פרשת ויחי – הבכי

י״ב בטבת ה׳תש״פ (ינו 9, 2020) | חומש בראשית, עלון בית החולים, ויחי

ויפל על צואריו ויבך  –  הבכי       

בכי הוא תופעה פיזיולוגית בה זולגות דמעות מבלוטת הדמעות בעין, כתגובה למצב רגשי אצל בני אדם. בכי נחשב פורקן אישי עז וחד של רגשות אצל בני האדם. הביטויים הפיזיים הרבים של הבכי יכולים לכלול בין השאר דמעות, הסמקה, קצב לב מואץ, ויבבה. התפקיד של הבכי עדיין אינו ברור די צורכו ותיאוריות שונות הוצעו על – מנת להסביר את התופעה.

מרבית הפרשה סובבת סביב פטירת יעקב אבינו – הברכות שמברך את בניו לפני מותו, הצוואה, מסע הקבורה לארץ ישראל, והמצב שנוצר אחרי מות יעקב והדרך לשעבוד במצרים. המינוח המקראי לפטירה מן העולם הוא "ויגווע וימת ויאסף". מחסרון זה לומד רש"י שיעקב אבינו לא מת. אך כשמסתכלים בכלליות על פרשת ויחי, מבחינים פעמים רבות במושג מוות בקשר ליעקב: בתחילת הפרשה מתאר הכתוב את המציאות בחיי יעקב – "ויקרבו ימי ישראל למות" (בראשית מ"ז כ"ז) בהמשך הפרשה מתואר באריכות רבה תהליך החניטה ומסע הקבורה המרשים שעשו ליעקב. בגמרא אומר ר יוחנן לרב נחמן "יעקב אבינו לא מת" ורב נחמן שואלו בתמיהה "וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא?" (וכי לחינם ספדו הספדנים וחנטו החונטים וקברו הקברנים?!) אלא, אומר ר' יוחנן, "מקרא אני דורש שנאמר "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים" (ירמיהו ל'). הפסוק מדבר גם על יעקב וגם על בניו – עם ישראל. ומזה מקיש (משווה) ר' יוחנן "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים" (תענית ה' ע"ב), כלומר, ההמשכיות היא סוד הנצחיות, הצדיקים משאירים אחריהם מטען של עוצמה והמשכיות, ולכן גם במיתתם קרויים חיים והרי עם ישראל הוא עם נצחי ולכן – יעקב אבינו לא מת, הוא חי בתוך כל אחד מאתנו!! הפסוק בו מתוודע יוסף אל אחיו ואומר: "אני יוסף העוד אבי חי"? הפך ברבות הימים הפך לשיר והמנון שהמשכו  כשעם ישראל בכללותו עונה ושר "עם ישראל חי"! שבע פעמים מבטא יוסף את רגשותיו העמוקות בבכי. מיד בפגישתנו הראשונה עם האחים היורדים לשבור אוכל אומר הכתוב: "ויסב מעליהם ויבך וישב אליהם ויקח מאיתם את שמעון ויאסור אותו לעינהם" (שם, מ"ב כ"ד). כשבנימין יורד מצרימה, "וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו… וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבוא החדרה ויבך שמה, וירחץ ידיו ויתאפק ויאמר שימו לחם…" (שם, מ"ג, כ"ט– ל"א).

תיאוריה אחת רואה בבכי דרך לגייס עזרה באמצעות תקשורת לא מילולית. השערה נוספת נשענת על העובדה שבדמעות הנוצרות בעת בכי רגשי (בהשוואה לדמעות מסוגים אחרים, כגון אלו הזולגות על-מנת לסלק גוף זר מהעין) ישנם ריכוזים גבוהים יותר של חומרים בהם הורמון הקשור בדחק. עובדה זו מעלה את האפשרות שהבכי נועד להוריד את ריכוזו של הורמון זה.

בהתודעותו לאחיו: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי… ויתן את קולו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה" (מ"ה, א'– ב'), ומיד גם מודגשת בכייתו על בנימין אחיו: "ויפל על צווארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צוואריו" (שם, מ"ה י"ד), אך ההתרגשות לכאורה לא תמה ובפסוק שאחריו מודגש שוב: "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו איתו" (שם, מ"ה, ט"ו). גם כלפי אביו יעקב אנו מגלים התנהגות דומה. בפגישתו עם יעקב לאחר 22 שנה: "ויאסר יוסף את מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה וירא אליו ויפל על צואריו ויבך על צואריו עוד" (שם, מ"ו, כ"ט), ולבסוף לאחר פטירת יעקב אבינו שוב מזיל את דמעותיו כשאחיו חוששים מנקמתו: "…ועתה שא נא לפשע עבדי אלוקי אביך ויבך יוסף בדברם אליו" (שם, נ', י"ז). אין מדובר ברגשנות יתיר הפרשנים ובראשם רש"י הדגישו את החמלה אותה מגלה יוסף בשומעו את צער האחים על מעשה המכירה, דברי יהודה אל יוסף בנאום שכלי ומרגש "כי איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, פן אראה ברע אשר ימצא את אבי" מביאים, את תגובת יוסף, "ולא יכול יוסף להתאפק…ויתן את קולו בבכי" (שם) .רבים בוכים בעת קריאת הפרשה הזו, כי כל כולה רחמים, מחילה ואחדות המשפחה. כך פירש רש"י את הפגישה הראשונה עם האחים "ויסב מעליהם ויבך" "לפי שהיו מתחרטין". יוסף לא בוכה על הצרה אליה נקלעו, אלא בוכה בכי מתוך רחמים. נמשיך: "וישא עיניו וירא את בנימין…" וכאן הכתוב מעיד "וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות…" רש"י במקום, מביא את המדרש בו בנימין מספר לו כי שמות בניו כולם על שם אחיו הגדול שאיננו, ומסיים רש"י – "מיד נכמרו רחמיו", וכפי שמעיד הכתוב.         מחקרים גילו שדמעות הזולגות על רקע רגשי שונות בהרכבן הכימי מאלה הזולגות בגלל גירוי כגון חיתוך בצל. מטרת הראשונות להרחיק מהגוף פסולת או חומרים רעילים, החומרים המורחקים על ידי הדמעות מצטברים בגוף עקב מצוקה, לפיכך טוענים החוקרים כאשר אנו עוצרים את דמעותינו, אנו עלולים להיעשות רגישים יותר לבעיות נפשיות וגופניות שונות.

אולם, סוף הסיפור עצוב; הבכי האחרון שוב משאיר את יוסף לבדו. אחיו מפחדים ממנו וחושבים שהוא יתנקם בהם, והם אפילו אינם יכולים לעמוד מולו ולדבר עמו (לשלום?) – הם מתחבאים מאחורי שליחים ושקרים. גם רחל אימו מתוארת בוכה: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" (ירמיה ל"א, י"ב). גם כאן אין זו בכיינות מתוך רגשנות אלא מתוך בקשת רחמים וכפי שמביא רש"י במקום את המדרש וזו לשונו: "הלכו אבות ואמהות לפייס את הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל, ולא נתפייס. נכנסה רחל, אמרה לפניו:  'רבש"ע, רחמי מי מרובים, רחמיך או רחמי בשר ודם? הוי אומר רחמיך. והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי. כשבאתי להיכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני. אף אתה הכניסו צרתך לביתך (דמות בהיכל) – שתוק להם'. אמר לה: 'יפה לימדת סניגוריא' "יש שכר לפעולתך", ולצדקתך שמסרת סימנייך לאחותך'". ביוסף הושרשה תורת אימו, תכונותיה מתגלות גם בבנה. וברחמיו הרבים, במידה כנגד מידה, יגאלנו הקב"ה במהרה כפי שאומר המדרש "כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה שנאמרבבכי יבואו ובתחנונים אובילם"(ירמיהל"א, ח')". (מדרש רבה ויגש צ"ג, י"ב).

במחקרים על מבוגרים שקיבלו טיפול נפשי, נמצאו ירידה בלחץ הדם, בדופק ובחום, ודפוסי גלי מוח מתואמים יותר אחרי שעת טיפול שבה הם בכו או הביעו זעם. השינויים האלה לא נצפו בקבוצת ביקורת, שרק התעמלה במשך פרק זמן דומה, כמו כן, נמצא קשר בין בכי לבריאות גופנית, ושאנשים שבוכים יותר ומתייחסים לבכי בצורה חיובית יותר סובלים פחות מכיבי קיבה, דלקות מעיים, הקלה בתסמיני אסטמה ועוד

המטרה של תקופת האבלות היא לתת כלים לאדם להתגבר על הטראומה הקשה שבמפגש האישי עם המוות ובאיבוד אדם קרוב, ולא לגרור אותה עמו כל חייו כתחושת שכול תמידית שתקשה על תפקודו התקין. בדרך כלל, כאשר פוגשים בסיטואציות קשות נוצרות תגובות של הכחשה והדחקה, ואילו האבלות מטבעה לא מאפשרת הדחקה וחזרה לשגרה, אלא מחצינה את הכאב שבלב. היא דוחפת את האדם לעבד את האבל במשותף עם אחרים ולהיעזר בתמיכת בני הקהילה והמשפחה שמגיעים לניחום אבלים. השיחה על המת, על מעלותיו והזיכרונות בכל מנהגי האבלות תורמת לכך, עם כל זה יש לזכור שאבלות מופרזת מורחקת ביהדות הרמב"ם כותב: "אל יתקשה אדם על מתו יתר מדי… שזה הוא מנהגו של עולם; והמצער עצמו על מנהג העולם, הרי זה טיפש (שופטים הל' אבל פי"ג הי"א) בהלכה הוגדרו לאבלות כללים ברורים, "שלושה ימים לבכי ושבעה להספד…. (מועד קטן כ"ז ע"ב). כמו כן, הוצאת הכאב מהלב היא תענוג למתאבל כלשון הרמב"ם "כי לאבלים נחת בבכייתם ועוררות אבלם עד כלות כוחותיהם הגופניים, מלסבול אותו המאורע הנפשיי, כמו שיש לבעלי השמחה נחת במיני השחוק. ולפיכך חננתה התורה לשבויה (אשת יפת תואר) ואיפשרה לה זאת עד שתלאה מן הבכי והאבל"  (מורה נבוכים ח"ג סוף פרק מ"א), ובמשנה תורה פסק כפי שנאמר בגמרא, "אין בוכין על המת יתר משלשה ימים, ואין מספידין יתר משבעה, במה דברים אמורים בשאר העם, אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתן, ואין בוכין עליהם יותר משלשים יום, שאין לנו גדול ממשה רבינו וכתיב ויתמו ימי בכי אבל משה, וכן אין מספידין יתר על שנים עשר חדש, אין לנו בחכמה גדול מרבינו הקדוש ושנים עשר חדש בלבד נספד, וכן חכם שבאה שמועתו לאחר שנים עשר חדש אין סופדין אותו" (הל' אבל פי"ג ה"י).  ועוד אוסיף וכתב,

"אל יתקשה אדם על מתו יתר מדאי, שנאמר אל תבכו למת ואל תנודו לו, כלומר יתר מדאי שזהו מנהגו של עולם, והמצער [עצמו יותר] על מנהגו של עולם הרי זה טפש, אלא כיצד יעשה, שלשה לבכי, שבעה להספד, שלשים יום לתספורת ולשאר החמשה דברים (פי"ג הי"א). וכן, מרן שולחן ערוך כתב את הדברים הבאים: "אין מתקשים על המת יותר מדי, וכל המתקשה עליו יותר מדי, על מת אחר הוא בוכה. כלומר, מרן הוסיף מדברי האגדה, מדברי המדרש שחס וחלילה שמי שמתקשה על מתו יותר מדי, חס ושלום נענש ונפטר לו עוד מישהו, ולכן כל המתקשה עליו יותר מדי – על מת אחר הוא בוכה. אלא שלושה ימים לבכי, שבעה להספד, שלושים לתספורת ולגהוץ (יו"ד סי' שצ"ד). בעל ערוך השלחן אוסיף וכתב "ואל יתקשה אדם על מתו יותר מדאי … ג' לבכי וז' להספד…מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אי אתם רחמנים יותר ממני… (יו"ד שצ"ד סעי' ב').

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד