פרשת במדבר – מי הזיז את הגבינה שלי

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | במדבר, עלון בית החולים, חומש במדבר

חלב הוא נוזל הנוצר בבלוטות החלב של נקבות היונקים במהלך ולאחר ההיריון, ומשמש מקור תזונתי בלעדי לגורי היונקים בתקופה הראשונה לחייהם. חלב הוא מזון עתיר חלבון, סידן ומינרלים כמו אשלגן ומגנזיום החשובים להתפתחות ולחיזוק הגוף בעיקר בשלב הראשון של חיי הולד. צריכת חלב על ידי האדם בבגרות החלה כאשר החל ביות בעלי חיים בני-חליבה.

פרשת במדבר היא הפרשה הראשונה מתוך חומש במדבר. הספר נקרא על שם הפרשה הראשונה, הנפתחת בפסוק "וידבר ד' אל משה במדבר סיני…" (במדבר פר' א' פס' א'). במדבר הוא ספר המתאר את התמודדויות ישראל במדבר סיני עד הגיעם לארץ ישראל. המעניין, שפרשת במדבר נקראת לפני חג מתן תורה וכן מובא בשולחן ערוך "ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם לעצרת" (או"ח, סי' תכ"ח, סעי' ד'), ועל כך אומרים חז"ל, כי סברתו של עזרא הסופר הייתה "תכלה שנה וקללותיה", כלומר הפרשה באה להפסיק בין פרשת בחוקותי שהיא נחשבת לתוכחה, ובין חג השבועות, שלפי חז"ל הוא ראש השנה לפירות האילן (משנה ראש השנה, פ"א מ"ב). קשר נוסף בין חג מתן תורה לבין פרשת השבוע, הוא מקום נתינת התורה, המדבר. פתיחת הפרשה חורגת מן האופן המקובל שאינו מציין היכן נאמרו הדברים אלא בתיאור כללי "וידבר ד' אל משה לאמר…", הפעם לעומת זאת מציינים את המיקום, "במדבר סיני", עובדה זו הביאה את המדרש להקשות למה במדבר סיני? (במדבר רבה א' אות ז') מדוע הדגישה התורה הפעם את המיקום? ותשובת המדרש "…מכאן שנו חכמים, בשלושה דברים ניתנה תורה, באש ובמים ובמדבר… ולמה ניתנה בשלושה דברים הללו, אלא מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם" (במדבר רבה שם), המדרש מתאר את הקשר שבין המדבר לבין נתינת התורה, שניתנה במתכוון במקום שאינו שייך לאיש. המהר"ל מפראג בהתייחסו לנתינת התורה דווקא במדבר כותב את הדברים הבאים, "הנה נתנו טעם באי זה צד ראויה שתינתן התורה במדבר, ורצו בזה כי הים והירדן הם חומריים שגדלים בו הנבראים החומריים ושם משכנם… אבל המדבר מפני שאין בו דבר חומרי…ובשביל כך נתנה התורה שהיא השכל הגמור במדבר, כי המדבר משולל מן הדברים החומריים, בעבור שלא נמצא בו דברים הגשמיים. הנה המקום המיוחד לתורה היא המדבר (תפארת ישראל פרק כ"ו), המדבר הוא מקום המבטא ריחוק גמור מהתלות בחומרי ובחולף, הרחק מכל ציביליזציה, מקום בו שולטים איתני הטבע במלוא עוצמתם ומפגישים את האדם עם האינסופי, עם האלוקי – שם ניתנה התורה.

לחלב מרכיב נוזלי (מים בעיקר) ומוצק. המרכיב המוצק של החלב נקרא גבן, והוא זה המשמש לייצור גבינה. המרכיב הנוזלי נקרא מי גבינה. בחלב ישן מאוד מתרחשת הפרדה טבעית בין המוצק לנוזלי החלב. ההחמצה נגרמת בשל תהליך תסיסה, חיידקי חומצת החלב הופכים את הלקטוז שבחלב לחומצת חלב, המאבדים את מסיסותם במים, מתגבשים ושוקעים, בתהליך ייצור הגבינה מופרד הגבן ממי הגבינה.

מספר שמות לחג השבועות, חג הקציר – ככתוב: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (שמות פר' כ"ג פס' ט"ז), על שם קציר החיטים שבאותה תקופה, והחיטים הן המאוחרות בתבואות השנה, ובהן כלתה עונת קציר השנה ועושים חג במנחה חדשה שמביאים בית ד'. חג השבועות – ככתוב: "וחג השבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים" (שמות פר' ל"ד פס' כ"ב). ונאמר: "ועשית חג שבועות לד' אלוקיך" (דברים פר' ט"ז פס'   ), על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו, וביום החמישים חג לד' ולתורה אשר נתן. יום הביכורים – על שם המנחה החדשה, לחם תנופה שתיים שמביאים למקדש, והיא מתרת החדש להביא ממנו מנחות למקדש. וביום זה מתחילה עונת הביכורים, שכל אחד לוקח מראשית פרי אדמתו, משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שם אותם בטנא ומביאים בית ד'. עצרת – קראוהו חכמים, לפי שעיקר עניינו של חג זה שהוא שמיני שאחר שבעת ימי חג המצות וקשור עמהם, עצרת של פסח הוא, המשכם הוא וסיומם. ימי הספירה שביניהם אינם מפסיקים, שהם כחולו של מועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לחג אחרון. חג מתן תורה – לפי המסורת ביום זה ניתנה התורה ועל כן נקרא גם בשם "חג מתן תורה" (יומא דף ד' ע"ב), מתן תורה", הוא נושא ראשון הנטוע ומושרש בתודעתם של מקיימי המצוות ויש לו ביטוי בהלכות החג ומנהגיו. מנהג מפורסם לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, מנהג זה מובא בשולחן ערוך "ונוהגים בכמה מקומות לאכול מאכלי חלב ביום ראשון של שבועות" (או"ח סי' תצ"ד סעי' ג'). טעמים רבים הובאו למנהג זה, מהם על דרך הפשט, מהם על דרך הרמז (ראשי תיבות וכדו'), מהם על דרך המוסר ומהם על דרך הסוד. הטעמים המפורסמים יותר למנהג הם: א. חג השבועות הוא חג מתן תורה, וכיוון שהתורה נמשלה לחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים, ד', י"א), נוהגים באכילת מאכלי חלב (כל בו סימן נ"ב, מ"ב סי' תצ"ד ס"ק י"א). ב. בשבועות ניתנה התורה, ובמתן תורה הוזהרו בני ישראל על כל התורה, איסור נבלה ומצוות השחיטה, דיני הכשר הבשר וכדו', וכיוון שלא יכלו באותו יום להכין את כל הדרוש לאכילת מאכלי בשר, בעקבות דיני ההכשר החדשים שקיבלו, הוכרחו לאכול מאכלי חלב (ספר המטעמים, שבועות, אות פ"ח, מ"ב ס"ק י"ב). ג. בפסוקי קרבנות החג נאמר: וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה לד' בשבועותיכם וגו' – ראשי התיבות של "חדשה לד' בשבועותיכם" הם חלב, והרי רמז לאכילת מאכלי חלב בחג זה (ערוך השלחן תצ"ד סעי' ה').

החלב מכיל מרכיבים חשובים לתפקוד הגוף, אשלגן – חשוב לשמירת מאזן הנוזלים, האלקטרוליטים והחומציות בגוף. מגנזיום – משתתף בבניית העצם, ובהפקת אנרגיה מהמזון. כמו כן, הוא חשוב לתהליכי התכווצות והרפיית שרירים ולהעברת גירויים עצביים. ישנם עוד מרכיבים החיוניים להפקת אנרגיה מהמזון. ויטמין בי12 חיוני מהותי לתפקוד תקין של מערכת העצבים, לייצור שומנים וחלבונים ולמניעת אנמיה.

ר' מאיר מדזי'קוב בעל "אמרי נועם", אומר: התורה משולה לחלב כי החלב הוא המזון היחידי שאפשר להתקיים עליו בלבד (ראו תינוקות שנולדים), אם אדם אוכל רק לחם, יוותר צמא, ואם ישתה רק מים יישאר רעב. החלב מספק גם את הרעב וגם את הצמא של האדם. כך התורה היא תזונתו הרוחנית של האדם, מספקת גם את הצמא וגם את הרעב הרוחני של האדם. אכילת מאכלי חלב בסעודות חג השבועות מלווה דיון הלכתי, מצווה לשמוח ביום טוב, ואין שמחה אלא בבשר וביין "חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד, הוא ואשתו ובניו וכל הנלווים אליו…אוכלים בשר ושותים יין, שאין שמחה אלא בבשר, ואין שמחה אלא ביין" (רמב"ם הל' יו"ט פר' ו' הל' י"ז-י"ח), ואף בזמן הזה שאין מקדש ואין קרבנות דין זה נוהג (ביאור הלכה סוף סי' תקכ"ט), כך פוסק הרב עובדיה יוסף שדעת רוב האחרונים שאף בזמן הזה יש מצווה מהתורה לקיים שמחת החג באכילת בשר (שו"ת יחווה דעת ח"ו סי' ל"ג). אם כך המנהג לאכול מאכלי חלב במקום מאכלי בשר, עומד בסתירה למצוות שמחת יו"ט, וכיצד ניתן לקיימו? הרמ"א כותב כיצד לקיים מנהג זה "…אוכלים מאכל חלב ואחר כך מאכל בשר.." (סוף סי' תצ"ד), יוצא מדבריו  שאין המנהג לאכול מאכלי חלב בא במקום מאכלי בשר, אלא כתוספת לאכילת הבשר באותה ארוחה. רבים ערערו על מנהג זה שהרי הוא עומד בסתירה לנפסק להלכה בהלכות בשר וחלב שאין לאכול ישירות בשר אחרי חלב , ועל אף שמחמירים בשהיית בשר אחרי גבינה (בסעודה אחרת) רק בגבינה ישנה בת שישה חודשים או בגבינה מתולעת (רמ"א יו"ד סי' פ"ט סעי' ב' ובט"ז שם ס"ק ד') אך באותה ארוחה ראוי להיזהר (אגרות משה או"ח, ח"א, סי' ק"ס). על פי דברים הללו יש מי שכתבו להימנע מאכילת מאכלי חלב בשבועות (תורת חיים). לדעת הרב עובדיה יוסף המנהג העדיף לאכול מאכלי חלב בסעודת הלילה, לקנח ולהדיח את הפה (ללא ברכה), ולאכול מיד לאחר מכן מאכלי בשר (שו"ת יחווה דעת, ח"ג סי' נ"ח, ילקוט יוסף על המועדים).

רוב הרופאים והדיאטנים המטפלים מחשיבים חלב ומוצריו כנכס תזונתי, שיש בכוחו לשפר את כלל התזונה ולמנוע מחלות. צריכת שלושה מוצרי חלב ביום היא חלק מתזונה מאוזנת ובריאה לכל הגילאים, לאוכלוסיות שאינן סובלות מרגישות ללקטוז. יש המתנגדים לצריכת חלב פרה ומציינים לנזקים בריאותיים הנגרמים מצריכתו.

שיעור ההמתנה בין אכילת בשר לאכילת גבינה אינו מן התורה, ומרווח הזמן שביניהם נלמד ממעשה במר עוקבא, חכם תלמודי, שאכל בשר בסעודה אחת ורק בסעודה הבאה אכל חלב (חולין ק"ה א').  כיוון שישנן שלוש שיטות שונות ביחס למרווח הזמן שבין סעודה לסעודה, ובהתאם גם קיימים מנהגים שונים הראשונה, יש להמתין 'שש שעות', "מי שאכל בשר בתחילה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות…"(רמב"ם מאכלות אסורות ט' כ"ח) שזהו הזמן המבדיל בין סעודה לסעודה (בזמנם היו נוהגים לאכול רק שתי סעודות ביום בקר וערב) ובשולחן ערוך "אכל בשר אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות" (יו"ד פ"ט א'). השנייה, לאחר סיום הארוחה וברכת המזון מותר לאכול חלב, שכן לא אכל חלב ובשר באותה סעודה (תו"ס בשם ר"ת, חולין ק"ה עמ' א', בד"ה "לסעודתא אחריתא"). השלישית, מעיקר הדין אין צורך להמתין, אולם פשט המנהג להמתין שעה ולברך ברכת המזון ורק אח"כ לאכול חלב ('איסור והיתר הארוך' כלל מ'). על יסודות אלו פסק החיי אדם להקל לחולה שאינו צריך להמתין שש שעות "שמי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות ועכשיו מפני חולשתו רצה לנהוג כהמקילין רק איזה שעות כיון דלכל הדעות אין איסור האיסור רק מחמת סייג וגדר ואם כן מהני לזה התרה להמקילין" (חיי אדם, סימן קכ"ז סעיף י'). סיבה נוספת להקל לחולה כיוון שבהלכה השעות נמדדות באופן יחסי. ההלכה מחלקת את היום לשנים עשר חלקים שווים, במה שקרוי 'שעות זמניות', המשתנות בהתאם לאורך וקוצר היום בין הקיץ לחורף, ועל כן בחורף שהימים קצרים, מי שאכל בצהרים בשר יכול לאכול בערב חלב, למרות שעברו רק ארבע שעות (פרי חדש' יו"ד פ"ט ס"ק ו'), יסוד זה משמש היתר לחולה לאכול מאכלי חלב אחרי אכילת מאכלי בשר כאשר מרווח הזמן שבין הארוחות מצומצם יותר  "…ובמקום שיש מיחוש חולי יש לסמוך על דעת הפרי חדש" (יד אפרים על השו"ע חלק יו"ד סי' פ"ט). כך הורה גם הורה למעשה הרב חיים דוד הלוי לחייל שהתקשה במהלך פעילותו המבצעית להמתין שש שעות בין אכילת בשר לחלב, שיכול הוא להמתין רק ארבע שעות (שו"ת עשה לך רב, חלק ו' סימן נ"ב). הבחנה נוספת קיימת בין אכילת מאכלי חלב לאחר אכילת בשר עוף ובין אכילתם לאחר אכילת בשר בקר, כיוון שאיסור בשר עוף בחלב אינו אלא מדרבנן (שו"ע יו"ד סי' פ"ז סעי' ג').

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד