פרשת ויגש – לתת כתף – חמה או קרה

ט׳ בטבת ה׳תשפ״א (דצמ 24, 2020) | חומש בראשית, עלון בית החולים, ויגש

באנטומיה, כתף הוא החיבור בין הגפה העליונה לגו. המערכת השלמה יותר הקרויה חגורת הכתף, הכוללת את עצם הבריח, עצם השכם ועצם הזרוע. לחגורת הכתף אפשרויות תנועה רבות ומורכבות, המהוות את הבסיס התנועתי ליכולת המפותחת של הגפה העליונה, לחוש ולתמרן אובייקטיבים במרחב.

בפרשתנו יוסף מתוודע אל אחיו ומפייס אותם בדברים. רגע לפני ההתוודעות מתחוללת דרמה "ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באזני אדני…כי כמוך כפרעה" (בראשית מ"ד י"ח). מנהיגותו של יהודה שוב הצליחה, קודם לכן היה זה כשהצליח לשכנע את יעקב כי יערוב אישית לבנימין ויתחייב להחזירו בשלום ליעקב. כעת יהודה פונה לרגשותיו של יוסף, בתארו את הקשר העמוק שבין בנימין לאביו, ומה יקרה לאב במידה ויפרידו ביניהם, יהודה הופך את המילה "אב זקן" המופיעה בנאומו 14 פעמים למילה מנחה מתוך ידיעה שגם העיקש בבני אדם לא יוכל לעמוד מול סבלו של אב זקן המתגעגע כל חייו לבנו האהוב שאבד, את נאומו הוא מסיים בזעקה קורעת לב "איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" (שם, מ"ד ל"ד). בפרשה הקודמת מסופר שיוסף ניאות לקבל שוב את פניהם רק באופן שיביאו עימם את אחיהם הקטן, וכך יסירו מעליהם את עננת החשד בריגול. אחר שהאחים שבים אל יעקב אביהם ובפיהם הבשורה על שמעון הכלוא והתנאי לשיבתם מצרימה בהורדת בנימין, הם עומדים בפני האתגר לשכנע את יעקב בנחיצות שליחתו של בנימין עמם מצרימה. במהלך הסיפור הרחב של יוסף, ראובן ויהודה הם שהצילו את יוסף משאר האחים שרצו להרגו (ל"ז, כ"א-כ"ב, כ"ו-כ"ז), וכעת הם המתנדבים לשמור על בנימין בירידתו מצרימה. ניסיונו של ראובן נכשל, ואילו ניסיונו של יהודה נענה בסופו של דבר בחיוב. ראובן אומר, "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אֹתו על ידי ואני אשיבנו אליך" (שם, מ"ב ל"ז). יהודה לעומת זאת אומר "שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו. אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים" (מ"ג ח'-ט'). במבט ראשון נראה כי ראובן מפגין מסירות גדולה מזו של יהודה, "את שתי בני תמית", ברם יעקב דוחה את דבריו של ראובן, הצעתו של ראובן מעלה תמיהה, שהיטיב לבטא אותה רש"י, "לא קבל דבריו של ראובן. אמר, בכור שוטה הוא זה, הוא אומר להמית בניו, וכי בניו הם ולא בני?!" (רש"י שם, ל"ח). ייתכן ומאחורי הצעת ראובן מסתתר הסבר אחר.

שרירי הכתף אחראים על תנועות מעלה של עצם השכם, ומטה, תנועות פנימה וחוצה, וגם תנועות סיבוביות של עצם השכם. המפרק הכדורי של הזרוע מאפשר תנועה בשלושה מישורים – כיפוף ופשיטה, הרחקה וקירוב וסיבוב חיצוני ופנימי. לשרירים העיקריים הנוספים של השכם – זרוע, ניתן השם מסובבי כתף.

בסמיכות למעשה המכירה מובא הפסוק הבא "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה" (שם ל"ח, א'), רש"י בפירושו עסק בסמיכות הפרשיות וביאר "למה נסמכה פרשה זו לכאן, והפסיק בפרשתו של יוסף, ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו כשראו בצרת אביהם, אמרו אתה אמרת למכרו, אלו אמרת להשיבו היינו שומעים לך" (רש"י שם, א'), כלומר, תלו את צערו של יעקב ביהודה שהציע למכור. בעל הספורנו רומז בפירושו לכיוון אחר "ויהי בעת ההיא. באותו הזמן שנמכר יוסף למצרים, בסבת עצת יהודה שאמר למכרו ולא אמר להשיבו ושכל את אביו, חל על יהודה פרי מעלליו והוליד שני בני מות ונשאר שכול משניהם" (ספורנו שם, א'), הספורנו מסביר כי עונש מיתת הבנים, ער ואונן, איננו רק בחטאם של השניים, אלא גם בשל חטא אביהם יהודה, באשמת מכירת יוסף. הסבר זה למיתת הבנים וודאי הועלה בין האחים כאפשרות, ייתכן וראובן בהצעתו מנסה לרמוז לאביו מי אשם במצב. בהצעתו לקבל על עצמו את עונש מיתת שני בניו אם בנימין לא ישוב, רומז ליעקב כי שני בניו של יהודה שמתו בעוון מכירת יוסף. לעומת זאת, דבריו של יהודה מצליחים לשכנע את יעקב. ראשית, הדגשת החיים בדברי יהודה – " ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו", עומדת בניגוד מוחלט להדגשת המוות בדברי ראובן – "את שני בני תמית". יהודה אף טורח לפרט – "ונחיה… גם טפנו", שנית, האחווה המודגשת בדבריו של יהודה "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ,
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (שם, כ"ו כ"ז). האחים יושבים לאכול לחם, ובראותם את הישמעאלים אומר יהודה "מה בצע כי נהרוג את אחינו", לפי דברי יהודה מתברר לנו, שהאחים עדיין חושבים להרוג את יוסף! דבריו של יהודה נאמרים בגוף ראשון, כלומר הוא מכליל את עצמו עם האחים, "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו לכו ונמכרנו לישמעאלים וידנו אל תהי בו כי אחינו בשרנו הוא" לעומת זאת, דברי ראובן נאמרו בגוף שני, אל תשפכו דם, השליכו אותו אל הבור… ויד אל תשלחו בו". ראובן איננו מכליל את עצמו עם האחים.

אנו משתמשים בכתפיים למגוון רחב של תנועות ומטילים עליהן לא מעט עומס, כן, גם עומס רגשי… הן סוחבות משאות ומשתתפות בכל תנועות הידיים שלנו. הכתפיים רגישות לפגיעות ופציעות כתף ודלקת בכתף הן מנת חלקם של רבים. אנשים העובדים בעבודה פיזית, אנשים היושבים מול מחשב שעות רבות ומבוגרים הסובלים מתהליכים ניווניים של מפרק הכתף

בנוסף לכך יהודה מכניס לדבריו רגש שעד כה לא הועלה, ודבריו נכנסים אל ליבם של אחיו. המילה "אח" בהטיות שונות חוזרת ארבע פעמים בשני הפסוקים של דברי יהודה,  פעמיים היא מתארת את היחסים בין יהודה לאחיו, ופעמיים יהודה קורא ליוסף "אחינו". נראה שהאחווה היא אחד המוטיבים המשמעותיים בהתנהגותו ובדבריו של יהודה, ונקודה זו משפיעה ביותר על אחיו. ראובן, לעומת זאת, לא התייחס כלל לרגש האחווה והוא לא מכנה את יוסף "אחינו". כשם שהוא מרוחק מהאחים – כך הוא מרוחק מיוסף, ודבריו על הצלתו הם אמנם מוסריים, אך נטולי רגש. דברים כאלו אינם מצליחים להיכנס לליבם של אחיו. במדרש מובא ילו היה יודע ראובן שהקב"ה מכתיב עליו "וישמע ראובן ויצילהו מידם" – בכתפו היה מוליכו לאביו…" (רבה, רות, א'). המדרש מביא מספר דוגמאות כדי ללמד שאילו אותם גדולי האומה היו יודעים שהכתוב יחשיב מאוד את מעשיהם, היו עושים אותם בשימת לב גדולה יותר ובהתלהבות יתירה. מה הכוונה? אם ראובן היה יודע שהמעשה שלו נצחי ונרשם והופך לחלק מההיסטוריה?! כשראובן חזר אל הבור הוא גילה שיוסף איננו, כל שנותר לו היה לקרוע את בגדיו. ההחמצה, הפספוס, אחיו נעלם למשך עשרים ושתיים שנה בהן אביו יהיה שרוי בצער וביגון. לא סתם מעשה קטן, הוא היה מוציא אותו מהבור ונוהג אחרת ומרים את יוסף על הכתפיים ומחזיר אותו לאבא, לא משנה מה האחים היו חושבים עליו באותו רגע. ראובן הבכור החמיץ את תפקידו כאח אחראי ואיבד את מנהיגותו ליהודה, מי יודע כיצד הייתה נראית ההיסטוריה אלמלא פעל כפי שפעל, כלומר, אם אנחנו נבין את הערך של כל מעשה שלנו, אם נדע שכל דבר הוא נצחי, עם משמעות לדורות, כל מעשינו בספר מכתבים, אם נדע את הערך של עצמנו ושל מעשינו – גם נתנהג אחרת.

אחרי כמעט שנה של התמודדות עם מגיפת הקורונה, מבצע החיסונים הישראלי, "לתת כתף" יצא לדרך. בהודעת המשרד נכתב: "המבצע יתחיל בשלבים ובאופן הדרגתי. על פי קצב ההתחסנות נספק חיסונים לקופות החולים ולאתרי החיסון. אנו שמחים לבשר כי נוכל לספק לאזרחי ישראל את החיסונים כנגד נגיף קורונה ב-2 מנות חיסון כנדרש.

יהודה אומר ליעקב, כדי לשכנע אותו לשלוח את בנימין, "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ" ובהמשך יהודה אומר ליוסף – אחרי שיוסף מתעקש לקחת את בנימין – וזה המשפט שמחולל את כל המפנה "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת-הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר,  אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל-הַיָּמִים.

יסוד הערבות והנשיאה בעול עם אחרים מוכר ממשה רבינו כך מובא במדרש על הפסוק "…ויגדל משה ויצא אל אחיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם…" (שמות ב', י"א). נאמר "שהרי משה רבינו, אף על פי שהיה בפלטין של פרעה, הלך לראות בסבלותן של ישראל… שלא יהיה אדם רואה צבור בצער ויאמר אלך לביתי, ואוכל ואשתה, ושלום עלי נפשי, אלא יהא נושא בעול עם חבירו" (פסיקתא שמות ב', י"א), "נושא בעול עם חברו" היא אחת מארבעים ושמונה הדרכים שבהם התורה נקנית (אבות פ"ו). הדרך בה נהג משה, שנשא בעול עם אחיו, רתם את שתי כתפיו לעבודה עם עמו המשועבד במצרים, יהפכו לימים לחלק מהותי בבגדיו של אהרון הכהן, החושן, והאפוד. בשני בגדי כהונה אלו, היו משובצות אבנים שעליהן חקוקים שמות בני ישראל. האבנים הללו מונחות היו על הלב ועל הכתפיים. ניתן לראות בעובדה זו סמל. הלב מבטא את הרגש. שמות בני ישראל החקוקים על  אבני החושן, הנמצא כנגד לב הכהן הגדול, מבטאים את האהבה לבני ישראל ואת שימת הלב, את חשיבות תחושת ההזדהות עם עם ישראל, ומדגישים את הערך שבשאיפה לאהוב לחוש ולהזדהות עם כל מה שעובר על הפרט והכלל בעם ישראל. אך התחושה הזו בלבד אינה מספיקה, בנוסף לה, הכהן הגדול נושא את שמות בני ישראל גם על כתפיו. הכתפיים מסמלות את הנשיאה בעול – "בכתף ישאו" וההשתתפות המעשית, את העמידה כתף אל כתף, ביחד, לשאת את מסע העם בנכונות להירתם ולסייע. כחלק מתפקידינו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", אנו צריכים לשאוף באורח תמידי להגיע לשלב בו נגלה הזדהות עם הפרט והכלל, עם הבעיות והסיבוכים שסובבים אותנו, עם הסבל והקשיים שבעמינו, ועל גבי מידה זו,  להיות נושאים בנטל ובאתגרים הרוחניים והגשמיים של עמינו, להשתתף ולהתגייס למען תיקון קשיים אלו. בשני בגדי כהונה אלו, כפי שניתן לראות, היו משובצות אבנים שעליהן חקוקים שמות בני ישראל. האבנים הללו מונחות היו על הלב ועל הכתפיים. שמות בני ישראל על כתפי אהרון מלמדות אותנו כי מעבר לתחושת ההזדהות המשותפת בלב, קיימת חשיבות רבה בהשתתפות האקטיבית בסיוע לכל צורכי העם ואתגרי השעה, והפעם החיסון מצריך "לתת כתף.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד