פרשת בחוקותי – השחפת

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש ויקרא, בחוקותי

שחפת היא מחלה זיהומית מדבקת הנגרמת על ידי חיידקים. הפגיעה האופיינית לשחפת היא בריאות אך היא יכולה להשפיע גם על חלקים אחרים בגוף. המחלה נישאת באוויר כאשר ההדבקה מאדם לאדם נגרמת באמצעות שיעול של אדם חולה. שחפת היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר למוות בכל הגילאים ברחבי העולם.

פרשת השבוע היא אחת משתי פרשות בהן מופיעות ברכות וקללות הנקראות בשם "תוכחות". אחת בספר ויקרא, ואחת בספר דברים, הפרשה פותחת בברכות "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם ונתתי גשמיכם בעתם…." (ויקרא כ"ו, פס' ג'-ד'). וממשכיה בקללות "אם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות האלה ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי…" (שם, שם, י"ד-ט"ו). כיוון שנכרתו עם עם ישראל שתי בריתות אחת בסיני ואחת בערבות מואב טרם כניסתם לארץ, על כן מופיעות הברכות והקללות פעמיים, זו שבספר ויקרא חותמת את ברית סיני, נאמרה בגוף ראשון, ובסופה נאמר: "אלה החקים והמשפטים והתרת אשר נתן ד' בינו ובין בני ישראל בהר סיני…" (שם, שם, מ"ו). התוכחה השנייה שבספר דברים, באה לחתום את ברית ערבות מואב, זו נאמרה בגוף שני, על ידי משה הפונה לעם: "אלה דברי הברית אשר צוה ד' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב…" (דברים, כ"ח, ס"ט). חז"ל העירו כי מספר הקללות שבספר דברים (98) כפול מזה שבספר ויקרא (48). ייתכן ולאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, משה מבין שיש צורך להאריך יותר ולפרט את השלכותיה של הפרת הברית. הרמב"ן האריך לבאר את התקבולת ההיסטורית של פרשיות הקללות בשני המקומות, ואלו דבריו: "האלות האלה (=בחקותי) ירמוז לגלות ראשון…אבל הברית שבמשנה תורה (=כי תבוא) ירמוז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו…" (רמב"ן ויקרא כ"ו, ט"ז). הרמב”ן טוען שיש התאמה מדויקת בין פסוקי התוכחה של פרשתנו לבין המאורעות של חורבן בית ראשון והחזרה לציון בתחילת ימי בית שני. כמו כן, יש התאמה בין פסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא לבין חורבן בית שני והגלות שכדבריו “אנו נמצאים בו היום”. לדוגמא, העונשים המוזכרים בפרשת התוכחה כאן, כמו: חרב, חיה רעה, דבר, רעב וגלות- מוזכרים כעונשים שבאו על ישראל לפני חורבן בית ראשון כפי שמתואר בספר ירמיה (ל"ב, כ"ד). בקשר לגאולה מהחורבן של בית ראשון אומר הרמב”ן שלא תהיה מחילה גמורה וגם לא קיבוץ נדחיהם, אלא- זכירת הברית וחזרה של חלק מהעם. לעומת זאת בתוכחות של פרשת כי תבוא מדובר על “גוי מרחוק מקצה הארץ” וגם “גוי אשר לא תשמע לשונו”, נבואות המתאימות לרומאים שהחריבו את בית המקדש השני והגלו את עם ישראל

מחולל המחלה הוא חיידק השחפת שנקרא מיקובקטריום טוברקולוזיס, חיידק זה חי גם בבקר וגם באדם. בעולם המערבי הייתה ירידה מתמדת במספר מקרי השחפת לאורך המאה ה-20, אך מגמה זו נבלמה בעשרים השנה האחרונות, בעיקר עקב העלייה במספר החולים מדוכאי החיסון. בהדבקה הראשונית החיידק חודר לריאה, שם הוא עשוי ליצור מוקד. מן הריאה יכול להיות פיזור של החיידק לכל הגוף.

מחלת השחפת מוזכרת בשני המקומות. בתוכחה בפרשתנו נאמר:  "וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה אֶת הַשַּׁחֶפֶת וְאֶת הַקַּדַּחַת, מְכַלּוֹת עֵינַיִם וּמְדִיבֹת נָפֶשׁ" (שם, שם, ט"ז). פרוש רש"י למחלה: "חולי שמשחף את הבשר, אנפולי"ש בלע"ז (בועות), דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה" (שם). לדעת רש"י שחפת היא מחלה של התייבשות הבשר ושינוי צורתו, כבועה הנגרמת מכוויה לאחר שהנפיחות יורדת והעור שינה מראהו באנצ' הלכתית רפואית, מאת פרופ' אברהם שטינברג, בערך "שחפת, קדחת" כותב לגבי פירוש רש"י, על פי תיאור זה (של רש"י), הכוונה למצב הגופני הירוד ביותר לאחר רעב ממושך, וראה שבת (ל"ג, א'), אחת הצורות של 'הדרוקן' מתאימה לבצקת הכללית בזמן רעב. הרמב"ם בהלכות טומאת צרעת (פר' ה' , ה"א), משייך את מחלת השחפת לקבוצת מחלות שמשחיתות את העור. הרש"ר הירש (=שמשון בן רפאל הירש,1808-1888) מסביר שמחלת השחפת מאופיינת בחולשה גדולה: " 'השחפת' – נגזר משורש שחף שהוא קרוב לסחב ולסחף. שחפת היא מצב של חולשה שבה אדם כביכול נגרר ונסחב. הוא סוחב את עצמו באדמה ואין לו כוח לשאת רגליו בהליכה מאוששת". ע"פ תיאור זה נראה שהכוונה לכל מחלה המתישה את הגוף עד כדי מוות. הרס"ג (=רבי סעדיה גאון, 882-942) מפרש: "שחפת – חמא אלסל" והכוונה לחום המרזה את הגוף ומכלה כוחותיו. ב"תורת כהנים" ההסבר למחלה שונה: "את השחפת-יש לך אדם שהוא חולה ומוטל המיטה ובשרו שמור עליו, תלמוד לומר 'את השחפת'-מלמד שהוא נשחף, או עיתים שהוא שחוף, אבל נוח לו ואינו מקדיח, תלמוד לומר 'ואת הקדחת'-מלמד שהוא מקדיח, או עיתים שהוא מקדיח, אבל סבור בעצמו שיחיה, תלמוד לומר 'מכלות עיניים', הוא אינו סבור בעצמו שיחיה אבל אחרים סבורים בו שיחיה, תלמוד לומר 'ומדיבת נפש' " (על הפסוק הנ"ל, פרשה א', פרק ד'). לפי המדרש אין מדובר בפסוק במחלות שונות שתבאנה בנפרד, אלא על מחלה אחת שיש בה מכיליון הבשר, החום הגבוה, הדיכאון והייאוש.

ההיסטוריה של מחלת השחפת מתחילה בימי קדם, ומקורה כנראה מהבקר. נתגלו שרידי גופות בני אדם קדמונים שסבלו משחפת, מסביבות שנת 4000 לפנה"ס. בהודו המחלה הייתה נפוצה מסביבות שנת 2000 לפנה"ס. כמה צורות של המחלה היו קרוב לוודאי ידועות ליוונים הקדמונים. היפוקרטס, הרופא היווני הקדום, מזהה את שחפת הריאות כמחלה נפוצה באותה התקופה, ורוב הזמן – גם קטלנית. למעשה – עד שנת 1839 כלל לא קראו לה שחפת.

בתפיסה המקראית מוזכרים חולים ומחלות, והואיל ומחלות מלוות את חיי האדם , אך טבעי הדבר שבחיבור המוקדש לחיי האדם יוזכרו מחלותיו, בפרט שיש לא-ל מקום חשוב במחלות אלו. ניתן לומר כי במקרא יש לא-ל תפקיד כפול, במי שמיטיב ומרפא "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך" (שמות ט"ו כ"ו), וזאת בהקשר של ריפוי, המתקת מי מרה. לעומת גישה זאת, הרי שהא-ל המיטיב ומרפא מתואר בנשימה אחת גם כא-ל נוגף. "והסיר ד' ממך כל חלי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך" (דברים, ז', ט"ו). בשתי רשימות של מחלות, המובאות בפרשת הברכות והקללות, שפע של מחלות, שבהן השתמש הא-ל כעונש על ישראל החוטאים. השמות של המחלות במקרא התבארו במחקר המודרני באופן חלקי בלבד. לאחר הדבר מופיעה רשימה בת שבע מחלות: "יככה ד' בשחפת ובקדחת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון…" (דברים כ"ח, כ"ב). לא מעט מחלות מתאימות לתיאור זה, מחלה בה הגוף 'נשחף', היינו החולה מאבד משקל. יש לא מעט סיבות לראות ב"שחפת" המקראית את מחלת הסרטן, ודי לציין כי האבחנה בין הסרטן לשחפת לא נעשתה לפני 1882, עת גילו כי השחפת נגרמת מזיהום בקטריאלי. (עיין במאמרו של פרופ' מאיר בר-אילן, 'על המחלות הקדושות', קורות ט"ו (תשס"א-תשס"ב) כ'-ס"ב). ספרות ההלכה לדורותיה מהווה מאגר לשמות רבים של מחלות שהוזכרו בה בזיקה לסוגיות הלכה שונות ומגוונות. ספרות השו"ת, ההלכה והמנהג, מציעים לפנינו חומר רפואי ריאלי למכביר, הדיונים אודות המחלות עוסקים בקשת רחבה של תחומי הלכה, כגון, כשרות, שבת ומועדים, דיני קידושין וגיטין, תפילה ועוד. המחלות נזכרות במגוון שפות, להגים וניבים, שמות המחלות מבטאים את שפת האזור או המדינה של החכם העוסק בסוגיה, ולעיתים את הניב הספציפי שבו דיברו בקהל עדתו.  פוסקי ההלכה תיארו את המחלה על פי ידיעותיהם והבנתם. לעיתים תיאורי המחלה הם ספרותיים ולא רפואיים-מקצועיים, למעט תלמידי חכמים ששימשו גם כרופאים והכירו את רזי הרפואה הקדומה. (עיין במאמרו של הרב ד"ר אברהם אופיר שמש, מילון שימושי לשמות מחלות בספרות הרבנית של ימי הביניים והעת החדשה, אסיא, חוברת פ"א-פ"ב, עמ' 128-144).

מנתונים שנמסרו באתר משרד הבריאות עולה, כי ארגון הבריאות העולמי מעריך כי בשנת 2011 חלו בשחפת 8.7 מיליון איש, בעיקר בדרום מזרח אסיה, באפריקה ובאזור המערבי של האוקיינוס השקט. בישראל, במהלך דווח על חולי שחפת חדשים, בשיעור היארעות של 5.3 ל-100,000 תושבים. מרבית החולים החדשים נולדו מחוץ לישראל, בקרב ילידי ישראל, שיעור החולים החדשים הוא 0.56 ל-100,000 תושבים.

שאלות שונות הובאו בפני פוסקי ההלכה בקשר עם מחלת השחפת, הרב יצחק וויס נשאל: "הנה זוג של בני תורה ששניהם היו במחנות הריכוז, ושניהם נחלו שם במחלת שחפת הריאה ל"ע, ועכשיו נתרפאו ב"ה לגמרי, אלא שנשארה חולשה אצל האשה, ונולדו להם שני נערים, שהם בריאים לגמרי, אח"כ נולדה להם בת, שנחלה ר"ל במחלת לב, עד שבמשך שנה ומחצה, הוצרכה לחיות תחת מסווה אקסיגן, וגם עכשיו עודנה חולה מסוכנת, ולהרופאים אין עצה לדוויה, אח"כ נולדה להזוג הזה עוד בת עם אותה מחלת לב, והיא מתה אחר איזה חדשים, יש לחשוש שיש כאן מום בירושה אצל ההורים, או אפשר הענין בא מצד חולשת האשה, שהיא חלושה מאד, בכן שואלים אם מותר להם לעשות דבר למנוע הריון עכ"ל…". ותשובת הרב להתיר לבני הזוג למנוע היריון (שו"ת מנחת יצחק חלק ג' סימן כ"ו). הרב עוזיאל נשאל  "האם מותר לחולה שחפת לאכול בשר חזיר, מתוך אמונה שזה מהווה רפואה למחלה ? בתשובות בחן הרב את שלושת היסודות להיתר מאכלים אסורים לחולה תשובה: "כלל גדול הוא בדין זה, שאין מתרפאין באיסורין דאורייתא בדרך אכילה ושתיה או בדרך הנאתן, אלא בשלושה תנאים יסודיים, והם : א) חולה שיש בו סכנה. ב) רפואה ידועה או על פי מומחה  ג) שאין להשיג רפואה זאת בהיתר כמו באיסור". אומנם הגדיר הרב את מחלת השחפת כמחלה שיש עמה סכנה "לענין מחלת השחפת, שאע"ג שאינה מחלה מסוכנת… מכל מקום הואיל וחוסר הטפול מביא לידי סכנת מיתה או אפילו מיתה קרובה, הרי היא בכלל מכה שבחלל הגוף, שנקראת מחלה מסוכנת לענין שבת ולענין רפוי במאכלות אסורות". אך ביחס לתנאי שני שתהא הרפואה ידוע ובדוקה כתב: "מכל האמור יוצא לדין, שאין מרפאין בדבר האסור אלא על פי רופא מומחה… אבל רפואה שהיא מקובלת על פי השמועה, או אפילו מפי נסיון אין מתרפאין בה אלא בדבר המותר ואין בזה משום דרכי האמורים, אבל לא בדבר שהוא אסור מן התורה או אפילו מדרבנן". ולסיכום: א) מחלת השחפת… בכל זאת היא בכלל מחלה מסוכנת… ולכן מתרפאין בכל דברים שמרפאין, אפילו אם הם אסורים מן התורה ואפילו בדרך הנאתם. וזה בשני תנאים : 1) שרופא מומחה או מדע רפואי מצוה רפואה זאת, שהתאמתה בנסיו, ושחולה זה הוא נגוע במחלה זאת 2) שלא מצויה לפנינו רפואה אחרת דומה לה… לפיכך נראה לי ודאי, שאסור להתרפא באכילת בשר חזיר" (שו"ת משפטי עוזיאל, מהדו"ת, חיו"ד, ח"א, סי' כ').

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד