פרשת אמור- ל"ג בעומר – אחרי המגיפה

כ״א באייר ה׳תש״פ (מאי 15, 2020) | עלון בית החולים, חומש ויקרא, חגים, אמור

דיפתריה – המגיפה ההיא

דִּיפְתֶרְיָה קָרֶמֶת או אַסְכָּרָה היא מחלה התוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה העליונות. המחלה נגרמת על ידי חיידק המתיישב באזור הגרון, הלוע, האף, ובעיקר באזור השקדים. שם מפריש החיידק רעלן חזק הגורם לפצע פתוח מעליו נוצר קרום, ממברנה, ומכאן לשמה העברי קרמת, מקרום.                                                                                                   בפרשת אמור מופיעה רשימת חגי ישראל המכונה בפי חכמינו "פרשת המועדות" (משנה מגילה פ"ג מ"ה), מנויים בו כל ימי הקודש שבלוח העברי, אלה המכונים "מקראי קדש" (ויק' כ"ג, א' וב'). פעמיים מוזכרת מצוות ספירת העומר בתורה, "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַד'" (ויק' כ"ג ט"ו-ט"ז). ובפרשת ראה "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָך,ְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים ט"ז ט'). בין שני מקורות אלו ישנו הבדל עקרוני, בפרשת "אמור" המצווה מובאת כתלויה בקרבן העומר ("מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה"), בשונה מפרשת "ראה" שבה המצווה מובאת כתלויה בראשית הקציר ("מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה"). עקב הבדל זה ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם מצוות ספירת העומר לאחר חורבן בית המקדש היא מדרבנן, זכר למקדש, (מכיוון שהיא תלויה בהקרבת קרבן העומר), או שהיא מדאורייתא כיון שהיא רק תלויה בזמן, כפי שמובן מפרשת "ראה", וכמו שפוסק הרמב"ם (תמידין ומוספין פ"ז הכ"ב- כ"ה). ישנו הבדל בולט נוסף, בפרשת אמור המצווה היא לספור גם שבועות וגם ימים ("שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת", "חֲמִשִּׁים יוֹם"), לעומת פרשת ראה בה אנו מצווים לספור שבועות בלבד ("שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת"). הרמב"ם פסק שזוהי מצווה אחת, ומסביר את כוונת הגמרא באמרה, "מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי" (מנחות ס"ו ע"א), בזה שישנם שני חלקים במצווה ולא שתי מצוות. הלשון המתאימה לשתי מצוות היא "מנין הימים מצוה ומנין השבועות מצוה", ועוד, אילו הייתה מצווה אחת לספור שבועות ומצווה שניה לספור ימים, היינו סופרים שבועות רק פעם בשבוע (מכיוון שעלינו לספור מספר שבועות שלם, לא ניתן לספור מן היום השמיני והלאה "שבוע אחד", מכיוון שזהו שקר). בנוסף, אילו כך היה, היה צורך לברך שתי ברכות.   

הממברנה הופכת בהדרגה לשחורה ומפיצה ריח רע. ניסיון להסירה גורם לדימום. במקום נוצרת דלקת ונפיחות, דבר העלול לגרום לצוואר כולו להתנפח מעט. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובעלייה בחום הגוף. רעלן הדיפתריה הוא המחזקים ביותר הידועים. תאי שריר הלב ותאי עצב רגישים במיוחד לרעלן. גדילת יתר של הממברנה עשויה לחסום את קנה הנשימה.   

ספירת העומר נועדה לתחום את התקופה שבין הבאת קורבן ה'עומר' עד היום בו מביאים את קורבן 'שתי הלחם'. ה'עומר' היה מתיר את התבואה במדינה, ואילו 'שתי הלחם' אותו מביאים בחג השבועות  מתיר את הקורבן במקדש. ה'עומר' היה מן השעורים ו'שתי הלחם' מן החיטים, חז"ל מוסיפים כי 'העומר' העשוי משעורים הינו "מאכל בהמה" (ירושלמי סנהדרין י"ב, ב') – הפן החומרי במציאות. ואילו 'שתי הלחם' עשויים מחיטים "מאכל אדם" (הוריות י"ג, ב') – הפן האנושי במציאות. דהיינו, מפסח לשבועות, מתרחשת התעלות מן הצד הבהמי אל הצד האנושי. שונה הוא מקרא-קדש זה של שבועות מכל החגים, שהרי יתר החגים מתוארכים במדויק, ומדוע לא נאמר גם לגבי שבועות "בחדש השלישי בשישה לחדש והקרבתם.."? כותב על כך המדרש: "למה תלה הכתוב יום חג שבועות בספירה, מה שאין כן בכל המועדות? לפי שכשנתבשרו ישראל לצאת ממצרים נתבשרו שהם עתידים לקבל את התורה לסוף חמישים יום ליציאתם, שנאמר 'בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את ה-להים על ההר הזה'….וישראל מרוב חיבה היו מונים כל יום ויום ואומרים הרי עבר יום אחד ויום שני וכן כולם…" (שבלי הלקט, ערוגה ח', רל"ו). בעל ספר החינוך מסביר שחמישים הימים נועדו להכנה רוחנית לקבלת התורה, "משרשי המצווה על צד הפשט, לפי שכל עיקרן של ישראל אינו אלא התורה, ומפני התורה נבראו שמים וארץ וישראל… שהיא העיקר הגדול שבשביל זה הם נגאלים והיא תכלית הטובה שלהם…ומפני כן…נצטווינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה, להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד הנכסף ללבנו…" (החינוך מצווה ש"ו).  בעל ספר החינוך מסביר את מצוות ספירת העומר כאמירה שהעיקר איננו יציאת מצרים אלא העיקר הוא שהגענו למתן תורה. מרגע שיצאנו ממצרים אנו סופרים את הימים, כיוון שאנו משתוקקים למתן תורה.

מבחינים בין שלושה סוגי דיפתריה, דיפתריה של האף הקדמי היא מחלה קלה בדרך כלל, והתסמין החמור ביותר של נזלת. דיפתריה של לוע האף חמורה יותר ויכולה להביא סיבוכים, ודיפתריה של העור. בשלושת הסוגים מדובר במחלה מדבקת ביותר, המחלה עוברת על ידי תרסיס, נזלת או התעטשות. החיידק יכול להימצא גם שלושה חודשים אחרי החלמה.

הרמב"ן שואל מדוע בימי הפסח היום השביעי הוא יום טוב, ואילו בסוכות היום השמיני, שמיני עצרת, הוא היום טוב. עוד הוא שואל, מדוע בשבועות אנו חוגגים רק יום אחד, ואילו בפסח וסוכות – שבעה ימים. ומדוע שבועות קרוי עצרת? הרמב"ן משיב שיש שני חגים גדולים של שמונה ימים – באביב ובסתיו, בסוכות שבעה ימים ואחר כך שמיני עצרת, וכך גם בפסח, שבעה ימים ואחר כך שמיני עצרת, שהוא חג השבועות. ימים שלו שבין פסח לשבועות הם מעין חול המועד, ימים חגיגיים. ל"ג בעומר כמובן איננו מופיע באותה פרשה, מקורו במנהג שהתפתח החל מהמאה ה-12. זהו היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות, וחל בי"ח באייר. במהלך השנים נקבעו ימים אלו, ימי 'ספירת העומר', לימי צער ואבל לזכר מותם של תלמידי רבי עקיבא שבאותו פרק אירע שמתו י"ב אלף זוגות של תלמידיו על שום שלא נהגו כבוד זה בזה "…תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת" (יבמות ס"ב ע"ב), במיתת אסכרה, דיפתריה. המקור הראשון אשר מציין כי מנהגי האבלות פוסקים ביום ל"ג בעומר הוא ר' אברהם בן נתן הירחי, המביא בשם ר' זרחיה הלוי, שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס העצרת", ומשמעות 'פרוס', חלק, היא חמישה עשר ימים, וזהו ל"ג לעומר (הלכות אירוסין ונישואין עמוד תקל"ח). לפי מסורת אחרת נפטר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ובשעת פטירתו נתגלו לו סודות תורה נשגבים. בספר 'פרי עץ חיים' כתבי רבינו חיים ויטאל כתוב "נראה מכל זה שיש שורש ליציאה זו… והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ"ל שמתו בספירת העומר הנ"ל", לכאורה מקור נאמן למסורת שרשב"י נסתלק ביום ל"ג בעומר (שער ספירת העומר, פ"ז). ברם, דברי ה'פרי עץ חיים' תמוהים וכפי שעמד עליהם בשו"ת 'דברי נחמיה' ומשום שבגמרא מבואר שרשב"י הוא מתלמידיו של רבי עקיבא שהעמיד לאחר שנסתלקו כ"ד אלף תלמידיו (יבמות ס"ב, ב'), וכיצד יתכן לומר שרשב"י נפטר ביום ל"ג בעומר כפי שנפטרו באותו יום שאר תלמידי רבי עקיבא? ומה גם שרשב"י האריך ימים אחר רבי עקיבא ולא נפטר על פניו כשאר כ"ד אלף התלמידים?!

בעקבות תוכנית חיסונים נרחבת ברחבי העולם, הדיפתריה הפכה ממחלה נפוצה מאוד למחלה נדירה. בשנות ה-90 ברוסיה הייתה התפרצות גדולה ופתאומית של המחלה, כנראה עקב שילוב של גורמים, כולל ירידה בשיעורי מתן כל מנות החיסון עקב התפרקות ברית המועצות. החיסון אינו מהווה הגנה מוחלטת בפני החיידק. לפיכך נראה גירסת ה'פרי עץ חיים' שלפנינו משובשת (או"ח סי' ל"ז). ואכן, בשנים האחרונות התגלתה כתב יד קדום של ספר 'פרי עץ חיים', ובאותו כתב יד קדום מופיע הנוסח כדלהלן, "וטעם שמ/ רשב"י ביום ל"ג לעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שהוא שמ/ ל"ג לעומר", אכן מסתבר שהסיק אל נכון בשו"ת דברי נחמיה, ישנם שיבושי דפוס בספר 'פרי עץ חיים' שלפניו. תחילה פתח בטעות את ה'שמ/' הראשון ל'שמת', ולכן שינה (בהתאם) מ'וטעם' ל'והטעם' שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא 'שמתו בספירת העומר' – כאן [- ב'שמ/' השני] לאחר שכבר לא יכול היה לפתוח את הקיצור 'שמ" – שמת, מאחר שכבר פתח באופן זה את הקיצור הקודם, פתח המדפיס את ה'שמ" השני ל'שמתו'. אלא שכעת לא יכול היה להשאיר את הנוסח בל"ג לעומר, שהרי תלמידי רבי עקיבא מתו בכל ימי הספירה ולא בל"ג בעומר, ולכן שינה את זה ל'בספירת העומר'. כעת נולד נוסח הכלאים המשובש שרשב"י נפטר בל"ג בעומר כשאר תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימי הספירה. רבי שמעון בר יוחאי תלמידו המובהק של רבי עקיבא שטבע את האמרה "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה", ממשיך קו זה ואומר "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (בבא מציעא נ"ט ע"א). כשרבי עקיבא נאסר בבית האסורים על ידי הרומאים, המשיך רבי שמעון ללמוד אצלו בחירוף נפש (פסחים קי"ב ע"א). העובדה כי הפך ל"ג בעומר ליומו של רשב"י נובעת מאמירותיו ותגובותיו לשלטון הזר, ולאופן שבו עתיד להתנהל בית המדרש שאחרי המגיפה, התלמוד כורך את סיבת המוות באסכרה עם דיון שמתנהל בין תלמידיו, ממשיכיו של רבי עקיבא לאחר המגיפה כשנכסים שוב לכרם ביבנה במגמה לשקם את עולם התורה שחרב עם מות תלמידי רבי עקיבא. בתלמוד מובא שכשנכנסו חכמים לכרם ביבנה אחרי המגיפה ומות התלמידים שאלו על מחלת האסכרה "מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה"?(שבת ל"ג ע"ב). והשיבו כי הפה הוא הגומר את תהליך המחשבה ומוציאו לפועל, ועל כן מחלה זו מתבטאת בעיקר בפגיעה בפה, ובגרון.מגיפה זו מתוארת בגרסת המדרש הארץ ישראלי "על שהייתה עיניהם צרה אלו באלו" (קה"ר פר' י"א), דבר המעיד על יחסים בין אישיים פגומים, מסתבר שאפשר להיות למדן גדול בתורה ופגום מאוד במידות. רשב"י, תלמידו המובהק של רבי עקיבא לא יניח לכך לקרות שנית. בפרקי אבות הוא יאמר את הדברים הבאים, "רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן" (אבות פרק ד' משנה י"ג), רשב"י מציין שלושה כתרים, ומפרט ארבעה, התשובה היא, 'כתר שם טוב', אינו באמת כתר, אין שררה כזו,  אין זה 'כתר מלכות' או כהונה ואף לא 'כתר תורה', כתר כזה שעשויה להילוות אליו גם השררה, ועם כל זאת הכתר הזה עולה על כולם, את זאת לימד לא אחר מרשב"י  שעליו ועל הדומים לו נאמר בתלמוד "אמר ר' יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו שתורתן אומנותן" (שבת י"א ע"א). זוהי התובנה שעולה מן המגיפה ההיא,

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד