קוסמולוגיה מילה מיוונית והיא ענף של האסטרופיזיקה שמטרתו לחקור את המקור של היקום. גיל היקום הוא הזמן שחל, מאז החל היקום להתקיים. הערכות הטובות ביותר לגיל היקום מחושבות על פי קבוע האבל, שהוא מדד לקצב התפשטות היקום. קצב התפשטות משתנה בהתאם למרחק שכן ככל שהגופים הקוסמיים מרוחקים יותר הם גם מתרחקים מהר יותר.
ספר בראשית פותח בבריאת העולם ובקורותיו של אדם וראשית האנושות. פרקים א'-ב' בספר בראשית מספרים כיצד ברא הא-ל את העולם והאדם. חלקו השני של הסיפור מרחיב את היריעה בעניין בריאת האדם והאישה. הפסוק הראשון בפרשת בראשית עוסק בבריאת העולם – מעשה היצירה הגדול ביותר של כל הזמנים. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ" (בראשית א' א'). הפסוק השני מתאר את המצב הראשוני של היקום שקדם לתהליך יצירה זו: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (שם, א' ב'). ספר בראשית נמשך על פני תקופה של 2,309 שנים:אלפיים השנים הראשונות לבריאת העולם המכונות בפי חז"ל "אלפיים שנות תוהו", ועוד 309 שנה בחיי האבות הנכללות באלפיים השנים הנקראות "אלפיים שנות תורה". זאת, לפי המקובל במסורת היהודית. וכך מובא במסכת עבודה זרה "תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח…" (ט' ע"א). ומבואר בגמרא שאלפיים שנות תוהו נמשכות עד שהגיע אברהם אבינו לגיל 52 שאז, על פי חלק מהמפרשים, החל ללמד אנשים בחרן את דרך התורה. פירוש נוסף, משמעות המילה תוהו היא תהייה. אין זה אי סדר ללא סיבה, אלא תקופה של תהייה ושאלה. כמו "לתהות על קנקנו" שפירושו לשאול שאלה ולנסות להבין. בדומה, המילה "בוהו" באה מהמילה "בהִייה" שפירושה הסתכלות במשהו לא ברור, זהו מבט שעדיין לא נתבררו בו הצורות. ע"פ התורה. בפשטות, העולם כולו נברא לפני פחות מ-6000 שנה, ותוך שבוע נברא העולם, בעלי החיים והאדם.
הגישה לקוסמולוגיה הייתה מבוססת על ההנחה שהיקום שאנו רואים כיום היה קיים תמיד וימשיך להתקיים לנצח בצורתו הנוכחית ללא שינוי משמעותי. הנחה זו של אי-השתנות היקום מבוססת על צפייה אסטרונומית שהציגה תמונה של רקיע קבוע ובלתי-משתנה, פרט לסיבוב ההדרגתי הנראה של הכוכבים סביב השמים כאשר כדור הארץ מקיף את השמש אחת לשנה. כמעט כל אחד שואל את עצמו במשך חייו את השאלה הגדולה – מאין הופיע היקום? תשובה לשאלה זו יש בפסוק הראשון של ספר בראשית: 'בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ', המונח 'שמים וארץ' הוא ביטוי תורני עבור הקוסמוס, דהיינו היקום כולו. במילים אחרות, כתוב בתורה שהיקום התחיל במעשה הבריאה, מתאים לתפיסת יש מאין. הנחה זו עמדה בסתירה לחוק שימור המסה והאנרגיה, החוק שקובע ש"יש" אינו יכול להיווצר מ"אין". לכן אימצו המדענים את שהיקום הוא נצחי וכך נפטרו מן הצורך להסביר את היווצרותו. הקביעה בספר בראשית כי היקום התחיל במעשה הבריאה הייתה לסלע מחלוקת בין התורה והמדע לאורך שנים רבות. עד לאמצע המאה העשרים, במשך אלפי שנים, כל אדם נאור האמין שהעולם היה קיים תמיד, וזלזל באלו שסברו שהעולם נברא בנקודת זמן מסוימת. הרמב״ם הקדיש מאמץ עילאי כדי לסתור את תפישת הפילוסופיה היוונית שצידדה בקדמות היקום, כל זאת כדי למנוע סתירה בין פסוקי התורה לבין התפיסה הפילוסופית. פרופסור נתן אביעזר מציין שיש להדגיש כי ההתאמה המושלמת בין תיאור הבריאה כפי שהוא מופיע בספר בראשית לבין תיאור הבריאה על ידי המדענים אינה מוכיחה שהתורה נכתבה באצבע אלוקים, עניינים אלו לדבריו שייכים לתחום האמונה "אבל עם כניסתנו למאה העשרים ואחת, אין על האדם המאמין לבחור בין קבלת התאוריות המדעיות העדכניות ביותר לבין קבלת התיאור התורני של בריאת העולם. הרב יוסף דוב סולוביצ'יק מתייחס במאמר "איש האמונה הבודד", לסתירות שהיו בימיו בין התורה לבין המדע. המילה "בודד" בכותרת המאמר באה לתאר את תחושתו של האדם המאמין החי בעידן בו מככב המדע בתפקיד מרכזי. וכך כותב הרב סולוביצ'יק: "אני בודד, כי אני איש אמונה, אשר המיר את התבונה באמונה. איש האמונה, כמוני, חי על-פי תורה, שומר אמונים לחזון אשר הגשמתו אי-אפשר לחזות במידה כלשהי של הסתברות, ולא כל שכן וודאות. מה יכול איש כזה לומר לחברה אשר בה הנימוקים המעשיים של השכל דחקו זה מזמן את הטעמים הרגשניים של הלב? בשנת 1946, הוצגה תיאוריה קוסמולוגית מהפכנית שלפיה הופיע פתאום, יש מאין, מקור אנרגיה אדיר, שנקרא 'כדור-האש הקדום', או בשמו העממי – 'המפץ הגדול' הופעתו הפתאומית של כדור-האש הקדום מציינת את תחילת היקום במשמעות שלפני הופעתו לא היה קיים דבר. המפץ הגדול הוא, אפוא, התגשמות מדויקת של בריאה יש מאין. כיום, מדענים מכל תחומי המדע משתמשים באותן הגדרות ובאותם מטבעות לשון של 'איש האמונה'. כשאני שואל את פרופסור מה לדעתו יהיה הגילוי המדעי שיוכיח את קיום האלוהים הוא עונה: "אין גילוי שיכול להוכיח את זה. זה עניין של אמונה". פרופ' דירק, חתן פרס נובל, מאוניברסיטת קמברידג': "התפתחות הרדיו-אסטרונומיה תוך השנים האחרונות הרחיבה מאוד את ידיעתנו על החלקים הרחוקים של היקום. כתוצאה מכך, התחלה פתאומית של היקום מקובלת על הכל. היום, באמצעות מדידות מתאימות, יכול כל מדען לאשר בצורה ברורה ומשכנעת שאכן אירעה הבריאה". פרופ' סטיפן הוקינג מאוניברסיטת קימברידג', כותב: "רגע הבריאה עצמו נמצא מחוץ לתחום חוקי הפיסיקה הידועים כיום". פרופ' דירק, חתן פרס נובל, מאוניברסיטת קימברידג', כותב: "נראה ברור שהיה זמן מסוים של בריאה". והנה מתברר לפתע שהתורה צדקה: לעולם הייתה נקודת התחלה. לכן, אפשר לזהות את הביטוי המקראי "יהי אור" עם בריאת כדור-האש הקדום – המפץ הגדול – ראשית בריאת העולם. החומר והאנרגיה הקיימים כיום בכל היקום כולו נוצרו ישירות מ"אור" זה. תיאוריית המפץ הגדול מסבירה שמתחילה היה היקום מורכב מ'תערובת' של פלסמה והאור של כדור-האש הקדום. באותו זמן, נראה היקום חשוך בגלל הפלסמה. הטרנספורמציה הפתאומית של הפלסמה לאטומים זמן קצר אחרי הבריאה גרמה לקרינה האלקטרומגנטית (אור) של כדור-האש הקדום 'להיבדל' מן היקום החשוך ולזרוח בחופשיות ולמלא את כל היקום, הפסוק "ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך" כמציין את היבדלות האור מהתערובת החשוכה של כדור-האש. ('על סתירות בין תורה למדע' ,היום הראשון של בריאת העולם – התחלת היקום, פרופ' נתן אביעזר, ניב המדרשיה, כ"ב-כ"ג, תש"נ). הפרדוקס של גיל היקום הוא סתירה שהייתה קיימת במשך זמן מסוים בשנות ה-90 של המאה העשרים בין שתיים מהתיאוריות המקובלות ביותר בקוסמולוגיה המודרנית, המפץ הגדול המסביר את התפשטות היקום מחד, והתיאוריה מנגנוני הפעולה של כוכבים מאידך. לפי נתונים שנאספו, נראה היה שישנם ביקום כוכבים שגילם עולה על גילו של היקום – עצמו דבר בלתי אפשרי. ליישוב הסתירות ביחס לגיל העולם קיימים מספר תירוצים. 1. נאמר במדרש "א"ר אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן, עד שברא את אלו" (ב"ר פ' ג' ז'). יש מפרשים שאותם "עולמות" שהוחרבו היו בכדור הארץ, ועל כן המאובנים ושאר ממצאים הם מאותם עולמות קודמים שנחרבו ('דרוש אור החיים' שנכתב על ידי בעל 'תפארת ישראל') ובו דיון על הדינוזאורים: "וכן מצאו גם בריאה אבניית שקראוה איגיואנאדאן שגבהה ט"ו רגל וארכה עד צ' רגל ומתוך תכונת אבריה שפטו התוכניים שמאכלה רק חציר היה, ועוד מין חיה אחרת מצאו שקראוה מעגאלאזוירוס… חיה טורפת אוכלת בשר"). 2. בדברי הרמב"ן מבואר, שמה שכתוב בתורה שהעולם נברא ב"שש ימים", הכוונה היא בשש שלבים. ומביאים ראיה לכך, שהרי כפי התואר בתורה, בתחילת הבריאה עדיין לא היו שמש וירח, ועל כן עדיין לא היו "ימים" כפי המובן של ימינו. 3. העולם נברא מוכן, כאילו הוא עתיק, כשם שאומרים חז"ל שאדם הראשון נברא כאילו הוא בגיל 20 ולא כמו תינוק. תירוץ זה בעיקר נאמר לגבי עצים (שנבראו כבר עם הרבה טבעות) וכוכבים (שנבראו באופן שאורם כבר מגיע לכדור הארץ). 4. "בראשית ברא" הוא לפני זמן רב מאוד, ואח"כ "והארץ הייתה תוהו ובוהו" 5. בעניין גיל העולם יש שהוסיפו שבריאת העולם המוזכרת בתורה אינה על כל היקום אלא רק על שביל החלב (הגלקסיה שבה אנו נמצאים) או מערכת השמש, אך שאר היקום נברא קודם לכן. 6. על פי דברי המלבי"ם על התורה (פרשת נח) מבארים, שבדיקת פחמן ה-14 איננה נכונה על העבר הרחוק, כיון שבזמן המבול כל העולם עבר תהליך של לחץ וחימום (כפי המתואר בחז"ל). וכותב עוד המלבי"ם, שגם המיקום של השכבות אינו רלוונטי, כיון שבזמן המבול שכבות האדמה נתהפכו 7. הרב קוק קרא לא לפחד משינוי תפיסתי בהבנת פרשת הבריאה, וסבר שהניסיון לחבר בין התורה לאבולוציה יהיה בו קידום מוסרי והתפתחותי גם באמונתו של האדם, וטען שדווקא ההתפתחות ההולכת "ממטה למעלה, מיצור שפל לעליון" מצביעה על תכלית היקום. הוא אף אמר על רעיון האבולוציה כי "בעומקו הרי הוא המקור היותר נשגב ליסוד ההשגחה"(אורות הקודש ב', תורת ההתפתחות וההשגחה, עמ' תקמ"ז). עם זאת, הרב קוק טען שתורת האבולוציה בעצמה עדיין צריכה לעבור אבולוציה, "ובכלל אין אנו צריכים להיות כ"כ מאודקים לשיטת ההתפתחות. יש בה ודאי כמה נצוצי אמת, אבל ג"כ כמה כזבים ודימיונות". (אגרות הראי"ה, אגרת קל"ד למשה זיידל, יפו, תרס"ח).