פרשת דברים – צום תשעה באב

ט״ו בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 24, 2018) | דברים, עלון בית החולים, חומש דברים

השבת שלפני תשעה באב מכונה שַׁבַּת חֲזוֹן על שם ההפטרה הפותחת במילים – "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיה פרק א'). ההפטרה עוסקת במצבו הרוחני הקשה של עם ישראל בזמן בית המקדש הראשון – מצב זה הוביל לגלות עשרת השבטים, ויותר מאוחר לחורבן הבית. שבת חזון היא השבת האחרונה משבתות תלתא דפורענותא (בשם תלת דפורענותא מכנים את שלוש שבתות האבל, שבין צום שבעה עשר בתמוז לבין תשעה באב, בהן קוראים הפטרות העוסקות בעניין חורבן בית המקדש וירושלים). פרשת השבוע של שבת זו היא תמיד פרשת דברים.

למעט יום הכיפורים, כל הצומות נקבעו בעקבות אסונות שהתרחשו בתאריכים הללו. מטרתם של הצומות היא לעזור לנו לזכור את ההתנהגות השלילית של אבותינו, התנהגות שהובילה בסופו של דבר לאסונות הללו. במהלך הימים הללו, כל אדם צריך לערוך חשבון נפש לגבי ההתנהגות שלו ולהתחייב להיטיב את דרכיו. בספר יונה נאמר, "וירא האלוקים את מעשיהם" (פרק ג' פס' י'), כלומר, הקב"ה ראה, כלומר ייחס חשיבות מרובה ביותר למעשיהם ופחות לשק ולאפר שלבשו ואף לצום שערכו. (תלמוד הבבלי, מסכת תענית דף כ"ב ע"א) וכלשון הרמב"ם "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות ולפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו'" (הלכות תעניות פ"ה ה"א). ובכל זאת, אין זה מספיק לערוך רק חשבון נפש ולדלג על הצום. ימי הצום שנקבעו בתורה או על-ידי הנביאים, נשמרו וקוימו כראוי משך כל הדורות. בידיעה כי היהדות נמנעת מסגפנות סתמית. אנו עורכים שינויים מיוחדים בעולמנו הגשמי, בכדי שנצליח ליצור מגע עם העולם הרוחני. ההלכה היהודית מסייעת לנו בתהליך זה. היא מכתיבה לנו התנהגויות ספציפיות ומורה לנו מתי בדיוק לבצע אותן. באופן זה, בימי הצום, חלקנו לא מצליחים להתחבר לסיבת הצום וגם אם אנו מבינים מהי משמעותו של היום, עדיין אנו עלולים להרגיש רחוקים מאד ממהותו האמתית. הרעב עוזר לנו לחוש את תחושת האובדן והפגיעות הגבוהה, כזו שתקרב אותנו לעבר הפנמה אמתית, של משמעות האירועים שהובילו לקביעתו של הצום המיוחד הזה.

צום הוא הימנעות רצונית מאכילה ולעתים אף משתייה למשך פרק זמן מסוים. הצום נעשה, מהסיבות הבאות: דת – ציווי או טקס דתי רפואה – עקב מצב רפואי, לעתים לפני ניתוח או בדיקה. מחלה – במצב של מחלה חזקה לעתים ישנה תגובה ספונטנית של צום. מצב נפשי – מצב שבו האדם מאבד את החשק שלו לאכול לדוגמה במצב של דיכאון כבד.

כשתקנו הנביאים והחכמים את הצומות, תיקנום לאנשים בריאים, אבל על החולים לא גזרו לצום. ובזה שונה דין יום הכיפורים מדין שאר הצומות. שביום הכיפורים גם חולים חייבים לצום, מפני שהוא מן התורה, ורק חולים שהצום עלול לסכן את נפשם, פטורים מצום הכיפורים, שפיקוח נפש דוחה את מצוות התורה. בגמרא נאמר "דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים" (פסחים נ"ד ע"ב). וכך פסקו הרמב"ם (הלכות תענית פ"ב ה"י, והשו"ע או"ח סי' תקנ"ד). כיון שמותר לחלל שבת כדי להציל עוברים, אין ספק שאין לצום כאשר רופא סובר שהדבר מסכן את ההיריון. באופן עקרוני קובעים רוב הרופאים כי אם מדובר בהריון תקין ניתן לצום בתשעה באב. ביום הכיפורים, שהוא מדאורייתא, נקבע שמותר להאכיל אישה בהריון המתאווה למאכל במיוחד, ובוודאי ביחס לתשעה באב שאינו אלא מדרבנן. כמו כן מובא בשמו של הרב אביגדור נבנצל שגם אם חשה האישה סחרחורות ובחילות מותר לה לאכול ולשתות. מקרה נוסף בו חייבת האישה לשתות הוא לאחר תחילת הצירים, כיון שהגעה ללידה כאשר היא מיובשת מסכנת אותה. בענייני המחלות כותב הרב פרופ' שטיינברג מחבר האנציקלופדיה הלכתית רפואית. יש אומרים שיש חילוק בין ט' באב לשאר הצומות הקלים. שבט' באב רק חולה או מי שעלול להיות חולה מחמת הצום – פטור, אולם בצומות הקלים (הכוונה, לשאר ארבעת הצומות), גם מי שמצטער מאוד, באופן משמעותי יותר משאר בני אדם, פטור מן הצום. ודבר זה נלמד מדין מעוברות ומיניקות, שאינן נחשבות חולות, וחייבות בתשעה באב ופטורות מהצומות הקלים. וכן כתב בעל ערוך השולחן שהחלוש בגופו לא יחמיר על עצמו להתענות בצומות הקלים זולת תשעה באב שיתענה (סי' תק"נ סעי' א'). אולם רבים לא חילקו בזה, ואפשר לבאר שרק את המעוברות והמיניקות פטרו מהצומות הקלים, כי יש בזה צורך לעובר ולתינוק, אבל מצטערים שאינם חולים נשארו בחיובם. ומכל מקום נראה שבמצבי ביניים, אפשר להקל יותר בצומות הקלים יותר מאשר בט' באב.

יולדת, כל שלושים הימים הראשונים – לדעת השולחן ערוך לא תצום, ולדעת הרמ"א לא תצום אם תרגיש צער, ובשבעת הימים הראשונים לא תצום בכל מקרה.

בברכת שבת שלום  – הרב אברהם רזניקוב

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד