פרשת אמור – יום טוב לעישון

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש ויקרא, אמור

עישון היא שאיפה של עשן לפה ו/או לדרכי הנשימה ולריאות מתוך סיגריה, סיגר, מקטרת, נרגילה, מאדה, צ'ילום או באנג. החומר העיקרי המשמש לעישון הוא טבק. החוקרים סבורים, שמקורו של הצמח ממנו מפיקים את הטבק הוא מהאי טובאגו שבים הקריבי. משם הובא הצמח לפורטוגל, ושגריר צרפת בפורטוגל, ששמו היה ניקוט, שלח כמה דגמים למלכת צרפת, שגריר זה כינה את הצמח ניקוטה על שמו, וכך נתקבל שמו של הצמח במינוח המדעי – ניקוטינה טבקום.

מלבד בספר ויקרא נזכרים החגים בעוד ארבעה מקומות בתורה, פעמיים בספר שמות, בפרשת "משפטים", ובפרשת "כי תשא", פעם בספר במדבר, בפרשת "פנחס", ופעם אחרונה בספר דברים בפרשת "ראה". אם נשווה את הנאמר במקומות השונים יסתדרו חמשת הקטעים הללו לשתי קבוצות – הנאמר בפרשת "אמר" ובפרשת "פנחס", מכאן, והנאמר בספר שמות ובספר דברים, הצד השווה שבפרשיות החגים בספר ויקרא ובספר במדבר הוא, שרשימת החגים כוללת כאן מלבד השבת גם את ראש השנה ויום הכיפורים. זאת ועוד, במקומות אלו ניתנים תאריכים מדויקים, בציון החודש והיום, לעומת זאת נזכרים בשמות ודברים רק שלש הרגלים, והזמן בו חלים החגים מצוינים על ידי העונה, "חודש האביב", "חג הקציר", ו"חג האסיף". בספרי לפרשת ראה מוצאים אנו הערה קצרה, הבאה לקבוע מקום וצורך לחזרות על פרשת המועדים, שאינה דנה במה שנאמר בספר שמות, "שמור את חדש האביב, בשלושה מקומות מזכיר פרשת מועדות, בתורת כהנים (ויקרא כ"ג) מפני סדרן (כלומר פה הוזכרו המועדים לפי סדרם בשנה). בחומש הפקודים (במדבר כ"ח וכ"ט) מפני קורבן (כלומר, הקורבנות שיביאו בכל חג). במשנה תורה (דברים ט"ז) מפני העיבור (כלומר, חזר כאן על החגים כדי להורות על מצוות העיבור, שיש להקריב את העומר באביב ולשם כך יש להוסיף את חודש העיבור, ע"פ פירוש רש"י לדברים ט"ז א' נראה שזוהי הגי' המדויקת ולא הגי' מפני הציבור).(ספרי "ראה" פיסקא ע"ד). העולה מן הדברים כי המקום העיקרי הוא מה שנאמר בויקרא, בו ניתן לנו סדר כל המועדות, מה שהתורה חוזרת על החגים בספר במדבר הוא בשל הקורבנות, שפירוטם ניתן שם. עניין החזרות על פרשת המועדות נידון גם על ידי פרשנים, לדעת הרמב"ן החזרה בספר דברים בשל הוראות ודינים נוספים. בנוסף, שלכל חג יש חידוש, בפסח, החידוש הוא עיבור השנה, "שמור את חדש האביב", שפסח יהיה רק באביב. שבועות החובה לספור גם שבועות – "שבעה שבעת תספר לך", ולא רק ימים כפי שנאמר בספר ויקרא – "תספרו חמשים יום". סוכות, "חג הסכת תעשה לך"- למעט סוכה עשויה או גזולה.

עישון הטבק החל כמעין טקס מסורתי על ידי האינדיאנים בצפון אמריקה, שם מקורו של הטבק. טכניקת העישון הובאה לספרד ומשם התפשטה לאירופה ולשאר העולם. הידיעות הראשונות על הטבק בספרות המערבית הן משנת 1561 למניינם. במשך כמאתיים שנה מאז חדר הטבק למדינות אירופה סברו הרופאים שחומר זה טוב לבריאות, ובעיקר, למחלות עור, מערכת העיכול, ומחלות מערכת הנשימה, כל זאת ללא כל הוכחות מדעיות או הסבר הגיוני.

פרשת המועדות כוללת בתוכה גם את יום השבת, שאלה חשובה היא מה מקומה של מצות השבת בפרשה המיועדת למועדים? הרמב"ן השכיל ליישב את הקושי, "והנכון בעיני… והנה אמר, אלה מועדי ד' במלאכת עבודה, אבל השבת תשמרו לעשות אותה שבת שבתון מכל מלאכות שבעולם….וירמוז עוד בכאן כי בבואו (כלומר כשיחול) באחד מן המועדים, (השבת) לאת תדחה לעשות בה אוכל נפש…"(רמב"ן ויקרא כ"ג ב'). המפגש בין שבת ויום טוב בא ללמד כי אין מלאכת אוכל נפש המותרת ביום טוב אסורה בשבת. "יום טוב" הוא מונח שהטביעו חז"ל ביחס לחג וכוונתו ימים שאסורים בעשיית מלאכה (ע"פ מגילה דף ה' ע"א). כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביום טוב, מלבד מלאכת אוכל נפש, מלאכה הנעשית לצורך הכנת מזונות לאדם ליום טוב, מותר מדין תורה לעשותה ביום טוב, (ע"פ מגילה פרק א' משנה ה'). שני מקורות בתורה להיתר אוכל נפש, האחד בספר שמות "וביום הראשון מקרא קדש וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם"  (שמות י"ב ט"ז). באופן בסיסי איסור המלאכה הגורף של שבת קיים גם ביום טוב, אלא שהצורך בהכנת אוכל דוחה אותו, הדבר מוסבר בכך שביום טוב ישנה מצוות שמחה שאינה קיימת בשבת, ועל כן רק ביום טוב ניתן להתיר את איסור המלאכה. מקור נוסף להיתר מלאכת אוכל נפש הוא מספר ויקרא בפרשת אמור "ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו" (שמות כ"ג ז'). מפסוק זה למד הרמב"ן את היתר עשיית מלאכת אוכל נפש ובאופן הבא – ביום הכיפורים ובשבת נאמר "כל מלאכה לא תעשו", וביום טוב ציין דווקא "מלאכת עבודה", משינוי הלשון למדו לאסור כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש, ומלאכה שהיא באוכל נפש היא מלאכת הנאה, ולא מלאכת עבודה, פסוק זה בשונה מקודמו אינו מפגיש  בין איסור המלאכה בשבת והיתר מלאכת אוכל נפש ביום טוב, וחשיבות האכילה גוברת על איסור המלאכה, לדעת הרמב"ן התורה כלל לא אסרה התורה מלאכות אוכל נפש ביום טוב, אלא אסרה רק "מלאכת עבודה" "…אבל פירוש "מלאכת עבודה", כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש… " (רמב"ן שמות כ"ג ז').

התחלת העישון עשויה לעורר הנאה, השפעת הניקוטין על המוח מתרחשת בצורה של מעגל קסמים, שאיפת העשן, עלייה בלחץ הדם, עלייה ברמת הסוכר, עלייה בדופק הלב, ירידה בטמפרטורת העור, הפרשת דופמין וחוזר חלילה. הרגשה זו מתקיימת רק אם צורכים כמויות קטנות ולעיתים רחוקות. כשמעשנים כמות גדולה יותר, הרגשת ההנאה נעלמת . ולאחר תקופת עישון קבועה מתחילה ההתמכרות. ואז במידה ואל מספקים למוח את הכמויות שאליהן הורגל, מופיעים תסמיני גמילה, עצבנות, אי שקט, נדודי שינה, בולמוסי אכילה ועוד.

אוכל נפש שמלאכתו מותרת ביום טוב, נחלקו תנאים בגדרו, אם הוא אוכל ממש דווקא, או שאף שאר הנאות הגוף בכלל. הלכה כבית הלל (ביצה כ"א ע"ב) לפי ש"יאכל לכל נפש" כולל הנאות הגוף כולן. במה דברים אמורים כשהנאת הגוף היא דבר הראוי לכל אדם, שנאמר "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם" – דבר השווה לכל נפש" (כתובות דף ד' ע"א), ולכן אסור להניח ביום טוב בשמים על גחלים להריח (ע"פ ביצה כ"ב ע"א) שמכבה את הגחלים ומבעיר את הבשמים, לפי שאינו שווה לכל נפש אלא למפונקים, ולמי שריחו רע (או"ח תקי"א סעי' ד'). אבל מותר להחם חמין לרחוץ דזהו שווה לכל נפש, שהגוף נהנה ממנו ודומה לאכילה. בין הפרטים השונים שבהנאת הגוף, שאינה אוכל נפש ממש, נשאו ונתנו הרבה באחת השאלות המעשיות ביותר שאלת העישון, או כפי שנקראה בספרות ההלכה "שתיית טיטון" או "עישון טאבאק (לאור העובדה שהיו שואפים עשן שהיה עובר דרך מים, גחלים וטבק, פעולה זו הייתה נעשית בכלי הנקרא נרגילא) עישון הטבק נידון בספרות האחרונים האם יש להחשיבו כאכילה שיש לברך לפניה "צריך עיון באותן שנותנין עשב שקורין טוב"ק, לתוך השפופרת, ומדליקין אותו, ושואבין העשן לתוך פיהם , וחוזרים ופולטים אותו. אי דמי לטועם ופולט שאינו צריך ברכה,  או דילמא דומה לריח שצריך לברך – קל וחומר כאן, שגם הגוף נהנה ממנו שהרבה שבעים ממנו כמו שאכל ושתה וצ"ע" (מגן אברהם או"ח סי' ר"י ס"ק ט') ובמשנה ברורה כתב "והאחרונים החליטו בפשיטות, שאין לברך על העישון" (שם ס"ק י"ז).

התנגדות רפואית לשימוש בטבק החלה רק במאה הי"ח למניינם, עם פרסום השערות ראשונות על קשר בין עשן הסיגריות לבין סרטן. בשנת 1854 יצא לאור ספר על מחלות הטבק, עם ניסיון ראשון להוכיח את הרעילות של חומר זה. מחקרים משנת 1950 העלו את הקשר בין סרטן הריאות לבין עישון לדרגה מדעית גבוהה יותר, ובשנת 1958 פורסם לראשונה סקר מקיף אשר הוכיח תמותה גבוהה בהרבה בקרב אוכלוסיית המעשנים לעומת אלה שאינם.

שאלת העישון ביום טוב עוררה דיון נרחב, הקורבן נתנאל פוסק חשוב כותב את הדברים הבאים "ולא אוכל להתאפק מלהעלות על הספר מרבה המכשלה בישראל שתיית טאבאק ביום טוב, שמזלזלין באיסור מלקות הבערה שלא לצורך….ויש מהם שאמרו שמעכל המזון גם משלשל, אם כן עושים רפואה ביום טוב. ויש אומרים שהוא דבר הרגיל יותר מהמוגמר..אף כי שתיית טאבק למי שאינו רגיל יסתכן ויחוגו וינועו כשיכור ולא על עמי הארצות תלונותי אך על הלומדים ששותים בפרהסיא…" (ביצה פ"ב). הביאור הלכה בחיבורו סקר את כל אותן דעות הלכתיות וסיכם הדברים במשפט הבא "ואפילו במקומות שרגילין הכל בזה ואז אין איסור מצד ההבערה עכ"פ יש להזהר ולהזהיר להעם שיהיו זהירין מחשש כיבוי" ('ביאור הלכה' סי' תקי"א בד"ה "אין עושין מוגמר וכו'). דעתה הברורה של הרפואה בימינו היא שהעישון מסוכן לבריאות, בעקבות מסקנות אלו דנו פוסקים האם על פי התורה יש לאסור את העישון, הרב משה פינשטיין כותב, שאי אפשר לאסור את העישון על פי דין תורה ולפי הפסוק "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", כי אינם מזיקים רק כעבור כמה שנים כתב "הנה בדבר עישון סיגריות ודאי מכיוון שיש חשש להתחלות מזה מן הראוי להזהר מזה, אבל לומר שאסור מאיסור סכנתא מכיוון שדשו בה רבים…ובפרט שכמה גדולי תורה מדורות שעברו ובדורנו שמעשנין, וממילא אף לאלו שמחמירין לחוש להסכנה ליכא איסור לפנ"ע בהושטת אש וגפרורים למי שמעשן"  (אגרות משה יו"ד ח"ב סי' מ"ט). וביחס לעישון פאסיבי כתב הרב לאסור את העישון "…הנה בדבר עישון סיגריות בביהמ"ד וביהכ"נ שלומדים ומתפללים כל חברי הכולל שיש אברכים שאינם יכולים לסבול העשן וגם משמע שקשה לגופן שחולים מזה… שאיכא גם שיוכלו לחלות גם מהעשן שאחרים מעשנים לא רחוק ממנו ומהעשן אשר נמצא בביהמ"ד…אבל הדין ברור ופשוט כדכתבתי שאסור להמעשנין לעשן בביהמ"ד כשנמצא שם אף אחד שאינו מעשן שמצטער מזה אף כשאינו ניזוק ונחלה וכ"ש כשיש לחוש גם לחלות וליזוק מזה" (אגרות משה חו"מ ח"ב סי' י"ח). הרב אליעזר וולדינברג בהתייחסו לשאלה זו סיכם ששפיר יש למקום לאסור את העישון על פי דין תורה, ומטעם הציווי על שמירת הנפש ואיסור הכניסה לסכנה, וביחס לעישון פאסיבי הוסיף וכתב "…לכן ברצוני להוסיף בזה, כי המעשנים במקומות ציבוריים כגון בישיבות, מקומות עבודה מקומות ציבור וכדומה, הזכות לפי ההלכה לכל אחד ואחד הנמצא והצריך להמצא שם להתנגד למעשנים ולדרוש מהם לא לעשן בהיות שזה מזיק פחות או יותר גם לסובבים אותו ולנמצאים במחיצתו..", בית אב לדבריו וקצת ראיה מצא הרב בסוגיה התלמודית הרואה בעשן נזק לרבים ומחייבת סילוקו (ע"פ ב"ב כ"ג ע"א) סוגיה שנפסקה להלכה בהלכות שכנים ברמב"ם ובשולחן ערוך (ציץ אליעזר חלק ט"ו סי' ל"ט)

.               בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

 

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד