גֻּלְגֹּלֶת היא מבנה אנטומי העשוי עצם ושבתוכו נמצא המוח ביצורים בעלי חוליות, ובכללם האדם.  הגולגולת מגינה על המוח מפני פגיעות חמש עצמות בגולגולת מכילות חללים בתוכן המכונים סינוסים פרנאסליים. תפקידם של הסינוסים הוא להפוך את האוויר הנשאף לחם ולח. בנוסף מהווים הסינוסים מעין תיבת תהודה המגבירה את הקול הנוצר בלוע, וכן הם תורמים להורדת משקלה הכולל של הגולגולת.

ספר במדבר נפתח ספר במדבר נפתח במִפקד בני ישראל – החל בצו ה' לעריכתו וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי…בּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, שאו את ראש כל עדת ישראל…במספר שמות כל זכר לגלגלתם" (במדבר א' א'-ט"ז) וכלה בדיווח על תוצאותיו (שם, י"ז–מ"ז). תוצאות המפקד נזכרות שנית כשהן משולבות בתיאור סדרי החניה והמסע של העם (ב' א'-ל"ד). לצד המפקד הכללי נזכר גם מפקד נפרד של בני שבט לוי (כמוטעם ב'-א' מ"ז וכן ב'-ב' ל"ג). לתיאורו של מפקד זה מוקדשים פסוקים רבים (ג' א'-ד' מ"ט), ובמסגרת התיאור נסקרים גם תפקידיהן השונים של שלוש משפחות הלוויים. את מטרת המפקד פירש רש"י על אתר: "וַיְדַבֵּר… בְּמִדְבַּר סִינַי… בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" וגו' – מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם (רש"י א' א'). לפי הסבר זה, אין צורך במניע מיוחד לכל מפקד, שכן בפרקי זמן שונים נוהג הקב"ה למנות את עמו החביב עליו. קרובה לכך התפיסה שהמפקד בא להבליט את חסד ד' על העם, וזה הטעם הראשון לספירת העם שמביא רמב"ן "אולי להודיעם חסדו עליהם, כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה, ועתה הם כחול הים" (בביאורו לבמדבר א' מ"ה). המדרש כורך את המניין עם מעמדו המיוחד של העם, כעם סגולה, "וידבר ד' אל משה במדבר סיני, אמר לו שאו את ראש, אמר הקב"ה לישראל לא חיבבתי בריה יתירה מכם, לכך נתתי לכם תלוי ראש ודימיתי אתכם לי, שכשם שיש לי תלוי ראש על כל באי העולם, שנאמר לך ד' הגדולה, כך לכם עשיתי לכם להיות תלוי ראש, לכך נאמר שאו את ראש" (במדבר רבה פרשה א' ט'), המדרש כולו, הוא בעל קונוטציה חיובית אך בהמשכו גם מבט שלילי, תלוי ראש, יכול שיתפרש לשבח, וכך גם תתפרש גם המילה שאו, במובנה החיובי, לשאת להרים, אך קיים גם מובן שלילי, לשאת, להסיר, המדרש תולה זאת בשאלה עד כמה העם מזוהה עם מהותו כעם סגולה.

גולגולת האדם מורכבת מ-28 עצמות בתינוקות שזה עתה נולדו מכילה הגולגולת 45 עצמות, כאשר חלקן מתאחה במשך הזמן. שמונה מהעצמות מהוות את עצמות הגולגולת המחוברות במפרקי תפר, המקיפות את המוח. שש עצמות נמצאות באוזניים והשאר – את עצמות הפנים. ארבע עשרה עצמות הפנים מורכבות משישה זוגות של עצמות ועוד שתי עצמות שאינן חלק מזוג (אחת מהן היא הלסת התחתונה).

החתם סופר בפירושו על התורה את הסתירה המובאת במדרש לעיל, וכך הוא כותב: "…ולפי עניות דעתי דשניהם אמת, והוא על פי מה שכתב הרמב"ן בפרשה זו גם כן (בפסוק מ"ה) דהיה להם זכות רב על ידי שבאו לפני הנביא הגדול משה רבינו עליו השלום ועל יד על שפתיו ועברו לפניו ע"ש, ולפע"ד אף על פי שלא עברו לפניו ולא הזכיר אלא שמם של אותן שמבן עשרים ומעלה והמה מתו במדבר מ"מ היה כל אחד מן האנשים האלו כלול מכל בני ביתו ומברכתו יתברכו הם…וזהו פירוש הפסוק שאנו בו בהיות מילותיו וענייניו כפול ע"כ, אומר כי שאו את ראש האמור פה הוא מושך עצמו ואחר עמו, והוא משני עניינים הראשון מלשון נשיאת ראש והשני סב רישיה דפלן…(הסר ראשו של  פלוני)" (חת"ס על התורה במדבר), כלומר, נשיאות הראש במשמעותה הכפולה היא סוד קסמה של אומה זו, גם כאשר אינם זוכים לממש את נשיאות הראש בפועל, כדור המדבר שבמת במדבר בחטאו, חטא המרגלים, ולגביו משמעות המילה 'שאו', הייתה הסרה וסילוק, לא הייתה זו הסרה גמורה, אלא לשעה, בניהם ישאו ראש, במובנה החיובי של המילה ויכנסו לארץ המובטחת, בדרך זו פירש החת"ס את העובדה ששני הרים מלווים את ההיסטוריה היהודית, 'הר סיני' עליו ניתנה התורה, ו'הר המוריה', עליו נעקד יצחק ועליו נבנה המקדש, זה הראשון לפי המסורת היה הנמוך שבהרים, ואילו הר המוריה, גבוה כירושלים הנמצאת בראש ההר, הרים אלו נרמזו בפסוק "צדקתך כהררי א-ל" (תהילים ל"ו ו') שני הרים, גבהות ונמיכות משמשות כאחד, ענווה וגדולה הם סוד קיומה של האומה, בית הכנסת ניצב בדרך כלל במקום גבוה, אך התפילה עולה דווקא ממעמקים, גם כאשר נראה כי בדור ובשעה אנו נמצאים בתחתית משם צומחת ועולה גדולה.

הגולגולת היא המבנה המוכר ביותר בשלד האדם, ולפיכך המזוהה ביותר עם מוות. סמלים ושלטים רבים הבאים להזהיר מפני סכנה מציגים באופן מסורתי תמונה של גולגולת. פגיעות מכניות בראש עלולות להוות סכנת חיים. פגיעה בראש עלולה לעתים לגרום לשטף דם פנימי, דבר היוצר לחץ רב על הגולגולת, וכל זאת מבלי שהנפגע יחוש בבעיה כלשהי.

הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק עוסק בחשיבות השילוב בין החכמה האינטלקטואלית לבין החכמה האינטואיטיבית נפשית בכדי להביא לביטוי מלא של צלם האלוקים שבאדם. מתוך הספר ימי זיכרון עמ' 115. בילקוט שמעוני (תתקכ"ט) ובראשית מדרש שוחר טוב למשלי מוצאים אנו מחלוקת מופלאה ביותר בין ר' אליעזר ור' יהושע: "'והחכמה מאין תמצא' (איוב כ"ח, י"ב) – מלמד שהיה שלמה מחפש ואומר : היכן החכמה מצויה ורבי אליעזר אומר : בראש, רבי יהושע אומר : בלב. אתיא כדעתיה (הדעת נותנת כדעת) דרבי יהושע דאמר: החכמה בלב, דכתיב: 'נתתה שמחה בלבי' (תהלים ד', ח') ואין שמחה אלא חכמה שנאמר: 'חכם בני ושמח לבי' (משלי כן, יא) וכן: 'בני, אם חכם לבך ישמח לבי גם אני' (שם כ"ג, ט"ו)". הילקוט הכריע כדעת ר' יהושע, שהחכמה מצויה בלב. הנכון הוא, שאין כלל מחלוקת בין ר' אליעזר ור' יהושע. שתי הדעות משלימות זו את זו. אין ר' יהושע יכול לסתור את דעתו של רבי אליעזר, שהחכמה האינטלקטואלית מצויה בראש, ואין רבי אליעזר יכול לסתור את דעתו של רבי יהושע שהחכמה הרגשית, האינטואיטיבית-הנפשית, מצויה בלב. אי אפשר להתקיים בלעדי שתיהן. היהדות מעולם לא זלזלה בחכמה זו שבראש, אדרבא, היא העריכה תמיד את הישגיו האינטלקטואליים של האדם. רבים מאד מגדולי ישראל, והרמב"ם בראשם, סבורים כי לצלם האלוקים שבו זוכה האדם להגיע בשכלו האנושי. אולם אסור לנו לחשוב, ולו לרגע קט, שהחכמה שבראש לבדה היא עיקרו של צלם אלוקים שבאדם ושמי שחננו בה הקב"ה הוא נקי מחטא, אלא זה הכלל: אין צלם אלוקים שורה באדם אלא אם כן סברו בו יחד חכמת הראש וחכמת הלב. היהדות הייתה הראשונה שגילתה את עניין החכמה שבלב. חכמת הלב מהי? חכם הלב לא דיו בהבחנה בין אמת ושקר, אלא אף שוחר לגלות ולעשות את הטוב ולהסיר את הרע, לא דיו במה שהוא מוצא דרך המדע את העובדות שבחיים ושבמציאות כהווייתן, אלא אף שוקד על מידות החסד, האהבה והרחמים. הראשון שמצא וגילה בעולם את החכמה שבלב היה אברהם אבינו. הוא לא הסתפק במה שחקר בשמי אור כשדים בשקידה רבה את תנועת הכוכבים וקצבו של היקום, אלא ביקש בראש ובראשונה לדעת את בורא העולם ואת יסודות הצדק והמשפט. אברהם אבינו היה הראשון שלימד את בני אדם, שתכלית האדם היא לא בהישגו האינטלקטואלי בלבד מכוח החכמה שבראש, אלא בעיקר בהישגו המוסרי מכוח החכמה שבלב.

עצמות הראש היוצרות מבנה גרמי המשמש כמסגרת לפנים ומגן על המוח מפני פגיעות. בגולגולת קיימים חללים לעיניים (ארובות העין), חלל לאף ופתח בבסיס (נקב העורף) דרכו עובר חוט השדרה. פגיעות מכניות בראש עלולות להוות סכנת חיים, פגיעה בראש עלולה לעתים לגרום לשטף דם פנימי, דבר היוצר לחץ רב על הגולגולת, וכל זאת מבלי שהנפגע יחוש בבעיה כלשהי.

גולגולת בהלכה היא השם של עצמות הראש, והוא הנקרא מלך האיברים (מנחות ל"ז ע"א). בהשאלה מסמל המושג את האדם כולו, מפני שהראש הוא הבולט והגבוה באיברי האדם. החלק העליון של הגולגולת נקרא קדקוד, לפי חז"ל, הקדקוד במבוגר הוא המקום שמוחו של תינוק רופס, היינו המרפס (רש"י חולין נב ב ד"ה רוב גובהה). חז"ל מנו מספר מומים במבנה הגולגולת (משנה בכורות ז' ע"א, רמב"ם ביאת המקדש פ"ח ה"א). דיון הלכתי מרתק נוגע בשאלת הפלת עוברים פגועי ראש, אחד המומים מתייחס לתינוק אנאנצפלוס 'על פי האקדמיה ללשון העברית) חסר מוח) מום מולד בו יש העדר של חלק משמעותי מהמוח, מהגולגולת ומהקרקפת, עוד בהתפתחות העוברית. תינוקות אלו, אם נולדים חיים, מתים תוך מספר ימים או שבועות. המחלה ניתנת לאבחון וודאי בשלב העוברי, בעזרת בדיקת רמת חלבון עוברי בדם האם, או במי השפיר, ובעזרת אולטרא-סאונד. במקרה זה מדובר באבחנה וודאית ובתחזית וודאית. וולד זה נראה שמצבו דומה למה שנידון במשנה "המפלת וולד שגולגולתו אטומה, אינה טמאת יולדת, שאין זה וולד" (נידה כ"ד ע"א, רמב"ם איסורי ביאה פ"י הי"א). בביאור גולגולת אטומה – יש אומרים, שהכוונה לגולגולת חסרה, ואפילו כלשהו, או שחסרה לפחות שיעור כסלע (רמב"ן חולין מ"ד א, ב' התירוצים), ויש אומרים, שהכוונה לגולגולת סתומה, שאין בתוכה חלל כלל, אבל חסרון בעצם אינו מונעו מלהיקרא וולד רמב"ן שם) בזמן הזה אין אנו בקיאים בצורות הוולד, ולכן בכל מקרה האישה טמאה לידה (ראב"ד, בעלי הנפש, שער הפרישה, ב"י יו"ד סי' קצ"ד, בדעת הרשב"א). יש מי שהתיר הפלת עובר כזה, אפילו לשיטות הסוברים שאיסור ההפלה הוא מן התורה מדין רציחה (הרב יצחק זילברשטיין, הובאו דבריו בנשמת אברהם, חחו"מ, סי' תכ"ה סעי' א'). ויש מי שהתיר הפלה של כל עובר הסובל ממום או מפגם תורשתי כה חמור שאין לו כל תקווה לחיות (שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רנ"ט אות א'. וראה כסף משנה, הל' איסורי ביאה  פ"י הי"א שכתב שכל שנברא בעניין שאינו ראוי לבריאת נשמה, אין אמו טמאה לידה, דלאוו וולד הוא. וראה עוד במאמרו של ד"ר דניאל  מלאך, חוב' אסיא, ע"א-ע"ב, תשס"ג, עמ' 112 ואילך, ובספר תורת היולדת פרק ט')

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב