אקדים, המונח "גוי של שבת", אין לו מקור בהלכה, ההיזקקות לגוי נועדה כדי לשמר את קדושת השבת, נסיבות החיים הצריכו להרחיב את ההיתרים ולהיעזר בשירותיו. יהודי הנמצא בשבת בחברתו של גוי אינו רשאי לבקש ממנו מפורשות לבצע עבורו פעולה האסורה לעשות בשבת לעניינינו, ניתן לבקש מגוי או נתק ולחבר בשינוי ראשית, איסור דרבנן. דעת רוב פוסקי הדורות האחרונים שמרבית מכשירי החשמל, למעט מכשירים שבהפעלתם מבעירים אש, חוט להט, אין איסור השימוש בהם אלא מדברי חכמים (שו"ת "מנחת שלמה" סי' ט'- י"ב) כיבוי המכשיר הוא פעולה קלה עוד יותר, למעט דעת החזו"א שראה בחיבור הזרם מלאכת "בנין", ובניתוקו "סתירה" (חזו"א שבת סי' נ' ס"ק ט') שנית, אמירה לנכרי. מלאכת הנכרי עבור יהודי בשבת אסורה "אינו יהודי שהדליק את הנר בשביל ישראל, אסור לכל אפילו למי שלא הודלק בשבילו…"(או"ח רע"ו א'), אך נחלקו הפוסקים בגדרה יש הסוברים שאיסור זה הוא מן התורה (סמ"ג ל"ת ע"ה, "יראים" סי' ש"ד). ויש שסוברים שמדרבנן "אסור לומר לגוי לעשות לנו מלאכה בשבת…ודבר זה אסור מדברי סופרים כדי שלא תהיה שבת קלה בעיניהן ויבואו לעשות בעצמן" וכך מקובל להלכה (רמב"ם שבת ו' א'), ועל כן רבנן התירו אמירה לנכרי בשבת במקרה חולי "דבר שאינו מלאכה, ואינו אסור לעשות בשבת אלא משום שבות, מותר לישראל לומר לא"י לעשותו בשבת והוא שיהיה שם מקצת חולי…" (שו"ע או"ח סי' ש"ז סעי' ה'), היתר זה הוא אף לחולה שאין בו סכנה, "חולה שנפל מחמת חליו למשכב ואין בו סכנה… אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה.."(שם שכ"ח י"ז) שלישית, כבוד הבריות. התלמוד יישב את הסתירה בין מקרה בו חייבו אדם הלבוש בכלאיים לפשוט בגדיו באמצע השוק ולא חששו לכבודו, לבין מקרים בהם התחשבו בכבוד האדם בשני אופנים. הראשון, "כבוד הבריות" דוחה רק איסורים מדרבנן, השני, "כבוד הבריות" דוחה אף איסורי תורה אך רק ב"שב ואל תעשה" (ברכות י"ט ב'),הרמב"ם כתב"…ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו, שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם וכל שכן כבוד בני אברהם יצחק ויעקב המחזיקין בתורת האמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם…"(הל' סהנדרין כ"ז י') ובמקום אחר "…אבל דבר שהוא מדבריהם, הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום…" (רמב"ם כלאיים י' כ"ט), על כן התירו לאדם לקנח עצמו לאחר בית הכסא (שבת פ"א ב'), "היה לפניו צרור וחרש מקנח בצרור ואם היה החרש מאגני כלים מקנח בחרש, היו לפניו צרור ועשבים אם היו עשבים רכים מקנח בהן ואם לאו מקנח בצרור" (רמב"ם שבת כ"ו ה') ורביעית, שינוי. פעולה הנעשית בשינוי, "כלאחר יד", ההלכה התירה לקטום קש ביד ולא בכלי ולחצות את שיניו, דרך שינוי, שדבר זה אינו אסור אלא מדרבנן ("שער הציון" סימן שכ"ב ס"ק י"ב בשם הפמ"ג). ועל כן לומר לנכרי לנתק ולחבר את המכשיר לחשמל מותר, במידה ואין נכרי מצוי אפשר לנתק ולחבר לזרם החשמל,  אך יעשה זאת בשינוי, "כלאחר יד", כגון בשתי אצבעותיו וכיו"ב.