אקדים, אנינות היא המצב בו מצוי קרובו של הנפטר בזמן שלאחר מות קרובו ועד קבורתו של הנפטר. אונן הוא כינויו של אדם המצוי במצב של אנינות. המושג מופיע לראשונה בתורה שכן המילה און קשורה בתורה למוות ואבלות. ההלכה פוטרת את האונן מקיום מצוות עשה, בין היתר אסור לאונן לאכול בשר ולשתות יין. לעינינו, יספור בלא ברכה רצוי אחר הקבורה, וימשיך לספור בברכה בימים הבאים, ומן הטעמים הבאים. הראשון, אונן. נחלקו הראשונים בביאור המשנה "מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע ומן התפילין ומכל המצוות האמורות בתורה" (ברכות י"ז ע"ב-י"ח ע"א). רש"י כתב "פטור מלקרות קריאת שמע לפי שהוא טרוד במחשבת קבורתו, והויא דומיא דחתן דפטור משום טירדא דמצווה" (שם), לפי הסברו של רש"י מותר לאונן לקיים מצוות, כשם שמותר לחתן הפטור מקריאת שמע להחמיר על עצמו ולקרות קריאת שמע. ראשונים אחרים סוברים שפטור אונן אינו דומה לחתן, והוא אסור בקיום המצוות אפילו כשיכול לקיימן ללא פגיעה בחובתו כלפי המת (תו"ס ד"ה ואינו, תלמידי רבינו יונה דף י' ע"א ד"ה מי, רא"ש סי' א'), דעת הרמב"ם שמותר לו לקיים את כל המצוות, חוץ מקריאת שמע, תפילה ותפילין, שמצוות אלו יקיים רק כשדעתו מיושבת עליו (הל' אבל פ"ד ה"ז). להלכה אונן פטור מכל המצות "מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, אפילו אינו מוטל עליו לקברו, פטור מק"ש ומתפלה. ואפילו אם רוצה להחמיר על עצמו ולקרות, אינו רשאי…" (או"ח סי' ע"א סעי' א'), המשנה ברורה קבע שאסור לו להחמיר על עצמו (שם ס"ק ז', ועיין שם בס"ק ד' בסיכום הדברים). השני, קבורה. נחלקו הראשונים בדינו של אונן שאינו עסוק בקבורת המת. יש מי שסובר שאף במקרה זה פטור מן המצוות (הרא"ה ד"ה ומזמנין עליו), ויש מי שפסק שרק אם עוסק בקבורה וצרכיה פטור מן המצוות, אך אם אינו יכול לעסוק בצרכי הקבורה חייב בכל במצוות (רא"ש סי' ג', רבינו תם בסוף התו"ס בד"ה ואינו). הרמב"ם השמיט הלכות אלו משמע שלדעתו פטור האונן הינו  כל המצבים (הל' אבל פ"א הל' ג'-ה'), אך הוסיף וכתב "..ואם יש לו מי שישתדל בשבילו בצרכי קבורה, ורצה להחמיר על עצמו ולקרות, אין מוחין בידו.." (שם, שם) השלישי, ספירה העומר. נחלקו האחרונים במי שמתו מוטל לפניו האם יספור כדי לשמר את רצף ספירת הימים, דעת הנהר שלום שלא לספור, וממילא לא יספור בשאר הלילות הבאים בברכה (מובא בביאור הלכה סי' תפ"ט סעי' ח' ד"ה בלא ברכה), הנודע ביהודה פסק שיספור כדי שלא יאבד את רצף ספירת הימים, וזאת כיון שספירה אינה מעכבת או מונעת מהאונן לעסוק בצרכי המת מתו, שלא נאמרה אנינות לעניין פטור ממצוות אלא לאותן הנוהגות בזמן האנינות, ולא לאותן המצוות שימנעו ממנו בתום אנינותו מלקיים המצווה כדוגמת ספירת העומר, שאם לא יספור לא יוכל להמשיך ולברך על הספירה בימים הבאים כיוון שדילג במשך יממה שלימה (נו"ב או"ח מהדו"ק סי' כ"ז). זאת ועוד נחלקו הפוסקים האם אונן שקיים מצוה על אף שהיה פטור מלקיימה, עליו לשוב ולקיימה בתום האנינות (כגון באונן שקרא מגילה), על כן למעשה, יספור ללא ברכה ויוכל להמשיך בספירתו בימים  הבאים בברכה (שם, שם).