פרשת האזינו -ראשו ורובו – שיעור סוכה

י״ג בתשרי ה׳תש״פ (אוק 12, 2019) | עלון בית החולים, חומש דברים, האזינו

הראש הוא האזור החשוב בגוף האדם או בעל החיים, וממוקם בחלק העליון בגוף. הראש בנוי ממערכת של עצמות שטוחות וחזקות מאוד (הגולגולת), ובתוכו נמצא המוח. בנוסף למוח נמצאים בו, בדרך כלל, רוב איברי החישה של היצור, כגון האף עבור חוש הריח, האוזניים עבור חוש השמיעה, העיניים, עבור חוש הראייה וחלקי הפה עבור חוש הטעם.

את פרשת האזינו קוראים בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים, או בשבת שבין יום הכיפורים לסוכות, אחד ממאפייני חג הסוכות בעיני חז"ל הוא היותו נספח ליום הכיפורים, ההקפות עם ארבעת המינים הן כעין תהלוכות ניצחון על זכייתנו בדין של יום הכיפורים, או מצוות החג משלימות את הסליחה שזכינו בה בראש השנה וביום הכיפורים (ע"פ ויקרא רבא ל', ז'). בספרות הקבלה למשל נחשב הושענא רבא יום חיתום הדין (שיבולי הלקט, שע"א). השונות באופיים של חגי תשרי היא רק למראית עין, בעיון מעמיק יותר ניתן לחשוף מסרים דומים העוברים מחג למשנהו. ביום הכיפורים מותח האדם את גבולותיו בין השמיים לארץ, בין גופו לנשמתו "…מה מלאכי השרת יחפי רגל כך הן ישראל יחפי רגל ביום הכיפורים. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביום הכיפורים…מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביום הכיפורים…" (רמב"ן ויקרא ט"ז ח'). המעבר החד לכאורה לחג הסוכות הנראה קוטבי אינו בעצם כזה, כשם ששירת האזינו באה, לאחר ההיסטוריה הארוכה של הנדודים והנפילות במדבר, בעקבותיהם משה משתדל לצייד אותם בצידה לדרך, לכללי התנהגות ולזהירות. גם מצוות הסוכה מטרתה שכשנלך לאיבוד ביום מן הימים היא תחזיר אותנו "הביתה". לאחר שצמנו, איבקנו כמה שכבות אבק מן השנה שחלפה המסנו מעלינו שכבות של הבטחות שווא – כעת נצא גם ונתבונן במשך שבוע אחד על אליל הנדל"ן שמטריף מדינה שלימה מזה שנים ונשאל למה באמת אנו זקוקים. הסוכה עשויה פסולת גורן ויקב – שאריות העונה החקלאית הארץ ישראלית.

המוח הוא האיבר הראשי במערכת העצבים המצוי בגופם של בעלי חיים מפותחים. תפקידו של המוח הוא לקבל מידע ממערכות החוש, לעבד אותו, ולהשתמש בו על מנת לנהל את התנהגותו של בעל החיים המפותח. המוח מקבל מידע חושי על גירויים בסביבה ועל מצבן של מערכות הגוף, ומוציא פקודות שמועברות לאיברי הגוף ומווסתות את פעילותם.

בגמרא מובאת מחלוקת תנאים לזכר מה אנו בונים סוכה בחג הסוכות, ביחס לפסוק בתורה "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ג מ"ג).  "ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר, ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם" (סוכה י"א ע"א). נמצינו למדים, לדעת ר' אליעזר זכר לענני הכבוד שד' הושיב את בני ישראל בצאתם ממצרים, ולדעת ר' עקיבא זכר לכך שבני ישראל ישבו בסוכות במדבר. בשולחן ערוך נפסקה ההלכה "בסוכות תשבו שבעת ימים וגו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל הם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש (או"ח סי' תרכ"ה), וכיצד סוכה שמטרתה העיקרית צל מפני השמש, תביא לזיכרון הניסים? אם התכלית היא הצל מדוע "נצרך" הקב"ה לכזה נס? אמנם ההלכה קבעה שהסוכה היא תהיה ל"שם צל" וכך המשנה ברורה "דאע"ג דסוכה לשם חג לא בעינן לשם סוכה בעינן כדכתיב חג הסוכות תעשה, כלומר תעשה לשם סוכה להגין תחת צילה דבשביל צל הוא דמקריא סוכה שסוככת מן החורב…" (שם ס"ק א').  אם כך יוצא, אף על פי שנפסקה הלכה כרבי אליעזר, האופי שנושאים ענני כבוד הוא אנושי, להגן מפני השרב והשמש ועיקר הסוכה לשם צל. גם על קביעת התאריך של חג הסוכות בתשרי התקשו שהלא יציאת מצרים הייתה בניסן, וכיצד נזכור את נס יציאת מצרים בחודש בו כלל אל יצאנו?! אם הסוכות נבנו בניסן אז אי אפשר להזיז את הזמן? הרי קדושת חג היא מהותית ואלוהית! לשאלה זו השיב הטור, "ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן לא צוונו לעשות סוכה באותו הזמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא הייתה ניכרת עשייתנו בהם שהם במצות הבורא יתברך ולכן צווה אותנו שנעשה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה יראה לכל שמצות המלך היא עלינו" (שם, תרכ"ה). ענני כבוד בלבוש סוכות ממש, הסוכה היא שילוב שבין  ענני הכבוד ובין הסוכה האנושית העשויה לצל.

המוח נמצא בתוך המוח נמצא בתוך הראש ומוקף במבנה העצמות של הגולגולת ובמספר שכבות של קרומי המוח, חוט השדרה מהווה את המשכו התחתון של המוח ויוצר יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית דרך השדרה מקושר המוח לכל איברי הגוף, על ידי מערכת העצבים ההיקפית.                                                                                                                                   

ביחס לשיעור הסוכה מובאות שתי מחלוקות בין בית שמאי לבית הלל. מי שהיה ראשו ורבו בסכה ושלחנו בתוך הבית – בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין… (משנה, סוכה פ"ב מ"ז). לדעת בית שמאי מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושלחנו בבית פסול ולדעת בית הלל כשר. מהו יסוד מחלוקת ב"ש וב"ה? האם חלוקים הם במידות הסוכה (חפצא) או בהתנהגות האדם ודיני הישיבה בה (גברא)? על פי דברי התוספתא, נראה באופן ברור שמחלוקת בית שמאי ובית הלל נתפסה כעוסקת בשאלת שטח הסוכה (תוספתא, סוכה פ"ב ה"ב). לדעת בית שמאי שטח הסוכה חייב לכלול את ראשו רובו ושולחנו, ולדעת בית הלל די בראשו ורובו בלבד. המחלוקת השנייה היא פועל יוצא של המחלוקת הראשונה וגם בה נפסקה ההלכה כדעת בית שמאי. לגבי השטח שתופס מקומו של אדם מובא בגמרא, "גברא באמתא יתיב" (שם, ז' ע"ב), דהיינו, אדם יושב בשיעור אמה על אמה, כלומר, שישה טפחים על שישה טפחים (כ-60 ס"מ). הרא"ש בשם הירושלמי מביא כי שולחנו של אדם הוא טפח ונמצא ששיעור הסוכה הוא בסך הכל שבעה טפחים על שבעה טפחים (ירושלמי פ"ב ה"ח). גובה סוכה – צריך להיות לפחות עשרה טפחים (כ-80 ס"מ). כי זה הגובה המועט ביותר שבו בני אדם גרים (ב"י תרל"ג ט').  מימדי הסוכה בנויים על פי התפיסה שהסוכה היא מבנה עראי. לצד זאת, דיני האדם, נקבעו על פי התפיסה של דירת קבע לאמור כל שימושי הסוכה נעשים בה כאילו היא דירתו של האדם "כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. דתנו רבנן: "תשבו" כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה".. ההכרעה שהתקבלה נותנת את התוצאה הבאה, מחד גיסא, פסקו שסוכה שאין בה ז' על ז' פסולה מדאורייתא! מאידך גיסא, פסקו שהיושב בסוכה ושולחנו בבית יש חשש שמא יימשך אחר שולחנו.

לב האדם הוא איבר חלול ושרירי הפועל כמשאבה, ומטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם וזאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. הדם שהלב מזרים לאיברי הגוף, מספק להם חמצן וחומרי מזון הנחוצים להם ומפנה מהם פסולת מטבולית. ללב חשיבות גדולה ביותר בשמירה על החיים, והפסקת פעולתו למספר דקות ומעלה תגרום למוות. מכאן לחשיבותו הרב בפיזיולוגיה, ברפואה,  במחקר ובתרבות. במדרש מובאת שאלה "והחכמה מאין תמצא"?, מלמד שהיה שלמה מחפש היכן החכמה מצויה, ר' אליעזר אומר: בראש, ר' יהושע אומר: בלב, הדא הוא דכתיב "נתתה שמחה בלבי" (תהלים ד'), וכתיב "חכם בני ושמח לבי" (משלי כ"ז), ומפני מה ניתנה חכמה בלב, מפני שכל האיברים תלויים בלב…" (מדרש משלי פר' א'). עיקרו של המדרש נוקט בדרכו של רבי יהושע, שהחכמה  מצויה בלב. מהי המשמעות של שתי הדעות הללו? המדרש אומר שהחכמה – וכן השמחה – מצויות בלב. וכן "כל האיברים תלויים בלב" מצד שני, יש מקורות על מעלתו של הראש, המוח, על פני הלב. בספרים מובא כי הנשמה משכנה במוח,הרוח משכנה בלב,והנפש – בכבד. הסדר הנכון הוא: מוח, לב,כבד – מלך בראשי תיבות. כשהמוח בראש, מעל הלב והכבד, האדם הוא כ"מלך". רבי יהושע אומר שהלב הוא מרכז החיים של האדם, על כן הלב הוא במרכזו של הגוף. כך גם מובא בספר הכוזרי (מאמר שני, כ"ו). ספר הכוזרי, המעמיד את הלב כמרכז החיים, בנוי על נקודת האמונה הזו. מלך הכוזרים אינו מתחיל את החיפוש מתוך שאלה שכלית שהתעוררה לו, אלא מתוך שחלם חלום ובו נאמר לו שכוונתו רצויה אך מעשיו אינם רצויים. יש למלך התחלה של אמונה, והוא מחפש לבסס, להרחיב ולהכיר אותה בשכלו. השתלת לב הפכה דבר שבשגרה, אך מה על השתלת ראש? השתלות הראש הראשונות בוצעו בראשית המאה ה-19 עם הצלחה מועטת. בנוגע להשתלת ראש, השאלה הראשונה שתהדהד בלב כל היא – מיהו הייצור האם הוא בעל הראש, בעל הגוף או יצור כלאיים חדש שנוצר זה עתה? שאלה מורכבת נוספת נוגעת לצאצאים שיהיו לאדם זה לאחר ההשתלה? הר צבי שכטר סבור שהראש הוא מלך האיברים ועל כן בעל הראש הוא האדם שלפנינו. ולכאורה גם אם נעביר את המוח והראש למקום אחר – היא תתפשט לאיברים החדשים בגוף החדש. לפי דברים אלו, בעל הראש הוא היחיד שקיים בגוף! (עיין הרב צבי שכטר, "בדיני מת וגברא קטילא", אסיא, מ"ט-נ' עמ' 119-137).  לעומתו הרב לוי יצחק הלפרין כותב "יש לומר שיש לפנינו אדם המורכב משני אנשים יחדיו, והם בעל הראש ובעל הגוף! שניהם מתקיימים ביצירה חדשה זו, שהרי לפי ההלכה גדרו של אדם הוא או ראשו או רוב גופו, כפי שעולה מהמשנה באהלות לעניין האישה שהיא מקשה לילד: "יצא רובו אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש" (סוף פר' ז'), וכתב הר"ש בפירושו שם, "יצא רובו, של וולד, והראש כרוב איברים" וכן מפסק  הרמב"ם  (פ"א מהל' רוצח ושמירת נפש ה"ט). גם השולחן ערוך פסק שאם הוציא ראשו אין נוגעים בו, (חו"מ סי' תכ"ה סעי' ב') ובפתחי תשובה מובא משו"ת פנים מאירות "שאם יצא דרך מרגלותיו משיצא רובו", שמבואר מזה שהן אם יצא ראשו והן אם יצא רובו נחשב כיילוד (שו"ת מעשה חושב ח"ג סי' ח' עמ' י"ג) ושלומי רייסקין, אסיא פ"ג-פ"ד עמ' 50-66).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד