אקדים. בדיקת וידאו אי אי ג', מיועדת לסובלים מהתקפים אפילפטיים בלתי מאוזנים, או מאירועים המחקים התקפים אפילפטיים שטבעם אינו ברור. הבדיקה מאפשרת להשוות את מצב המטופל בזמן האירוע הקליני, לרישום הפעילות החשמלית המוחית. הבדיקה מתבצעת באשפוז בבית חולים ביחידה לניטור, אורכת מספר ימים ומאפשרת רישום וצילום בו-זמני. האלקטרודות מוצמדות לקרקפת אחרי חיבור האלקטרודות שמים כובע על הראש, כדי לשמור שהן לא יזוזונראה שיניח מעל הכובע וללא ברכה ומן הטעמים הבאים, הראשון, חצי. לעיניינו, נחלקו הראשונים בדין חציצה בתפילין, הרא"ש למד מדין כהן שפטור מתפילין של יד מאחר שהתורה ציוותה אותו שבגדי הכהונה יהיו צמודים לבשרו (ערכין דף ג' ע"ב), ומדין תפילין של ראש שצריכים להיות צמודות לשער (זבחים דף ט' ע"א) (הל' תפילין סו"ס י"ח). בתוספת הסבר לדברים "…וטעמא משום דכתיב: 'לאות על ידכה', שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן: 'ילבש על בשרו' – שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן: 'לטוטפות בין עיניך', שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך" (שו"ת הרא"ש כלל ג', סימן ד'). הר"ן במגילה למד כי חציצה בתפילין מעכבת מדברי הגמרא האומרת כי המצפה את תפיליו בזהב – הרי זה מדרכי החיצוניים (במגילה כ"ד ע"ב, בדפי הריף ט"ו ע"ב) מכאן למד הר"ן כי האופן שיש להניח את התפילין על הבשר הינו בצורה כזו שהאות יהיה אישי ולא חיצוני. למחלוקת זו השלכה ביחס לתפילין של ראש. שכן, לדעת הרא"ש חציצה מעכבת הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש. אולם, לשיטת הר"ן, דין חציצה בתפילין הינו דין הקשור בהכרח לתפילין של יד שהוא אות אישי. יותר מכך בתפילין של ראש יש עניין הפוך. מהפסוק 'וראו כל עמי ארץ' כי תפילין של ראש צריכות להיות במקום מוחצן, ומכאן שהדרישה לאות אישי וללא חציצה אינה קיימת הגמרא במנחות (לה.) דורשת.
הרשב"א בחידושין למגילה (כד:) לקח נפקא מינה זו הלכה למעשה, ואף קבע כי אין בעיה של חציצה בתפילין של ראש. הבית-יוסף (אורח-חיים סי' כ"ז) מביא משא ומתן ארוך בשיטת הרשב"א, ובסופו של דבר הוא מוכיח מתשובת הרשב"א כי זו אכן שיטתו הלכה למעשה.
פתיחה
במקרים מסוימים האדם אינו יכול להניח תפילין ישירות על גופו. ברוב הפעמים, הדבר נובע מנסיבות מצערות כגון פצע מגולה, כוויה או שבר ביד. האם ניתן להניח תפילין של יד על יד מגובסת? האם ניתן להניח תפילין של ראש על ראש עם הרבה שיער? בשיעור זה ננסה להתמודד עם שאלת חציצה בתפילין של ראש ושל יד.
חציצה
בגמרא, לא מצינו מקור מפורש לכך כי חציצה בתפילין מעכבת, אולם הראשונים מבססים את פסיקותיהם בנושא על סתימת הגמרא במקומות שונים.
הרא"ש למשל, למד את דין חציצה בתפילין של יד מן הסוגיה בערכין (ג:) שם מסבירה הגמרא כי כהן פטור מן התפילין מאחר שהתורה ציוותה אותו שבגדי הכהונה יהיו צמודים לבשרו. באופן דומה לומד הרא"ש כי תפילין של ראש צריכות להיות צמודות לשערות הראש מדברי הגמרא בזבחים (ט.).
בשו"ת הרא"ש מוסיף הרא"ש טעם לדברים וז"ל:
"…וטעמא משום דכתיב: 'לאות על ידכה', שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן: 'ילבש על בשרו' – שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן: 'לטוטפות בין עיניך', שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך" (שו"ת הרא"ש כלל ג', סימן ד).
הרא"ש משמש כאן כמעין תנא, והוא דורש את הפסוקים בעצמו. לשם כך הוא עושה גזירה שווה עם המילה 'על', ולומד שכשם שחציצה מעכבת בבגדי כהונה כך היא מעכבת בתפילין.
בכיוון אחר הלך הר"ן במגילה (טו: באלפס) אשר למד כי חציצה בתפילין מעכבת מדברי הגמרא במגילה (כד:) האומרת כי המצפה את תפיליו בזהב – הרי זה מדרכי החיצוניים. ה'חיצוניים' היו הרפורמים של אותם הימים והם עשו שלא כדעת חכמים. המקור לטעותם היתה בדרישת הפסוקים. הם הבינו שכאשר התורה ציוותה 'והיה לך לאות על ידך' היא רצתה שהאדם יחצין ויראה לכל את קיומם של התפילין. אולם חכמים דרשו שהאות שבתפילין של יד צריך להיות אישי ופרטי. מכאן למד הר"ן כי האופן שיש להניח את התפילין על הבשר הינו בצורה כזו שהאות יהיה אישי ולא חיצוני.
תפילין של ראש
לעיל הצגנו את מחלוקת הר"ן והרא"ש בנוגע למקור דין חציצה בתפילין. הנפקא מינה בין השיטות תהיה בתפילין של ראש. שכן, לדעת הרא"ש חציצה מעכבת הן בתפילין של יד והן בתפילין של ראש, כפי שהוא למד מגזירה שווה. אולם, לשיטת הר"ן, דין חציצה בתפילין הינו דין הקשור בהכרח לתפילין של יד שהוא אות אישי. מעבר לכך, אם נמשיך בכיוון זה נוכל לומר כי בתפילין של ראש יש עניין הפוך. הגמרא במנחות (לה.) דורשת מהפסוק 'וראו כל עמי ארץ' כי תפילין של ראש צריכות להיות במקום מוחצן, ומכאן שהדרישה לאות אישי וללא חציצה אינה קיימת.
הרשב"א בחידושין למגילה (כד:) לקח נפקא מינה זו הלכה למעשה, ואף קבע כי אין בעיה של חציצה בתפילין של ראש. הבית-יוסף (אורח-חיים סי' כ"ז) מביא משא ומתן ארוך בשיטת הרשב"א, ובסופו של דבר הוא מוכיח מתשובת הרשב"א כי זו אכן שיטתו הלכה למעשה.
יד שהייתה מכוסה בחלוצה בשעת הנחה
מה דינו של מי שבשעת קשירת תפילין של ראש, חדרה חולצתו לשטח שבין התפילין לבשר? האם יש בדבר משום חציצה? האם עליו לשוב על מעשה הקשירה או שדי שיסיר את החציצה והקשירה תעלה למפרע?
שאלה זו נשאלה בפני הרב צבי פסח פרנק, ובתשובתו הוא מביא את מחלוקת הראשונים שהבאנו לעיל. הרב פראנק מסביר כי לשיטת הרשב"א וסיעתו, תפילין של יד צריכות להיות על הבשר אך לא מדין חציצה, אלא מהצורך שהאות יהיה אישי. לכן לדעתו, אם יסירו את החציצה – ההנחה עלתה. להלן נביא חלק מתשובתו:
"…ומעתה ניהדר לשאילתנו, אם הקשירה נעשתה על בית יד שלו אי מחויב לבטל הקשר ולקשור את התפילין מחדש. הנה לפי דעת הרשב"א הנזכר דאין דין חציצה בתפילין ורק משום לך לאות ולא לאחרים לאות, הרי אין כאן פסול תעשה ולא מן העשוי. דכאן לא כתיב שלא תהא הקשירה על הבית יד אלא והיה לאות על ידך, וכן הוא כשמסיר החציצה והם מונחים על ידך. אבל להרא"ש שאוסר משום חציצה, היה מקום לדון בזה, דמכיון דעל ידך משמעותו שלא תהא חציצה, אם כן מאי דאמרה תורה וקשרתם, היינו דקשירה תהא על היד ואם היה חציצה אין זה קשירה על היד" (שו"ת הר צבי או"ח א', סימן כ"ג).
הסברא שמעלה הרב פרנק הינה כי לדעת הרשב"א הציווי 'והיה לך לאות ידך' איננו עוסק במעשה ההנחה, כי אם בתוצאותיו. אם כך, לא משנה כיצד התבצעה ההנחה, השאלה היחידה שחשובה לנו הינה האם בסופו של דבר האות הינו אישי או לא. אולם, לדעת הרא"ש כי תפילין צריכות להיות על הבשר מדין חציצה, לשיטתו מדובר בדין במעשה הנחה והדבר מעכב.
בסופו של דבר הרב פרנק כותב שגם הרא"ש יודה כי במקרה דנן אם הסירו את החציצה לאחר הנחה אין הדבר מעכב. זאת משום שהמצווה בתפילין אינה במעשה הקשירה של התפילין אלא בהימצאותם על היד, בתוצאה. לכן, גם אם בשעת הנחה הייתה חציצה אין הדבר מעכב.
תחבושת
מה יעשה מי שחבוש בגבס על זרועו? פוסק השו"ע:
"לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש. הגה: ודוקא בתפילין, אבל ברצועות אין להקפיד" (או"ח סימן כ"ז).
מסתימת השו"ע משמע שהוא פסק כרא"ש שחציצה בתפילין מעכבת. אולם, המגן אברהם על אתר הסביר כי פלסטר המגן על מכה אינו מהווה חציצה.
"עיין בבית יוסף דכולם נקטו של ראש דוקא, אבל אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות כמו שכתב סוף סימן זה כנ"ל, דלא כהב"ח. ומהאי טעמא נראה דמותר להניחו על הסמרטוטין שעל גבי המכה אם לא סגי בלאו הכי, דהא לבוש בגד אחר על גביו. והא דלא הניחו הכהנים תפילין על הכתונת היינו משום דלא היו רשאין ללבוש בגד אחר על גביו"
(שם ס"ק ו').
המגן אברהם מאחד בין שיטת הרשב"א לשיטת הרא"ש בשאלת חציצה בתפילין. לשיטתו, הגמרא בערכין עליה מתבסס הרא"ש יצאה גם היא מנקודת הנחה שהצורך כי התפילין יהיו במקום הבשר נובע מהדרישה שהאות יהיה אישי, ולא בגלל בעיית חציצה בין הבשר לתפילין. לדעתו, כל עוד התפילין לא נמצאים על הבגד החיצוני עדיין מתקיימת הדרישה שהאות יהיה אישי, ולכן מציאותה של התחבושת אינו מהווה בעיה.
אולם, ערוך השולחן והמשנה ברורה על אתר חלקו על הסברו של המגן אברהם והסבירו את מחלוקת הראשונים כהסברנו לעיל. עצתם למי שמקום התפילין שלו חבוש, הינה להניח את התפילין בחלק החשוף של הזרוע לכיוון הכתף. אם מקום זה חבוש גם הוא, שיניח תפילין של ראש בלבד.
האם שמשון הגיבור לא הניח תפילין
לעיל הבאנו את תשובת הרשב"א שהסביר כי חציצה בתפילין של רא"ש אינה מעכבת מאחר שבתפילין של ראש האות צריך להיות מוחצן. השו"ע פוסק כי במקום הצורך ניתן להניח תפילין של ראש על גבי כובע, וז"ל:
"אדם שהוא עלול לנזילות ואם יצטרך להניח תפלה של ראש על בשרו לא יניחם כלל, יש להתיר לו להניח תפלה של ראש על הכובע דק הסמוך לראש, ויכסם מפני הרואים.
הגה: והמניחים בדרך זה לא יברך על של ראש, רק יברך על של יד להניח (לדעת רשב"א)" (או"ח סי' כ"ז).
לעיל הבאנו את מחלוקת המג"א וערוך השולחן האם תחבושת מהווה חציצה. דומה שסעיף זה הוא סייעתא גדולה לשיטת המג"א. שכן השו"ע בסעיף שלאחריו פוסק את שיטת הרא"ש, וכאן הוא פוסק את שיטת הרשב"א. נראה כי זה מה שהביא את המגן אברהם לחשוב שהראשונים אינם חלוקים, וכי הרשב"א צריך לטעמו של הרא"ש ולהיפך.
לענייננו, מדברי השו"ע משמע שחציצה בתפילין של ראש אינה מעכבת בעת הצורך. האחרונים דנו האם ריבוי שיער מהווה חציצה בתפילין של ראש. בעל 'מחצית השקל' (ס"ק ד') מסביר כי מאחר ששערות ארוכים אינם נחשבים 'דרך גדילה' של שער, הם מהווים חציצה והם ככובע על גבי הראש. בשו"ת 'מנחת יצחק' (חלק ח' סימן ד) מובאת רשימה גדולה של אחרונים שסברו כך.
נציין כי בעבר שאלנו את מו"ר הרב ליכטנשטיין האם ריבוי שער מהווה חציצה בתפילין, והוא השיב לנו: וכי נראה בעיניכם כי שמשון הגיבור לא הניח תפילין?!
האם השתלת שיער על ראש גבר מהווה חציצה לגבי תפילין של ראש?
כיום יש ניתוחים המאפשרים להשתיל שיער טבעי במקום בו הקריחו השיערות. ההשתלה נעשית
משערותיו של האדם עצמו מאחורי הראש בו השיער אינו מקריח בד”כ. מאחר ואין זה מקום
גידולם הטבעי של השיערות יש לחשוש שמא שיערות אלו חוצצים בין תפילין של ראש לבין בשרו.
תשובה
הנה עיקר דין חציצה בתפילין נלמד מהגמרא בערכין ג: הגמרא שואלת אמאי איצטריך למתני
הכל חייבין בתפילין כהנים לויים וישראלים ותירצה הגמ' כהנים איצטריכא ליה דכתיב ושמת מצנפת על ראשו (וא"כ הרי המצנפת חוצצת) ותי' הגמ' תנא שיערו היה נראה בין ציץ למצנפת
ששם היה מניח תפילין (ובמציאות אין התפילין מונחים על המצנפת.
הרא"ש מבאר דטעם איסור חציצה הוא מדכתיב לאות על ידך שלא יהיה דבר חוצץ בין תפילין
לבין ידו וכן לטוטפות בין עיניך שלא יהיה דבר חוצץ בין תפילין לבין עיניו.
אבל רש"י פירש דטעמא משום דכתיב לך לאות ולא לאחרים לאות מכאן דיניחם תחת בגדיו והוא
ממנחות לז: והר"ן מגילה טו. בדפי הרי"ף) פירש כרש"י ג"כ אלא דהביאו מהא דתנן נתנם על בית אונקלי הרי
זה דרך החיצונים דאיהו (החיצונים) דרשי לאות ולא דרשי לך לאות. וממשיך הר"ן דמכאן דקדק
הרשב"א דתפילין של ראש מותר לתת אותה על כובעו או על כיסוי הראש דהא בשל יד לא אסרו
ליתן אותם ע"ג אונקלי אלא משום דכתיב בהו לך לאות ולא לאחרים לאות הא לאו הכי שרי
ואילו בתפילין של ראש אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' ואמרי'
אלו תפילין שבראש. והא דאמרי' בערכין מקום יש בין ציץ למצנפת להניח בו תפילין (וחזי' דיש
חציצה) אפשר דהיינו משום דאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת.
מבואר דלפי הרשב"א בתפילין של ראש אין כלל דין חציצה ומכאן פסק הריב"ש בתשובה דמי
שיש לו נזילות וירא להסיר כובעו יוכל לסמוך על דעת הרשב"א ולהניח על גבי כובעו.
אך יעויין בבית יוסף אורח חיים סי' כז שהביא תשובה אחרת של הרשב"א בו הוא אומר שדעתו
שאין חשש חציצה בתפילין של ראש היא להלכה אבל לא למעשה. והא דהתיר הריב"ש להניח
התפילין ע"ג הכובע הוא כי שם השואל לא היה מניחם כלל לולא האי היתירא.
אמנם אח"כ מביא הב"י שמצא בקיצור תשובת הרשב"א שמי שחש בראשו מותר לו להניח תפילה
של ראש ע"ג כובעו ומיהו הוא דוקא על גבי כובע הדק היינו הכיפה דאם הוא כובע גדול אסור
מפני שאינו יכול לכוון להניחו כנגד המקום בו מוחו של תינוק רופס.
ולכן לנדון דנן אין לסמוך על דעת הרשב"א אלא בחולה ובש"ע החמיר בסימן זה דוקא בחולה
שיש חשש שמא לא יניחם כלל אבל לא בחולה סתם וכפי שביאר בב”י בדעת ההריב”ש.
ועי' במ"א ס"ק ד' דהביא האי איבעיא דזבחים יט. גבי בגדי כהונה איבעיא להו כנה חיה ושיערו
אי הוי חציצה או לא אי הוה כבשרו לא הוי חציצה או דלמא לא. וכן איבעיא להו הכניס ידו בין
בגדו לבשרו אי ידו חשיב כבשרו ואת"ל דחשיב כגופו שיער היוצא מראשו למטה וחוצץ בין בגדו
לבשרו אי הוה נמי כגופו אי לאו.
ועיין במחצה"ש שכתב דודאי לא איירי בשיער מועט דבהא ודאי אמרי' דהיינו רביתיה (בשרו) אלא
מיביעיא לן בשיער המדולדל שגדל ויוצא חוץ למוקומו בהא יש לחשוש שמא הוא חוצץ.
והכריע המחצה"ש דהואיל וקיי"ל כהרא"ש דהרי אף הרשב"א לא התיר אלא להלכה ולא למעשה
לכן אותם שמגדלים בלוריות מלבד הרעה שהוא שחץ וגאוה וכן הא דיו"ד סי' קע"ח כיון ששיערם
גדול הרבה ליכא למימר היינו רביתייהו וחוצצים ואף הוסיף דדמי לכובע גדול וא"א לכוון מקום
שמוחו של תינוק רופס.
ויש להסתפק בדבריו אי איירי דוקא באנשים המסרקים שערותיהם דאז נמצאת שיערה אחת על
גבי חבירתה ואין זה כבשרו אבל אם השיער כדרך גידולו ועומדות השיערות שורות שורות אפשר
שגם זה ייחשב כבשרו שהרי בזבחים רש"י פירש שהשיער החוצץ מתדלדל מראשו אל תוך בגדו
ושם ודאי אין זה מקום גידולו וכפי שהוכיח המחצה"ש עצמו שהגמ' לא שאלה על שיער בית
השחי שאינו חוצץ אלא שהוא רצה להוכח דשיערות קצרות אינן חוצצות ומה אם שיער בית
שיחיו ארוך ומהו השיעור? אלא דהיה נראה לומר דוקא היכא שמשום שהשיער מסורק הרי
שיערה מכסה על חבירתה. אך אין הדבר מוכח דאפשר דכל כי האי גוונא שהשיער ארוך הרי
שיערה מחפה על חבירתה.
וכך פסק במשנה ברורה ס"ק יד' וס"ק טו' דכל דבר חוצץ בתפילין של ראש ואף שיער המגודל
מלבד שא"א להדקם במקומם כראוי כששיערו מגודל. אך בערוך השולחן סי' כז' כתב דאין לחוש
לכך אלא כשהשער הולך לאחורי הראש ונמצא שלא במקומו אבל במקומו אינו חוצץ כלל והיינו
רביתיה.
וראיתי בספר ברכי יוסף חידוש שהוכיח מגמ' בפסחים סה: דלח אינו חוצץ דאמרי' התם שבח
הוא לבני אהרן שילכו ער ארכובותיהם בדם והקשתה הגמ' והא חייץ ופי' רש"י בין רגליים לרצפה
ובעי' לעמוד לשרת ועמידה שאינה על הרצפה לאו עמידה ותי' הגמ' לח הוא ואינו חוצץ.
חזינן דדבר לח אינו חוצץ ואיך איבעיא בזבחים דרוח תהווה חציצה אלא דגבי בגדי כהונה כתיב על
בשרו ואיביעא לן אי בעי' על בשרו ממש לא שנא אי בעלמא חייץ אי לא. וא"כ אף בתפילין הוא כן
דבעי' על ידיך ובין עיניך וכיון שהביאו המ"א להאי איבעיא משמע דה"ה בתפילין דיש לחוש אף
בגוונא דבעלמא אינו חוצץ. ולכן דחה את סברת הפני אריה שכתב דאבק לבן שהוא לנוי אין בו
משום חציצה.(אך בספר משנה הלכות חלק ה' סי' ט' דחה ראייתו וחילק בין מים לרוח עיי"ש,
ונ"מ גדולה תצא דאף אם הוא מיעוט ואינו מקפיד עליו דבנדה אין זו חציצה (ואע"פ דחציצה
בנדה ילפי' מרחץ בשרו במים מ"מ אינו דומה כי שם הוא את בשרו ולא כל בשרו) ואף בנדון דנן
בשיער המושתל הוא מיעוט שאינו מקפיד עליו, אך בתפילין יהיה הדבר יותר חמור אע"פ שאינו
חוצץ בעלמא מ"מ בעי' שיהיה כבשרו ממש ויהיה בין עיניו ממש.
וא"כ בנדון דנן יש לחשוש אם הוא על רוב השיער כדחזינן גבי נדה שיש פוסקים דרוב שיער היינו
כרוב גופו וחוצץ אמנם עדיין יש להסתפק דאף אם הוא על רובו מ"מ היינו רביתייהו שרוצה בהם
שיישארו שם ואי"ז כסתם אינו מקפיד.
ויעויין ברע"א ובפמ"ג סי' כז' ס"ק ד' על דברי המ"א שהכריעו ששיער במקומו אינו חוצץ וכרש"י
בזבחים שהשיער חוצץ רק אם הוא מידלדל לתוך בגדו. ואף המחצה"ש הנ"ל לא כתב לאסור אלא
במגדלי בלורית שהשיער מונח בצורה ששיערה מכסה את חבירתה דבהא לא אמרי' היינו רביתיה
אבל סתם שיער ארוך ככל שיהיה לא מהווה חציצה דהא נזיר מניח תפילין ואין לחשוש אלא על
שיערה שמכסה את חבירתה או שיערה מקופלת על עצמה וכדו'.
ואף במ"א כתב שיש לחשוש רק בכינה מתה ולא כתב שצריך לחשוש לכנה חיה אע"פ שלמעשה
חוששים מ"מ הסברא נותנת דמאחר ורוצה בשיער שיימצא במקום זה ועכשיו זהו מקומו מה לן
אם אין זה מקום השיער מעת היוולדו, עתה נמצא במקומו והדעת נוטה לומר שהוא רביתיה אם
הסתפקה הגמ' בכינה חיה כ"ש הכא.
ועוד כי בהא דחציצה דתפילין יותר חמור מנדה אין הדין ברור חדא דהנה רבינו ירוחם בנתי' כ"ב
ח"ב כתב וז"ל משימין אפר מקלה בראשן של חתנים במקום תפילין כדי לזכור חורבן ירושלים
שנאמר אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני ויש מקומות שנהגו להניח להם תפלין דלא להוו
קרקפתא דלא מנח תפילין ותחת התפילין אפר מקלה בראשיהם וכו' ע"ש. וקשה דאמאי אי"ז
חציצה ומה תועלת להניח לו התפילין. חזי' אם כן דהואיל ורוצה שהאפר יהיה שם הרי זה מיעוט
ואינו מקפיד ועי' בשו"ת משנה הלכות חלק ה' סי' ט' שדייק כך מרבינו ירוחם.
וכן דעת הפני אריה הנ"ל שאם הוא לנוי אי"ז חציצה אלא דאז יש להקפיד שיהיה דוקא מיעוט
שיערו לדעת הראשונים שרוב שיערו כרוב גופו או כדאמרן שהואיל ורוצה בהן שפיר אמרינן בהו
היינו רביתיה שפיר הוא מרוב ואינו מקפיד.
ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ב' אורח חיים סימן ב' שהביא דעת הגאון ר' אלכסנדר שמואל
היילפרין ז"ל בשו"ת מהרא"ש (סי' עב), דשאני התם (דאין להביא ראיה לרשב"א) דהמצנפת
היא לכבוד ולתפארת וקי"ל כל לנאותו אינו חוצץ {סוכה לז.}
חזינן מיהא כנ"ל שלהנאה אינו חוצץ והוא גם אם הוא על רוב שיערות ראשו. ומ"מ ודאי שיש
לצרף את כל אלו הדיעות במיעוט שיערותיו. (וכך אמר לי הגרז"נ גולדברג יבדלח"א.
ולכן לדינא היה נראה לסמוך על דעות אלו אם אי"ז על רוב שיערו ולצרף בזה את דעת הרשב"א
אף שאמר זאת להלכה ולא למעשה מ"מ בכה"ג קילא טפי מכובע הדק.
ומצאתי בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מ אות י"ח וז"ל:
מי שנקרח ראשו אם מותר להניח שערות זרות ודינם בענין חציצה בתפילין אני לא שמעתי ששייך
דבר כזה שלמי שנקרחו שערותיו יהיה שייך שיצמחו שם שערות זרות שיניחו על הראש, ואם
איכא דבר כזה היה זה דבר מותר לעשות, ולענין חציצה לתפילין קודם שנצמחו אין זה חציצה
כיון שאי אפשר להסירם וכל מי שאין לו שערות לא יסירם, ואם ליכא דבר כזה אבל הוא רק
דביקת השערות זרות להגוף ע"י דבק נמי כיון שכן ישאר לעולם ורוצה בזה לא יחצוץ לתפילין,
ואם הוא פאה נכרית שיכול להסיר בכל עת שרוצה אף שהוא לנאותו שהוא בוש מלגלות ראשו
בבהכ"נ יניח את של ראש בלא ברכה וכשיבא לביתו יגלה ראשו ויניח תפילין בברכה.
ואף שלשונו קצת סתום לי במה שאמר "אם קודם שיצמחו וכו'” מ"מ מהמשך דברין שכתב
שדביקת שיערות לגוף ע"י דבק שרי שכן ישאר כך לעולם ורוצה בזה כ"ש לנידון דנן שיהיה מותד.
מסקנא:
אם הוא על מיעוט שיערותיו בוודאי יש על מי לסמוך שהוא מיעוט ואינו מקפיד וכ"ש
שרוצה שישאר כך ויש לסמוך על הדיעות הנ"ל שאף בחציצת תפילין אמרי' מיעוט ואינו
מקפיד אינו חוצץ ועוד כי הוא לנוי ולהנאה. (אלא דצ"ע אמאי בלורית חוצצת הא הוי נמי
מיעוט ואינו מקפיד אך עיניינו קילא מבלורית כי בהשתלה איכא למימר דהיינו רביתיה
ועוד דיש חולקים על המחצה”ש.
אף אם הוא על רוב שיערותיו אפשר לסמוך על פסק הגר"מ פיינשטיין שהואיל ורוצה בכך
אינו חוצץ והוא כי היינו רביתיה.
פיאה נוכרית חוצצת. ואם מתבייש יניחם בלא ברכה בביהכנ"ס וכשישוב לביתו יניחם שוב
עם ברכה.