פרשת בראשית – תאי גזע עובריים

כ״ד בתשרי ה׳תשפ״ב (ספט 30, 2021) | חומש בראשית, בראשית, עלון בית החולים

תאי גזע הם תאים בגופם של יצורים רב-תאיים, הנבדלים מתאים אחרים בכך שעדיין לא עברו תהליכי התמיינות סופיים לסוג רקמה. תאים אלו יכולים להתמיין ולהפוך לתאים ספציפיים או להמשיך ולהתחלק כתאי גזע. תאי גזע עובריים הם התאים אשר מהם מתמיינים כל תאי הגוף השונים במהלך ההתפתחות העוברית.

בפרשה מופיעה מצוות פריה ורביה. "ויברך אתם א-לקים ויאמר להם א-לקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ [בראשית א' כ"ח]. טעות נפוצה רואה כמקור למצווה פסוק זה. מדובר בברכה בלבד, כפי שגם הדגים בורכו לפני כן (שם, א', כ"ב). רש"י ביאר 'פרו' – לשון פרי, כלומר עשו פירות, 'ורבו' – אם לא אמר אלא פרו היה אחד מוליד אחד ולא יותר, ובא ורבו שאחד מוליד הרבה". גם בפרשת נח לאחר המבול נאמר "וַיְבָרֶךְ אֱ-לוֹקים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם, פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ" (שם, ט', א'). הסיבה שחזרה התורה וכתבה זאת פעם נוספת היא, כיוון שהזהיר שלא לרצוח, הוסיף ואמר "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ" (שם ז'). רבים מהפרשנים נשאו ונתנו בטעם לכפילות המצווה בשתי הפרשיות הללו. רש"י מסביר שהכפילות נחוצה גם לברכה וגם לציווי "ואתם פרו ורבו – לפי פשוטו הראשונה לברכה, וכאן לצווי. (שם, ט' ז'). דהיינו הקב"ה מברך את האנושות בפרייה וברבייה ומצד אחר הוא מצווה אותנו בהשתדלות להגשמתה של מצווה זו. הרמב"ן מסביר שהכפילות נחוצה כדי לחזק אותנו בקיום מצווה מורכבת וקשה של הקמת משפחה (שם, שם). התורה מעודדת אותנו להשקיע את כל כוחנו ומרצנו בקיומה של מצווה זו. חז"ל סללו דרך משלהם ולדעתם התורה ביקשה לסמוך מצווה זו לאיסור שפיכות דמים כדי ללמדנו שמי שאינו עוסק בפרייה ורבייה ואינו שותף לבנייתו של העולם – נחשב כשופך דמים "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר, כי בצלם א-לוקים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו" (תוספתא יבמות סוף פרק ח') הווי אומר שאף על פי שהקב"ה ברך את המין האנושי בפרייה ורבייה, הוא ציווה אותנו להשתדל בקיומה של מצווה זו, שנעמול עליה ולא נתרשל בקיומה – וכך ייבנה  עולם. הפליא בפרשנותו האברבנאל וביאר את משמעות הברכה בבני אדם השונים מבעלי החיים "… כאומר עם כל היות כי בצלם א-לקים בראתי אותך, אל תימשך כל כך אחרי החלק השכלי שתניח החומרי בהחלט ותיפסק ההולדה ויחרב העולם, אין רצוני בכך, אלא שתפרו ותרבו ותמלאו את הארץ" (שם).

במחקר המדעי וברפואה נודעת חשיבות רבה לגידול תאי גזע בתרבית תאים, עקב יכולתם להתחלק ללא הגבלה ולהתמיין לכל תא שהוא. המחקר מסתייע בתאי גזע לחקר נושאים כמו התמיינות תאים והתפתחות עוברית. מעבר למחקר מדעי בסיסי, ניתן יהיה לנצל את תאי הרקמה הממוינים למטרות נוספות ברפואה.

מצות פריה ורביה היא המצווה הראשונה מתרי"ג מצוות המנויה בתורה והיא נמנית כמצווה על ידי כל מוני המצוות (ספר המצוות לרמב"ם עשה רי"ב, סמ"ג עשין מ"ט), למרות חשיבותה מעיקר הדין אין האישה מחויבת במצות פריה ורביה "האיש מצווה על פריה ורביה, אבל לא האשה, רבי יוחנן בן ברוקה אומר, על שניהם הוא אומר,  ויברך אותם א-לקים ויאמר להם פרו ורבו" (יבמות פ"ו', מ"ו). לדעת תנא קמא הגברים חייבים במצות פרייה ורבייה ואילו הנשים פטורות, וכך גם נפסק בשולחן ערוך, "אשה אינה מצווה על פריה ורביה" (אהע"ז סי' א' סעי' י"ג). טעמים אחדים ניתנו לכך על ידי חז"ל והפוסקים יש מי שכתב שהאישה בטבעה יש לה תשוקה להינשא וללדת ילדים, ולכן אין צורך במצווה מיוחדת, וגם אינה יכולה להינשא לאיש נוסף, מה שאין כן האיש, שיכול לקחת עוד אשהה, ולא צריך לגרש את אשתו האהובה אם אינה בת בנים (וכעין זה כתב בתורה שלימה, בראשית פ"א אות תשצ"ג). יש אומרים, שאשה מצווה על פריה ורביה כמצות רשות אבל אין עליה חיוב (שו"ת הר"ן סי' ל"ב). יש אומרים, שאשה פטורה ממצות פרו ורבו מן התורה, אבל מכל מקום חייבת היא לקיים מצות 'לשבת יצרה' (תוס' גיטין מ"ה ב' ד"ה 'לא תהו', או מצות לערב אל תנח ידך "תוס' שבת ק"י ב' ד"ה 'והתניא'). רבי מאיר שמחה מדוינסק בספרו 'משך חכמה' מציע הסבר ייחודי לפטור זה. אצטט חלקים מדבריו, "הא שפטרה התורה נשים מפריה ורביה וחייבה רק אנשים, כי משפטי ד' ודרכיו 'דרכי נעם, וכל נתיבותיה שלום', ולא עמסה על הישראלי מה, שאין ביכולת הגוף לקבל…אם כן נשים, שמסתכנות בעיבור ולידה, משום זה אמרו מיתה שכיחא [מיתה מצויה], לא גזרה התורה לצוות ולפרות על האשה וכן מותרת לשתות כוס עקרין…ורק לקיום המין עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש, ומצאנו לרחל שאמרה 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי' (בראשית ט' ז'). לדבריו, התורה פטרה את האישה ממצווה זו דווקא מפאת סבלה הגדול בתהליך ההיריון והלידה, התורה נמנעת מלחייב אותנו במצוות הכרוכות בכאב ובסבל.

תאים ממוינים מתאי גזע עובריים, יכולים לשמש כדי לתמוך באיברים שנפגעו ממחלות שונות. לדוגמא, בסוגי סכרת מסוימים בהם נפגמת היכולת של תאי הבטא בלבלב לייצר אינסולין, ניתן למיין תאי גזע לתאי בטא ולהשתילם בחולה . מספר מחקרים תיארו הצלחה במיון תאי גזע עובריים לתאי עצב, עצם, לב, כבד, דם, לבלב ועוד.

במשנהיש מחלוקת כמה ילדים יש להוליד כדי לצאת ידי חובת מצווה זו. בית הלל סוברים שיש צורך בבן ובת וסומכים את החלטתם על הפסוק הסמוך, "זכר ונקבה ברא אותם", ואילו בית שמאי סוברים שיש להוליד שני זכרים. (יבמות ס"א ע"ב). במשנה ובברייתות עולות ארבע דעות בנוגע לשאלה מתי קיים אדם מצוות פרו ורבו. (א) כשיש לו בן או בת (ב) כשיש לו בן ובת (ג) כשיש לו שני בנים (ד) כשיש לו שני בנים ושתי בנות. הדעה הפשוטה ביותר, לכאורה, היא זו המדברת על בן או בת. לפי דעה זו, ברגע שאדם הוליד צאצא כלשהו, הוא קיים את המצווה. קל להבין גם את הדעה הדורשת בן ובת, לפי דעה זו, אדם יצא ידי חובה כאשר העמיד יחידה המאפשרת את המשך קיומו של המין האנושי. כדי להמשיך להתקיים, המין האנושי צריך זכרים ונקבות, מי שתרם גם בן וגם בת – עשה את שלו וכך אכן נפסק להלכה (שולחן ערוך אבן העזר א', סעי' ה'). אמנם יש מצווה נוספת, "ולערב אל תנח ידיך". "היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: בבוקר זרע זרעך, ולערב אל תנח ידיך, כי אינך יודע איזה יכשר, הזה או זה, ואם שניהם כאחד טובים (קהלת י"א י')" (יבמות ס"ב ע"ב), מצווה שניה זו, אינה מן התורה אלא מתקנת חכמים. למצוות "לערב אל תנח ידך" אין גדר מדויק, כך כותב הרמב"ן "משום מצווה דרבנן דלאו תקנתא היא, אלא כעין ישוב דרך ארץ לא מחמירין עליו כל כך" (מלחמות ד' שם). (עיין באריכות אוצר הפוסקים אה"ע ח').  כותב הרב  חיד"א – הרב חיים יוסף דוד אֲזוּלַאי 1724 – 1806, היה רב, מקובל, ביבליוגרף, והיסטוריון. מגדולי פוסקי ההלכה),  "משום מצוות לערב, סגי (די) לעיתים רחוקות… קרא הני כתיב, לערב אל תנח ידיך – שלא יניח לגמרי, וכל שישנה פקידה באשה בין הפרקים, אפילו רחוקים, אל תנח קרינן בה, ומקיים מצווה מדברי סופרים" (ברכי יוסף, אה"ע א' ב'), כלומר, לא נקבע זמן לרווח שבין ילד למשנהו במה שמעבר למצווה.

מחקר בתאי גזע עובריים נעשה על ידי שימוש בתרומת עוברים עודפים מהפריה חוץ-גופית. בעת המחקר, נלקחים תאים מעוברים בני חמישה ימים, כך שבפועל עוברים אלו לא מתפתחים. על אף שממילא אין כוונה לאפשר לעוברים אלו להתפתח מעלה המחקר בתאי גזע שאלות של ביואתיקה ואתיקה רפואית הקשורות להגדרת היותו של עובר אדם ייצור חי.

על פי המקרא והתלמוד, המעמד האנושי נרכש בהדרגה במהלך התפתחות העובר, ולא ברגע ההפריה. מעמדו ההלכתי של העובר הולך ועולה בחשיבותו בהדרגה בהתאם לשלבי התפתחותו, מעמדו ההלכתי של יצור אנושי חי לכל דבר ועניין חל רק לאחר הלידה. אשר לעובר שטרם הושתל – על פי היהדות, לחומר גנטי שמחוץ לרחם אין כל מעמד משפטי, שכן עד להשתרשות ברחם אין הוא נחשב אפילו כחלק מבן-אדם. יתר על כן, גם ברחם עצמו, העובר אינו זוכה למעמד של עובר אנוש "מגובש" אלא בתום 40 הימים הראשונים, שעד ארבעים יום העובר הוא "מיא בעלמא [=סתם מים}(יבמות ס"ט ע"ב),. עובר שנוצר כתוצאה מהפריה חוץ-גופית מסוגל להתפתח לכדי אדם רק אם יושתל ברחם, מחוץ לרחם – אין לו כל אפשרות להתפתח לכדי אדם (לפחות בטכנולוגיות הקיימות כיום) אמנם נחלקו הפוסקים בשאלה אם הפלת עובר לפני ארבעים יום מותרת היא או אסורה (ראה א' שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב', ערך הפלה מלאכותית, הערה 308 ואילך), אך מכל מקום, לכל הדעות, אם אין סיבה ממשית, ההפלה אסורה אפילו בימים הראשונים להיריון. ואולם אם השמדת העובר קודם ארבעים יום מיועדת להפקת תאי גזע לצורכי מחקר העשוי להביא מזור לרבים, סביר להניח שהדבר יכול להיחשב כסיבה להיתר. בשלב זה של התפתחות, גם אין להתייחס לפוטנציאל החיים של הביצית המופרית, משום שבלא התערבות האדם בהשתלתה ברחם האישה, הביצית לא תתפתח לכדי אדם, והרי זה בגדר מחוסר מעשה (כעין זה, ראה הרב שלמה זלמן אויערבך, נועם א' (תשי"ח), עמ' קמ"ה-קס"ו, בעניין ייבום בהזרעה מלאכותית, כשעדיין לא הוכנס הזרע לרחמה של אשת המת). אם זוג הורים מחליט שלא להשתיל חלק מן העוברים החוץ-גופיים, הרי שעוברים אלה הופכים לעוברי טרום-השתלה יתירים, ללא כל פוטנציאל להתפתח לכדי בני – אדם. בריאת האדם "בצלם אלוהים" מעניקה לחייו ערך אינסופי, ומגדירה את רציחתם כעבירה שעונשה חמור ביותר. אף שקדושת החיים המלאה מתחילה רק עם הלידה, בכל זאת העובר נהנה מזכות לחיים כבר בשלב מוקדם בהתפתחותו העוברית, ואין לפגוע בזכות זו אלא בנסיבות חריגות, ואולם מעמדו של עובר מהפריה חוץ-גופית בשלב טרום-ההשתלה שונה. הסיכוי הקלוש של עובר במבחנה להיוולד בר קיימא, משפיע על מעמדו ההלכתי. למשל, הצלת "חייו" של עובר במבחנה אינה דוחה שבת, העובר שטרם-הושתל אינו נהנה מאותו מעמד שממנו נהנה העובר המושרש ברחם (שו"ת שבט הלוי, חלק ה', סימן מ"ז, שם, חלק י', סימן רל"א, הרב ח"ד הלוי, אסיא מ"ז-מ"ח (עמ' 14 ואילך).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד