פרשת בשלח – עבדים היינו

י״א בשבט ה׳תשפ״ב (ינו 13, 2022) | חומש שמות, עלון בית החולים, בשלח

הזדהות עם התוקפן הוא מנגנון הגנה פרדוקסלי, שהוגדר לראשונה על הפסיכואנליטיקאי ההונגרי שנדור פרנצי. תפקידה של ההזדהות עם התוקפן היא לשמור על התודעה מפני תכנים, חרדות ודחפים מאיימים. אלא שהפרדוקסליות כאן מתבטאת בכך שאדם שנופל בעצמו קרבן לתוקפנות, מזדהה המקרבן ומתחיל להתנהג באופן דומה לו.   

הפרשה פותחת ומתארת את יציאת ישראל ממצרים "ויהי בשלח פרעה את העם וְלֹא נָחָם אֱ-לוֹקים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים". התורה מתארת את הדרך הקצרה ביותר ומיד חוזרת ומתקנת את תוואי הדרך בנימוק "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות י"ג, י"ז). רש"י פירש "כי קרוב הוא – ונוח לשוב באותו הדרך למצרים …", השאלה המתבקשת, איך יתכן שעם ישראל שכל כך רצה לצאת ממצרים ימהר לשוב אליה בכל זאת? ומה עם השעבוד שמחכה לישראל מיד כשיחזרו? האברבנל הוסיף והקשה, הייתכן שד' חשש מפני הפלשתים? וכי לא היה בידו למנעם מלצאת לקרב, או לתת בקרבם הסכמה שישראל יעברו בארצם?! הייתכן שהפלשתים יעזו להלחם בישראל, הרי כתוב בשירת הים, "חיל אחז כל יושבי פלשת"?! האברבנל בתרצו קושיה נוספת למה פתחה הפרשה במילים "ויהי בשלח פרעה את העם", ולא, 'בצאת ישראל ממצרים לא נחם אלוהים וגו". ביאר מדוע לא הלכו בדרך ארץ פלישתים, "מפני שלא היה ים בדרך ארץ פלשתים. והוא יתברך היה חפץ לקרוע את הים לישראל ולהטביע המצרים בו. ולכן הוצרך להוליך את ישראל דרך המדבר, לעשות מעשהו בים סוף שהיה בדרך ההוא. ועל זה אמר, "ויסב א-לוקים את העם דרך המדבר ים סוף".כי זאת הייתה הסבה התכליתית להסבם דרך המדבר, בעבור ים סוף". אמנם בדרך ארץ פלשתים יגיעו מהר יותר לארץ אבל בדרך זו אין ים, על כן ויתר ד' על דרך ארץ פלשתים והעדיף להובילם אל המדבר.

שני הפסיכואנליטיקאים שהרחיבו את ההבנה לגבי הזדהות עם התוקפן, טענו כי הזדהות עם התוקפן היא דרכו של הקורבן להרגיש את הרצונות והציפיות שיש לתוקפן ממנו. תהליך כזה מגן עליו מבחינה פסיכולוגית באופן שבו אם יתאים את מחשבותיו, רגשותיו והתנהגויותיו למאוויים של התוקפן, יחווה ביטחון רב יותר וסיכוי מופחת להיפגע שוב על ידו.

הנצי"ב מוולוזי'ן בפירושו 'העמק דבר' מציע הסבר מרתק, "ואם היה מוליכם דרך ארץ פלישתים … לא היה בזה להרגילם ולהעמידם על צורה המיוחדת שלהם". כלומר, הנצי"ב הופך את כל העניין "למסע חינוכי" של עם ישראל, "להיות בדד ומובדל מאומות העולם", בהליכה מהירה ו"ריצה" לארץ ישראל לא היה מתקיים חלק חשוב מייעוד העם והכשרתו. תהליך שינוי של זהויות, מזהות של עבד לזהות של בן חורין, אל לו להיעשות בלחץ ובמהירות, אלא עליו להתנהל, בשיטתיות, במשנה סדורה, עקב בצד אגודל.  הרמב"ם בבארו עניין יסודי בטעמי הקורבנות כותב כי יש מטרה ויעד סופיים ואמתיים, מול מטרה ויעדי ביניים. הכוונה הראשונה הייתה להוליכם בדרך המלך, דרך הים, לארץ ישראל. אבל היא הייתה למעלה מכוחם של יוצאי מצרים, אשר גדלו על מלאכת עבדות חומר ולבנים, ונדחתה מפני כוונה שנייה, מעשית יותר, ללכת דרך המדבר, "מפני יראת מה שלא היו יכולים לסבלו לפי הטבע, אל דרך אחרת עד שתגיע הכוונה הראשונה… כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום…" הצורך להסב את עם ישראל דרך המדבר היה כדי שילמדו גבורה, ההליכה במדבר מחשלת, (מורה נבוכים, ח"ג, ל"ב). ר' שמשון רפאל הירש בלשונו הזהב הוסיף וכתב על החוסן הנפשי הנדרש כדי להינתק מעברם התלותי, "מראה לנו הכתוב, כי טרם הגיע העם אל אותה מדרגה אידיאלית ולא היה בו אפילו שמץ כלשהו מאותו הכוח ומאותו אומץ הלב שעל ידיו יכול היה לכבוש לעצמו את חירותו ולקיימה במו ידיו... החרב לא נעדרה ממותנם, אך אומץ הגבורה ורוח הלחימה נעדרו מלבם ובעיקר הם חסרו את מידת הביטחון בהשם, אותה מידה הנותנת לאדם רצון ואומץ לב, כוח והתלהבות לכל דבר ובכל הנסיבות".

אפשר להבין הזדהות עם התוקפן כתהליך שמורכב משני שלבים. השלב הראשון הוא אוטומטי וניצת על ידי הטראומה, אבל את השלב השני אפשר לתאר כהגנתי ותכליתי. ברגע שטראומה קשורה לתהליך כרוני, ובעיקר כשממשיכה להתקיים סביבה מתעללת סביב הקורבן, ההתפתחות של מבנה עצמי שמצפה למתעלל הופך בקונטקסט הזה לאדפטיבי (מסתגל).

בתוך כל הדרמה הזאת של יציאת מצרים. מוצא לנכון המקרא לספר לנו "ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד א-לקים אתכם והעליתם את עצמתי…" (שמות י"ג י"ט). מדוע תוך כדי תיאור המסע מציינת התורה את מעשהו של משה רבנו בקיום צוואתו של יוסף?  מיישב זאת ה'כלי יקר',  שהסמיכות הפסוקים בין "וחמושים עלו בני ישראל" לבין לקיחת "עצמות יוסף" – הוא בעצם עניין אחד, בני ישראל "התחמשו" לקראת צאתם לדרך, באמצעות עצמות יוסף!!. עצמותיו של יוסף היוו את הכוח והחימוש של בני ישראל בצאתם למדבר. יש לברר מדוע  קיום צוואת יוסף קשורה לחימוש ?!יוסף נראה כמצרי לכל דבר, לובש את לבושם ומדבר בשפתם. הוא אינו סתם מצרי, הוא המשנה למלך, צפנת פענח. עם מותו, גנז יוסף בעצמותיו צופן, ארונו ממתין במצרים עד למימוש הצוואה "…והעליתם את עצמותי מזה אתכם", מקפל בתוכו את הידיעה שתבוא גאולה וישובו לארץ ישראל. במדרש מובא שסימן מסר יוסף לישראל, כל גואל שישתמש בסימן זה של "פקד פקדתי", ידעו שאכן גאולת אמת בפיו, משה משתמש בה כדי לשכנע את זקני ישראל לשמוע לו (ע"פ מדרש תנחומא, פרשת שמות, סי' כ"א). יוסף הוא שנטע בליבם של ישראל את התקווה לגאולה, מילותיו של יוסף עברו מפה לאוזן, מאב לבן, במשך שנות השעבוד, והן שהפיחו בליבם תקווה שיום אחד יפקדו ויגאלו. משה מבין מה גנוז בעצמות יוסף ובארונו, בשנות המדבר  ארונו מהלך בצד ארון ברית ד' "שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים…" (מכילתא דר' ישמעאל מסכתא "דויהי", בשלח, פתיחתא ד"ה ויקח משה), משיח בן יוסף על פי המסורת היהודית הוא המשיח שעוסק בגאולה המעשית והחומרית של עם ישראל, ואמור להיות מצאצאי שבט אפרים, בניו של יוסף.יוסף שימש כמשנה לפרעה מלך מצרים, ועסק בסדרי ממשלה ושלטון. הוא גם מכונה 'המשביר' על שום שניהל את הצד הארגוני-לוגיסטי של השברת מזון לרעבים. הרש"ר הירש כותב, "שישים ריבוא אנשים מזויינים לא נחשבו כבעלי ביטחון בד' שינחיל להם ניצחון בכל מלחמה על כיבוש הארץ שהבטיח להם, ואילו יהודי אמיתי כיוסף הצדיק בטח בקיום הבטחת ד' גם לאחר מותו, וביטחונו לא נכזב".

דרך הטיפול מכיל ואמפטי, לתת למטופל לגיטימציה לקבל אותם מבלי לפחד מהם ומבלי לראות בהם איום מחודש על חייו. אחד הדברים שמטפל ישים עליהם דגש הוא עניין האשמה. לפעול כדי לסלק את תחושת האשמה, שהוא יצר אצל התוקף את הצורך להתעלל בו, והיא מגיעה לו כעונש על מעשיו.

יוסף הוא מי שמבטא בעצמותו, במהותו, בסיפורו האישי את תקוות גאולת האומה בכללה, החל ממכירתו על ידי אחיו וירידתו לגלות מצרים האישית, דרך ירידתו הנוספת והשלכתו לבית האסורים, וצמיחתו המחודשת של יוסף  שהפך למשנה למלך מצרים, כשלאורך כל הדרך עומד יוסף על שמירת זהותו העברית וארצו – "כי גנב גנבתי מארץ העברים" (בראשית, מ', ט"ו). הדיבר הראשון, ב'עשרת הדברות', "אָנֹכִי ד' אֱ-ֹקיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַים מִבֵּית עֲבָדִים" (שמות, כ' ב'). בהמשך, הדיבר השמיני "לא תגנוב" – התפרש במסורת כאיסור על גניבת נפשות. ואכן, פרשת משפטים, בספר שמות גוזרת מיתה על מי שגנב אדם וסוחר בו, "וְגֹנב אִישׁ וּמְכָרוֹ ונִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות, כ"א, ט"ז). העונש מסמל את חומרת העבירה, שבהתייחסות אל אדם כאל חפץ, ומציב איסור מפורש על גניבה וסחר בבני אדם. בני ישראל יטענו למשה רבינו "טוב לנו  עֲבֹד את מצרים" (שם, י"ד י"ב). מובן שטענה זו הייתה מופרכת לחלוטין, משה רבינו הראה להם את "ארונו של יוסף" הביטו וראו,  יוסף הצדיק הציל את מצרים מרעב וודאי, כלכלם במשך שנים, וראו כיצד גמלו לו – העבידו את בניו ואת עמו בפרך מאתיים ועשר שנים בסבל שלא יתואר! עם ישראל לאחר מאתיים ועשר שנות שיעבוד וסבל, היו גם לאחר שחרורם עם אופי ומנטליות של עבדים, כי הם היו עבדים לעבדים… וכעת הגיע הזמן לזקוף את קומתם, להגביהם אל פסגת הרוממות האנושית, כיצד עושים זאת? לשם כך נלקח ארונו של יוסף לצאת בראש המחנה, אותו יוסף שלא חת ולא חשש להתייצב מול פרעה, אותו יוסף שכלכל את המעצמה העולמית דאז- מצרים, וזאת ללא כול הכנה והכוונה, לימד את עם ישראל שבדמם זורם דם של "בני מלכים" ואיש לא יוכל לאורך זמן לכפוף את קומתם. סיפור יציאת מצרים הוא אב טיפוס של הגלויות והגאולות מהן, למרות הסבל שעברנו בגלות, אפשר לומר שגם התאהבנו בה או לפחות התקשינו להיפרד ממנה, הזדמנויות לעלות לארץ היו. באחדות מהן אולם גם היינו מצליחים לזכות במדינה. אבל אנחנו השתהינו. בן גוריון נהג להלין, "הרבה יותר קל להוציא את היהודים מהגלות מאשר להוציא את הגלות מהיהודים".

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד