אקדים, כוהנים מוזהרים שלא להיטמא למתים "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים…כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים…"(במדבר י"ט י"א,י"ד), טומאה זו כוללת מגע ומשא "המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת שבעה…"(רמב"ם טומאת מת פ"א ה"א), אף לאבריו של המת "הכהן מוזהר שלא ליטמא במת ולא לכל טומאות הפורשות ממנו"(יו"ד שס"ט) לעניינינו, נראה לאסור ומן הטעמים הבאים, ראשית, טומאת כוהנים. איסור הכהן להיטמא נוהג גם בזמן הזה. קיימת מחלוקת האם כוהנים מוזהרים על טומאה בזמן הזה כשאין מקדש, שיש הסוברים שאין איסור ואף לא מדרבנן (הראב"ד השגות על הרמב"ם הל' נזירות פר' ה' הל' ט"ו), והטעם, כיוון שהם טמאי מת ואין הזאת מי חטאת נוהגת (משנה למלך הל' אבל פ"ג ה"א, ובשו"ת רע"א תניינא סי' י"ח). אחרים סברו שאף לשיטת הראב"ד יש איסור מדרבנן (רמב"ן תורת האדם עמ' קל"ו). יש הסוברים שטומאת כוהנים נוהגת מן התורה גם בימינו כשאין מקדש "ונוהגת מצוה זו בכהנים הזכרים, בכל מקום ובכל זמן…וכהן העובר על זה ונטמא לשום מת חוץ מחמשה מתי מצוה, במזיד, לוקה" (חינוך רס"ג), הדעה הרווחת היא, שקיים איסור להיטמא לכהן ואף שכבר נטמא פירש מן הטומאה, וחזר ונטמא (רמב"ם הל' אבל פ"ג). שנית, סוף טומאה לצאת. ההלכה קובעת, "המת בבית ובו פתחין הרבה כלן טמאין…"(משנה אהלות ז' ג'), כלומר, הפתח דרכו יוציאו את המת נטמא, ואף כשהפתח סגור משום שסופו להיפתח והמת יצא דרכו "חצר מוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה באחד הבתים אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים טומאה יוצאת לזיזין ולאכסדראות והטעם משום דהואיל וסוף טומאה לצאת דרך שם רואין כאילו יצאה…"(יו"ד שע"א ד' וברמ"א שם). האיסור מדרבנן (רש"י ביצה דף י' א' וכן פירש בחולין דף קכ"ה ב'. אומנם במקום אחר כתב רש"י שמקור האיסור מ'הלכה למשה מסיני', במובן של דין תורה (ביצה דף ל"ח א', וכן משמע מפירושו לעירובין ס"ח, ש"ך יו"ד שע"א ח', ושע"ב ב'), ולמעשה יש הפוסקים שזהו איסור דאורייתא (חוכמת אדם קנ"ט סק"ח, 'אגרות משה' יו"ד ח"א ר"ל ענף ה' וכן דעת הרב אלישיב, והרב קרליץ לחוש לדעות דהוי דאורייתא)). אך המשנה ברורה פסק "מיהו האם הטומאה בבית הסמוך לבית הכנסת, ואפשר לסתום הפתחים והחלונות של בית הכנסת או של הבית שהמת שם, אפילו נודע לו אין צריך לצאת עד שיגמור הנשיאת כפים, דנשיאת כפים דבר תורה, וטומאה כזו אינה אלא מדרבנן" (מ"ב או"ח קכ"ח סק"ח). בכל מקרה ביחס לפתחים הנוספים שאינם פתח החדר בו מצוי המת ודאי שאין האיסור אלא מדרבנן (תרומת הדשן סי' כ"ד, שבט הלוי יו"ד חלק ה', סי' קפ"ד). לכך במקרה בו פרנסתו של האיש תלויה בעבודה זו, וכשעבודתו מאופיינת בטיפול בחולים, יש מקום לשקול ולהתיר, ובפרט כשדלת החדר בו שוהה המת סגורה (נשמת אברהם ש"ע ב', בשם הגרש"ז אויערבך, וכן בשו"ת 'ציץ אליעזר' חי"ז ח' ג') אך בנידון זה בו מדובר בנער המעוניין בעיקר בדמי כיס לחופשת הקיץ , אין להקל.