פרשת ואתחנן – רפואה ממרחק

י״ב באב ה׳תשפ״א (יול 21, 2021) | ואתחנן, עלון בית החולים, חומש דברים

הטכנולוגיות החדשות מאפשרות כיום לרופאים לאסוף, ממרחק, מידע רפואי מורכב וחיוני ולענות על הצרכים הרפואיים של המטופלים שלהם, מבלי שאלו ייאלצו להשקיע זמן יקר בפגישה עם הרופא. ההחלפה המהירה של מידע רפואי מאפשרת למטופל להישאר בסביבתו הטבעית, כשהוא נוטל חלק גדול יותר ואחראי בניהול בריאותו.

בפרשת השבוע מתארת התורה את תחינתו העמוקה של משה המבקש להיכנס לארץ ישראל. "ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר…אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג' כ"ד-כ"ו), במדרש הוסיפו ותיארו כיצד מחד, פועל משה ועושה הכול לקיום הצו למינוי יורש, ומאידך, ממשיך ומבקש על עצמו, "אע"פ שאמר הקב"ה למשה "וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו… לא נתייאש מן הרחמים אלא עמד והתחיל מבקש על עצמו", המדרש ממשיל זאת לחולה שחש שקיצו קרב "…משל למה הדבר דומה, לחולה שהוטל על המיטה, וישב וכתב דיאתקי (צוואה) לבניו והעמיד להם אפוטרופוס, ואעפ"י כן היה מבקש על עצמו שמא יתרפא מחליו, לכך נאמר "ואתחנן אל ד'" (מדרש הגדול), מחד, מטפל בכל הנדרש, מכין צוואה, ומאידך, אינו מאבד תקווה וממשיך להתפלל לרפואתו. לפי מסורת חז"ל משה התפלל 515 תפילות, כמניין העולה בגימטרייה "ואתחנן", "ומנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר "ואתחנן אל ד' בעת ההיא לאמר ואתחנן בגימטרייה הכי הוי…"(דברים רבה (וילנא) פרשה י"א). למרות ההפצרות הרבות, למרות התחנונים הרבים, משה לא נענה, "ויאמר ד' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (שם כ"ז). קיימת מסורת לפיה אילו היה מוסיף משה ומתפלל ולו תפילה אחת, היה נענה! אלא שא-לוקים מנע זאת ממנו, רעיון זה מובא בתורת הנסתר, לפיה, אילו הוכפלה המילה "נא", מלבד הפניה "אעברה נא", היה מוסיף משה ואומר "אראה נא את הארץ הטובה…", היה נענה, כדרך שהתפלל משה בשעתו על אחותו מרים כשלקתה בצרעת וביקש, "א-ל נא רפא נא לה", כשהזכיר פעמיים את מילת הבקשה "נא", נענה אלא שהפעם נגזרה הגזירה, ומנעו ממנו מלומר פעם נוספת את המילה 'נא', "..רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (החיד"א בשם האר"י ז"ל).

אין ספק כי תהליך זה של "רפואה מרחוק" ילך ויתעצם, ועלינו להיערך לקראתו. מעבר לבעיות הטכנולוגיות הקיימות במערכת זו, הקשורות באיכות ובמהימנות המידע הרפואי, דרכי העברתו ואבטחתו, מתעוררות בעיות אתיות חדשות הייחודיות ליחסים הדדיים, דיגיטליים באופיים, בין רופא למטופל שאינם נמצאים בחדר אחד ואינם רואים כלל האחד את רעהו.

מעיון בכתובים ניתן להסיק שאף משה נענה ולו באופן חלקי שהרי נאמר לו "עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה" (שם, ג' כ"ז), רק בעקבות התפילה אפשרו לו לראות את הארץ, מפסוק זה למדו חכמינו עד כמה גדול כוח התפילה "אמר רבי אלעזר, גדולה תפלה יותר ממעשים טובים. שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי כן לא נענה אלא בתפלה, שנאמר אל תוסף דבר אלי, וסמיך ליה, עלה ראש הפסגה" (ברכות ל"ב ע"ב), דרכו האישית של משה הפכה להדרכת כללית, כאשר רואה האדם שתפילתו לא נענתה  אמרו חכמים שעליו לשוב ולהתפלל "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר "קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'" (שם, ל"ב ע"ב). עיקר מעלת התפילה שיבקש האדם על עצמו. את הכלל "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" (ברכות ה' ע"ב), ביאר ר אליה מזרחי שיש לתלות הדבר במצבו של החולה והאם מסוגל לכוון בתפילתו "דהמכוין בתפלתו תפלתו נשמעת אולם כל שאין בידו לכוין בתפלתו זו שוב אין תפלתו עדיפא על תפלת אחרים, וכגון זה אמרו דאין חבוש מתיר עצמו" (בראשית כ"א). חובה זו מוטלת גם על קרוביו ורעיו "כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש, נקרא חוטא" (ברכות, י"ב ע"ב). בספר חסידים מובא כי מדברי קבלה, דברי הנביאים, שיש להתפלל על חולי ישראל ולהיות מצר בצערם משום שכל ישראל ערבים זה לזה, "…מפני שישראל ערבים זה לזה לכך כשצער בא על אחד חייבים כולם להצטער ולהתפלל שנאמר, 'ואני בחלותם לבושי שק'…" (אות תשנ"ג). בשולחן ערוך נפסק, "אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום מפני שכל חולה מיקל חליו בבקר ולא יחוש לבקש עליו רחמים ולא בג' שעות אחרונות של יום שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים" (יו"ד סי' של"ה ד'). והוסיף הרמ"א "וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים לא קיים המצווה" (שם). מדברי הטור משמע שזו עיקר המצווה "…שמתוך כך יבקש עליו רחמים ונמצא כאילו מחיה אותו".

בשנים האחרונות, אנו עדים לניסיונות לחקור באופן אמפירי את תרומתה של התפילה מרחוק בריפוי מחלות שונות. החולים סווגו אקראית לשתי קבוצות, וחלקם זכו לתפילות מרחוק לבריאותם על-ידי מתפללים מאמונות שונות. ואכן נמצא, כי תוצאות הטיפול היו טובות יותר באופן ניכר בקרב חולים שזכו לתפילה מרחוק לשלומם.

מצאנו במקורות טקסטים רבים המתארים תפילה עבור חולים, למשל אברהם המתפלל על אבימלך שיתרפא מחוליו, "ויתפלל אברהם אל האלוקים וירפא אלוקים את אבימלך ואת אשתו ואת אמהותיו…" (בראשית כ' י"ז). בתלמוד מסופר על ר' חנינא בן דוסא, שהתפלל מרחוק לשלום בנו החולה של רבן גמליאל חומו של הבן הקודח ירד בדיוק בזמן התפילה, והוא הבריא (ברכות ל"ד ע"ב). מובא בשמו של הרב יצחק זאב סולוביצי'ק (הגרי"ז) "שצריך להיזהר כששואלים על מצבו של חולה הזקוק לרחמי שמים, ומשיבים שמצבו הוטב, שלא להיכנס על ידי זה לגדר 'רודף' חס וחלילה…שעל ידי זה שאמר שהמצב הוטב, גרם לכך שיתמעטו או יפסיקו לגמרי להתפלל לבריאותו, והרי הוא כנוטל ממנו את הרפואה המועילה ביותר" (שי לתורה, רה"ש ויוהכ"פ, ירושלים תשנ"ז, עמ' רע"ח). הרב אברהם שפירא זצ"ל חידש שהיות ושכינה למעלה מראשותיו של חולה יש שכר פסיעות גם על ההליכה לבקר את החולה, כדברי הגמרא "והודעת להם את הדרך- זו גמילות חסדים, ילכו- זו ביקור חולים…" (בבא מציעא ל' ב').  כלומר, ההליכה לחולה אינה רק הכשר מצוה של ביקור חולים אלא מצוה בפני עצמה, יש בה שכר פסיעות. על אף שתפלת החולה על עצמו מועלת יותר מכל אמרו חכמינו "כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (ב"ב קט"ז ע"א)כלומר, יש חשיבות לכך שילך אצל חכם שיעתיר ברחמים ויבקש בעדו, ומובאים הדברים ברמ"א "יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר ויבקש עליו רחמים" (שם ס"י). בעל הנימוקי יוסף כתב שם "ומנהג בצרפת שכל מי שיש לו חולה בתוך ביתו מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו". המאירי שם מפרש שמעבר לכך שהחכם יברך אותו ויתפלל עליו הוא גם ילמד את מי שיש לו חולה בביתו איך להתפלל בעצמו.

חתן פרס נובל ברפואה ד"ר אלכסיס קארל כתב "התפילה היא צורת  האנרגיה רבת העוצמה ביותר שניתן להפיק….כרופא, ראיתי אנשים אשר – לאחר שכל שיטות הריפוי האחרות נכשלו – נחלצו ממחלה, וממרה שחורה…באמצעות התפילה מבקשים בני אנוש להגביר את האנרגיה ה'סופית' שלהם, על ידי שהם מפנים את עצמם אל המקור האינסופי של האנרגיה".

המושג 'יישוב דעת' המופיע מהמשנה ועד פוסקי ימינו, גורר היתרים מרחיקי לכת עד כדי הפרת איסורי תורה. ההלכה התירה למעוברת ויולדת שחוסר יישוב הדעת מסכן אותה לעבור אף על איסורי תורה. במשנה נאמר "מיילדין את האשה בשבת, וקורין לה חכמה ממקום למקום, ומחללין עליה את השבת" (פי"ח מ"ג). בגמרא מבואר כי בנוסף להיתר לחלל שבת לטובת היולדת ולהיתר לקרוא למיילדת שעלול להצריך יציאה מתחום שבת, יש היתר נוסף, אם הייתה צריכה לנר, חבירתה מדלקת לה את הנר היתר זה הוא אפילו ליולדת עיוורת שמבקשת זאת (שבת קכ"ח ע"ב), היה מקום לחשוב שלא יותר להדליק נר ליולדת עיוורת שמבקשת זאת היות שהיא ממילא לא רואה והמטפלות בה לא מבקשות נר. בכל זאת, אנו נשמעים לדרישת היולדת ומדליקים נר כדי ליישב את דעתה. בגמרא מובא, "ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת" (סנהדרין ק"א ע"א). הרמב"ם פירש את ההלכה באופן הבא, "מי שנשכו נחש או עקרב, מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת, כדי לישב דעתו ולחזק לבו, אף על פי שאין הדבר מועיל כלום, הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תטרף דעתו עליו" (הל' ע"ז פי"א הי"א). ר' חיים דוד אזולאי כתב שמסורת בידו שרבינו פרץ מבעלי התוספות כתב קמיע בשבת עבור אישה המקשה לילד וגם הרמ"ה התיר לכתוב בשבת קמיע בשביל חולה שיש בו סכנה (ברכי יוסף סי' ש"א ויו"ד סימן ר"צ, שו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח).  ההיתר לעשות פעולה כלחישה, שאיננה מועילה כלל, היא על מנת ליישב דעתו של החולה. ויכוח מעניין הסעיר את עולם ההלכה לפני כ-150 שנה כשאחד מאנשי העיר חלה בחולי שיש בו סכנה וביקש שיכתבו 'פיתקא' עבורו ויפרטו בתוכה שמו ושם אמו בבקשת רחמים ויביאוה בשבת אצל האדמו"ר מבעלז, רב העיירה פסק שיש להיעתר לבקשת החולה ולשלוח הפתק ביד נכרי, שהיה צריך לצאת אל מחוץ לתחום שבת, כשהגיעו הדברים לידיעתו של הרב שלמה קלוגר יצא חוצץ כנגד הדבר ופסל את הרב מלהורות כל ימיו (שו"ת טעם ודעת ח"ה סי' רל"ט). בספר כף החיים הביא בשם פתח הדביר שהתיר לחולה שביקש לשלוח בשבת מכתב אצל אחיו שיעתיר עליו רחמים ויקבע מנין לימוד בבית המדרש לזכותו, "דאין בזה נדנוד איסור" ושמא לא התיר אלא משום 'יתובא דעתא' דחולה (סי' ש"ו ע"ז). דוגמא נוספת מובאת בשו"ת שואל ומשיב שנטה להתיר משום 'יתובא דעתא' של חולה לבן לנסוע בשבת לאביו החולה שיש בו סכנה (מהדורא ג' ח"ב סי' ק"פ). ובספר מנחת שבת הביא מתשובת מהרש"ם (ח"ג סימן רכ"ה) אודות המעשה שהתיר רב אחד כתיבת הפיתקה ושליחתו ע"י עכו"ם לצדיק מבעלז וכתב המהרש"ם דאם הצדיק הוחזק לפעול בתפילותיו וברכותיו אפשר דהוי כפיקוח נפש שדוחה שבת, ומ"מ הביא שהרב שלמה קלוגר הרעיש לאסור וכתב חידוש גדול, שהצדיק השר שלום מבעלז התרעם אף הוא ואמר עכשיו אני מחוייב לפעול רפואה שלימה כדי שלא ימות החולה ח"ו ונמצא שחיללו את השבת (סי' פ"ד).

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד