פרשת בהר בחוקותי – קדחת

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש ויקרא, בהר, בחוקותי

חוֹ‏ם הוא אחד מסימני האבחנה הנפוצים ביותר ברפואה ומאופיין בעליית טמפרטורת הגוף מעל לטווח הנורמלי של °C‏ 36.5–37.5 במדידה הנעשית בפה. בטווח של 37.3-37.4 נחשבת כחום תת-פיברילי. הסיבות העיקריות לחום הם מחלה, התייבשות וגורמים אחרים. בעבר שימש המונח קדחת לציון עלייה דרסטית בחום הגוף (מעל ל-39 מעלות צלזיוס), בנוסף לציון שמן של מחלות שונות. כיצד התייחסה ההלכה לעלייה בחום הגוף?

 

 

עוד בטרם הסתיים מבצע "עופרת יצוקה" ומאז סיומו אנו עדים לקולות הבוקעים ועולים מהמאמרים, הכתבות והראיונות המתפרסמים, בהם מופיעים דוברי החמאס ושולחיהם המתהללים בניצחונם, זאת תוך הבטחה להמשיך ולהתחמש, להמשיך ולפגע, כשמסביבם היה ועדיין "דם ואש ותמרות עשן", הרס, הרג וחורבן. המאזין, הקורא, שואל את עצמו האם מדובר באנשים שפויים? האם קולם של הדוברים הוא הבוקע מגרונם או שמא מישהו או משהו השתלט עליהם? האם אותם אלו שרק לפני זמן קצר דברו ממעווה האדמה בו הסתתרו כשאינם מעיזים להוציא את אפם מחשש לחייהם, הם אותם אלו המתהללים כעת ואומרים "ניצחנו ניצחון גדול, הדפנו את המתקפה ולא השגתם את מטרותיכם"? ומה על הבתים שנהרסו? ומה על הילדים שנהרגו? על המשפחות שנהרסו? האם באמת דבר לא קרה? האם לא אירע דבר בשלושת שבועות הלחימה? גם כשמניחים את ההיגיון בצד, ואיתו את האנושיות וגם את המוסר, גם אם נניח לכל אלו, נשוב ונשאל ומה על יצר הקיום? לאן נעלם יצר ההישרדות הטבעי? הרי שיחה בטלפון הסלולארי עשויה לסיים את חייהם של אותם מתרברבים, דומני שאין עוד מי שמצפה בכיליון עיניים למוצא פיהם יותר מן המזל"ט ומפעילו, האם קשיות לב שכזו בכלל ניתנת להכנעה? האם נתקלנו כבר במהלך ההיסטוריה בתופעה דומה או שמא זו המצאה חדשה? על כך בפרשת השבוע הקרובה.

התורה מתארת בתחילת ספר שמות את גזרות פרעה, הרודן המצרי, גזרות שהולכות ומתעצמות עם הזמן כשמגמתן צמצום מרחב המחיה היהודי בארץ מצרים. אנחתם ושוועתם של העם עולה עד לרקיע "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוקים מן העבדה" (שמות כ' כ"ג) משה, שליח האלוקים לגאול את ישראל, החל בשליחותו, הוא מגיע בלווי אהרון אחיו לפרעה מלך מצרים ומבקש "…כה אמר ד' אלוקי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר"(שם ה' א') הפנייה נדחית בזלזול גדול "ויאמר פרעה מי ד' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל לא ידעתי את ד' וגם את ישראל לא אשלח" (שם ה' ב') בקשת החירות לא רק שלא נענית אלא להפך גורמת לתוספת קושי ולתוספת עבדות, עד כדי שמשה, השליח, מתרעם, מתריס ומקשה "..למה הרעתה לעם הזה למה זה שלחתני ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שם ה' כ"ב-כ"ג) תגובת אלוקים לא איחרה לבוא "…עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו" (שם ו' א') המשמעות המעשית של תגובתו של ד' התחלתן של עשרת המכות, עשר מכות נוחתות על המצרים במשך שנה רצופה כאשר כל רובדי ההוויה סופגים, המים הנהפכים לדם, העפר לכינים, האוויר מתדלדל, הצומח לוקה, החי סופג, מאורות השמיים לוקים במכת חושך, והאדם גם הוא סופג, מכת בכורות פוגעת בנפשות. פרעה מתרכך בעת המכה ומיד לאחריה מסרב לכל מחווה שהיא לחירות.

קריאת הפסוקים מעוררת קושי לשוני ומהותי, "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה"(שם ג' י"ט) הקושי הלשוני, סגנון הכתיבה, מדוע מופיעים המילים "ולא ביד חזקה" בסוף הפסוק, נכון יותר היה לכתוב באופן הבא, כל זמן שלא ידע פרעה מידי החזקה לא ייתן אתכם להלוך מארצו, ואכן רש"י שהתעורר לקושי לשוני זה סגנן את הפסוק באופן זה, אלא שהרמב"ן פירש אחרת "לא יתן אתכם להלוך בדבור ולא ביד חזקה עד שאשלח ידי בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו"(שם) לפירושו המילים "ולא ביד חזקה" במקומם נכתבו, לא תועיל הדיפלומטיה וגם לא הכוח, "היד החזקה", ישנם מצבים שהדיבור אינו פועל והכוח אינו משכנע. הקושי הנוסף, קושי תיאולוגי, כיצד אפשר לקיים יחד עם ידיעתו האינסופית של אלוקים גם את בחירתו החופשית של האדם? אם אלוקים יודע מראש שפרעה לא יסכים שנצא ממצרים, מדוע לתלות זאת בבחירתו החופשית? פתיחת פרשה השבוע הנוכחי מעצימה קושיה זו עוד יותר "ויאמר ד' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שתי אתתי אלה בקרבו, ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד'"(שם י' ב') הפסוקים מעידים מפורשות על כך שאלוקים הוא שהקשה את לב פרעה, אם כן לא רק הידיעה האלוקית קדמה לבחירה, עצם הבחירה החופשית נשללה מפרעה, ואם כן מדוע נענש פרעה על קשיות לב זו? כיצד ניתן להאשים מישהו כאשר שוללים ממנו את הבחירה החופשית? לשאלה זו השיב הרמב"ם "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה… לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב"ה את לבו, ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקב"ה אין אתה משלח שנאמר ואתה ועבדיך ידעתי וגו' ואולם בעבור זאת העמדתיך, כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקב"ה התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחילה ברצונו…"(הל' תשובה ו' ג') תשובת הרמב"ם מגובה בכתובים, בחמשת המכות הראשונות פרעה מקשה את ליבו מעצמו "ויכבד לב פרעה ולא שלח את העם"(שם ט' ז') ממכת שחין, המכה השישית ואילך נאמר "ויחזק ד' את לב פרעה…"(שם ט' י"ב) כלומר פרעה נענש על כך שבחר בתחילה להכביד את ליבו מעצמו, עונשו הוא, שנשללה ממנו הבחירה החופשית, גם זו סוג של בחירה חופשית, הידיעה שבחירה שלילית מתמשכת עשויה למנוע מהאדם את האפשרות לתקן דרכיו, ומאלצת אותו מכאן ואילך לבחור את שאלוקים בחר עבורו אינה סותרת לקיומה של בחירה חופשית אלא להפך מעידה על קיומה מעצם העובדה שלפעמים היא ניטלת.

קיימת גם פרשנות אחרת, הפוכה לגמרי, זו נאמרה על ידי רבי עובדיה ספורנו (בן המאה ה-15 באיטליה) לדבריו הכבדת לב פרעה לא שללה את הבחירה, דווקא כדי לבסס את קיומה היה צורך בהכבדת הלב, אילו פרעה היה משלח את העם לאחר מכת הדם, כשמקורות המים אזלו, לא היה כאן בירור אמיתי, לא הייתה הכרה אמיתית במציאות ד', גם לא הייתה ניכרת דייה העובדה שאלוקים מתערב בעולם, מפלה בין רעים לטובים, גומל ומעניש, לשם כך יש צורך ב"סדרת החינוך", סופה כפי שמעיד הכתוב, "וידעו מצרים כי אני ד'"(שם ז' ה') פרק היסטורי זה הוא שיעור מאלף לא רק לפרעה אלא גם לנו "ולמען תספר באזני…ויעדתם כי אני ד'"( שם י' ב') אל ייאוש, אל יכבד ואל יקשה לבנו אנו, לא פחות מליבם של אלו האויבים שסביבנו, כבדות הלב לא מנעה את יציאת מצרים, וגם לא תמנע את הנחלת הארץ.

 

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד