מוכה שחין הוא מושג כללי למחלות נמקיות קשות ונרחבות, הגורמות לכריתת איברים. הזיהוי הרווח ביותר בין החוקרים הוא ששחין היא מחלת הגרב (אקזמה), שהיא מחלת עור דלקתית, המאופיינת בשלב של בועיות דלקתיות מפרישות, ושלב של קשקשים וגלדים. המחלה מלווה בדרך כלל באי-שקט, גרד, וחום.

פרשת שמות מסתיימת בהבטחת ה' "עתה תראה אשר אעשה לפרעה…", ואכן בפרשת וארא ובפרשת בא אנו קוראים את כל אשר ד' עושה לפרעה. התבוננות ברצף הארוך של המכות מעלה את השאלה  – מדוע יש צורך במספר רב כל כך של מכות? האם לא היה ניתן להעניש את פרעה בפעם אחת ולהוציא את בני ישראל ממצרים בצורה מהירה ויעילה יותר? עוד יש להקשות אך האם יש סדר והגיון פנימי במכות? במדרשים ניתן למצוא שתי חלוקות שונות בתוך עשר המכות. חלוקה אחת בנויה על דברי ר' יהודה שהיה מחלק את העשירייה לפי סדר הופעתן במצרים ונותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב. סדר זה מחלק את המכות לפי הכלל: שתי מכות עם התראה ואחת בלי. האברבנל הן בפירושו לשמות והן בביאורו להגדה של פסח, הידוע בשם "זבח פסח", מצביע על כך, שבמכה הראשונה של כל אחת משלוש חטיבות המכות מנומקת הבאת המכות בתכלית דתית, במכה הראשונה של דצ"ך, במכת דם נאמר: "כה אמר ד' בזאת תדע כי אני ד'" (שם, ז' י"ז). במכת ערוב, במכה הראשונה של עד"ש, אמר משה: "למען תדע כי אני ד' בקרב הארץ" (שם, ח', י"ח), ולפני מכת ברד, המכה הראשונה שבחטיבת באחא"ב, מכריז משה, "בעבור תדע כי כמני בכל הארץ" (שם, ט' י"ד). שלושה עקרונות מרכזיים מזכיר משה לפרעה כפי שהוא כותב בהגדת "זבח פסח": "אמנם הנכון בעיני הוא, שמצרים הייתה עיר מלאה גילולי הכפירות בשרשי אלוקותו יתברך. יש מהם שלא היו מאמינים במציאות סיבה ראשונה עילת העילות, ומהם מאמינים במציאותו, אבל אל האמינו בהשגחתו בעולם השפל, ומהם היו חושבים שהיה יכולתו מוגבל, והוא בעל תכלית כשאר שרי מעלה, ושלא היה כוחו בלתי בעל תכלית…" .

שחין היא מלשון שחן, פירושו בארמית – חם, והוא מתייחס לחימום ושריפה. המחלה על פי רוב נגרמת על ידי חיידקי סטפילוקוקוס, באתרים שבהם העור נפגע ניתנת כניסה קלה לחיידקים אלו. השחין מאופיין בנגעי בהרת ועובר שלושה שלבים: 1. מורדין – השלב הטרי והחריף של המחלה. 2. צרבת השחין – שלב המגיע עם הופעתו של גלד טרי. 3. צלקת – שלב הריפוי הסופי.

בספר דעת מקרא בפירושו לספר שמות שנכתב על-ידי עמוס חכם, הוא עומד על מקורה של כל קבוצת מכות: הקבוצה הראשונה היא מכות הבאות מהמים והאדמה. הקבוצה השניה באה מהחיים על פני האדמה (גם השחין הבא מהפיח נזרק לאוויר, בניגוד לכינים הבאים בעקבות מכה על האדמה). הקבוצה השלישית באה מהשמיים. לפי סדר זה המכות באו כנגד דברי פרעה "לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח". פרעה כופר בקיומו של הקב"ה ובשליטתו על העולם, והקב"ה מוכיח לו את שליטתו בעולם כולו, על ידי מכה משולשת מכל אחד מהמרכיבים של העולם. הרב שמשון רפאל הירש – בפירושו לתורה (על שמות ז', טו)  – מחפש את הממד המוסרי האנושי של המכות. הקב"ה פועל כנגד העוול המוסרי שעושים המצרים לעם ישראל, וכוונת המכות היא להעניש ולחנך כנגד חוסר המוסריות המוביל לפשע שכזה.  המצרים פגעו בעם ישראל בשלושה דברים: 1. הם נתנו לעם ישראל לחוש כגרים לא רצויים בארץ 2. הם שיעבדו את עם ישראל בעבודות קשות. 3. הם עינו את עם ישראל והתעללו בו שלושת הקבוצות של המכות – הראשונה שמקורה במים והאדמה, השנייה שבאה מהחיים על פני האדמה, והשלישית שבאה מהשמיים – מכוונות כולן כנגד עוולות אלו. המכה הראשונה בכל קבוצה, מכות דם, ערוב וברד, נועדו לתת למצרים תחושה שמקומם במצרים אינו בטוח, ואין מקום לתחושת הבעלות והקביעות שלהם כאשר אינם שומעים בקול ה'. השנייה, מכות צפרדע, דבר וארבה, נועדו להעניש את המצרים על התנשאותם ותחושת האדנות שלהם, שגרמה להם לחשוב שהם נעלים מבני ישראל ושמותר להם לפיכך לשעבד אותם.  והשלישית עונש על העינוי:  מכות כינים, שחין וחושך נועדו להעניש את המצרים על העינוי שגרמו לעם ישראל.

שחין מופיע בעיקר על הפנים, הצוואר, בתי השחי, ישבן או ירכיים – אזורי נושאות שיער שבו סיכוי טוב להזיע או ניסיון חיכוך. סימנים ותסמינים של רתיחה כוללים בדרך כלל: מכה כואבת בצבע אדום שמתחילה בערך בגודל של אפונה. הגידול בגודל של הבליטה נמשך על פני כמה ימים כפי שהוא מתמלא במוגלה. פיתוח של קצה הצהוב לבן שסופו של דבר נקרע ומאפשר למוגלה להתנקז החוצה.

במדרש תנחומא, מובאת חלוקה אחרת של המכות: "דם צפרדע וכנים שהיו בארץ, על ידי אהרן. ברד ארבה חושך שהן באוויר, על ידי משה… ערוב דבר מכת בכורות, על ידי הקדוש ברוך הוא. ושחין, על ידי כולן" (מדרש תנחומא וארא, פרק ט', סימן י"ד). לפי חלוקה זו מכת שחין היא יוצאת דופן, מפני שהיא נעשתה על יד שלושה שותפים- אהרון, משה והקב"ה. מקבילה למכת הכינים היא מכת השחין. גם היא מתחילה מדבר אפסי, מעט פיח כבשן, אך הפגיעה בגוף האנושי גדולה ממכות יותר מדהימות בכמותן כמו הצפרדעים, הערוב והדבר.  וכמו במכת הכינים, גם כאן מודגשת השפעת המכה על החרטומים: "וְלֹא–יָכְלוּ הַחַרְטֻמִּים לַעֲמֹד לִפְנֵי מֹשֶׁה מִפְּנֵי הַשְּׁחִין כִּי–הָיָה הַשְּׁחִין בַּחַרְטֻמִּם וּבְכָל–מִצְרָיִם" (שם, ט' י"א). אזלת ידם של החרטומים מוכיחה לבני ישראל את אפסות אמונתם. לפי חז"ל עשרים וארבעה מיני שחין הביא הקב"ה עליהם "ארבעה ועשרים מיני שחין הביא הקב"ה על המצרים, רפואתו שלזה מיתתו שלזה, ומיתתו של זה רפואתו שלזה. ומנין שהיה ארבעה ועשרים מין, שכן הוא אומר והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח (שמות ט'), ואומר ויהי שחין אבעבעות, ואומר ולא יכלו החרטמים לעמוד לפני משה מפני השחין, כי היה השחין, ולהלן הוא אומר יככה ה' בשחין מצרים (דברים כ"ח), ואומר (שם) יככה ה' בשחין רע, הרי ששה פעמים הזכיר השחין, וכל אחד ואחד ארבעה מינין, כנגד ארבעה יסודות חום לח קור יבש, נמצאו ארבעה ועשרים מין" (מדרש הגדול). פרעה לקה בקשה שבכולם "…ואין לך רע מכולם לתשמיש אלא ראתן ובו לקה פרעה…" (שפתי חכמים על בראשית פרק י"ב פסוק י"ז). כאמור רפואתו של סוג זה – מכתו של סוג זה, ומכתו של זה – רפואתו של זה. ולא נותר להם אלא להתגרד… במדרש אחר מובא "למה הביא עליהם שחין? מפני שהיו משעבדים את ישראל, ולא היו מניחים אותם שעה אחת כדי לגרד את עצמם מעבודה קשה" (מדרש אגדה, וארא ח').

בדרך כלל ניתן לטפל במורסות קטנות בבית על ידי יישום קומפרסים חמים כדי להקל על כאב ולקדם את הניקוז טבעי. טיפול מאסיבי יותר עשוי לכלול: חתך וניקוז על ידי ביצוע חתך קטן בקצה. זיהומים עמוקים יכולים להיות ארוזים עם גזה סטרילית כדי לעזור לספוג ולהסיר מוגלה נוסף. אנטיביוטיקה.

ההלכה פוסלת גט הניתן בכפייה, הכלל שאין לכוף את הבעל לגרש את אשתו, אינו חל במקרים בהם על פי דין  הדבר מותר, וזאת על פי המשנה: "גט מעושה בישראל – כשר" (גיטין פ"ט מ"ח), כלומר, גט כפוי הוא גט כשר, ובלבד שהכפייה נעשתה "בישראל", דהיינו בבית דין יהודי. הפרשנות שניתנה בתלמוד לכלל זה, היא, "אמר רב נחמן אמר שמואל: גט המעושה בישראל: כדין- כשר, שלא כדין – פסול" (גיטין פ"ח ע"ב). נוספה כאן אפוא מילה אחת, "כדין". ופירושו של דבר: אימתי הכפייה למתן גט אינה פוסלת את הגט – כשהיא על פי דין, דהיינו שהדין מתיר לעשותה, אבל אם אין בסיס בדין לכפייה, הכפייה פוסלת את הגט. אין ספק שבגדר של כפייה כדין, נכנסים ארבעת המקרים שנאמר עליהם בתלמוד במפורש שכופים בהם. אחד המקרים, הבעל מוכה שחין – מחלה הגורמת לאישה גועל נפש מבעלה וגורמת נזק לבעל, "…נעשה האיש מוכה שחין, כופין אותו להוציא וליתן כתובה, ואף על פי שהיא רוצה לישב עמו, או שהתנה עמו קודם שנשאה, אין שומעין לה, אלא מפרישין אותם בעל כרחם, מפני שהיא ממיקתו. ואם אמרה: אשב עמו בעדים, כדי שלא יבא עלי, שומעין לה (שולחן ערוך אבן העזר הלכות גיטין סימן קנ"ד סעי' א'), כלומר, מוכה שחין חייב לגרש את אשתו, ואפילו רוצה האשה להמשיך עמו את חיי האישות – אין שומעים לה, אלא אם כן הסכימה לישב עמו בעדים כדי שלא יבוא עליה, דין זה כאמור נכון בין אם היה מוכה שחין קודם שנשא את האשה, ובין אם נעשה מוכה שחין לאחר הנישואין (תוספות, כתובות דף ע' ע"א, ד"ה "יוציא ויתן כתובה" ראה הסברו של ר"י בתוספות, שם). יש אומרים, שהיינו דווקא אם בשחין התקיימו שני תנאים: שיש סרחון גדול, ושהאיברים נמקים, ויש אומרים, שאם קבעו הרופאים אבחנה זו, די בכך לכפות על הבעל לגרש את אשתו, "כל אלו שאמרו להוציא, כופין אפילו בשוטים. ויש אומרים, שכל מי שלא נאמר בו בגמרא בפירוש כופין להוציא, אלא יוציא בלבד, אין כופין בשוטים אלא אומרים לו: חכמים חייבוך להוציא, ואם לא תוציא מותר לקרותך עבריין. (שולחן ערוך, אבן העזר, סימן קנ"ד, סעיף כ"א(.