פרשת אחרי מות – קדושים – ניתוח לאחר המוות

י״ד באייר ה׳תשפ״א (אפר 26, 2021) | עלון בית החולים, חומש ויקרא, אחרי מות, קדושים

נתיחה שלאחר המוות, בלטינית פוסט-מורטם, היא כלי חשוב ברפואה המשמש למידה על המבנה האנטומי של גוף האדם. פוסט-מורטם הוא תהליך שעושים לחולה לאחר שהוא מת כדי להבין את סיבת המוות.

הפרשייה הראשונה שבפרשת אחרי-מות, הפותחת באזכור חטאם של נדב ואביהו ביום השמיני למילואים, מתארת את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (ויקרא ט"ז א'). רש"י מסביר את הקשר בעזרת משל ונמשל, "היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני – זה זרזו יותר מן הראשון" (שם). ובדרך זו מפרש רש"י את ההמשך "דבר אל אהרן ואל יבא שלא ימות, כדרך שמתו בניו". הכניסה אל הקודש מקבלת כאן משמעות אחרת, כאשר מוזכרים שני בני אהרן. מהמילים "בכל עת" המופיעות בתחילת הפרשה אנו מבינים שהאיסור לבוא אל הקודש הוא מוחלט, אולם מיד לאחר מכן התורה מבהירה לנו שיש אפשרות לבוא אל הקודש אך היא בעלת דרישות מיוחדות, "בזאת יבוא אל הקודש…". רש"י והגאון ר' אליהו מווילנה חולקים בהבנת הפרשה. רש"י מפרש על "בזאת יבא אהרן"- "ואף זו – לא בכל עת, כי אם ביום הכיפורים, כמו שמפורש בסוף הפרשה 'בחדש השביעי בעשור לחדש'". אולם הגר"א מווילנה טען באוזניו של הרב אברהם דנציג, בעל "חכמת אדם" (והדברים מובאים שם בסוף הספר, ומצוטטים גם ב"הכתב והקבלה" לפרשת אחרי מות), שפשוטו של מקרא אינו כן, אלא כדברי ר' יהודה בן סימון במדרש רבה, "בכל שעה שהוא רוצה לכנוס יכנס, רק שיכנס בסדר הזה". הדין המקובל שאפילו הכהן גדול אינו נכנס לפני ולפנים אלא ביום הכפורים בלבד, נוהג לדורות. אבל ביחס ל"אהרן אחיך", שהוא מושאו של ראשית הפרשה, נוהג דין אחר – רשאי הוא לבא בכל עת, ובלבד שיביא עמו פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה, ויעשה את כל הסדר המתואר כאן.

פרה-מורטם חוקר סיבות עתידיות לכישלון הפרויקט טרם סיומו. פרה-מורטם מציע סיעור מוחות, שידמיין שהפרויקט כבר הגיע לסיומו. דיון "פוסט-מורטם" בטרם עת, מאפשר בקלות יתרה לחפש גורמים פוטנציאלים לאי-הצלחה.

הרב יואל בן נון תיאר את הניגודיות שבין היום השמיני למילואים לבין עבודת יום הכיפורים. הרב יואל מונה מספר הבדלים ביניהם, לדוגמא, בעוד שביום השמיני אסור להביא אש מן ההדיוט, ביום הכיפורים מצווה להביא מן אש מן ההדיוט להקטרת הקטורת בקדש הקודשים. הרב יואל מסכם וכותב, היום השמיני הוא יום של התגלות שכינה המונית, ואילו יום הכיפורים הוא דווקא יום של הסתרת השכינה מעיני העם. פרשת יום הכיפורים השלמה לפרשת היום השמיני, לאחר היום השמיני, יכלו בני ישראל לחשוש מהשכינה השורה בתוכם. כיצד יוכלו לחיות כאשר כל הקרב אל המשכן מת מידהתשובה לכך היא פרשת יום הכיפורים. פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים, מפנה השכינה את מקומה ומאפשרת לכהן הגדול להיכנס לפני ולפנים, לקודש הקדשים, ולכפר על חטאות בני ישראל. יום הכיפורים הוא מעין לידה מחודשת המאפשרת להתחיל מחדש את הקשר עם ד'.

היהדות שוללת באופן עקרוני כל פגיעה גופנית בגופה, מפאת כבוד המת. במקרים חריגים התירו רבים לבצע נתיחה לאחר המוות, אם היה בכך סיכוי סביר להציל חיים של אנשים אחרים. בשנת תש"ז (1947), בעת הייסוד בפועל של הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית, פנו הנהלות האוניברסיטה וההסתדרות המדיצינית הדסה בשאלה בנידון לרבנות הראשית לישראל.
במשא ומתן שהתקיים בין הרב הראשי לישראל, הרב הרצוג, והרב הראשי לירושלים הרב פרנק, לבין הנהלת 'הדסה', בראשותו של מנכ"ל הדסה פרופ' יסקי, הושג הסכם לפיו מותרים ניתוחי מתים בתנאים הבאים, א. כאשר יש צורך לרפואה משפטית. ב. כאשר לא ניתן היה להגיע לאבחנת סיבת המוות בחיים, ובתנאי שהדבר יאושר בכתב על ידי שלושה רופאים. ג. כאשר הנתיחה דרושה לבירור מחלה תורשתית לשמירת בריאותם של קרובי הנפטר שנותרו בחיים. כל זאת בתנאי שינהגו בגופה בכבוד הראוי בעת ביצוע הנתיחה, ובתנאי שימסרו לחברה קדישא לקבורה את הגופות על כל חלקיהן. גישה ייחודית בשאלת נתיחת מתים ייצג הרב שלמה גורן אחד מיסודות שיטתו ההלכתית הייתה ההכרה בייחודיותה של התקופה ההיסטורית בה הוא חי. אחד התחומים בהם ניכרה גישתו הממלכתית של הרב גורן, הייתה בסוגיות של רפואה והלכה. הרב גורן בספרו "תורת המדינה" מביע את העמדה הבאה, קשה להניח שמבחינה הלכתית, אין אפשרות לקיים בתי ספר לרפואה במדינה יהודית כאשר רוב האוכלוסייה היא יהודית, אלא אם כן נזדקק לצורך זה להשיג מתים לא יהודים. הסדר הזה של השגת מתים נכרים כדי לאפשר לנו ללמוד חכמת הרפואה, אינו הולם את תורת חיים בה אנו דוגלים בכל הנוגע לתורת ישראל אשר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", "והמצווה וחי בהם" משמעותה נותנת לא רק חיים רוחניים לאדם, אלא מאפשרת לחיות על התורה גם כעם עצמאי בארצו מבלי להזדקק לגויים שינדבו את גופם למדע כדי שנוכל אנחנו ללמוד רפואה" (שם, ע' 328)

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד