פרשת בחוקותי – הקדחת – מדידת חוום

כ״א באייר ה׳תש״פ (מאי 15, 2020) | קורונה, עלון בית החולים, חומש ויקרא, בחוקותי

חוֹ‏ם הוא אחד מסימני האבחנה הנפוצים ביותר ברפואה ומאופיין בעליית טמפרטורת הגוף מעל לטווח הנורמלי של °C‏ 36.5–37.5 במדידה הנעשית בפה. הסיבות העיקריות לחום הם מחלה, התייבשות וגורמים אחרים. בעבר שימש המונח קדחת לציון עלייה דרסטית בחום הגוף (מעל ל-39 מעלות צלזיוס), בנוסף לציון שמן של מחלות שונות.

פרשתנו פותחת בברכות: "אִם-בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" (ויקרא כ"ו ג') וממשיכה בקללות "וְאִם-בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ" פרשיות התוכחה הן הקללות שאמר משה רבנו בדרך מוסר ואזהרה לבני ישראל. קריאת הפרשה של הברכות והקללות מעוררת תחושה של אי נוחות: הברכות מתוארות ב-10 פסוקים בלבד, ואילו הקללות מתוארות ב-28 פסוקים. מדוע הקללות תופסות מקום כה גדול לעומת הברכות? שאלה זו קשה אף יותר לאור דברי חז"ל, ש'מרובה מידה טובה על מידת פורענות'! על שאלה זו עונה רבי אברהם אבן עזרא, "וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות, ולא אמרו אמת. רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקללות פרטים לירא ולהפחיד השומעים. והמסתכל היטב יתברר לו דברי". (ויק' כ"ו י"ג), כלומר, כאשר "מסתכלים היטב" מבחינים שהקללות והברכות שוות, אלא שהקללות נאמרו יותר בפירוט, כדי להפחיד את השומעים ולמנוע מהם מלחטוא. אולם, עדיין נשארת השאלה – מדוע לא לפרט גם את הברכות, וכך לגרום לאנשים לרצות לקיים את המצוות בגלל השכר? האבן עזרא איננו מבאר זאת אלא משאיר לקורא "להסתכל היטב". מהתבוננות בברכות נראה כי הברכות קשורות ומשתלבות זו בזו, עם ישראל מתברך גם בשפע כלכלי וגם בשלום ובשלווה, גם בביטחון ובריבוי אוכלוסין וגם בהשראת שכינת ד' בתוכם. כאשר כל הברכות הללו מתקיימות אזי הברכה שלמה, לפיכך אין צורך לפרט את כל הפרטים, כאשר מצבו של האדם טוב מבחינה כלכלית, חברתית, בריאותית וביטחונית, ישיב  תשובה ישירה וקצרה 'ברוך ד' כל בסדר'. כאשר משהו נחסר מן הברכה, האדם מתקשה לראות את הטובה, לדוגמא, אדם שמצבו הכלכלי, החברתי והמשפחתי טובים ובריאותו לוקה, לא ישיב  'הכול בסדר', החסר מאפיל על כל הטובות להם זכה. אפשר שלכך כיוון האב"ע בפירושו "הברכה נאמרת ככלל, ואילו הקללה מתפרטת לפרטים שונים ומרובים".                                 טמפרטורת הגוף נקבעת באמצעות ווסת החום הנמצא בבלוטת ההיפותלמוס שבמוח. עלייה בחום הגוף מתרחשת לאחר שינוי מידת החום בהיפותלמוס, באמצעות פעילות מוגברת של השרירים ומכיווצם. בנוסף, גורמת ההיפותלמוס להעברה של דם משטח הפנים של העור אל פנים הגוף, דבר המסייע להפחתת איבוד חום הגוף דרך העור.                                                         דרך נוספת, לאור דבריהם של חז"ל במדרש אודות "מרובה מדת הטוב ממידת פורענות על אחד מחמש מאות" (תוספתא, סוטה פ"ד ה"א). במדרש זה מצביעים חז"ל על כך שהקב"ה רוצה להיטיב עם עולמו, אם רק ניתן לו את האפשרות לכך, העולם מלא בטובה. ה"קללות", הינן מיעוט, המשימה מוטלת עלינו להכיר כי "מרובה היא המידה הטובה…". המהר"ל בהתייחסו לשאלת ריבוי הקללות ומיעוט הברכות הסביר "…ודבר זה אין קשיא, כי הברכות הם לישראל כסדר, שהם מאל"ף עד תי"ו, כי מתחילין באל"ף "אם בחקותי" (ויקרא כ"ו, ג'), ומסיימים "ואולך אתכם קוממיות" (שם שם י"ג), בתי"ו. ואחר הסדר נמשך הכל, הן העולם הזה והעולם הבא, ובכלל ברכות אלו הם הכל, שהם מאל"ף עד תי"ו, ובזה יש הכל. אבל הקללות הם שלא כסדר, ואין דבר נמשך אחר הקללות כאשר הם שלא כסדר ובהפך הסדר. לכך אין הקללות שבאו על ישראל כמו הברכות. כי הברכות – שהיה בכלל הזה בכלל הכל, ומאל"ף עד תי"ו הוא הכל. ויותר מזה, כי הדבר שהוא כסדר נשאר קיים, ואף אם יש להם בטול לזמן מה, חוזר הכל אל הסדר, וזהו ענין הברכות. אבל הקללות הפוכות, שהם מתחילין בוי"ו "ואם לא תשמעו" (שם שם י"ד), ומסיימין בה"א "ביד משה" (שם, שם, י"ד). וזה לפי שהדבר שהוא הפוך אינו קיים, ואם הוא לזמן מה – אי אפשר שיהיה קיים, וחוזר הכל אל הסדר. לכך הקללות הם הפוכים, ואין בהם הכל, שהרי מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א, ואין בזה הכל" (נצח ישראל פר' י"ד). המהר"ל מתאר את יתרונותיהם של הברכות, א. הם לפי הסדר, מאלף ועד תי"ו, ב. הם כוללות הכול. הקללות, באותיות ה' ו', הצמודות זו לזו, גם הסדר של האותיות שונה. במסגרת הברכות, האלף מגיעה לפני הת', בתיאור הקללות, האות ו' מגיעה לפני האות ה', על פי המהר"ל, יש כאן רמז עמוק על מהותן של הברכות והקללות. הסדר שבו הקללות והברכות מתוארות בפרשה מבטא את דרך ירידתן לעולם. הברכות מגיעות לעולם בצורה ישרה ומסודרת, הקללות לעומת זאת, באות לעולם בצורה הפוכה ומבולגנת.                                                                                                        החום, בפני עצמו אינו מחלה, אלא תגובה של הגוף כלפי תוקפים שונים, כמו נגיפים וחיידקים. חום הגוף מחזק את מערכת החיסון ומסייע לה להתגונן מפני פולש זר, ומונע התרבות מיקרואורגניזמים. חום נגרם מהפרעות הורמונליות, מחלות אוטואימוניות, ועוד. יש להבדיל בין עליה הנובעת מבקרה פנימית לבין סיבות כפעילות גופנית או מכת.                                                     על פי המהר"ל,דבר שמגיע לעולם בצורה הפוכה הוא בעצם דבר שאיננו נצחי, וכל קיומו בעולם נועד רק למטרה מסוימת ולא מהותית, הקללות להבדיל מהברכות על אף שגם הן מד', מתאימות הן לשפת המקבל, לעם ישראל, זאת כדי לגרום  לעם לשים  לב למעשיהם, לכן נאמרו בלשון בני אדם, כלומר, מעורפלות וחסרות סדר, דווקא משום כך יש צורך להסביר אותן שוב ושוב, וגם לאחר ההסברים הן נשארות במהותן, מעורפלות. אחת מן הקללות 'הקדחת', "אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עיניים ומדיבת נפש…" (ויקרא כ"ו ט"ז]. קללה זו כחברותיה טעונה הסבר, למה הכוונה, יש מי שפירש 'קדחת' מלשון 'קודח', מה שיכול לאפיין מספר מחלות, וראיה שאין מדובר במחלה מיוחדת ניתן למצוא במקרא עצמו,"את השחפת ואת הקדחת", שכן ה"א הידיעה באה ללמד שאין 'קדחת' ו'שחפת' שמות פרטיים, היידוע מצמצם משמעות אך עדיין אין למצוא בצמצום זה מחלה אחת בלבד. רש"י  פירש "ובקדחת – לשון כי אש קדחה באפי והיא אש של חולים מלויי"ד בלע"ז (פיעבערהימצע) שהיא חמה מאד: ובדלקת – חמה יותר מקדחת ומיני חלאים הם: ובחרחר – חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים ובלע"ז אישרדימינ"ט (התיבשות) לשון ועצמי חרה מני חרב" (דברים כ"ח, כ"ב). בתלמוד מצינו מספר מונחים למחלות חום, שברובם קשורים למושגי חום. אש, שמש, חמה וחלקם קשורים לתופעת הלוואי של מחלת חום שהיא צמרמורת. בדרך כלל חום גבוה הוא סימן למחלה שיכולה להיות מסוכנת, ושצריך לחלל בגללה את השבת, אלא אם כן הוכח על ידי רופא אחרת. ראה שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קכ"ט). בחז"ל היה מי שסבר שהחום מגין על הגוף (נדרים מ"א ע"א וב'), אולי הכוונה למנגנון ההגנה של הגוף מפני פלישת גורמי מחלה.                   מומחים ברחבי העולם מחפשים דרכים לאתר נדבקים בווירוס הקורונה ולבודד אותם משאר האוכלוסייה, אחת מהן היא באמצעות מדידת חום במכשיר אינפרא אדום. המכשיר פועל על ידי מדידה ממוצעת של קוטר כלי הדם במצח וממנו חישוב התאמה למידות החום. אלא שהמכשיר דורש מיומנות הפעלה, ובמצב שבו הוא רחוק מדי, המדידה שגויה.                           ההלכה קובעת כי על חולה שיש בו סכנה מותר לחלל את השבת, מחלת חום היא עילה מספיקה כדי לחלל את השבת "מחללין שבת…ועל כל מי שיש בו קדחת חם ביותר עם סימור" (או"ח שכ"ח סעי' ז'). כלומר, חום גבוה מאוד, קדחת עם צמרמורת. המשנה ברורה הבחין בינה לבין "קדחת המצוי שבא מתחלה הקרירות ואח"כ החמימות אין זה בכלל חולה שיש בו סכנה" (ס"ק כ'), כלומר, חום עשוי גם להורות על מחלה קלה יותר, שאינה בגדר קדחת שעליה מחללים שבת גם באיסורי תורה, אלא מחלה כזו שמתירה איסורי דרבנן, בצירוף ההלכה הנוגעת לחולה שאין בו סכנה אך "נפל מחמת חליו למשכב", והוסיף הרמ"א, "או שיש לו מיחוש שמצטער ממנו כל גופו שאז אף על פי שהולך כנפל למשכב דמי" (או"ח סי' שכ"ח סעי' י"ז). הרב משה פיינשטיין נשאל מה היא מידת החום שעליה התירה התורה לחלל את השבת וכותב הוא, "הנה אין בזה דבר ברור אבל אין צריך שיהיה ברור שהוא סכנה דעל ספק נמי מחללין וכל שאדם חושש לזה שמא הוא חם ביותר מחללין ורק מה שהוא תופס שהוא רק מעטי חום בברור, אין מחללין. וסתם בני אדם חוששין כשהוא קרוב למדת מאה ושניים (37.8). שהוא חם ביותר ולכן על מידה זו מחללין ואין רשאין להחמיר. ואם אחד חושש גם בקרוב למאה ואחד ורוצה שיחללו עליו נמי מחללין… ומסכם "…סוף דבר אם רק לא ברור להו להחשיב שהוא מעט חום מחללין" (אגרות משה, או"ח ח"א סי' קכ"ט).הרב אליעזר וולדינברג התקשה לקבל את דברי הרב פיינשטיין שבמידת חום 37.8 ניתן לחלל שבת, ומביא בשם בעל קצות השלחן שבחום גבוה קצת כגון 38 התיר לקחת תרופות, אך לא התיר איסורים דאורייתא, אך הוסיף וכתב "…ורק במחלה אשר כשלעצמה כפי מה שהיא בצורה שנגוע בה לפנינו יש בה חששא דמיעוטא, דהיינו שמיעוט מסתכנים בה, אזי הוא דכן יש להתיר משום חששא זאת גם לחלל שבת במלאכות דאורייתא כדי לתת הטפול הדרוש בהיות ובכאן הדבר המסכן לפנינו כבר באופן מוחשי, והוא מקונן בגוף ישראלי שלפנינו" (שו"ת ציץ אליעזר, ח"ח סי' ט"ו פ"ז) כלומר, מחלה שגם בחום לא גבוה עשויה לאבחן מחלה שסכנה כרוכה בה ניתן להקל אפילו באיסורי תורה. הרב נויבירט בספרו כותב "הסובל מחום למעלה מן הרגיל אצלו, ואפילו לא נפל למשכב, אבל כרגיל אין יוצאים מפתח הבית מחמת מחלה זו", והעיר שם בהערות, כי אין לקבוע כללים בזה, אלא יש לדון כל מקרה לגופו…ואדרבא מצינו שחום מעט לפעמים הוא סימן לחולה שיש בו סכנה, כמו במחלת ריאה (שמירת שבת כהלכתה פרק ל"ג סעי' א' אות ב', ובהערה ב' שם).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד