פרשת בלק – חוק זכויות החולה

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | עלון בית החולים, חומש במדבר, בלק

סודיות רפואית

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 הוא חוק שמטרתו לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו. רוב עקרונות החוק יושמו כבר, כנגזרות של חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. החוק בא להסדיר את מערכת היחסים בין הנזקקים לטיפול רפואי לבין הרופאים ושאר אנשי הצוות הרפואי. היתרון הנובע מן החוק הוא עיגון נורמות וקודים של התנהגות הקשורים בזכויות החולה, בצורה המחייבת את כל העוסקים ברפואה, מה יחסה של ההלכה לזכויות החולה?

בפרשתנו מסופר על בלק בן ציפור שראה את ניצחון ישראל  במלחמה נגד האמורי, ופונה אל בלעם, מכשף ידוע באותה תקופה, כדי שיקלל את עם ישראל. באמצעות הקללה חשב בלק להחליש את עם ישראל ולהכניעם. בלק שולח שליחים אל בלעם כדי לשכנעו לעזור לו במאבק מול בני ישראל. בלעם משיב כי מעשיו תלויים ברצון אלוקים ובהסכמתו וגם בעד הון רב לא יוכל להמרות אל פי ד'. בכל פעם בוחר בלק מקום חדש, ממנו יוכל לראות את ישראל בחולשתו, המראה הנשקף לעניו של בלעם הוא הפוך בתכלית, שלווה פסטורלית מדברית, עם ישראל שוכן לשבטיו, השבטים חונים איש על מחנהו ואיש על דגלו,  המדרש ובעקבותיו רש"י מבאר את המקומות מהם בחר בלק לקלל כדי למצוא את הפרצה להפר את הפסטורליה "ויקחהו שדה צופים ראש הפסגה – ראש שיש פרצים שם, ששם מת משה שנאמר עלה ראש הפסגה, יש פרצה גדולה מזו שראה בנחשים והיה סבור ששם יכלו" (רש"י במדבר, כ"ג פס' י"ד). בלק  הזמין את בלעם לקלל ממקומות תורפה, מקום שיש סיכוי לזרוע פירוד ומחלוקת. בצורה דומה מבאר גם הרלב"ג את ניסיונותיו של בלעם לראות את ישראל ממקומות שונים, בתחילה ראה רק את קצה העם, החלקים הפחותים יותר, ולבסוף כאשר ראה את כל ישראל שוכן לשבטיו, היה חייב להודות ולומר "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ד'…" (במדבר כ"ה ד'), נבואה וברכה שלימים הפכה לתפילה מפורסמת, ובלשונו של הרלב"ג "שגם בקבוץ אשר באהל לא ימצא רק טוב כל שכן בקבוץ כלל ישראל. ואמר זה שאם ימצא רע באהל אחד יענשו כולם…והיה זה מצד היותם כולם מתאחדים" (רלב"ג,  במדבר, שם, שם), כלומר, מה שמאפיין יותר מכל את הקיום היהודי הפלאי הינו היכולת להתאחד .

ערכים אלו של הגנה על צנעת חיי האדם ועל שמו הטוב יש להם ביטוי בחקיקה הישראלית בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, ובחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 . אף הוכרה צנעת חייו של האדם כערך חוקתי בסעיף 7 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע , א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייוד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

בלעם מתבונן בעם ישראל בעל כורחו במבט מקיף וגדול מראשית האומה – מהאבות והאימהות שהם השורשים של עמנו "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כ"ג ט'). "אני מסתכל בראשיתם ובתחילת שורשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וכגבעות הללו, על ידי אבות ואמהות" (רש"י שם), רש"י בעקבות תרגום אונקלוס, סבור שחלקו השני של הפסוק מתייחס אל אחרית הימים, הפעלים "ישכן" ו"יתחשב", הם פעלים בזמן עתיד. בלעם לא נתפס אל העכשוויות המסובכת והקשה ככתוב "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב" (במדבר כ"ד י"ז), ומתוך מבט גדול ומקיף מראשית ועד אחרית הוא מנבא על ניצחונם של ישראל באחרית הימים באומרו "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת" (במדבר שם). דון יצחק אברבנל הוסיף כמה מילים לפסוק כדי להסביר אותו בדרך כזו שמצביעה על אחדות ושלמות העם המביאה לחוזקו "אשר תמיד לבדד ישכון ובגויים לא יתערב ולא יתחשב" (אברבנל בפירושו לבמדבר עמ' קכ"ב). המלבי"ם בפירושו לפסוק אומר: "שאינם כמו אומות קדומות שיתערבו בהם אומות אחרות, ובטל יחוסם, וגם אם לא נתערבו זרים בתוכם הם דומים במנהגיהם ובאים עמהם בחשבון אחד כי אין הבדל ביניהם" (מלבי"ם, 'התורה והמצוה', במדבר, שם), כוחו של עם ישראל שאינו מתבולל, אכן עצתו של בלעם הובילה להתבוללות העם דרך נישואי תערובת. הצגת נטייתם של היהודים לבדידות ולרגשי עליונות, היא אחד המוטיבים הבולטים באנטישמיות עד לעידן המודרני. הסופר הרוסי הידוע, בן המאה ה-19, דוסטוייבסקי במאמרו הידוע, "השאלה  היהודית", התבסס על טענה זו. הוגה הדעות הצרפתי סארטר בספרו "הרהורים בשאלה היהודית" טען טענה הפוכה. לדעתו, האנטישמיות היא שקיימה את עם ישראל כ"עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". היהודים רוצים להתבולל, אלא שאומות העולם אינן נותנות להם.

סעיף 10 לחוק זכויות החולה, הינו שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל, לפיו, (א) מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי. (ב) מנהל מוסד רפואי יקבע הוראות בדבר שמירה על כבודו ועל פרטיותו של המטופל הנמצא במוסד הרפואי.

זכותו של אדם לפרטיות אינה מצטמצמת בכך שאסור להיכנס לרשותו שלא ברשותו. האיסור הוא גם להסתכל לרשותו של אדם מרשות הרבים או מבית פרטי, גם בלי להיכנס לרשותו. בלעם ראה את ישראל שוכן לשבטיו, ולאחר מכן ברך את ישראל ואמר "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל" (שם, כ"ד ה'). והתלמוד מסביר מה טוב ראה בלעם באהלי ישראל: "מה ראה בלעם? ראה שאין פתחי אהליהם מכוונים זה לזה. אמר: ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה". (בבא בתרא, דף ס' ע"א) האהלים טובים הם, כי הם בנויים בדרך המונעת מאדם אחד להציץ לאהלו של חברו. במשנה נאמר כי אדם יכול למנוע משכנו לפתוח פתח או חלון שיביא לכך שאפשר יהיה להסתכל לתוך ביתו. "לא יפתח אדם פתח כנגד פתח.. וחלון כנגד חלון" (בבא בתרא פ"ג מ"ז). כדי למנוע הסתכלות לרשותו של אדם אחר, יש לבנות מחיצה שתמנע אפשרות של הצצה. הנה כמה דוגמאות מן ההלכה: הרמב"ם כתב, "שני בתים זה בצד זה, והיו גגיהן עשויין לדירה, אפילו היו בשני צדי רשות הרבים, זה עושה מעקה לחצי גגו שהוא דר בו, וזה עושה מעקה לחצי גגו, וזה שלא כנגד זה, ומעדיף (בונה מעקה באורך גדול יותר מחצי הגג) כדי שלא יראו זה את זה. ואף על פי שבני רשות הרבים רואין אותו, יכול כל אחד לומר לחבירו: אלו (העוברים ברחוב), אין רואין אותי אלא ביום, בעת שאעמוד על גגי, ואתה רואה אותי תמיד (הלכות שכנים פ"ג ה"ה). דין נוסף הנקרא בשם "היזק ראיה" משמעותו היא, אם חלון היה פתוח אפילו כמה שנים אל מול דירה פרטית, יכול בעל הדירה לדרוש לסתום את החלון כי הוא מאפשר הצצה לרשות היחיד, ולא יוכל בעל החלון לטעון כי החלון קיים כבר זמן ארוך. וכך כותב הרמב"ם "… וכן היזק ראייה, במקום שצריך מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה… ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין? לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו, וחזקתו שאינו מוחל, שהיזקו היזק קבוע" (הלכות שכנים פי"א ה"ד). הרמב"ן בחידושיו למסכת בבא בתרא מבאר את טעמו של דין זה וזה לשונו: "היזק ראייה הוא נזק לאדם עצמו, שהוא ניזוק ומצטער. לנזק כזה אי אפשר להתרגל. ועוד: אי אפשר לדעת מראש מה יהיה הנזק שיגרם מפגיעה בפרטיות, ולכן אין אדם מסכים לנזק שאין הוא יודע את גודלו" (דף נ"ט ע"א).

כללים רפואיים-אתיים עתיקים ומודרניים כאחד מדגישים מאוד את נושא הסודיות הרפואית בכללי האתיקה הרפואית של ההסתדרות הרפואית בישראל (כלל 7): 1) רופא ישמור בסוד כל דבר שהובא לידיעתו על ידי החולה או מטעמו תוך כדי מילוי תפקידו, זולת אם הסכים החולה במפורש או מכללא אחרת, או אם נדרש להפר סודיות זו מטעם החוק, 2) רופא ינקוט באמצעים סבירים להבטיח שבני אדם העובדים ברשותו, לרבות רופא אחר, ישמרו על סודיות העניינים המגיעים לידיעתם במהלך עבודתם.

ההלכה היהודית מתייחסת לחובת הסודיות הרפואית כפי שהיא מתייחסת לדין לשון הרע בכלל: חובת הסודיות קיימת בכל תחום ניטראלי, אבל כדי למנוע נזק הנראה לעין – אין לשמור על חובה זו, כשם שאין לשמור על דין לשון הרע. הרב אליעזר וולדינברג נשאל, שאלה: רופא מוצא אצל חולה ליקוי בראייה, (כגון בבדיקת ראייה: שדה ראייה צר, אי ראיית לילה, או עוורון צבעים) ולדעת הרופא עלול הדבר לגרום – בתנאים מסוימים – לתאונה (כגון, נהיגה, עבודה בתעשייה, שרות צבאי וכו') והחולה אינו רוצה להפסיק לנהוג ברכב או לשנות את מקום עבודתו, האם חייב הרופא לשמור את סוד המחלה, או שמחויב להודיע לשלטונות המתאימים (משרד התחבורה, צבא, מעביד וכו') על מגבלות החולה, גם אם אולי יגרום נזק כלכלי או חברתי לחולה. ומה הדין אם החולה מבקש לשמור בסוד את קיום המחלה, ומבטיח להימנע מנהיגה וכו', אבל הרופא אינו משוכנע שאמנם כך יעשה החולה? תשובה: בוודאי מחויב הרופא להודיע לשלטונות המתאימים ולמעבידו של החולה על מגבלותיו, ואפילו אם החולה מבקש לשמור את קיום המחלה ומבטיח להימנע מנהיגה וכו' – כל עוד הרופא אינו משוכנע שאמנם כך יעשה, מחויב להודיע. אם מזמינים אותו להעיד על כך, מחויב ללכת ולהעיד, ולא חלה עליו שבועת הרופאים הכללית לשמור סודיות רפואית, וגם לא הבטחה ושבועה פרטית. ואפילו אם לא מזמינים אותו להעיד, מחויב הוא גם כן מעצמו להודיע על הדבר לשלטונות המתאימים, כי אחרת יוכל הדבר לגרום לפעמים לסיכון חיי אנשים אחרים. לכן אין הרופא צריך להתחשב בכך שיגרום אולי נזק כלכלי או חברתי לחולה, כי אין לך דבר העומד בפני פיקוח נפש. (שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן י"ג ד"ה (א)}. העמדה של החוק והנוהל במדינת ישראל מנוגדת לעמדה של ההלכה בעניין זה. רופאים שגילו כי אדם הוא חולה באיידס נמנעו מלדווח על כך לבני משפחתו או לציבור, בגלל צנעת הפרט, וחובת הסודיות הרפואית. ההלכה אינה מכירה בזכויות כאלה, כאשר מדובר בגרימת נזק לאחרים. לפי ההלכה חובה על הרופא המגלה מחלה כזאת לדווח לכל מי שעלול להיפגע מן החולה. (למקורות נוספים בעניין סודיות רפואית, עיין 'אנציקלופדיה הלכתית רפואית' בערך "סודיות רפואית").

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד