סי' לה; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קיז, וח"י סי' קנ; שו"ת רבבות אפרים, ח"ח סוסי' שנו. וראה במאמרו של מ. טל, אסיא, ה, תשמ"ו עמ' 98-94.
  179. לקפוץ מעלה↑שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פו. וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות, ח"ג סי' רע סק"ו; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קמט.
  180. לקפוץ מעלה↑בבלי חולין קו ב;תוספתא ידיים פ"א; רמב"ם ברכות ו ד, ומקוואות יא ב; טושו"ע או"ח קסא א. אמנם ברמ"א שם מביא דעה, שאין שייך חציצה לנטילה, אך מסכים להלכה כדעת המחבר. וראה פרטי דינים באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה, אות י.
  181. לקפוץ מעלה↑רמב"ם מקוואות שם.
  182. לקפוץ מעלה↑רמ"א או"ח קסא ב.
  183. לקפוץ מעלה↑ס' התרומות סי' עט; סמ"ק סי' קפא.
  184. לקפוץ מעלה↑מ"ב סי' קסא סק"ה.
  185. לקפוץ מעלה↑טושו"ע או"ח קסב י, ובמ"ב שם סקס"ח. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ג סי' קסא ס"ה; נשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' קסא סק"א, בשם הגרש"ז אויערבאך; שו"ת תשובות והנהגות, ח"ג סי' ג. וראה בערוה"ש או"ח קסב כט, שאם שופך רביעית בבת אחת – לית לן בה, שהרי לא נטמאו המים, ולכן אין אנו נזהרים מבלי לשפוך על מקום הרטיה, מפני ששופכים בבת אחת.
  186. לקפוץ מעלה↑מ"ב שם סקס"ט.
  187. לקפוץ מעלה↑שו"ת רב פעלים ח"א סי' ח; שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' יט.
  188. לקפוץ מעלה↑ילקוט יוסף, ח"ב סי' קסא ס"ז. וראה הע' ביצחק יקרא על שו"ע קסב י, במי שאינו יכול ליטול אלא יד אחת, אם יברך על נטילת ידיים או על נטילת יד. ולכאורה, מכיוון שלא מצינו מטבע כזו של ברכה, לא ישנה ממה שקבעו חז"ל, וי"ל.
  189. לקפוץ מעלה↑בבלי חולין קו ב;תוספתא ידיים פ"א; ר"ש ידיים ב ב; רמב"ם ביאת מקדש ה טז. וראה פרטי דינים באנציקלופדיה תלמודית, שם, אות יא.
  190. לקפוץ מעלה↑ראה פרטי דינים ומקורות באנציקלופדיה תלמודית שם, אות יד.
  191. לקפוץ מעלה↑בבלי חולין ע א.וראה עוד ברמב"ם בבלי בכורות ד יז; טור יו"ד שטו; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' שצא-שצד. וראה פרטי דינים באנציקלופדיה תלמודית שם, אות טו.
  192. לקפוץ מעלה↑רמ"א אבהע"ז קלט יד.
  193. לקפוץ מעלה↑שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' טז. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' כו סק"ג.
  194. לקפוץ מעלה↑פת"ש אבהע"ז סי' כז סק"א.
  195. לקפוץ מעלה↑שו"ת פרי השדה ח"א סי' צג; שאילת שלום מהדו"ת סי' קכד; ערוה"ש אבהע"ז לא ד. וראה בשד"ח מע' חתן וכלה אות כו; בן איש חי שנה א פר' שופטים סע' ז; שו"ת יביע אומר ח"ה חאבהע"ז סי' י – בעניין המנהג שכלה שפרסה נידה תלבש כפפות בעת קבלת הקידושין.
  196. לקפוץ מעלה↑נשמת אברהם חאבהע"ז סי' לא אות א, בשם הגר"י נויבירט.
  197. לקפוץ מעלה↑ראה בבלי סוכה לז א, ורש"י ותוס' שם ד"ה דבעידנא; טושו"ע או"ח תרנא ז.
  198. לקפוץ מעלה↑ריטב"א, ר"ן ומאירי סוכה שם. וראה במג"א סי' תרנא סקט"ז.
  199. לקפוץ מעלה↑בן איש חי שנה א פר' האזינו סע' יג.
  200. לקפוץ מעלה↑מ"ב סי' תרנא סקל"ו.
  201. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם חאו"ח סי' תרנא אות ה. הובא גם בהליכות שלמה ח"ב פי"א סט"ו. וראה שם באריכות בהע' כה.
  202. לקפוץ מעלה↑הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם שם.
  203. לקפוץ מעלה↑הע' הגר"ע יוסף, בסוף ספר נשמת אברהם חאו"ח.
  204. לקפוץ מעלה↑רא"ש הל' תפילין סי' יח, ושו"ת הרא"ש כלל ג סי' ד; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ל; שו"ת הריטב"א סי' כד; יראים סי' שצט; מאירי מגילה כז ב;טושו"ע או"ח כז ד. וראה עוד בביאור הגר"א או"ח סי' כז ס"ד.
  205. לקפוץ מעלה↑שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רפב, ובתשובותיו המיוחסות סי' רלג; שו"ת הריב"ש סי' קלז.
  206. לקפוץ מעלה↑ריטב"א ור"ןבבלי סוכה לז א. וכן משמע שיטות רש"י ערכין ג ב ד"ה שלא; תוס' שם ד"ה שלא.

במקרה שאישה עומדת לעבור פרוצדורה רפואית טוב להתייעץ מראש לגבי השלכות של הפרוצדורה על האפשרות לטבול. לעיתים ניתן לבחור בפרוצדורה מקבילה שתקל על האפשרות להיטהר. כך למשל תפרים נמסים אינם חוצצים לעומת תפרים שאינם נמסים שחוצצים בחלק מהמקרים, ולעיתים ניתן לבקש מהרופאים שישתמשו בחוטים נמסים בתפירה. דוגמה אחרת להבדל כזה הוא מצב של כתר זמני על שיניים סמוכות- אם על כל שן יונח כתר זמני נפרד לא יהוו הכתרים חציצה, אך אם יונח כתר משותף יחיד על שתי השיניים יתכן וזו תהיה חציצה.

תכנים נוספים באותו נושא:

האם אמירת וידוי עם החולה מותרת בשבת?

וידוי הוא אחד מחלקי התשובה והוא מצווה מן התורה להתוודות על פשע או חטא שביצע האדם כשעבר על מצוות לא תעשה, או ביטל מצוות עשה. בנוסף לווידוי האישי, נקבע בתפילה נוסח וידוי. נוסף על התפילה, נהוג כי אדם הנוטה למות אומר וידוי לפני מותו מצוות וידוי הינה מצווה חשובה, יסודה...

קראו עוד

האם מי שאינו טועם טעם במאכל חייב לברך עליו?

אקדים, טעם הוא אחד מחמשת החושים המסורתיים. טעמו של חומר מורגש בעת מגעו עם פקעיות הטעם הפזורות על הלשון, החך, הרך, ומכסה הגרון. חוש הטעם תורם חלקית בלבד שכן הן מושפעות גם מחושים אחרים, כגון הריח, הראייה וכן המרקם, מ"קור" או מ"חום". חלק מהחולים במחלת הקורונה דיווחו כי...

קראו עוד

?האם מותר לנער כהן לעבוד בחופשת הקיץ במרכז הרפואי

אקדים, כוהנים מוזהרים שלא להיטמא למתים "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים...כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים..."(במדבר י"ט י"א,י"ד), טומאה זו כוללת מגע ומשא "המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת שבעה..."(רמב"ם טומאת מת פ"א ה"א), אף לאבריו של המת "הכהן מוזהר...

קראו עוד

האם מותרת הפעלת מכונות משקאות במרכז הרפואי בשבת, ומה ביחס לרווחים?

אקדים, הצבת מכונות אוטומטיות לממכר מוצרים בשטח הציבורי או בשטחים שמחוץ למבנה, חייבים בהיתר עפ"י חוק העזר העירוני למודיעין מכבים רעות (שמירת איכות הסביבה, מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), (תיקון), (התשע"ד -2013), הן נמצאות בבתי חולים, בבתי ספר ובמוסדות שונים....

קראו עוד

האם האולם בו מצויה בריכת טיפולים הידרותרפיה, חייבת במזוזה?

אקדים, הידרותרפיה או הידרותרפיה  - מקור המילה בשפה היוונית, הידרו = מים, תרפיה = טיפול, היא שיטת טיפול בפיזיותרפיה הנעזרת במים. השיטה המיושמת בבריכת שחייה טיפולית או שיקומית בעלת תכנוניות מסוימות (כמו גובה אחיד, מערכת חימום, מידות ייעודיות) השיטה מנצלת את התכונות...

קראו עוד

מי שמחובר להולטר לחץ דם לזרועו למשך 24 שעות כיצד יניח תפילין?

אקדים. בדיקת הולטר לחץ דם היא אמצעי לאבחון לחץ דם גבוה המאפשר מדידה רציפה של לחץ הדם במשך יממה שלימה. בדיקת ההולטר מאפשרת גם לבחון את טיב הטיפול התרופתי שמקבל הסובל מלחץ דם גבוה. בין היתר ניתן לברר באמצעות הבדיקה האם לחץ הדם מאוזן בעזרת הטיפול ואם ישנן נפילות בלחץ...

קראו עוד