פרשת במדבר – סדנת דיבור

י״ב בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 21, 2018) | במדבר, עלון בית החולים, חומש במדבר

דטוקסיפיקציה

דטוקסיפיקציה היא סילוק רעלים מהגוף. ההגדרה המדעית לרעל די ברורה: בביולוגיה, רעל הוא חומר שעלול לגרום לאורגניזמים פציעה, מחלה, או מוות, בדרך כלל על ידי תגובה כימית או פעילות אחרת ברמה המולקולרית. חלק מהרעלים הם גם רעלנים, וההבחנה בין השניים אינה מוקפדת תמיד, גם לא בקרב מדענים. בכימיה ופיזיקה רעל הוא חומר שמפריע או מונע תגובה כימית, למשל על ידי חבירה לקטליזטור של התגובה.

האם ישנה לגיטימציה הלכתית לסילוק רעלים בדרכים שאינם קונבנציונליות?

השבת אנו פותחים את ספר במדבר, פרשת השבוע פותחות במילים "וידבר ד' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר" (במדבר פרק א' פס' א' ) פתיחה זו היא חריגה מן האופן המקובל שאין מציינים היכן נאמרו הדברים אלא באופן כללי "וידבר ד' אל משה לאמר…" הפעם מציינים מיקום, "במדבר סיני", עובדה זו הביאה את המדרש להקשות למה במדבר סיני? (במדבר רבה פרשה א' אות ז'). מדוע הדגישה התורה הפעם את המיקום? ותשובת המדרש "…מכאן שנו חכמים, בשלושה דברים ניתנה תורה, באש ובמים ובמדבר… ולמה ניתנה בשלושה דברים הללו, אלא מה אלו חינם לכל באי העולם, כך דברי תורה חינם הם" (במדבר רבה שם). המדרש רואה במדבר מקום מתאים למסירת התורה, במדרש אחר מובאת רשימה של דברים שעלו מן המדבר "מי זאת עולה מן המדבר, עילויה מן המדבר, תורה מן המדבר, משכן מן המדבר, סנהדרין מן המדבר… כל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישראל, מן המדבר" (שיר השירים רבה פרשה ג' אות ד'). המהר"ל מפראג בהתייחסו לנתינת התורה דווקא במדבר כותב את הדברים הבאים, "הנה נתנו טעם באי זה צד ראויה שתינתן התורה במדבר, ורצו בזה כי הים והירדן הם חומריים שגדלים בו הנבראים החומריים ושם משכנם, ולפיכך אין להם קיום ועמידה עם השם יתברך שהוא קדוש נבדל מן החומרי…אבל המדבר מפני שאין בו דבר חומרי, שהרי אין בו מציאות חומרי, ואין דרים בו הנבראים החומריים רק היא שממה וצייה, ומפני זה היה שמחה אל המדבר, כי הנמצאים משתוקקים אל העילה מצד עצמם כאשר אין להם המונע החומרי, ובשביל כך נתנה התורה שהיא השכל הגמור במדבר, כי המדבר משולל מן הדברים החומריים, בעבור שלא נמצא בו דברים הגשמיים. הנה המקום המיוחד לתורה היא המדבר (תפארת ישראל פרק כ"ו), לדבריו, התורה ניתנה במכוון במקום המבטא ריחוק גמור מהתלות בחומרי ובחולף, הרחק מציביליזציה, מקום בו שולטים איתני הטבע במלוא עוצמתם ומפגישים את האדם יותר מכל עם האינסופי. המדבר עבור עם ישראל היה סוג של סדנא למודעות עצמית, שנמשכה ארבעים שנה.

LD50 היא רמת המינון הגורמת לתמותה של מחצית האוכלוסייה שנחשפה לרעל. לקפאין ערך ה LD50 הוא mg/kg 200 (13 גרם קפאין טהור). חומרים בעלי LD50 של מיליגרם אחד ומטה נחשבים לרעילים חזקים במיוחד. אילו עם ערכי LD50 גבוהים, לא יחשבו כרעילים כלל, כדי להגדיר מוצר בטוח מרעילות מקובל להשתמש שמושג "בטיחות יחסית". בתוספי מזון קבעו, כנראה שרירותית, שהיחס הוא 1% לכל היותר מהמינון הלא בטיחותי. כלומר, שהחשיפה לתוסף הנבדק תהיה קטנה מ 1% מהמינון הגבוה ביותר שאינו גורם לתגובה שלילית.

המדבר הוא המקום בו מתרחשים אירועי הספר כולו, בו ניתנת התורה, בו נבנה המשכן, ובו אירעו גם משברים, פיסיים, כחוסר במים ומזון, וחברתיים פוליטיים כגון, מחלוקת קרח ועדתו, ושליחת המרגלים, על פניו קשה לבנות אידיאליזציה מתקופת המדבר. אך ראה  זה פלא חז"ל נתנו למדבר משקל ומקום של כבוד וכנראה שלא בחינם, האדם המודרני רוצה לחוש משמעותיות, מייחל לשינוי, לחיים של עומק, הסביבה הטכנולוגית המלאכותית, מטייחת משמעות זו, סדנת המדבר הקדומה אליה יצא העם היהודי עניינה לא ניקוי ראש, ולא ריקון האשפה, לא שבירת השגרה, ולא ריחוק מהציביליזציה לשעה "מפני מה ניתנה תורה במדבר סיני? ללמדך שאם אין אדם מבקר (מפקיר) עצמו כמדבר אינו זוכה לדברי תורה. מה המדבר אין לו סוף כך היא התורה אין לה סוף… וכשם שאין לה סוף אין למתן שכרה סוף…" (פסיקתא דרב כהנא, בחודש השלישי, י"ב כ'), ובמקום אחר, התורה נמשלה למים "קול ד' על המים.."(תהילים כ"ט ג'), כדרך שהמים עוזבים מקום גבוה ופונים לדיוטא הנמוכה, כך הענווה היא תנאי לקבלת התורה, עבודה יומיות המצריכה מאבקים עם "איתני האגו" ולא רק עם איתני הטבע והסביבה, יציאה למדבר הינה דרך להתגברות על איתנים אלו. כלומר, לשם קבלה משמעותית של תורה יש צורך בהתבטלות ובהכרה באינסוף, בנצחי. "מגילת העצמאות", הפותחת במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי…", אינה אלא שיכתוב מחדש של ההיסטוריה, הניסוח המדויק היה אמור להיות כך, במצרים קם העם היהודי, במדבר עוצבה דמותו הרוחנית והדתית… ורק לאחר מכן נכנס העם לארץ ישראל.

עוד במאה ה-16, נקבע לפי פרצלסוס ש"כל החומרים רעילים; אין חומרים שאינם רעילים. רק המינון עושה את הרעל", וחומר שבמינון נמוך יכול אפילו לתרום לבריאות, במינון מוגזם יכול לגרום לנזק ואפילו למוות. ברוב המקרים, המינון הרעיל משתנה מאדם לאדם שכן, עוצמת ההרעלה לא רק תלויה בעוצמת הרעל אלא גם ביכולת של הגוף שלנו להתמודד איתו. אנשים המגיבים לרמות נמוכות יותר של רעל, נקראים "בעלי רגישות יתר" (היפרסנסיטיבים), ואילו המגיבים לרמות גבוהות של החומר הם ה"היפוסנסיטיבים".

לאחרונה מתרבות סדנאות השתיקה, סדנת השתיקה היא סוג של ניקוי, בדרך כלל באזורים צחיחים ומרוחקים מחברה, סדנת השתיקה יתרונות לה, אך אין די בה, כשאין משמעות עמוקה לדיבור, אינה אלא הורקת סל המחזור. סדנת המדבר הקדומה, הייתה סדנא לדיבור ולא לשתיקה, דיבור של העצמה, סדנא לקבלת "עשרות הדברות". שמו הנוסף של ספר במדבר "ספר וידבר" ספר הדיבור. בתלמוד הירושלמי מובא בהקשר למעמד הר-סיני המאמר הבא "..רבי שמעון בן יוחי אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני בשעתא דאיתיהיבת תורה לישראל' (אילו עמדתי על הר סיני בזמן שניתנה תורה לישראל) הוינא מתבעי קומוי רחמנ' דיתברי לבר נשא תרין פומין חד דהוה לעי באורית' וחד דעביד ליה כל צורכיה (הייתי מבקש שיבראו לו לאדם שתי פיות, האחד ללימוד התורה, והשני לשאר צרכיו), חזר ומר ומה אין חד הוא לית עלמא יכיל קאים ביה מן דילטוריא דיליה אילו הוו תרין על אחת כמה וכמה (במסקנתו, חזר בו רשב"י מאמירה זו ואמר עדיף שיברא רק פה אחד, שאילו היו לו שתי פיות לבטח שכמות הרכילות שהיה מדבר הייתה גדולה כפליים) (ברכות פרק א' דף ג' טור ב' ה"ב). האדמו"ר מסלונים התקשה על דבריו של ר' שמעון בר יוחאי, מה חיסרון היה אם היו לו לאדם שתי פיות? מדוע בחר רשב"י לוותר על בקשה זו רק יתרון היה צומח ממנה? פה הקודש היה עסוק בקודש, ופה החולין בחול? והשיב, היות והוא ראה שהפה האחד שניתן לאדם  מלא בהבל רכילות ולשון הרע, על אף שנועד גם לעיסוק בקדש, שער בנפשך מה היה גורלו של פה כזה שעינינו רק חולין! כמה דברי הבל ורכילות היו מוצאים מסילה לחיים! סדנת השתיקה הרצויה היא זו שמכשירה את הפה לדיבור מלא העצמה, דיבור שעניינו קדש ובניית חברה תקינה.

סדנאות ניקוי רעלים, מצביעות על גישות סותרות: במקום אחד מדובר על סילוק רעלים כמו חומרי הדברה או הורמונים שהגיעו מהתזונה. אחרים טוענים שעיקר הרעל מגיע אלינו דרך צריכת סוכרים וגלוטן. במקום שלישי נמצא המלצות על האופן בו ניתן לסלק קנדידה שמנצלת את חולשת הגוף בשל חשיפה למזון לא בריא. ישנם המדברים על טיהור רעל רוחני וסילוק אנרגיות שליליות… יש לזכור שרוב הרעלים בטבע הם "טבעיים" ואפילו אורגניים. חסה שרוססה בנדיבות, עדיין תהיה רעילה הרבה פחות מארס נחשים אורגני למהדרין…

הקביעה ההלכתית כי חובה לרפא את החולה עוסקת בשאלה מה חורג מגבולות הרפואה. המשנה במסכת שבת כותבת: יוצאין בביצת החרגול ובשן השועל ובמסמר הצלוב משום רפואה, דברי ר' יוסי, ר' מאיר אוסר אף בחול משום דרכי האמורי" (שבת פ"ו מ"י). וכך כותב הרמב"ם: "חרגול, מין ארבה, "את החרגל למינהו", וזה מועיל לחולשת גידי הירכיים בדרך הסגולה, ושן של שועל, משתמשים בו לשינה… וכן מדמים בעלי הסגולות שאם לוקחים מסמר מעץ הצלוב ותולים על מי שיש לו קדחת תמידית מועיל לו. והלכה כר' יוסי, לפי שהכלל אצלנו כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי… " (פירוש המשנה לרמב"ם שבת פ"ו), משמע מדברי הרמב"ם שהדברים הללו הם סוג של רפואה, ולכן מותר לעשות זאת גם בחול וגם בשבת. הרמב"ם, כידוע, היה רופא דגול בעצמו. האם הוא באמת האמין בדברים האלה?  במקום אחר משמע שהרמב"ם אינו מקבל היתר גורף לכל רפואה. המשנה במסכת יומא דנה על רפואה לחולה שיש בו סכנה. וכותבת כך: " מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפילו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר…" (משנה מסכת יומא פ"ח מ"ו). חכמים ור' מתיא בן חרש חולקים ביניהם בשאלה האם אכילת חצר כבד של כלב היא רפואה, או שזהו דבר שאין בו משום רפואה. וכך כותב הרמב"ם בפירוש המשנה שם: "ואין הלכה כר' מתיה בן חרש שהתיר להאכיל את האדם ביום צום כפור יותרת כבד של כלב שוטה אם נשך, מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים אין עוברין על מצוה אלא ברפוי בלבד שהוא דבר ברור שההגיון והנסיון הפשוט מחייבים אותו, אבל הריפוי בסגולות לא, לפי שענינם חלוש לא יחייבהו ההגיון, ונסיונו רחוק, והיא טענה מן הטוען בה, וזה כלל גדול דעהו". (פירוש המשנה לרמב"ם מסכת יומא פ"ח). אם הרמב"ם אינו מוכן לקבל רפואות שאי אפשר להסביר אותם בהגיון ונסיון פשוט, מדוע הוא מקבל להלכה את דברי הגמרא על ביצת החרגול ושן השועל? האם יש לזה הסבר רפואי הגיוני? על כך עונה הרדב"ז שאין שום איסור להתרפא בכל סגולה שהיא משום דרכי האמורי. האיסור היחיד יכול להיות אם הרפואה הזו כוללת גם איסור אחר כגון אכילת איסור או מלאכה בשבת – ואז אין לעשות כן. לגבי השן של השועל – הרי שהאיסור היחיד שיש פה הוא הוצאה מרשות לרשות, אבל מכיון שזה דרך מלבוש זה מותר מן התורה והחשש הוא רק מדרבנן שמא ישכח ויטלטל, וכיון שזה לרפואה – אין לאסור. (שו"ת רדב"ז (ר' דוד בן זמרה, המאה ה-16, ישראל) חלק ה' סימן ס"ג). הברכי יוסף (ר' חיים יוסף דוד אזולאי, המאה ה-18, ישראל), נשאל על שימוש בקמיע להקיא סם המוות (רעל), לפי דברי החיד"א לכתחילה אין לעשות שום מעשה שאין בו תועלת רפואית ברורה, מכיון שזה לא נחשב רפואה, ואין לחלל שבת אם אין לדבר הסבר מדעי כלשהוא (אורח חיים סימן ש"א ס"ק ו').

 

 

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד