פרשת בחוקותי – אסון מירון- אם בחוקותי – תלכו

י״ז באייר ה׳תשפ״ב (מאי 18, 2022) | כללי

בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון, התרחש האסון האזרחי החמור ביותר בתולדות המדינה. אסון התחרש בליל ל"ג בעומר תשפ"א, ובו עקב מעיכה וחנק שנגרמו בתדחוקת הקהל, נספו 45 גברים וילדים, ונפצעו 145 בני אדם. בעקבות האסון הכריזה ממשלת ישראל ה-35 על יום אבל לאומי ומאוחר יותר הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקירת האסון.

ל"ג בעומר חל בסמיכות לפרישות בהר – בחקותי. השבת נקרא את פרשת 'בחקותי' כשחלק ניכר מנה תופס פירוט של הברכות והקללות, חלק המכונה גם "פרשת התוכחה". זהו תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. פרשתנו ניצבת בין פסח לשבועות, ובין יום העצמאות ליום ירושלים, על ציר הזמן המכונה 'ספירת העומר', הפסוק שמבטא את אחת הברכות הגדולות מברכות פרשת 'בחקותי' הוא "והִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא-לֹקים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם, אֲנִי ה' אֱ-לֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם…וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא, כ"ו, י"ג-י"ג). פסוק זה מסיים את הברכות שיבואו לישראל בזכות ההליכה בחוקות ד' ובזכות שמירת מצוותיו ועשייתן. רש"י מפרש, "ואולך אתכם קוממיות – בקומה זקופה". הרשב"ם מפרש קוממיות – כשהוסר העול זוקף את ראשו. זכה הפסוק שלנו להיכנס אל סדר תפילותינו בתפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים שנאמרת בתפילת מוסף בסדר העבודה, "שנת תוליכנו קוממיות לארצנו". כל בוקר באהבה לפני קריאת שמע של שחרית, "שתוליכנו קוממיות לארצנו". ובברכת המזון בהרחבה מלאה כמעט כלשון הפסוק, "הרחמן הוא ישבור עולנו מעל צווארנו והוא יוליכנו קוממיות לארצנו". ימים אלו מאופיינים כימי אבלות, בטרגדיה שפקדה את שנים עשר אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו במגפה בימי הספירה, כיון שלא נהגו כבוד אחד בשני "עיניהם הייתה צרה איש ברעהו".  בהתנהגותם זו, הם ניתקו עצמם מהכלל והקולקטיב, במקום להתחבר לאחריות הכוללת, לראות את התמונה השלמה, דאגו בעיקר לעצמם.

בשנת 2008 ובשנת 2011 התריע דו"ח מבקר המדינה על ליקוים במערך דרכי המילוט במתחם, שאינם עולים בקנה אחד עם התקן הישראלי לבטיחות באירועים המוניים ועלולים להערים קשיים לחילוץ נפגעים בעת אירוע רב-נפגעים. בשנת 2017 ועדת הפנים של הכנסת קיימה דיון לקראת ההילולה של אותה שנה בה התריעו על ליקויי בטיחות מסכני חיים.

ל"ג בעומר מקורו במנהג שהתפתח החל מהמאה ה-12. זהו היום השלושים ושלושה לספירת העומר שסופרים מפסח לשבועות, וחל בי"ח באייר. במהלך השנים נקבעו ימים אלו, ימי 'ספירת העומר', לימי צער ואבל לזכר מותם של תלמידי רבי עקיבא שבאותו פרק אירע שמתו י"ב אלף זוגות של תלמידיו על שום שלא נהגו כבוד זה בזה "…תנא, כולם מתו מפסח ועד עצרת" (יבמות ס"ב ע"ב), במיתת אסכרה, דיפתריה. המקור הראשון אשר מציין כי מנהגי האבלות פוסקים ביום ל"ג בעומר הוא ר' אברהם בן נתן הירחי, המביא בשם ר' זרחיה הלוי, שתלמידי רבי עקיבא מתו מפסח ועד "פרוס העצרת", ומשמעות 'פרוס', חלק, היא חמישה עשר ימים, וזהו ל"ג לעומר (הלכות אירוסין ונישואין עמוד תקל"ח). לפי מסורת אחרת נפטר רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), ובשעת פטירתו נתגלו לו סודות תורה נשגבים. בספר 'פרי עץ חיים' כתבי רבינו חיים ויטאל כתוב "נראה מכל זה שיש שורש ליציאה זו… והטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר כי הוא מתלמידי רבי עקיבא הנ"ל שמתו בספירת העומר הנ"ל", לכאורה מקור נאמן למסורת שרשב"י נסתלק ביום ל"ג בעומר (שער ספירת העומר, פ"ז). ברם, דברי ה'פרי עץ חיים' תמוהים וכפי שעמד עליהם בשו"ת 'דברי נחמיה' ומשום שבגמרא מבואר שרשב"י הוא מתלמידיו של רבי עקיבא שהעמיד לאחר שנסתלקו כ"ד אלף תלמידיו (יבמות ס"ב, ב'), וכיצד יתכן לומר שרשב"י נפטר ביום ל"ג בעומר כפי שנפטרו באותו יום שאר תלמידי רבי עקיבא? ומה גם שרשב"י האריך ימים אחר רבי עקיבא ולא נפטר על פניו כשאר כ"ד אלף התלמידים?!

בבית הכנסת בגבעת זאב היה אירוע רב-נפגעים, שהתרחש בכניסת חג השבועות, תשפ"א, עקב קריסת טריבונה, בבית הכנסת של חסידות קרלין סטולין בגבעת זאב, כשהטריבונה העליונה קרסה, כתוצאה מכך נהרגו נער בן 13 וגבר בן 23 ונפצעו 219 מתפללים, בהם 15 פצועים במצב קשה, כשישה שבועות לאחר האירוע נפטר אחד הפצועים בן 39.

רש"י שחי בצרפת בימי מסעות הצלב, ידע היטב מה המשמעות ההפוכה של 'קומה זקופה', כשיהודים הולכים בקומה שפופה, והוא זיהה שהברכות מסתיימות בברכה מיוחדת שעם ישראל ילך בקומה זקופה. מהי אותה קומה זקופה בה אנו נדרשים ללכת כאומה? הנצי"ב מוולוזי'ן פירש את הפסוק במשל "כמו שור שרגיל לישא עול שנוצר לזה, וראשו כפוי למטה כמו שיודע שהעול יהא מונח עליו, ואפילו בשעה שמסירים העול מעליו יודע שאחר שעה מוכן הוא שנית למשאו. עד שמשברים את העול לעיניו הוא בטוח שלא יחרוש עוד, ועדיין הוא בראש נמוך מרוב הרגלו לכך, עד שבא בעליו ומרגילו להגביה ראשו ולילך קוממיות, בזה אות ברור לו שאין בדעת בעליו לחרוש עמו לעולם", כלומר, הכפילות מלמדת כי אין די בהסרת העול מעל העם, יש לזקוף את קומתם. חז"ל במדרש כתבו, "ואולך אתכם קוממיות-רבי מאיר אומר…כשתי קומות של אדם הראשון" (בבא בתרא ע"ה ע"א) .הרב קוק בסידור "עולת ראיה" מסביר את משמעות המדרש, כשתי קומות – כקומה גופנית וקומה רוחנית. כך כותב הרב קוק במאמר "הלילה הזה כולנו מסובין"! "…האדם מוכרח הוא שיהיה לו מעמד, ושמעמדו יהא בלתי מתנודד. הגלות, מהו עיקר צרתה? הווה אומר, התלישות. איום מאוד הדבר שהאדם מרגיש שבמובן ידוע ועיקרי- הרי הוא תלוש, מתנודד, פורח באוויר…עמדתו על הבסיס הטבעי, על גבי הקרקע, אינה עמדה כלל, מפני שאין הקרקע שלו, מפני שבכל ייחוסיה – איננה קניינו ולא קניין עמו, כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, זאת היא הצרה, צרת הדורות של ישראל, מאז גלה מארצו, מאז נדד בגויים" (מאמרי הראי"ה, עמ' 161). הגלות, עיקר עניינה וצרתה הינה בתלישות, שכן תחושתו הפסיכולוגית של אדם החש תלישות – נוראה היא, ומוסיף הרב קוק כי אצל עמים אחרים, לא רק שנוראה היא תחושה זו, אלא שלא יכולים הם להתקיים כלל. זהו חוק היסטורי, הקובע כי אובד שמו של עם המצוי בתלישות, ואין הוא מחזיק מעמד. (שם), בלשון הרב, "האדם התלוש – זו היא הזוועה היותר מחרידה את הנשמה", האדם מוכרח הוא שיהיה לו מעמד, ושמעמדו יהיה בלתי מתנודד.                                                                          

טריבונה היא מבנה המורכב ממדרגות גבוהות רבות, המאפשרות ישיבה או עמידה עליהן. הטריבונה נועדה לאפשר לקהל רב לצפות בהתרחשות אחת, מבלי שהקרובים אליה יסתירו את המתרחש לרחוקים יותר. בפי החסידים מכונות בשם "פרנצ'עס" טריבונות צרות בדרך כלל הנבנות אצלם לצורך זמני.  מדינת ישראל היא מדינה בעלת קומה רוחנית וקומה גשמית. עם ישראל הוא העם היחיד שמשלב בין התחומים האלה. בין שתי קומות אלו ניטש ויכוח כיום במדינת ישראל. ישנה קבוצה בעלת נאמנות גדולה לתורה אך ממעטת בחשיבות האחיזה בארץ, וישנה קבוצה שמדברת על שורשים לארץ וממעטת בחשיבותה של הקומה הרוחנית. בין המשימה שלנו היא לבנות את מדינת ישראל עם שתי קומות יחד. גשר הקוממיות והגאולה מתוח בין פסח לשבועות, בין בהר לבין בחקותי, גשר שעל גביו ניצבים אירועים מכוננים בתולדותיה של מדינת ישראל המתחדשת. אדם הרוצה להתהלך בעולם בתבונה, צריך לדעת להפיק לקחים מהצלחות ומכישלונות. רק לפני זמן קצר קראנו בפרשת 'אחרי-מות', על מות שני בני אהרון, הפקת הלקחים הייתה מיידית, במקום האפשרות לביאה ספונטאנית – בְכָל עֵת – אל הקודש, במקומה – ביאה קבועה בכל יום הכיפורים. מעתה יש פרוצדורה קבועה – בְּזֹאת. ביטול הספונטאניות הוא המחיר. התמורה היא שהכל שמור יותר, קבוע ועל כן צפוי מראש. כדי שאירוע שאירע בעבר לא יישנה, הכניסה אל הקדש מחייבת זהירות ואחריות. דומני שלא ניתק לנתק את מצוות פיקוח נפש המובאת מעט מאוחר יותר באותה פרשה "ושְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם…" (ויקרא י"ח, ה'). בוויכוח בין החכמים על הערכת מעשי הרומאים רשב"י קובע שכל מה שעשו היה לצורך עצמם. מסכת חייו של רשב"י, אותו תנא א-לוקי וקשירתו במשנת הסוד, הפכה אותו ללא ספק לדמות מורמת מעם, העלייה לקברו היא הניסיון לטפס למחוזות שאליהם רק מתי מעט זכו לעלות, כאשר מטפסים בהר מירון, ומבקשים את הקומה הרוחנית, יש לבחון היטב את פרשת בחקותי, האם הקומה הראשונה, התשתית היא בטיחותית, אם בחקותי –תלכו. 

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת במדבר – מערכת החיסון- האישי כלאומי

מערכת החיסון היא מכלול מורכב של איברי ומולקולות שתפקידם להגן על הגוף מפני פלישה של מיקרואורגניזמים פתוגניים, כגון חיידקים, נגיפים, פטריות וטפילים שונים, וכן מפני רעלנים והתפתחויות סרטן, בין מרכיביה השונים של מערכת החיסון קיימים יחסי גומלין ענפים, המאפשרים להם...

קראו עוד

פרשת עקב – ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם

אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל בָּהּ משה על סף הכניסה לארץ ישראל מתאר בפניהם את מעלת הארץ אליה הם עתידים להיכנס "כי ד' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים...ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה...". ארץ ישראל מקום...

קראו עוד

פרשת ויגש – ויפג לבו

מחלת לב איסכמית הינה מחלה המאופיינת באיסכמיה (הפחתת אספקת הדם) לשריר הלב, כלומר חוסר התאמה בין הביקוש של הלב לחמצן לעומת ההיצע של הדם הזורם ללב. לרוב נובעת מחלת לב איסכמית כתוצאה ממחלת עורקים הנגרמת בשל טרשת עורקים. הסיכון למחלת לב איסכמית עולה עם הגיל, עישון, אכילת...

קראו עוד