נשאלתי על שימוש בתוספי תזונה וויטמנים בפסח

כ״ג באלול ה׳תשע״ח (ספט 3, 2018) | שו"ת, פסח, חגים ומועדים

אקדים, ויטמין הוא תרכובת אורגנית, או קבוצת תרכובות אורגניות קרובות, החיוני לגוף ודרוש לו בכמויות מזעריות ושהגוף לא מסוגל לסנתז בעצמו. התפקידים של הוויטמינים הם סיוע בפעילות מטבולית ומערכתית, הגדרת הוויטמין היא בעייתית מעט משום שיש לה לא מעט מקרי גבול. ויטמין C לדוגמה, עונה להגדרת הוויטמין עבור בני אדם ועבור בעלי חיים אחרים שיכולים לאכול פירות. אולם, בעלי חיים רבים שאינם יכולים לאכול פירות כן מייצרים אותו בכוחות עצמם ועבורם הוא אינו ויטמין. ויטמין D נוצר, אצל האדם, על העור בסיוע קרני השמש. על כן ויטמין D אינו לגמרי וויטמין. בנוסף, ויטמין K וכמה ויטמינים מקבוצת B נוצרים במעיים בסיוע חיידקים. על כן אף על פי שלא גוף האדם הוא זה שמייצר ויטמינים אלה, הוא לא תמיד זקוק להם מגורם חיצוני. לעינינינו, הנקודות המועלות להלן מתייחסות לאדם שצורך ויטמינים והשלמות תזונה בגלל צורך רפואי מוגדר ולא רק בשביל מניעה לטווח ארוך או כדי "להרגיש טוב". קיימים מצבים רבים בהם הפסקת הויטמינים עלולה לגרום לנזקים של ממש, לכן חשוב להתייעץ עם מומחה שלא יחמיר המצב מהפסקת לקיחת תכשירים אלו בימי הפסח, יש להימנע מצריכתם כדי לא להיכנס לספק. תוסף תזונה הוא מוצר המכיל ויטמיניםמינרלים, חומצות אמינו, רכיבים צמחיים או רכיבי תזונה אחרים אשר מיוצרים במפעלים ייעודיים לייצור תוספי תזונה בתנאי ייצור נאותים בארץ או בחו"ל ונמכרים בצורה של כמוסות, טבליות, משקאות או צורות אחרות. צריכת תוספי תזונה מומלצת במטרה לספק חומרים חיוניים כגון ויטמיניםמינרליםחומצות שומן או חומצות אמינו החסרים או לא מספיקים, בדיאטה הרגילה. ברור שאם ישנו בהישג יד תכשיר מקביל כשר לפסח, ללא חמץ, או תכשיר שלגביו הספק הוא פחות, הרי שיש להעדיף תכשירים כאלה על פני האחרים. ההיתר מתבסס על מספר עקרונות, הראשון, תערובת חמץ,

א. בדרך כלל אין חמץ בכמוסות של ויטמינים והשלמות תזונה – לעיתים קרובות מציינים היצרנים שהמוצר אינו מכיל רכיבים ממיני הדגן (כפי שהם מציינים גם שהמוצר איננו מכיל רכיבים מן החי, חלב ועוד). היוצא מן הכלל הזה, אלו הם ויטמינים שמיוצרים ממיני הדגן שהם אסורים לשימוש בפסח. לדוגמה: ויטמין E שמקורו משמן נבט חיטה, שהוא לדעת רבים חמץ ודאי ואין להשתמש בו בפסח. ישנם תכשירי ויטמין E שאינם מופקים משמן נבט חיטה ועליהם יחולו הכללים הבאים.

ב. גם אם היה בתכשירים מסויימים אבק חמץ, הרי הוא בטל ב- 60 לפני הפסח וכל שבטל לפני הפסח, לדעת פוסקים שונים, אינו חוזר וניעור בפסח (גם לדעת הרמב"ם כשמדובר בתכשירים לרפואה).

ג. מרבית התכשירים האלה אינם ראויים למאכל כלב וטעמם פגום ולכן, גם אם היה בהם אבק חמץ הרי המוצר כולו נפגם לאכילה לפני הפסח.

ד. בבליעת הכמוסות אין הנאה לחיך וכפי הנראה אין כאן איסור. אך גם ההיפך נכון – תכשירים נוזליים ממותקים, כמוסות להמסה בפה וכל הדומים להם צריכים הכשר מפורש לפסח.

ה. על פי פסיקת הרה"ג ד"ר רצון ערוסי שליט"א, חבר מועצת הרבנות הראשית, רב העיר קרית אונו וראש מוסדות הליכות עם ישראל יש לעשות את ההבחנה הבאה:

  1. טבליות בקפסולות – מותר לבלען בפסח.
  2. טבליות שאינן בקפסולות, אם טעמן ערב לחיך, כמו בי 12  – אסור.
  3. אם טעמן מר – מותר לבלען. ע"כ.

ו. מי שצורך תכשירים ייעודיים לאיזון סוכר הדם, שומני הדם, למלא חסר ברור (ברזל, ויטמין D, סידן), או מסיבות רפואיות חשובות, הרי שדווקא בימי הפסח עתירי הפחמימות והסוכר ודלי התזונה המבריאה, אדם זה זקוק לתכשירים אלה מאד – כי בלעדיהם איזון הסוכר ושומני הדם ייפגעו קשות, המחסורים יעמיקו וכדומה.

ז. אנשים הצורכים בקביעות תרופות להורדת סוכר, להורדת שומני הדם וליתר לחץ דם – לכל אלה מומלצת צריכת תכשיר שנקרא "קואנזים Q10" למניעת נזקי הלוואי של התרופות האלה, ובעיקר לספק הגנה על שריר הלב ומערכת השרירים ומניעת ניוון מוחי. לכן, בתנאים אלה, גם לגבי תכשיר זה חל הכלל של צורך בימי הפסח.

ח. אין האמור לעיל מתייחס לשאלת הצורך בכשרות המוצרים האלה בכל ימות השנה. כל אדם יתייעץ עם פוסק הלכה לגבי כל מוצר בנפרד בהתייחס למצבו הבריאותי.

מהטעמים הנ"ל יש מתירים לכתחילה להשתמש בקפסולות של ויטמינים והשלמות תזונה גם בימי הפסח, גם אם אין להן הכשר מפורש לפסח.

אלו הן בדיוק הסיבות שעומדות בבסיס ההיתר לשימוש בתרופות רבות בפסח.

כאמור, מאחר ואינני רב ולא פוסק הלכה, רצוי שכל שואל יראה תשובה זו לרב שלו וישאיר לו לפסוק הלכה.

מכאן ברור שרשימות התרופות הכשרות לפסח, שימושיות בעיקר בשביל תרחיפים ממותקים, גלולות ללעיסה או מציצה ותרופות שאינן חיוניות, כמו תרופות ללא מרשם, ויטמינים ותוספי מזון. על כל שאלה לאיזו קטגוריה נכנסת תרופה בלתי-חיונית, יש להתייעץ עם רב פוסק. לדוגמא, בעוד שבדרך כלל קיימת הסכמה שוויטמינים נחשבים מזון ודורשים השגחה מיוחדת לפסח, קיים גם קונצנזוס שנשים הרות יכולות לצרוך בלי חשש ויטמינים שנרשמו להן על ידי הרופא. בנוסף לכך, קיימים נושאים מיוחדים הקשורים לתרופות לילדים ולסוגים רבים של טיפולים לא-קונבנציונאליים, כמו רפואה הומיאופתית, שדורשים שיקול דעת מיוחד. למידע נוסף על תרופות, מוצרי קוסמטיקה ותמרוקים כשרים לפסח, תוכלו למצוא מקורות מצוינים רבים באינטרנט ובחנויות ספרי יהדות (21). שימו לב – הרשימות מתעדכנות מדי שנה, ויש לוודא שהרשימה שבידכם מיועדת לשנה זו.

שיהיה לכולנו פסח בריא וכשר.

הקליקו כאן לרשימת התרופות הכשרות לפסח

1) האיסור לערב בשר וחלב כולל איסור ליהנות בכל דרך שהיא מהתערובת. לכן, אסור להאכיל כלב בתערובת אסורה של בשר וחלב.
2) האיסור לערב בשר וחלב כולל איסור ליהנות בכל דרך שהיא מתערובת כזאת. לכן, אסור להאכיל כלב בתערובת אסורה כזאת במשך כל השנה. עם זאת, מותר להאכיל כלב בבשר שאינו כשר במשך השנה, בין אם מדובר בבעל חיים שלא נשחט כראוי או בחיה אסורה אחרת, כמו חזיר או סוס.
3) למרות שמובאות בספרות ההלכתית אנלוגיות שונות בקשר לאכילת משחה בתחומים אחרים של ההלכה היהודית, פוסקים רבים לא מציינים קשר כזה ביחס לשמירה על הלכות הכשרות. הגאון מווילנא הוא יוצא דופן בולט בעניין זה.
4) ר' מסכת יומא פ"ב עמוד ב. (ד"ה חוץ), שולחן ערוך יורה דעה רל"ח, דברי הש"ך ה.
5) ד"ר אברהם אברהם, נשמת אברהם, כרך א' אורח חיים; הרב שמעון איידר הלכות פסח (הוצ. פלדהיים).
6) פסחים כ"א עמוד ב.
7) ע"פ רבנו אשר (הרא"ש), פסחים כ"א עמוד ב. דעה דומה נמצאת ברמב"ם (משנה תורה, הלכות חמץ ומצה ד, יב), תרומת הדשן קכ"ט ושולחן ערוך, אורח חיים תמ"ב, ד.
8) המושג הזה נקרא אחשביה, מהמילה חשוב. המושג של אחשביה אומר שקביעת החשיבות לחומר יכולה להחזיר לו מעמד של חמץ בכך שהיא מעלה אותו חזרה לדרגה של מזון. על פי הלוגיקה הזאת כותב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה ד, י"ב): "דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל, או שאינו מאכל כל אדם… אף על פי שמותר לקיימו [במשך הפסח], אסור לאוכלו עד אחר הפסח; ואף על פי שאין בו מן החמץ אלא כל שהוא [כמות מזערית], הרי זה אסור לאוכלו [בפסח]".
9) רבנו ניסים (הר"ן) פסחים מ"ה עמוד ב. דעה דומה נמצאת בבעל המאור מאירי, ריטב"א מצטט את הרא"ה, והמהר"ם חלאוה (ר' נשמת אברהם, כ' א': אורח חיים).
10) השאגת אריה 75 (הרב אריה לייב גינצבורג) והשולחן ערוך הרב אורח חיים תכ"ב, כ"ב (הרב שניאור זלמן מלאדי) אסרו תרופות שמכילות אפילו חמץ פגום לחולים שאינם חולים מסוכנים, משום שהם פוסקים שאחשביה חל אפילו כשמישהו צורך חומר שאינו ראוי לאכילה מסיבות בריאותיות. נראה שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי (שו"ת אחיעזר ג, ל"א) מקבל את דעתו של השאגת אריה. בכל אופן, רוב האחרונים (פוסקים מהתקופות המאוחרות יותר) חולקים עליהם, כולל יד אברהם (יורה דעה קנ"ה, ג), יסודי ישורון ו, רכ"א (הרב גדליה פלדר), שו"ת יחווה דעת ב, ס (הרב עובדיה יוסף), וכפי שנפרט בהמשך, ספר החזון איש קט"ז, ח (הרב אברהם יהושע קרליץ) ושו"ת אגרות משה אורח חיים ב צ"ב (הרב משה פינשטיין). שו"ת הכתב סופר, אורח חיים קי"א (הרב אברהם שמואל בנימין סופר), מבחין בין אדם בריא שבוחר לאכול חמץ פגום לחולה שאוכל אותו מסיבות בריאותיות. נראה שגם הרב משה איסרליש (רמ"א), שולחן ערוך יורה דעה קנ"ה, ג (וכנראה אף אורח חיים ש"כ, א), חולק על דעתו של השאגת אריה. היד אברהם והחזון אי"ש מוסיפים נקודה נוספת, שאחשביה חל רק כשמוצר החמץ הבלתי אכיל נאכל לבדו. אבל אם אוכלים את החמץ הבלתי אכיל האסור לכאורה, יחד עם מרכיבים מותרים אחרים, לא חל אחשביה ולא נחשב שהרכיב הבלתי אכיל עלה שוב לדרגת מזון.
11) שמירת שבת כהלכתה מ הערה קס"ט.
12) ספר חזון איש, אורח חיים קט"ז, ח.
13) לדוגמא, ראה פסחים קט"ו ע' ב, שם כתוב שמצוות אכילת מצה בפסח מתקיימת אפילו אם בולעים אותה מבלי ללעוס.
14) נראה שהרב חיים עוזר גרודז'ינסקי חולק (שו"ת אחיעזר ג, לא), וסובר שאם מישהו רוצה לבלוע גלולה שמכילה רכיבים אסורים, הוא חייב לעטוף קודם את הגלולה בפיסת נייר.
15) משנה תורה, יסודי התורה ה, ח.
16) שו"ת אגרות משה, אורח חיים ב, צ"ב (ור' אורח חיים ג, ס"ב).
17) בעוד שאפילו כמות מזערית ביותר של חמץ (-'משהו') אינה מתבטלת בפסח, אם החומר בוטל כהלכה לפני הפסח, אפשר לאכלו בפסח. זו אחת הסיבות מדוע קונים חלב לפני פסח אם קשה להשיג חלב כשר לפסח.
18) ציץ אליעזר, כרך י' כ"ה, כ.
19) השולחן ערוך באורח חיים תנ"ג, מגדיר 'קטניות' בתור כל מיני גרעינים שמבושלים ונאפים בדומה לחמשת מיני דגן, ובכל זאת הן אינן נחשבות בעיני ההלכה כחמץ ממש. דוגמאות לקטניות הן אורז, תירס, חרדל וכל משפחת הקטניות בלשוננו היום (שעועית, פולים, עדשים אפונה וכו').
20) ר' מסורה ז, 91-96 (אלול התשנ"ב), מאת הרב דוד הלוי האבר, מנהל כשרות בארגון הסטאר-K, ולשעבר מתאם כשרות ב-OU. הרב האבר מסביר שהלכה למעשה נוהגים ע"פ דעת הרב עובדיה יוסף והרב משה פיינשטיין, שאם תרופה מכילה רכיבים לא כשרים, גם חולה שאין בו סכנה יכול להשתמש בה בתנאי שהיא חסרת טעם או מרה. הסיבה שראוי להימנע אפילו מתרופות מרות או חסרות טעם לטובת תרחיפים או גלולות נקיים לגמרי מחמץ, שניתן להשיג בקלות, היא בשל דעתו של השאגת אריה. זו אחת הסיבות העיקריות מדוע רשימות של תרופות שאינן מכילות חמץ נערכות ומפורסמות מדי שנה. טעם נוסף להפקתן של רשימות אלה הוא הקושי להגיע לקונצנזוס, מה דרוש כדי שתרופה תיחשב כפסולה לאכילת כלב. הרב שלמה זלמן אוירבך (מנחת שלמה א, יז) כותב שהוא אינו משוכנע שרבות מהתרופות שלנו באמת אינן ראויות למאכל. הרב האבר כותב (מסורה יד, צא, תשרי התשנ"ח), שהרב משה היינמן מגדיר תרופה כפסולה למאכל אדם, רק אם לאף אחד מהמרכיבים אין "ערך תזונתי" או ערך בתור נוזל לגוף, והוא אינו ראוי למאכל, כמו כדורי פחם. בכל אופן, מכיוון שרוב הגלולות מכילות כמות מזערית של עמילן מזין, ספק אם העמילן שמצוי בגלולות שלנו עונה על הקריטריונים האלה (למרות שרוב העמילן בתרופות הוא עמילן תירס – כלומר קטניות).
21) אם תרצו לברר אם התרופות שברשותכם מכילות חמץ, תוכלו לבדוק זאת במדריכי הכשרות השונים המופצים ברשתות השיווק המיועדות לציבור הדתי, וכן ברשימות המופצות על ידי קופות החולים השונות או באינטרנט. שימו לב – המדריכים מעודכנים ומפורסמים מדי שנה, יש לבדוק לאיזו שנה מתייחסת הרשימה שבידכם.

 

 

 

אמר במסכת פסחים (מב ע"א) במשנה: "ואלו עוברין בפסח: כותח הבבלי, ושכר המדי, וחומץ האדומי, וזיתום המצרי, וזומן של צבעים, ועמילן של טבחים, וקולן של סופרים. רבי אליעזר אומר: אף תכשיטי נשים. זה הכלל: כל שהוא ממין דגן – הרי זה עובר בפסח. הרי אלו באזהרה, ואין בהן משום כרת".

וכתב תוספות: "ואלו עוברין בפסח – פ"ה לעבור עליהן בבל יראה ובבל ימצא וגם ריב"א מדקדק מלשון עוברים דמשמע עוברין מן העולם ואין נראה לר"ת דמשמע דכל הנך מרבינן מכל מחמצת לא תאכלו ואפילו באכילה לא הוה מיחייב אי לאו דרבייא קרא ומהיכי תיתי בל יראה ובל ימצא ונראה לר"ת דאלו עוברין פי' האוכלין ועוברין היינו מעל השולחן דלאו בני מיכל נינהו אבל בל יראה ליכא".

עולה שנחלקו רש"י ונכדו ר"ת האם עוברים בתערובות חמץ בפסח בבל יראה ובל ימצא.

הרמב"ם (הל' חו"מ פ"ד ה"ח) כתב: "תערובת חמץ עוברין עליה משום בל יראה ובל ימצא, כגון המוריס וכותח הבבלי ושכר המדי שעושין אותו מן הקמח, וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים, אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה הרי זה מותר לקיימו בפסח".

וכתב המגיד משנה: "וכבר נתבאר פ"א שרבינו פוסק שאין בתערובת חמץ לאו באכילתו אא"כ אכל כזית חמץ בכדי אכילת פרס, ובודאי לדבריו ה"ה שאינו עובר עליו אלא בתערובת שיש בו כזית בכדי א"פ וזהו שכתב כגון כותח הבבלי וכו' אותן שהזכיר פ"א שיש בהן כזית בכדי א"פ וזה הפסק הוא עיקר. ויש מן הגאונים סוברין שאפילו בפחות מכן עובר עליו וגם ראיתי מי שמפרש דברי רבינו כך שאע"פ שאינו עובר באכילתו חייב בביעורו שהרי יש כזית חמץ שם ואף על פי שהוא מעורב בכמה זיתים עובר הוא על קיומו. כך פירש דברי רבינו הרב ר' משה הכהן ז"ל וסייע דברי רבינו בדעת זו. וכונת רבינו צריכה לי עיון".

עולה מדבריו שיש מחלוקת בפירוש הרמב"ם באיזה שיעור עובר בבל יראה שיטת הרמב"ם לגבי אכילה שעובר רק על כזית בכא"פ וסובר המ"מ שה"ה לגבי בל יראה וא"כ תערובת שיש בה פחות מכזית כא"פ אינו עובר עליה בפסח, ומותר לקיימה ומותרת באכילה אחר הפסח, לעומת זאת שיטת הגאונים שעובר אף בפחות מכזית בכא"פ על חמץ בב"י אם בכלל התערובת יש כזית – מדין חצי שיעור שאסור מן התורה (כס"מ) – וא"כ אסור להשהותו בפסח ואסור לאכלו לאחר הפסח משום שהקנס חל עליו. וכן מסביר הכס"מ בשיטת הרמב"ם.

בשולחן ערוך (או"ח סי' תמב ס"א) פסק: "תערובת חמץ עוברים עליו משום בל יראה (שמות יג, ז) ובל ימצא (שמות יב, יט) כגון המורייס וכותח הבבלי ושכר המדי וכל כיוצא באלו מדברים הנאכלים. אבל דבר שיש בו תערובת חמץ ואינו ראוי לאכילה, מותר לקיימו בפסח; כגון עריבת העבדנין שנתן לתוכו קמח ועורות, אפילו נתנן שעה אחת קודם זמן הביעור הרי זה מותר לקיימו. ואם לא נתן העורות, ונתן הקמח קודם ג' ימים לשעת הביעור, מותר לקיימו שהרי נפסד והבאיש; תוך שלשה ימים, חייב לבער. וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק"ה שנתן לתוכו חמץ, מותר לקיימן בפסח שהרי נפסד צורת החמץ".

המגן אברהם (ס"ק א) הביא את המחלוקת בין המ"מ והכס"מ. וכתב שאם נתערב במינו ברוב קודם הפסח מותר להשהותו ולאכלו אחר הפסח אבל אם נתערב בשאינו מינו צריך לבערו וממילא יהיה אסור לאכלו אחר הפסח, ונראה שדוקא אם לא בטל טעמו אבל אם בטל טעמו מותר להשהותו ואינו עובר עליו בבל יראה בפסח.

וכן באר המשנה ברורה (ס"ק א): "תערובת חמץ וכו' – הנה המחבר לא איירי כ"א לענין הלאו דבל יראה ובל ימצא דלענין זה ס"ל דעובר על לאו זה אפילו אין בו כזית בכדי אכילת פרס ואף דלענין אכילה אינו חייב כרת לכולי עלמא אלא אם כן יש בו כזית בכדי אכילת פרס, ויש דסבירא ליה דאפילו לאו אין בו כ"כ דליכא בתערובות שיעור כזית בכדי אכילת פרס, מכל מקום לענין בל יראה ובל ימצא עובר עליו כיון שכל חלקיו מונחין בכלי אחד הרי הן מצטרפין זה עם זה כיון שיש שם ביחד כזית חמץ ודוקא מין בשאינו מינו דאינו בטל מדאורייתא ברובא לדעת הסוברין דטעם כעיקר מדאורייתא, אבל מין במינו כגון קמח של תבואה חמוצה שנתערב בתוך קמח שאינה חמוצה דמדאורייתא ברובא בטל ומותר לאכלו מכ"ש שמותר לשהותו מדאורייתא אך מדרבנן מ"מ אסור לשהותו דלמא יבא לאכול ממנו בפסח וצריך לבערו קודם הפסח ואם נזכר בפסח צריך אז לבערם ומ"מ אם עבר ושהה עד לאחר הפסח מותר כיון דלא עבר בב"י ובב"י כמבואר לקמן סוף סימן תמ"ז".

ולגבי תערובת מין בשאינו מינו לפני הפסח כתב המשנה ברורה:

"וכן היכא דאיכא ששים אף מין בשאינו מינו דינא הכי דאף דאיסורו במשהו הרי אינו רק מדרבנן וה"ה שארי דברים שאין בהם איסור דאורייתא להשהותם רק מדרבנן צריך לבערם בע"פ ואם שכח ונזכר בפסח צריך אז לבערם ואם עבר ולא ביערם עד לאחר הפסח מותרין באכילה".

עולה מדברי המשנה ברורה שמחמירים כשיטת הגאונים שאף על פחות מכזית מכא"פ עובר בבל יראה. וסבר כריטב"א שמין במינו בטל מרוב ורק מדרבנן צריך לבערו, וכן בתערובת מין בשאינו מינו ויש בו יותר מששים צריך לבער רק מדרבנן ועל כן מותר לאחר הפסח אף באכילה (אמנם החזו"א החמיר עי' להלן).

ומוסיף עוד המשנ"ב: "ואם אין בו חמץ בעין אלא טעם חמץ כגון שבישל איזה דבר עם חמץ והסיר החמץ ולא נשאר בו אלא הטעם דלא היה בו ששים לבטלו אף דאסור לאכלו מדאורייתא משום טעם כעיקר מ"מ לענין בל יראה מצדד הח"י דאינו עובר כיון דאין בו ממשו של איסור ומ"מ מדרבנן בודאי אסור לשהותו וצריך ביעור בנמצא תוך פסח ואם עבר ושהה עד אחר הפסח אין לאסור בהנאה דכיון שלא עבר על איסור של תורה במה שהשהה אותו לא קנסוהו חכמים לאסרו ובאכילה אפשר שכדאי להחמיר. ויש חולקין וס"ל דכיון שאסור באכילה מן התורה חייב בביעור ג"כ מן התורה וממילא אם עבר ולא ביערו גם לאחר הפסח אסור בהנאה ובמקום הפסד מרובה יש להקל כדעה הראשונה".

אמנם החזו"א (או"ח סי' קיט אות כב) כתב: "אבל מבשא"מ בפחות מס' כיון דאכילתו אסורה מה"ת אסור לאה"פ [אף לדעת החולקין על הטור ומתירין נתערב אחה"פ בפחות מס', נתערב קדם הפסח או תוך הפסח אסור]".

וצ"ע מדוע אסור מן התורה? ואולי סובר שלשיטה שאין צריך כזית בכא"פ לעבור בבל יראה אין לו שיעור ואף זית אחד של חמץ בכל התערובת אוסר את כל התערובת אף שיש בה פחות מששים. (אולם כל זאת דוקא לאוכלו אבל בבל יראה אינו עובר ואף המשנ"ב ומחה"ש לא כתבו כחזו"א). ולפי"ז אם בבית החרושת הכניסו חומרי חמץ ביותר מכזית לשמנת או למאכל אחר אע"פ ששיעור החמץ קטן ביותר ובכל גביע וגביע הוא אחד מאלף בכ"ז היה חייב בביעור לפני הפסח ואף אחר הפסח אסור בהנאה כדין קנס בחמץ שעבר עליו הפסח.

בסי' תמב (ס"ק ב) כתב המשנה ברורה: "עוברים עליו וכו' – אבל חמץ נוקשה אינו עובר עליו משום בל יראה ובל ימצא ורק מדרבנן צריך לבערו ונוקשה מקרי דבר שאינו חמץ גמור כמו אותן שהסופרים מדבקין בו ניירותיהם שעושין מקמח ומים או עיסה שלא נמצא בה עדיין שום סדק רק שהכסיפו פניה או שאינו ראוי לאכילה רק קצת [ודוקא שמעולם לא היה ראוי לאכילה אבל אם נתקלקל בעינן עד שיפסל מלאכול לכלב וכדלקמן בס"ב] ואם עבר עליו ולא ביערו עיין לקמן. בסוף סימן תמ"ז".

וכך פסק השולחן ערוך (או"ח סי' תמז סי"ב) לגבי חמץ נוקשה שעבר עליו הפסח: "חמץ נוקשה, אפילו בעיניה אינו אסור בהנאה אחר הפסח. והפידאו"ש, חמץ גמור הן ואסורים בהנאה אחר הפסח". ודבריו הם ציטוט תשובת הריב"ש (סי' ג).

ומבאר המשנה ברורה (ס"ק קז): "אינו אסור בהנאה – מפני שלא עבר על איסור של תורה לא קנסוהו חכמים. וכתב המ"א דה"ה דאפילו באכילה שרי אך מפני שנוקשה אינו ראוי לאכילה לפיכך נקט הנאה. אבל רוב אחרונים סברי דבאכילה אסור דמ"מ שם חמץ שעבר עליו פסח ע"ז החמץ".

ובשער הציון (סי' תמז ס"ק קפג) העיר מי הם רוב האחרונים הסוברים שאסור באכילה: "חק יעקב ופרי חדש ואליה רבה והגר"ז ומקור חיים, [והנה אף דבביאור הגר"א משמע גם כן בתחלת דבריו כהמגן אברהם דאין לחלק בין אכילה להנאה, אבל בסוף דבריו מפקפק בעצם ההיתר, עיין שם], ועיין באליה רבה שמצדד, דאם נסבור בנוקשה דאסור באכילה אף דלא עבר בבל יראה, הוא הדין במין במינו שנתערב קודם פסח ברובו, אף דמן התורה נתבטל ולא עבר בבל יראה מכל מקום לאחר הפסח אסור באכילה, וכבר כתבתי לעיל דשארי אחרונים אין סוברין כן".

וא"כ חמץ נוקשה לאחר הפסח מותר לשימוש לייעודו ואסור באכילה משום קנס.

אני נוטלת תרופה כרונית לטיפול בבלוטת התריס , שמה cynomel והיא מכילה עמילן חיטה (wheat starch) . הגלולה אינה מרה. כשהשהיתי אותה בפה זמן רב יש לה אפילו טעם טוב כלשהו. כמובן שכשאני נוטלת אותה אינני משהה אותה בפה זמן רב ולכן איני חשה בטעמה. לתרופה זו אין תחליף , שכן היא מיובאת כמענה לאנשים הרגישים לתרופות הרגילות של בלוטת התריס. מה עליי לעשות בפסח? תודה רבה

תשובה:

תשובה:

אם אין תחליף, מותר לקחת אותה כרגיל.

מקורות:

הרמב”ם (הל’ יסודי התורה פ”ה ה”ו וה”ח) פוסק: “מי שחלה ונטה למות, ואמרו הרופאים שרפואתו בדבר פלוני מאיסורין שבתורה, עושין ומתרפאין בכל איסורין שבתורה במקום סכנה, חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכת דמים, שאפילו במקום סכנה אין מתרפאין בהן… במה דברים אמורים שאין מתרפאין בשאר איסורים אלא במקום סכנה, בזמן שהן דרך הנאתן, כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח, או שמאכילין אותו ביום הכיפורים. אבל שלא דרך הנאתן, כגון שעושין לו רטיה או מלוגמא מחמץ או מערלה, או שמשקין אותו דברים שיש בהן מר מעורב עם אסורי מאכל, שהרי אין בהן הנאה לחיך, הרי זה מותר ואפילו שלא במקום סכנה, חוץ מכלאי הכרם ובשר בחלב, שהן אסורים אפילו שלא דרך הנאתן, לפיכך אין מתרפאין מהן אפילו שלא דרך הנאתן, אלא במקום סכנה”.

מדברי הרמב”ם עולה, שמותר לשתות לרפואה שיקוי שיש בו איסורי מאכלות ואפילו איסורי הנאה, ובכלל זה שיקוי המכיל חמץ, אם אין בו הנאה לחיך, ואפילו אם הוא חולה שאין בו סכנה.

כך עולה גם מפירוש רבינו מנוח (שם הי”ב):  “דבר שנתערב בו חמץ ואינו מאכל אדם כלל, פירוש כגון קילור ואספלנית ומלוגמא ופת שעיפשה וכיוצא בהן, או שאינו מאכל כל אדם, כגון התריאקה, פירוש שאינה נאכלת אלא למלכים, כמו שכתבנו, או לאנשים אשר נשכם כלב שוטה, או הכישם חמת זוחלי עפר, אע”פ שמותר לקיימו, אסור לאכלו עד אחר הפסח… ואין צריך לומר דכשאסור לאכלו, דוקא כשהוא בריא, או אפילו חולה שאין בו סכנה, משום דדרך הנאתו הוא, רצוני לומר, אכילת תריאקה וכיוצא בה מן המרקחת שנכנס בהם חמץ, אבל במקום סכנה, מותר לאכלה, היא וכיוצא בה, אפילו חמץ בעיניה”. משמע מדבריו, שרק אכילת התריאקה אסורה לחולה, מפני שיש שאוכלים אותה, ומשום כך נחשבת אכילתה “דרך הנאתו”. אבל אם הוא כגון קילור ואספלנית ומלוגמא ופת שעיפשה, שאינם מאכל אדם כלל, מותר לחולה שאין בו סכנה לאכול, כיון שהוא שלא כדרך הנאתו (וכ”כ להדיא להלן שם פ”ה הי”ט).

הפוסקים נחלקו, אם היתר זה קיים רק בחולה שנפל למשכב, או שאין בדבר איסור כלל.

בספר מחנה אפרים (חידושים על הרמב”ם הל’ מאכלות אסורות פ”ח הט”ז) כותב: “צריך לומר, דמאי דאסורין לבריא, אינו אלא מדרבנן… איסור אכילה כיון דחמיר, שלוקה עליו כדרך הנאתו, החמירו לאוסרו לחולה לאוכלו אפילו שלא כדרך הנאתו, זולת בחולה שנופל למיטה, כמו שהתירו לו בשבת לעשות לו כל צרכיו על ידי גוי, והיינו דוקא בחולה שנופל למיטה”. וכ”כ במגן האלף (סי’ תס”ו ס”ק א’).

בשו”ת שאגת אריה (סי’ ע”ה) מחמיר עוד יותר וכותב: “יש לי לעיין, חולה שאין בו סכנה, אי מותר לאכול ולשתות אוכלין ומשקין שאינן ראויין ביום הכיפורים לרפואה… ומסתברא לי דאוכלין ומשקין שאינן ראויין אפילו לרפואה אסור, דכיון דאכלן אחשבינהו. וכה”ג כתב הרא”ש בר”פ כל שעה (שם פ”ב סי’ א’) אהא דאין ראויין לגבי חמץ, חרכו קודם זמנו מותר בהנאתו אף לאחר זמנו, וכגון שנפסל מלאכול לכלב דומיא דפת שעיפשה, יש רוצים לומר, לאו דוקא הנאה, דהוא הדין נמי אכילה, דעפרא בעלמא הוא. ולא מסתבר, דאע”ג דבטל דעת האוכל אצל כל אדם, מכל מקום כיון דאיהו קאכיל ליה אסור, וכ”כ הרב הברצלוני כו’ ע”כ. הרי אע”ג דנפסל מאכילת כלב ועפרא בעלמא הוא, אפילו הכי אסור”.

בשו”ת כתב סופר (או”ח סי’ קי”א) חולק על השאגת אריה, וכותב שאדם שאוכל דבר לרפואה, אינו מחשיב את הדבר, שהרי אוכלו בעל כרחו לצורך רפואתו, וממילא אין מקום לדון אכילה לרפואה בדין “אחשביה”.

וכך כתב בהגהות יד אברהם (הו”ד בדרכ”ת סי’ קנ”ה כ”ח): “שלא לרפואה אסור לאכלו, אע”פ שנשרף ונפסד מאוכל אדם, דכיון שבא לאכלו, הרי אחשביה ואסור לאכלו. משא”כ בחולה שחליו מוכיח עליו, שאינו אוכל זה מחמת חשיבותו, רק משום רפואה”.

סברא נוספת להתיר בתרופות המכילות קמח, כתב החזון איש (או”ח סי’ קט”ז ס”ק ח’): “טבלאות של רפואה שמעורב בהן קמח… אם מעורב בהן מים, יש בהן משום חמץ נוקשה, ואם הן מתיבשות יובש גמור קודם שנתחמצו, אפשר שאינן חמץ… ואם הן מעורבין בדברים שאינן ראוין לאכילת אדם, אין בהן משום חמץ, כדין נפסל מאכילת אדם, כיון דאי אפשר להפריד הקמח, וגם אינו ראוי לחמע בו, ומותר לבולען בפסח לרפואה. ואף למאי דמשמע מאחרונים ז”ל, דלכתחלה אסור לאכול אפילו חמץ שנפסל מאכילת כלב, מכל מקום ע”י תערובות שאר דברים מותר, דלא שייך כאן אחשביה, דדעתו על הסמים[1]. ואם לא נפסלו לאכילת אדם, אסורין באכילה וחייבין לבער”.

מדברי החזון איש משמע, שאין בנטילת התרופות שום איסור, ואפילו אם אינו חולה כלל, מותר לו לבלוע תרופה לרפואה.

אמנם בשו”ת מנחת שלמה (ח”א סי’ י”ז ס”ק ב’) כתב: “יש הרבה תרופות, דאף שסם התרופה מר מעט, מכל מקום אפשר דלא חשיב כאינו ראוי למאכל אדם, מפני זה שאנחנו מפונקים. שהרי משקה שאינה ראויה לשתיית אדם, אינה מקבלת טומאה וגם אינו מכשיר, ואפילו הכי תנן ופסק כן הרמב”ם בפ”י מטו”א ה”ב, שהיוצא מן האוזן ומן החוטם ומי רגלים של בני אדם בין גדולים ובין קטנים חשיבי משקין, והרי הם תולדת המים, ויש עוד דוגמאות לכך. ולכן אפשר שצריכים לבדוק היטב כל סוג, לדעת אם זה חשיב כעירב בו דברים מרים הפוסלים מאכילת אדם”[2].

למדנו, שנחלקו הפוסקים אם מותר ליטול תרופה המכילה חמץ, כאשר אין בה הנאה לחיך ואינה ראויה למאכל אדם, ולחולה שנפל למשכב מותר לדברי כולם, אלא שיש לוודא שתרופה זו אכן נחשבת “אינה ראויה לאכילה”.

[1]  כאן הוסיף החזון איש בסוגריים וציין לדבריו בסי’ קי”ז ס”ק ה’ המובאים לעיל, וכתב: “ואמנם לקמן מבואר דכל שמערב בידים על מנת לאכול החמץ בפסח, אף שנפסל קדם הפסח אסור”, וצ”ע אם כוונתו, דמשום זה יש לאסור גם בתרופות, או שבתרופות לא שייך אחשביה, כמו שכתב מקודם. ובספר ארחות רבינו ח”ב עמ’ כ”ו הביא שבעל הקהלות יעקב זצ”ל אמר לו שלמעשה התיר החזון איש, עיי”ש כמה הנהגות למעשה של בעל הקהלות יעקב בענין נטילת תרופות.

[2]  לולי דברי הגרשז”א היה נראה לומר, דאינו תלוי אם ראוי לאכילת אדם, כמו לענין טומאת אוכלין, אלא אם עומד לאכילת אדם, ואי נימא כן, אם כן ודאי הדבר נמדד בכל דור ודור כפי שהוא, ואין מקום לחשוש לזה. עוד י”ל, דעד כאן לא אמרינן דדורות האחרונים מפונקים יותר, אלא במה שאינו נאכל מחמת שנגעלים ממנו. אבך במה שאין לו טעם טוב, מהיכי תיתי לומר דנשתנה דור אחרון מדורות שלפניו.

 

תכנים נוספים באותו נושא:

האם אמירת וידוי עם החולה מותרת בשבת?

וידוי הוא אחד מחלקי התשובה והוא מצווה מן התורה להתוודות על פשע או חטא שביצע האדם כשעבר על מצוות לא תעשה, או ביטל מצוות עשה. בנוסף לווידוי האישי, נקבע בתפילה נוסח וידוי. נוסף על התפילה, נהוג כי אדם הנוטה למות אומר וידוי לפני מותו מצוות וידוי הינה מצווה חשובה, יסודה...

קראו עוד

האם מי שאינו טועם טעם במאכל חייב לברך עליו?

אקדים, טעם הוא אחד מחמשת החושים המסורתיים. טעמו של חומר מורגש בעת מגעו עם פקעיות הטעם הפזורות על הלשון, החך, הרך, ומכסה הגרון. חוש הטעם תורם חלקית בלבד שכן הן מושפעות גם מחושים אחרים, כגון הריח, הראייה וכן המרקם, מ"קור" או מ"חום". חלק מהחולים במחלת הקורונה דיווחו כי...

קראו עוד

?האם מותר לנער כהן לעבוד בחופשת הקיץ במרכז הרפואי

אקדים, כוהנים מוזהרים שלא להיטמא למתים "הנוגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים...כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים..."(במדבר י"ט י"א,י"ד), טומאה זו כוללת מגע ומשא "המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת שבעה..."(רמב"ם טומאת מת פ"א ה"א), אף לאבריו של המת "הכהן מוזהר...

קראו עוד

האם מותרת הפעלת מכונות משקאות במרכז הרפואי בשבת, ומה ביחס לרווחים?

אקדים, הצבת מכונות אוטומטיות לממכר מוצרים בשטח הציבורי או בשטחים שמחוץ למבנה, חייבים בהיתר עפ"י חוק העזר העירוני למודיעין מכבים רעות (שמירת איכות הסביבה, מניעת מפגעים ושמירת הסדר והניקיון), (תיקון), (התשע"ד -2013), הן נמצאות בבתי חולים, בבתי ספר ובמוסדות שונים....

קראו עוד

האם האולם בו מצויה בריכת טיפולים הידרותרפיה, חייבת במזוזה?

אקדים, הידרותרפיה או הידרותרפיה  - מקור המילה בשפה היוונית, הידרו = מים, תרפיה = טיפול, היא שיטת טיפול בפיזיותרפיה הנעזרת במים. השיטה המיושמת בבריכת שחייה טיפולית או שיקומית בעלת תכנוניות מסוימות (כמו גובה אחיד, מערכת חימום, מידות ייעודיות) השיטה מנצלת את התכונות...

קראו עוד

מי שמחובר להולטר לחץ דם לזרועו למשך 24 שעות כיצד יניח תפילין?

אקדים. בדיקת הולטר לחץ דם היא אמצעי לאבחון לחץ דם גבוה המאפשר מדידה רציפה של לחץ הדם במשך יממה שלימה. בדיקת ההולטר מאפשרת גם לבחון את טיב הטיפול התרופתי שמקבל הסובל מלחץ דם גבוה. בין היתר ניתן לברר באמצעות הבדיקה האם לחץ הדם מאוזן בעזרת הטיפול ואם ישנן נפילות בלחץ...

קראו עוד