פרשת בלק – בלי עין הרע – הנוסחה לבריאות

כ״ד בתמוז ה׳תשפ״א (יול 4, 2021) | עלון בית החולים, חומש במדבר, בלק

עין היא איבר חישה הרגיש לגלי האור ומשמש על ידי כך לראייה. העין מעבירה למוח מידע על מידת התאורה של הסביבה, ומאפשרת את הראייה. העין האנושית מורכבת באופן בסיסי מעדשה המרכזת את קרני האור על הקולטנים הרגישים לאור, הממירים את האור לאות חשמלי המועבר למוח.

הפרשה עוסקת בעיקר בסיפור נבואותיו של בלעם בן בעור. הסיפור התרחש לאחר המלחמות נגד סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, כשעם ישראל התיישב באזור גבול מואב. בלק מלך מואב, חושש ממפגש צבאי עם ישראל, ועל כן שולח מלאכים כדי לקרוא לבלעם בן בעור, שהיה קוסם בינלאומי, שלפי המסופר במקרא חי במסופוטמיה, ארם נהריים, ליד נהר פרת, לשכור אותו לבוא ולקלל את עם ישראל. בלק ובלעם הקפידו שבלעם יראה את עם ישראל בעיניו בשעה שביקש לקללם "ויאמר אליו בלק לך נא איתי אל מקום אחר אשר תראנו משם, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה וקבנו לי משם" (במדבר כ"ג י"ג). ובהמשך "ויישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" (שם, כ"ד ב') ופירש רש"י, "ביקש להכניס בהם עין רעה" למדנו מכאן שאף בעל עין הרע גדול כבלעם הרשע לא יכול היה להזיק לישראל ממקומו במדיין, והיה מוכרח לבוא ולראותם בעיניו ממש. בספר דברים מביאה התורה שני טעמים מדוע אסורים עמונים ומואבים לבוא בקהל ד', "א. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים, ב.  ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך…" (דברים כ"ג ד'-ה'). השאלה נשאלת האם ניתן לקלל, להזיק, ולקלקל באמצעות המבט השלילי, כאשר מן השמים לא גזרו כך? המושג "עין הרע" או "עין רעה" שייך לכאורה רק לעולם המיסטיקה, והוא מבטא את החשש של הבריות מפני אנשים בעלי כוחות רוחניים היכולים לתת עין הרע בזולתם ולהביא עליהם קללה. עד כמה חז"ל חששו מפני עין הרע, כגורם שיש בו סכנה, יכולים אנו ללמוד מדברי רב, שדרש את הפסוק "והסיר ד' ממך כל חלי" (דברים ז', ט"ו), "אמר רב, זו עין, רב לטעמיה, דרב סליק לבי קברי, עבד מאי דעבד" (בבא מציעא ק"ז, ב').  ופירש רש"י "יודע היה ללחוש על הקברות ולהבין על כל קבר וקבר באיזו מיתה מת, אם מת בזמנו אם בעין רעה", אמר, תשעין ותשעה בעין רעה, ואחד בדרך ארץ". כלומר, רב סבר שרוב בני אדם מתים מעין הרע, מאמר זה מלמדנו על עוצמתה ועל היקפה העצום של פגיעת עין הרע. חז"ל תיארו את בלעם כבעל העין הרעה הגדול ביותר "…עין רעה… מתלמידיו של בלעם הרשע" (אבות ה' י"ט).

חלקי העין העיקריים, לובן העין – שכבה חיצונית כמעין מעטפת. הקרנית – רקמה שקופה שתפקידה לשבור ולאסוף את קרני האור. הקשתית – טבעת שרירים, במרכזה האישון, שולטת בכמות האור הנכנסת לעין. האישון – חור במרכז הקשתית המאפשר מעבר אור. העדשה – בנויה שכבות ואחראית על שבירת קרני האור. הרשתית – המרת גלי האור לזרמים חשמליים.

עיני האדם – בדומה לחלק גדול ממיני הטורפים ואוכלי – הכול – ממוקמות בקדמת הראש, כדי לאפשר התמקדות בטרף, ובמרחק-מה האחת מהשנייה, כדי לאפשר ראייה תלת-מימדית. העיתון הרוסי "איליוסריראוואנסקי מיר" (משנת 1881) מספר בהרחבה על הניסוי "כוחם של מבטי העיניים". הממשלה מסרה לחכמי האקדמיה בפטרבורג את אחד האסירים שנידון למות. הם הרעיבו אותו שלושה ימים רצופים, ואחר כך הניחו לנגד עיניו כיכר לחם באופן שלא יוכל לגעת בו. האסיר שלח בלחם מבטים עד שאחז בו בולמוס. בתום הניסוי מצאו החוקרים כי הכיכר מלאה ברעל. בתלמוד מובא שרב יהודה הציע לרבין לא לרכוש שדה הסמוכה לעיר (ב"מ ק"ז ע"א). רש"י ביאר זאת כך "לא תקנה שדה הסמוכה לעיר שעין בני האדם שולטת בה תמיד" (שם ד"ה 'לא'). במקום אחר אמרו חז"ל "אסור לאדם לעמוד בשדה חבירו בשעה שהיא עומדת בקמותיה" (ב"ב ב' ע"א). ופירש רש"י "שלא יזיקנו בעין רעה". דין זה נפסק להלכה בשולחן ערוך (סי' שע"ח סעי' ה'). מחד, היהדות שוללת אמונות שהיא קוראת בשם אמונות תפלות. אלה אסורות על פי ההלכה היהודית. מאידך, מסתבר שהאמונה בעין הרע אינה מסווגת כאמונה תפלה, אלא מוגדרת ככוח שלילי ומזיק הקיים בטבע ושיש להיזהר מלהשתמש בו ולהימנע להמיטו על האדם "…עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם" (אבות ב' י"א). אף על פי שאין כוח זה ניתן למדידה או להוכחה, היהדות עוסקת בו רבות לאורך כל הכתבים היהודיים. הסיבה להתעסקות היהדות בנושא עין הרע נעוצה בהשלכות המוסריות העמוקות והחשובות למסכת חייו של האדם. בתפילת השחר אנו מוצאים התייחסות לעין הרע, "יהי רצון מלפניך ד' א-לוקי וא-לוקי אבותי, שתצילני היום ובכל יום מעזי פנים, ומעזות פנים, מאדם רע, ומיצר רע…מעין הרע, מלשון הרע..".

"העיקרון הפוטוכימי", גורם לשינויים הכרוכים בשחרור אנרגיה, ואלה גורמים לשינויים עצביים. תאים עצב המכונים "תאי אור", ו"תאי סגור", פולטים אנרגיה המועברת אל מרכז הראייה במערכת העצבים המרכזית. "תאי הסגור" פולטים אנרגיה רק בעת חשכה, כך יכול המוח לייצר תמונה מאורגנת מאור וחושך בשדה הראייה.                                       על הפסוק, "יצו ד' אתך את הברכה באסמיך" (דברים כ"ח, ח') נאמר בגמרא, "תנא דבי רבי ישמעאל, אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו" (ב"מ מ"ב ע"א). דהיינו, הברכה מתקיימת בדברים אשר אינם נעשים בפומבי אלא בצנעה או בהסתר. חנה אמו של שמואל הנביא התפללה וביקשה שייולד לה בן "ונתתה לאמתך זרע אנשים" (שמואל א', א, יא), ופירשו חכמינו "זרע אנשים – זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב דימי, אמר, לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אלם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טיפש" (ברכות ל"א ע"ב). ופירש רש"י "שלא יתמהו על חכמתו ומתוך שמדברים בו ישלוט בו העין". משמע שלהיות אדם הממוצע בתכונותיו הוא האידיאל ושאליו צריך האדם להתפלל, לחתור ולקוות שכך יהיו גם צאצאיו. חכמים ייצרו את הנוסחה לבריאות ואמרו, "עין טובה, נפש שפלה ורוח נמוכה"הנוסחה לבריאות בנויה ממסר מוסרי ברור, אדם צריך להיות שמח בחלקו, לא להתרברב בהישגיו, במעמדו, בכבודו, ביופיו וברכושו, וכן לשמוח בשמחת האחר גם אם הוא נחות מרעהו בתחום זה או אחר. החזון איש בליקוטים השיב על השאלה האם ניתן לקלל, להזיק, ולקלקל באמצעות המבט השלילי, כאשר מהשמיים לא גזרו כך? וזה לשונו, "מסודות הבריאה כי האדם במחשבתו הוא מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש גורם להרס ולחרבן של גשמים מוצקים… ובשעה שבני אדם מתפעלים על מציאות מוצלחה – מעמידים את מציאות זו בסכנה, ומ"מ הכל בידי שמים, וכל שלא נגזר עליה בדין שמים לאבדן – הדבר ניצל, אבל כשנגזר הדבר לאבד – מתגלגל הדבר לפעמים ע"י שימת עין תמהון על הדבר, ועי"ז הוא כלה" (סי' כ"א ד"ה 'יהבו ביה רבנן עינייהו'). דהיינו, מנהיג ד' את העולם במידה שבה נברא, כלומר, מידת הדין, אך זו מעורבת במידת הרחמים כמתואר בסיפור הבריאה בספר בראשית, וזאת כיוון שהאדם שהינו ייצור חלש ואינו יכול להתקיים במידת הדין עירב את מידת הרחמים, מבטו של האדם אינו משנה את הנהגתו של ד' את עולמו, פעולת העין אינה מאגית או מיסטית. השפעת האדם על העולם ועל חברו הינה גלויה וסמויה, מבט קשה של אדם על הצלחת חברו ממשיכה את מידת הנהגת ד' את עולמו בבריאה, מידת הדין, אך העין הטובה, משיבה את מידת הרחמים.

העין האנושית יוצרת דמות באמצעות עדשה ממרכזת, כך מתקבל על הרשתית דמות ממשית והפוכה, המוח יוצר ממנה תפיסה של דמות ישרה, בתהליך שמעורבים בו מנגנונים נוספים, כמו זה של חוש שיווי-המשקל. בניסויים שנערכו בבוגרים באמצעות משקפיים מהפכי דמות הומחשה פעילותו של מרכז העיבוד המתאים במוח.

החשש מעין הרע נזכר הרבה במקורותינו בתחום המיסטיקה, אבל בעולמה של הלכה הוא נזכר רק פעמיים כטעם להלכה, עליה לתורה שני אחים, או אב ובנו, בזה אחר זה "יכולים לקרות שני אחים זה אחר זה, והבן אחר האב, ואין מניחים אלא בשביל עין הרע" (שו"ע, או"ח סי' קמ"א סעי' ו'). ופסק המשנה ברורה  שאיסור זה נותר על כנו גם אם הם אומרים שאינם מקפידים על עין הרע (ס"ק י"ט). הלכה נוספת, חופה אחת לשני חתנים -הרמ"א פסק בהלכות קידושין "ויש אומרים דאין לברך לב' חתנים ביחד משום עין הרע, וכן נוהגים לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד" (אבהע"ז סי' ס"ב סעי' ב'). את דברי האמורא רב לפיהם מרבית בני האדם מתים בעין הרע (ב"מ, ק"ז ע"ב), ביאר הרב שלום מָשָׂאשׂ, מי שכיהן כרבה הראשי של מרוקו ורבה הראשי הספרדי של ירושלים, "והפירוש האמיתי והנכון בדברי חכמינו זכרונם לברכה, 'תשעים ותשעה מתים בעין הרע ואחד מיתת אדם'. אין זה כפשוטו שמתים מחמת שהטילו בהם עין הרע, אלא נהפוך הוא. שמתו בשביל שהם הטילו עין הרע באחרים" (שמ"ש ומגן חלק ב' עמ' שכ"ו, אחרית לאיש שלום עמ' 15 ועמ' 17). כלומר, מה שגרם למותם היה עין הרע שהם הטילו באחרים, והצער שהיה להם תמיד לראות בטובת חבריהם נכנס עמוק עמוק בלבם יום אחר יום, ונעשו חולים מזה עד שמתו בדאגות אלו, שאינם יכולים לראות בטובת חבריהם . התיקון ל"עין הרע" הוא הסתכלות בעין טובה, לרצות בטובתו של חברו ולשמוח עמו בהצלחותיו. עין טובה היא התשובה נגד צרות העין, והיא היא תיקונה האמיתי. למעשה בדורנו מיעטו מאוד הפוסקים בחשיבותה של "העין הרעה", הרב עובדיה יוסף כותב "מסתברא דעין הרע – נמי נתמעט בזמן הזה..ואפשר דהאידנא אכשור דרי להאי מילתא, מטעם כי הסטרא אחרא יונקת מן הקדושה, ולפי תוקף קדושת הראשונים היתה הסטרא אחרא תקיפה ביותר. משא"כ בזמן הזה כי דלונו מאד. ואין לנו עסק בנסתרות. ועכ"פ המציאות נראית להיפך מכמה עניני רוח רעה" (שו"ת יביע אומר, אבהע"ז ח"ב סי' ז', וכן בחלק ד', אבהע"ז סי' י', וחזר וכתב, "ולפע"ד אדרבה בזה"ז יש להקל מבזמן הש"ס, וכמו שמצינו בכמה עניני רוח רעה שבטלו בזה"ז). כלומר, ההשפעה השלילית והחיובית כרוכות זו בזו, וכשזו נחלשת גם רעותה כן. וכן פסק גם כן הרב משה פיינשטיין "בענין עין הרע – ודאי יש לחוש אבל אין להקפיד הרבה, כי בדברים כאלו הכלל מאן דלא קפיד – לא קפדינן בהדיה, כהא דמצינו בזוגות בפסחים דף ק"י" (שו"ת אגרות משה, אבן העזר חלק ג' סימן כ"ו).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד