אקדים, רבו פוסקי ההלכה שנדרשו לשאלות שונות ומגוונות שעניינן השימוש באמצעים טכנולוגיים בהקשרים הלכתיים, כגון שמיעת קול שופר, קריאת התורה, קריאת מגילה, וברכות דרך הטלפון והרדיו וכיו"ב, התייחסות מעניינת ניתן למצוא בתשובה העוסקת במינוי שליח על ידי אישה לקבל את גיטה מבעלה החולה הנמצא מעבר לים באמצעות הטלפון "…נראה להתיר במקום שיש חשש שתיפול לפני יבם קטן… בהמשך לאותה שאלה הוסיף וכתב "ואם יצא אל הפועל טעלעפאט או טעלעטאסקאפ אשר יכול לראות גם את צורת המדבר על פי פאטאגראפיע אז יהיה ביותר נקל להתיר שליח לקבלה על ידי המכונה הנ"ל". (שו"ת בית יצחק אהע"ז ח"ב סי' פ"ד) תשובה זו נכתבה ב1868 בחזונו של אותו פוסק גדול הוא רואה כבר התפתחות טכנולוגית של 'וידאו-קונפרנס' שיאפשר לא רק לשמוע את קולו של הבעל אלא גם לראותו. לעניינינו, נראה שבהעדר אפשרות אחרת ניתן, ומן הטעמים הבאים, הראשון, מחיצה. נחלקו קדמונים ביחס לדברי חז"ל "אמר ר' יהושע בן לוי, אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים" (סוטה ל"ח ע"ב), יש מי שסבר שהכוונה שאין להימנע מלענות אמן אפילו כשמפסיק דבר טינופת או עבודה זרה באמצע (תו"ס פסחים פ"ה ע"ב ד"ה "וכן לתפילה"), ויש מי שחלק על קביעה זו (ב"י או"ח סי' נ"ה בשם ר' יצחק אבוהב בשם הירושלמי) ולהלכה "היו עשרה אנשים במקום אחד ואומרים קדיש וקדושה אפילו מי שאינו עומד עמהם יכול לענות, ויש אומרים שצריך שלא יהיה מפסיק דבר שאינו נקי או עבודה זרה" (או"ח סי' נ"ה סעי' כ') ועל סמך הכלל ההלכתי "סתם" ו"י"א" הלכה כ"סתם", נראה לעיקר כדעה ראשונה (הגה' הלבושי שרד שם, מעשה רב סי' מ", וכך הכרעת המ"ב שם ס"ק ס"ב). שנית, רדיו. על אף שביחס לשמיעת קול שופר הבחינו חז"ל בין שמיעת קול שופר לבין שמיעת הד החוזר מקול השופר "התוקע לתוך הבור או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא" (משנה ראש השנה כ"ז ע"ב) ובתלמוד "…לא שנו אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדין בבור יצאו…" (שם) העומדים על שפת הבור עליהם מוטלת חובת ההבחנה כאשר התקיעה נעשתה לתוך הבור, האם הקול ששומעים הוא קולו של השופר, או אין זה אלא הד החוזר מקירות הבור "קול הברה", רבו הדעות הסוברות שיש להבדיל בין הד השופר, שבעצם אינו קולו של השופר, לבין קריאת המגילה דרך הטלפון או המיקרופון, שלא נפסלה הקריאה בכך שנתעבה מעט קולו של בעל הקורא (שו"ת מנחת אלעזר ח"ב סי' ע"ב) ובתוספת הסבר להבדל זה כתב הרב פראנק שפסול השופר בהד המתווסף הוא כיוון שמעורב בו קול נוסף שאינו ממין השופר, משא"כ מגילה הנשמעת דרך רדיו כשהקול הוא של קולו של בעל הקורא ואף כשמתערב בו קול נוסף (מקראי קדש פורים סי' י"א) וכך הורה הרב וולדינברג לבית חולים גדול "…שאי אפשר להעביר שמיעת מקרא המגילה לחולים כי אם דרך המיקרופון, אזי המורה על כגון דא להתיר אפילו לכתחילה השמעת קריאתה באמצעות כלי המיקרופון אין מזחיחין אותו" (ציץ אליעזר חלק ח' סי' י"א), ובתנאי שנעשית בשידור חי ולא בהקלטה. ולסיום הארה מחכימה "…שכיוון שעכ"פ רק כשהוא קורא נשמע הקול יש להחשיב זה כשמיעת קולו ממש דהרי קול זה שנשמע עושה קולו ממש, ומנין לנו עצם כוח השמיעה איך שהוא שאולי הוא ג"כ באופן זה שנברא איזה דבר באוויר ומגיע לאזנו…"(אגרות משה או"ח ח"ב סי' ק"ח), הרב פינשטיין מאפיין את עצם היכולת של האזן האנושית לקלוט את גלי הקול העוברים באוויר ולתרגמם על ידי המוח, שהיא פעולה דומה לאופן שבו עוברים גלי הקול באמצעים טכנולוגיים.