פרשת וארא – קוצר נשימה

כ״ח בטבת ה׳תש״פ (ינו 25, 2020) | וארא, חומש שמות, עלון בית החולים

קוצר  רוח – קוצר נשימה

קוצר נשימה היא בעיה נפוצה מאוד אשר מטרידה רבים מאיתנו, המונח הרפואי הלועזי שלה הוא דיספנאה ובעברית נַשֶּׁמֶת. משמעות קוצר הנשימה מתבטאת בקושי ביכולת שלנו לנשום ותחושה של מחנק. יש חומרות שונות של קוצר נשימה: קלה, בינונית וחריפה. במקרים מסוימים, אנשים חווים גם חרדה ולחץ נפשי המחמירים את התופעה.

פרשתנו נפתחת בתשובת הקב"ה למשה רבנו על הטענה שהשמיע כלפיו בסוף הפרשה הקודמת. משה אמר שם "למה הרעותה לעם הזה!… מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך" (שמות, ה', כ"ב). על כך משיב ד' "וארא אל אברהם יצחק ואל יעקב.." (שם, ו', ג'), ואז מגיע המסר המשמעותי ביותר שהקב"ה מבקש למסור לעם ישראל ע"י משה "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים…והבאתי אתכם אל הארץ…ונתתי אתה לכם מורשה" (שמות, פר' ו' פס' ז'-ח'). ההבטחה ארוכה ומפורטת וכוללת חמש לשונות של גאולה. משה מעביר את הדברים לעם ישראל, אך הם נופלים על אוזניים אטומות הסיבה "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבדה קשה" (שם' ו' ט'). פירושים רבים נאמרו ביחס לשני ביטויים אלו 'קצר רוח', ו'עבודה קשה' והקשר ביניהם. הדברים הללו מעוררים תמיהה – כיצד ייתכן שמסר כל כך משמעותי וחשוב אינו מתקבל ע"י בני ישראל? והרי משה מבשר להם שהם עומדים להשתחרר מן השעבוד, ולכן מן הראוי היה שיגיבו כמו שהגיבו בפעם הראשונה! שאלה זו מנוסחת במכילתא בזו הלשון:  ר' יהודה בן בתירא אומר הרי הוא אומר "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" וגו' וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות, ואינו שמח? אם כן למה נאמר "ולא שמעו אל משה"? רשב"ם פירש "ולא שמעו אל משה –עתה אף על פי שהאמינו מתחילה כדכתיב 'ויאמן העם' (ה' ל"א), שהיו סבורים לנוח מעבודה קשה, והנה עתה הכביד עליהם יותר". הסיבה לאי האמון מצד בני ישראל היתה אם כן אכזבה. סיבת המהפך במצב רוחם ובתגובתם של בני ישראל היא שפרעה הכביד את עול השעבוד וציווה שלא לספק להם עוד תבן ללבנים. בעם ישראל פעמה רוח של גאולה, הם האמינו שתוך יום-יומיים יגאלו ויפסיקו לעבוד. מה רבה היתה אכזבתם כשגילו השיעבוד נמשך ואף נהיה קשה יותר.

קֹצֶר נְשִׁימָה ההוא תסמין המתאר תחושה של היעדר אוויר וקושי לנשום באופן פיזיולוגי יכול קוצר נשימה להופיע לאחר מאמץ גופני גדול, אולם הופעתו במאמץ מתון יותר או במנוחה מהווה סממן למחלה. קוצר נשימה יכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות, כאשר מרבית המקרים נובעים מסיבות במערכת הנשימה ובמערכת הלב וכלי הדם.

הרב עמיטל ביאר שמסרים גדולים לא ניתן להפנים ולקלוט מיד, בנ"י שמעו את דבריו של משה אלא שמרוב עבודה וסבל הם לא הפנימו וקלטו את משמעותו של המסר. הם שמעו אותו רק ברובד שטחי ולא הפנימו אותו לעומק. חלק מהפרשנים מרחיבים את הפרשנות אודות מצוקתו של האדם הפרטי. לדוגמא רש"י: "כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה". הרמב"ן: "מקוצר רוח ומעבודה קשה" – לא בעבור שלא יאמינו בד' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו…וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה, ועבודה קשה, הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו" (שמות פ"ו פס' ט'), בעל הכלי יקר "כאיש מבוהל, על כן לא יכלו להוציא מן הפה תשובתן אליו, שהיה להם להשיב איך נצא בלא רשות המלך". ממרבית הפרשנים עולה כי מצוקתו של עם ישראל הקשתה על קבלת מסר הגאולה. יש מהפרשנים מהם עולה ביקורת על הנהגתו של משה רבינו, לפי דבריהם, המילים קֹּצֶר רוּחַ מתייחסות למשה ולא לעם. לפי ההסבר הזה העם חש שמשה במנהיגותו בשלב הזה של גאולת מצרים נוהג עימם בקוצר רוח, רש"י מייצג זאת בתארו את ההבדל בין האבות לבין משה רבינו "…חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן על מיתת האבות, הרבה פעמים נגליתי עליהם באל שדי, ולא אמרו לי מה שמך, ואתה אמרת מה שמו מה אומר  אליהם.. וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קרקע עד שקנה בדמים מרובים, וכן ביצחק ערערו עליו על הבארות אשר חפר, וכן ביעקב ויקן את חלקת השדה לנטות אהלו ולא הרהרו אחר מדותי, ואתה אמרת למה הרעותה" (שם, ו' ט'), העולה מדברי רש"י שהקב"ה מזהה אצל משה תכונה של קצר רוח, וכך גם העם חש, אי אפשר להנהיג עם כאשר המנהיג נמצא במצב של קצר רוח.

תחושת הנשימה מתווכת ע"י שני מסלולים עצביים, המסלול המוציא, שמקורו בקליפת המוח המוטורית. והמסלול המביא, שמקורו בקולטני חישה בגוף הקשורים במערכת הנשימה. המסר העצבי מפעיל את שרירי הנשימה, תוך שליחת מסר אל קליפת המוח התחושתית. הפרעות בכל אחד ממסלולים אלה, כמו גם הפרעות ביחסי הגומלין ביניהם ובעיבודם במוח, גורמות לתחושה של קוצר נשימה.

משה פונה אל האלוקים בטענה: "למה הרעותה לעם הזה, למה זה שלחתני. כי מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה', כ"ג). טענתו של משה כפולה היא: מדוע הוחמר עול השעבוד? מדוע אני הוא האיש שבגללו נענשו אחי בני ישראל? מאחורי טענותיו מסתתרת שאלה נוספת: אם הקב"ה רצה שבני ישראל יאמינו במשה, מן הראוי היה שפרעה יכרע על רגליו ויתחנן על חייו. בתשובת האלוקים למשה טמון סודו של העם היהודי. אם נשכיל להבינו, כפי שמופיע במדרש המובא ברש"י "אמר לו הקב"ה כמה פעמים נגליתי על אברהם, יצחק ויעקב בא-ל ש-די, ולא הרהרו על מידותי ולא אמרו לי מה שמך. אמרתי לאברהם: 'קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה' ביקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בדמים, ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליצחק: 'גור בארץ הזאת' –  ביקש לשתות מים ולא מצא, אלא: 'ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק', ולא הרהר אחר מידותי. אמרתי ליעקב: 'הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך' – ביקש מקום לנטות אהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מידותי, ולא שאלני מה שמי, כשם ששאלת אתה. ואתה, תחילת שליחותי אמרת לי – מה שמי? ולבסוף אמרת: 'ומאז באתי אל פרעה'". מפשוטו של המדרש נראה כי הקב"ה מתרעם על קושיותיו של משה תוך כדי הדגשה כי אבותיו לא נהגו כמוהו. בדברי הקב"ה טמון סוד אמונתם של בני ישראל מאז הקב"ה מנהיג את עולמו בשתי הנהגות, האחת גלויה והשנייה נסתרת. הגלויה היא ניסית, והנסתרת – טבעית. שתיהן שלובות זו בזו ומובילות את הבריאה אל תכליתה. בימים שבהם שולטת בכיפה ההנהגה הגלויה, מתגלה ד' בבריאה לעיני כל. בימים שבהם שולטת ההנהגה הנסתרת, נרדפים עושי רצונו ומבינים כי גם כך מוביל אלוקים את עמו אל תכליתו. המפגש הראשון בין אהרן, משה ופרעה נכשל כדי ללמד את העם כי דרכם לאורך ההיסטוריה לא תהיה סוגה בשושנים.

לקוצר נשימה ישנן גם סיבות נוירולוגיות, כאלה הקשורות למערכת שריר-שלד, אנדוקריניות, המטולוגיות ופסיכיאטריות. מבין הגורמים הריאתיים, הבולטים ביותר הם אסתמה, דלקת ריאות, מחלות ריאה, תסחיף ריאתי וחזה אוויר, הגורמים הבולטים הם מחלת לב איסכמית ובצקת ריאות ממקור לבבי, כגון אי ספיקת לב.

הגמרא ביומא קובעת כי מחללים את השבת להצלת אדם מן המפולת אפילו ל"חיי שעה" (פ"ה ע"א), לעומת זאת, במסכת עבודה זרה אומרת הגמרא כי החולה במחלה שנותרו לו רק "חיי שעה" רשאי להתרפא מעובד כוכבים, אף שיש ספק כי עובד הכוכבים יהרוג אותו, כיוון ש "לחיי שעה לא חיישינן" (כ"ז ע"ב), לאמור: בשקלול הסכנה מעדיפים את אפשרות הריפוי על פני החשש שמא יירצח ויימנעו ממנו "חיי שעה". במבט ראשון נראה כי קיימת סתירה בין שני המקורות, ביומא מוכנים לחלל שבת אפילו למען חיי שעה, בעבודה זרה אין מתחשבים בסיכון איבוד חיי שעה. בעלי התוספות תרצו שמדובר בסתירה מדומה. בשני המקרים פועלים לטובת האדם, מותר להצילו גם אם רק ל"חיי שעה", ומותר לו להתרפא ל"חיי עולם" גם אם יש סיכון שיאבד "חיי שעה" (שם, ד"ה לחיי). הדיון שלפנינו נוגע למצב של סתירה בין ערכם של חיי שעה לבין איכותם – במקרה שחיי השעה מלווים בייסורים ובכאבים של החולה נחלקו הפוסקים אם מותר לאדם להימנע מלקבל טיפול מאריך חיים, כאשר נותרו לו רק חיי שעה והוא סובל. לדעת הרב משה פינשטיין מותר הדבר, כי ייסורים שאין להם קצבה קשים ממיתה, ומותר לאדם להעדיף מיתה על פניהם, וכן אין חובת הצלה כשלא טוב לאדם להיות ניצול (אגרות משה חו"מ ח"ב ס'י ע"ד אות ב'). וכן גם דעתו של הרב זלמן נחמיה גולדברג ("עמק הלכה – אסיא", עמ' 64 ואילך עיין ב"ביאור הלכה" (סי' שכ"ט סע' ד ד"ה 'אלא לפי שעה'. וראה דעות נוספות בנידון ב"אנציקלופדיה הלכתית רפואית" (ד' עמ' 401 402).) ואילו לדעת הרב וולדינברג אסור, משום שגם חיי ייסורים יש להם ערך לכפרת עוונות, ויש ערך לעצם החיים אחרת נחשב כעברה על "ונשמרתם מאד לנפשתיכם" וכאיבוד עצמו לדעת (ציץ אליעזר ה' "רמת רחל" סי' כ"ט) ומ' ויינברגר ("עמק הלכה – אסיא" עמ' 53 ואילך). במיוחד מעניינים דבריו של הקריינא דאיגרתא לגרי"י קנייבסקי בעל ה"קהלות יעקב" "בעיקר היסוד דכל מה שאפשר להאריך חיי החולה (אפילו אינו אלא לחיי שעה) צריכים לעשות. אמת שגם אני שמעתי בילדותי מימרא כזו, ולא ידעתי אם זהו מבר סמכא הוא, אבל בעיני דבר זה צע"ג, דביו"ד סי' שלט מבואר דמותר להסיר דבר המונע פטירת החולה, ורק מעשה בגופו אסור לעשות. ואם כן להיות שב ואל תעשה, לכאורה (במקום שעי"ז יתווספו לו יסורים) לא מצאתי איסור. ואדרבא יש ללמוד למנוע מזה (מכתב ק"צ).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד