פרשת בהעלותך – פיגמנטים וצבע העור

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | בהעלותך, עלון בית החולים, חומש במדבר

פיגמנט (בעברית: צִבְעָן) הוא חומר המשפיע על צבע האור הפוגע בו על ידי החזרה ובליעה סלקטיביים. בתעשייה, פיגמנטים משמשים לצביעת חומרים שונים כגון: דיו, צבע, פלסטיק, טקסטיל, מזון ועוד. בביולוגיה, פיגמנט הוא כל תרכובת צבעונית המצויה בתאיהם של יצורים חיים. כמעט כל סוגי התאים בבעלי חיים, כמו תאי עור, עין, פרווה ושיער מכילים פיגמנטים. כיצד התייחסה ההלכה היהודית לצבע העור?

בספר במדבר ישנו דו שיח בין מרים לאהרון, המתלוננים על משה אחיהם. בתלונת מרים נגד משה נאמר,  "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח, כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח… וַיֵּרֶד ד' בְּעַמּוּד עָנָן וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם… וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג.." (במדבר פרק י"ב פס' א'-ח'), סיפור קצר זה התורה רואה בו חשיבות גדולה – שהרי ציוותה "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ד' אֱ‑לֹקיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" (דברים כ"ד פס' ט'). מיהי האישה הכושית שמרים ואהרן מדברים עליה, ומה הבעיה בה? מדוע נענשה רק מרים? ומדוע בצרעת דווקא? נחלקו הראשונים בביאור התואר כושית. ברש"י מופיעים שלושה פירושים לכינוי זה. הצד השווה שבהם, שלפי כולם הכתוב בא לומר שציפורה הייתה יפת מראה. "(1) מגיד שהכל מודים ביפיה, כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי. (2) כושית – בגימטריא 'יפת מראה'… (3) על שם נויה נקראת כושית, כאדם הקורא את בנו נאה 'כושי', כדי שלא תשלוט בו עין רעה". האחים מרים ואהרון העלו טענות קשות נגד משה כפי שניתן ללמוד מהצירוף "ותדבר מרים ואהרן במשה" שכן "אין 'דיבר ב' בכל מקום אלא לשון קשה" (ספרי פיסקא צ"ט). הכתוב נוקט לשון זו כדי לרמוז שאמנם "שניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר" (שם). נבחן תחילה את התלונה הראשונה, בנוגע לאישה הכושית. מיהי אותה כושית? רש"י פירש, על פי המדרש, ששתי התלונות קשורות לציפורה, המכונה "אִשָּׁה כֻשִׁית", לפי פירוש זה, לא עצם לקיחת האישה הכושית היוותה בעיה אלא העובדה שמשה פירש מציפורה אשתו, ומרים ואהרן טענו שבכך נהג שלא כשורה, שהרי גם בהם דיבר ד', ואף על פי כן לא פירשו מחיי אישות, "מניין הייתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה, אלא שראתה ציפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים, אמרה לה אין אחיך מקפיד בדבר, לכן ידעה מרים ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו" (ספרי שם).

צבע עור הוא מאפיין חיצוני בולט של האדם. צבע העור נע מכהה ביותר, כמעט שחור, לבהיר ביותר, הנראה ורדרד עקב הדם העובר בעור. צבע העור נקבע על ידי כמותו וסוגו של הפיגמנט מלנין בעור. למלנין שני סוגים: פאומלנין שצבעו אדום, ואומלנין שצבעו חום כהה המתקרב לשחור. הכמות והסוג של המלנין בעור נקבעים על ידי שישה גנים, כל גן מגיע במספר אללים, והתוצאה היא גיוון רב בצבעי העור.

פירוש זה של רש"י קשה להולמו עם פשט הכתוב  המציין כי דבריהם נאמרו "על אודות האישה הכושית אשר לקח".בעלי התוס' מסבירים אחרת וז"ל: "כי אשה כושית לקח. לפי הפשט היו מלעיגים עליו במה שלקח מבנות כושים שהם ערלים". מוסיף הרשב"ם "כושית – שהיא ממשפחת חם". המזהים את כוש עם אתיופיה, סבורים שהאישה הכושית אינה ציפורה (כך למשל: תרגום יונתן על אתר). הם מתבססים על אגדה המספרת שמשה מלך ארבעים שנה בארץ כוש ושם נשא אישה שהייתה למלכת כוש. ר' אברהם אבן עזרא מפרש את הדברים כפשוטם ואומר כך‏ "זו הכושית היא צפורה כי היא מדינית ומדינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל וצפורה היתה שחורה ודומה לכושית". גישה זו נראית הולמת יותר את פשט הכתובים. בקובץ 'מושב זקנים' (לונדון תשי"ט), מביא את פירושו של רי' מבעלי התו"ס ולפיו, ציפו האחים ממשה לקחת אישה אחרת, מיוחסת יותר, "…ויניח זאת שהיא מדיינית, ומשה לא רצה מאחר שלקחה כשהיה עני ועתה היה מלך לא רצה לגרשה, ולכן אמר בכל ביתי נאמן הוא", להבנתה של מרים משה פגע במעמד הנבואה במעשה זה, שכן לא משה בלבד הוא נביא, אלא "גם בנו דבר", משה אינו רואה עצמו כבר מעמד כל עיקר, שהרי "האיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (שם, י"ב, ג'), מרים, המשוכנעת במעמדה המיוחס כנביאה מצטרעת, ומתוך כך מוצאת אלא מחוץ למחנה, מחוץ לכל מעמד חברתי שהוא, וכבר אמרו חכמים "למתגאה הספחת" (פירוש המשניות לרמב"ם, אבות, פר' ד', משנה ד')" הוא ששנינו" "אין הצרעת באה אלא על גסי הרוח" (תוספתא נגעים פ"ו, ה"ו). אף על פי כן, מעידתה של מרים ניתנת לתיקון. אכן, "והעם לא נסע עד האסף מרים", ובכך לומדת היא, ולומדים אנו לדורות, כי סגולותיו של אדם אינן תלויות בדירוגו החברתי, וחיבת העם, כל שכן אלוקיו, מגעת אף אל מחוץ למחנה. (עיין מאמרו של ד"ר דוד הנשקה, כלום פרש משה רבנו מאשתו? דף שבועי אוניברסיטת בר אילן, מס' 189).

ישנו קשר ישיר בין חלוקת קרינת ה U.V הגאוגרפית וההפצה של צבע עור מולד ברחבי העולם. אזורים אשר מקבלים רמת קרינה גבוהה יותר, אשר בדרך כלל קרובים יותר לקו המשווה, נוטים להוליד אוכלוסייה כהת-עור. אזורים אשר הינם רחוקים מהאזור הטרופי וקרובים, מולידים אוכלוסיות בעלת גוון עור בהיר. השינוי גדול שאנו רואים היום בפיגנטציה של העור קרה במהלך של לפחות 100 דורות (בערך 2500 שנים) דרך שינוי הד.נ.א.                 

הרב אמנון בזק מדייק שהטענה שבפס' ב' מוסבת על עניין אחר לגמרי: "כלומר עוד זאת אמרו על משה: במה יכול להתפאר עלינו? הלא גם בנו דבר ה' לישראל!" (פירוש רשב"ם שם). דומה שאת הטענה הזאת, המבטאת 'רגשי קיפוח' של אהרן ומרים, יש להבין על רקע אירועי הפרק הקודם. שם אמר משה: "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי" (שם, י"א, י"ד), ובעקבות זאת נבחרו שבעים זקנים לשאת עמו בהנהגת העם, ואף זכו לנבואה חד-פעמית. מעשה זה גרם למתיחות בעניין אלדד ומידד, שהתנבאו במחנה, שלא בפני משה. יהושע ראה זאת כפגיעה בכבודו של משה, אבל משה הגיב: "הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם" (י"א, כ"ט). משה לא חש שום פגיעה בכבודו. אך מסתבר שאהרן ומרים אכן חשו פגועים. עד עתה הונהג העם בידי שלושת האחים, כדברי הנביא: "כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם" (מיכה ו', ד'). לצד משה עמדו אהרן, הכוהן הגדול, ומרים, שהנהיגה את הנשים, כמסופר בשירת הים (ראה שמות ט"ו, כ–כא). והנה עתה אומר משה "לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה", ומתעלם מהם לגמרי! אהרן ומרים היו גם היחידים שנקראו עד כה 'נביאים' מלבד משה,  ועתה זכו שבעים זקנים בנבואה, והותירו את אהרן ומרים מחוץ להנהגה הרשמית של עם ישראל (ומשה עוד מוסיף ומכריז: "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ד' נְבִיאִים". דומה שהפיחות הזה במעמדם של אהרן ומרים הוא השורש לטענתם על מעמדו הייחודי של משה. מכאן תובן מעורבותה המיוחדת של מרים, הנראית כדמות הדומיננטית בכל הפרשה, "היא פתחה בדבור תחילה" (רש"י לפס' א) – "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן" – והיא שנשאה בעונש. עניינה המיוחד של מרים נרמז דווקא בדברי משה אל ד' בפרק הקודם: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (י"א, י"ב). הרצף היריון-לידה-הנקה מופיע גם בסיפור לידתו של משה: "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן… וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד… וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ" (שמות ב', ב', ז', ט'), ובהמשך אותו סיפור מאמצת את משה אומנת, הלוא היא בת פרעה. בכך רומזת התורה לפגיעוּת היתרה שהייתה בכל העניין למרים, שמילאה בזמנו תפקיד מרכזי בהצלתו של משה. (בית מדרש וירטואלי, ישיבת הר עציון).

לבקנות, היא מחלה תורשתית רצסיבית הגורמת לחוסר פיגמנטציה בעיניים, בעור ובשיער. לבקנות גורמת לרוב לרגישות לאור. תופעה המקבילה ללבקנות מצויה גם בצמחים בעקבות שיבוש במרכיבים כגון קרוטנים. האלל היוצר לבקנות מונע מהגוף ייצור כמויות נורמליות של פיגמנט הנקרא "מלנין". המלנין מגן על העור מקרני השמש האולטרה-סגולות. מחסור בפיגמנט בעיניים גורם לבעיות בראייה וגורם לעין שלא להתפתח כראוי.

עוד בימים קדמונים תיקנו חז"ל ברכה על תופעות טבע "משונות" ,"הרואה את הכושי ואת הבוריק ואת הגיחור ואת הלוקין ואת הקיפח ואת הננס אומר ברוך משנה הבריות" (תוספתא ברכות פ"ו ה"ג)  "אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות. מיתיבי: ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה את הבריות. את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת! – לא קשיא, הא – ממעי אמו, הא – בתר דאיתיליד (לא קשה, כאן שהיה בעל מום ממעי אמו מברך 'ברוך משנה הבריות', וכאן- שנפל בהם המום לאחר שנולדו מברך 'ברוך דיין האמת') . (ברכות דף נ"ח ע"ב). מנקודת מבט מודרנית (שאינה, בהכרח זהה עם מבטה של התורה), עלולה להיתפס כפוגענית, בפועל מעטים הם אלו המברכים ברכה זו בעת שרואים אדם שחור או לבקן, יתר על כן פוסקי הלכה מאוחרים נטו לסייג ולהגביל את תכולתה. נשאל ר' יעקב חגיז מפוסקי ההלכה החשובים במאה הי"ז, האם לברך על ראיית אדם שחור? ותשובתו: "נראה דהיינו אחד שנולד כושי ואביו ואמו לבנים, אבל על בני כושים נראה דאין לברך, על הראשונים אנו מצטערים, אבל אחר כך הוא מנהגו של עולם דכושי מוליד כושי" (שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' ר"מ). כיוצא בדבר צמצם "החפץ חיים" את תחולת ההלכה, וכתב, ש"אם שכיח שם הרבה אנשים כזה, מסתברא דאין זה גנאי ולא שינוי שיברך על זה דיין האמת ומשנה הבריות, וכל שכן אם נעשה זה על ידי חום השמש ועתידין להסתלק, נראה דלכולי עלמא אין לברך על זה" (משנה ברורה, סי' רכ"ה, ס"ק כ"ד). בשולי הדברים אציין לפסק ההלכה של הרב עובדיה יוסף ביחס לעדה האתיופית שחקר את מקורותיה, "באתי למסקנה שהפלשים הם צאצאי שבטי ישראל שהדרימו לכוש ואין כל ספק שהגאונים הנ"ל שקבעו שהם משבט דן חקרו ודרשו והגיעו למסקנה זו על פי עדויות וראיות מהימנות" (שו"ת יביע אמר ח"ח סי' אהע"ז סי' י"א).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד