פרשת ויחי – זקנה וחוש הראיה

י״א בתשרי ה׳תשע״ט (ספט 20, 2018) | חומש בראשית, עלון בית החולים, ויחי

חוש הראיה הוא אחד החושים המרכזיים אצל האדם, כאשר ברור כי כל פגיעה באחד ממרכיבי מערכת הראיה, גורמת לירידה באיכות החיים.  עם העלייה בתוחלת החיים, סובלים יותר ויותר אנשים מתופעות הזקנה, ובראשן הפרעות בראיה. מעל גיל 70 מדובר בכ-25% מכלל האוכלוסייה.

קרוב ל – 17 שנה חי יעקב אבינו במצרים יחד עם בניו. קרבתו אל יוסף בנו ואל נכדיו מנשה ואפרים גדולה, הוא מכירם היטב והנה, כאשר הוא מתבונן במנשה ואפרים הוא שואל שאלה מוזרה. "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה"? (בראשית מ"ח, ח'). מה פירוש "מי אלה"? האם יעקב אינו מכיר היטב את בני יוסף? נראה לכאורה שהתורה בעצמה מספקת את התשובה לשאלתנו: "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" וכפירוש הרשב"ם "וירא ישראל – אעפ"י שכתוב לפנינו "לא יוכל לראות", יש רואה דמות אדם ואינו מכיר דמות פניו…". (פרק מ"ח פסוק ח'), כלומר, מכאן שהוא רואה דמויות אך קשה עליו זיהויים המדויק. גם אצל יצחק עת הוא מבקש לברך את יעקב מתארת התורה את כהות עיניו, אלא שלגבי יצחק נאמר "וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל…" (שם, כ"ז, א'), מזה שכתוב ויהי כי זקן יצחק ורק אחרי כן כתוב "ותכהין עיניו מראות", יש (לכאורה) משמעות שאין כהיית העיניים בגלל זקנותו, דברים אלו כבר כתב הרמב"ן בפירושו "…כי אם הייתה סבה מאת השם, הנה היא כדי שיברך את יעקב, והוא ספור הכתוב (להלן כ"ז א') ותכהין עיניו מראות ויקרא את עשו… " (שם, פר' כ"ה פס' ל"ד), אלא שאם זה לא בגלל הזקנה, מתעוררת שאלה למה באמת כהו עיניו? רש"י על הפסוק בפרשת ויחי "ועיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל לראות" – לא מפרש, כי זה מובן ואין צורך לפרש. לעומת זאת על הפסוק שמתאר את כהות עיניו של יצחק הוא מוצא ג' טעמים למה כהו עיניו, ואינו תולה זאת כלל בזקנה, על פי זה, משמע שאם לא היה ענין הברכות יתכן ולא כהו עיניו, או שהתורה לא הייתה מדברת מזה, שזה דבר טבעי, וכאן היה בזה כוונה כדי שיעקב ייטול את הברכות.

ירידה באיכות הראיה נובעת משינויים פיזיולוגיים טבעיים בעין המזדקנת, או כתוצאה ממחלות. השינויים הפיזיולוגיים מתייחסים לירידה ביכולת המיקוד והגמישות של העין למרחקים שונים, תופעה זאת נובעת למעשה מ"הזדקנות העדשה". עכירות העדשה המכונה 'קטרקט' או ירוד מביאה לירידה הדרגתית בחדות הראיה.

האם יש הבדל בין הביטוי 'כבדות עיניים' לבין 'כיהוי עיניים'? הספורנו מבדיל בין השניים ומפרש "ותכהינה עיניו- כמו שקרה לעלי שלא מיחה בבניו, כאמרו "ולא כהה בם" (שמואל א' ג' י"ג) ונאמר בו "ועינו קמה ולא יכול לראות" (שם, ד' ט"ו), ולא קרה זה לאברהם ויעקב שהיו יותר זקנים ממה שהיה יצחק אז וממה שהיה עלי. באברהם כתיב "ויוסף אברהם ויקח אשה" וביעקב עם כל צרותיו ודמעות עיניו – כתיב "וירא ישראל את בני יוסף" אף על פי שהיה רואה בכובד כאמרו "ועיני ישראל כבדו מזוקן" באופן שלא הכיר התמונה הפרטית (ספורנו בראשית כ"ז א'). לפי פירוש זה נשמעת ביקורת על אובדן כשר הראייה , הספורנו קושר בין כהות העיניים של עלי הכהן לעובדה שלא מיחה בבניו כשראה אותם יוצאים לתרבות רעה, כך גם כך מתפרשת כהות עיניו של יצחק שלא פעל די כדי למנוע מבנו עשיו מלצאת לתרבות רעה. לעומת זאת יעקב אשר כבדו עיניו מזקן מתגלה כבעל חושים חדים ביותר בפעם הראשונה, כשיעקב שואל את יוסף: "מִי אֵלֶּה"? סבור יוסף כי הטשטוש בראיה, הוא הגורם לבלבול, ואולי עלול לפגוע בסדר הברכה. על כן הוא מבקש להקל על אביו ולהגיש לו את הבכור בשמאלו היישר ליד ימינו של יעקב. אולם, לנוכח סיכול הידיים של יעקב, סבור יוסף כי זו טעות נוספת, ועל כן הוא מבקש לעשות מעשה ולשנות את מיקום הידיים של אביו יעקב: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אָבִיו לֹא כֵן אָבִי כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ (שם, פסוק י"ח)". יוסף לא מסתפק באמירה אלא מנסה לשנות פיזית את סידור ידיו של יעקב אביו: "וַיִּתְמֹךְ יַד אָבִיו לְהָסִיר אֹתָהּ מֵעַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה (שם, פסוק י"ז)". והנה מתחוללת הפתעה. יעקב מתקן את בנו יוסף ומבהיר לו, כי ראייתו הנבואית בהירה מתמיד. אין כל ערפל בעיניו הרוחניות הצופות שנים רבות קדימה. "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי. גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם וְגַם הוּא יִגְדָּל, וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (שם, פסוק י"ט)".

במקביל לשינויים הפיזיולוגיים בעין המזדקנת עלולים להופיע שינויים פתולוגים הנובעים ממחלות עיניים, כשהבולטות בהן, ניוון מרכז הראיה, מחלה הפוגעת בחלק המרכזי של הרשתית האחראי על חדות הראיה והקונטרסט, גלאוקומה ברקית – מחלה הנגרמת מעליית הלחץ התוך-עיני וגורמת לפגיעה בלתי הפיכה בסיבי עצב הראיה ובשדה הראייה.

מדוע משנה איזו יד תונח על הילד "הראוי יותר"? אם יעקב מעוניין להעלות את מעמדו של אפרים על פני זה של מנשה, מדוע הוא משכל את ידיו ולא מחליף את מקומותיהם?! השאלה מתחזקת כאשר קוראים את הסיבה לשיכול הידיים –"כי מנשה הבכור" מה קורה כאן? אפרים ומנשה זוכים במעמד זה לתהילת עולם, שכל אב ואם יהודים, במהלך אלפי השנים שלאחר מכן ועד ימינו אנו, מברכים את ילדיהם ומתפללים שיזכו להיות כאפרים וכמנשה. כנראה השאלה המעסיקה את יעקב האם ממרחק הדורות ניתן לגדל בנים שיהיו המשך של אברהם אבינו? והתשובה היא שהדבר אפשרי שהרי אם יוסף שהיה במצרים, בהיותו מנותק ממשפחתו והצליח לגדל בנים שיהיו כראובן ושמעון. הדבר מודגש בכך שיעקב שואל רגע לפני הברכה את יוסף "מי אלה?", מהי השאלה הזו? אלא שיעקב רואה את אפרים ומנשה, שכנראה נראו כמי שגדלו במצרים ומשכך הם נראים אחרת, והשאלה היא "מי אלה"?- האם השנויים החיצוניים, נגעו בקודש, נגעו במהות? ויוסף עונה 'בני אלה'- הם בני, הם ההמשך שלי, של מי שיכול להיות משנה למלך ויחד עם זאת להמשיך להיות דבוק בד'. וכל זה יוכל לקרות רק אם אפרים יקדם למנשה, וכהסבר הרב נפתלי צבי ברלין (הנצי"ב). בפירושו על התורה "העמק דבר" הוא כותב: "אפרים ומנשה היה כל אחד גדולתו משונה מחברו, אפרים היה גדול בתורה ודבק באלוקיו, ומנשה בהליכות עולם ועוסק בצרכי ציבור". היכולת לשמור את הדבקות ודרך האבות, ולכן זה חלק מהותי מן הברכה, יד ימין מהווה סמל ביהדות בהתגברה על היד השמאלית. מלבד זאת, כל ספר בראשית מלֻווה במלחמות אחים, עם ישראל מתחיל להיווצר רק אחרי סיום המלחמות בין האחים. אפרים ומנשה הם האחים הראשונים במקרא שאינם רבים, גם כאשר יעקב אבינו שֹיכל את ידיו ונתן העדפה לאפרים על מנשה, אין קנאה ביניהם, והאחים נשארים מאוחדים, זהו תנאי הכרחי להמשכיות עם ישראל.

התאמת משקפיים טלסקופים, אשר מורכבת בהם עדשה המכילה מספר עדשות היוצרות אפקט הגדלה למרחק משפרת את יכולות ואיכות החיים. סוג נוסף של ירידה בחדות הראיה, נוצר עקב פגיעה בשדה הראיה ההיקפי הפתרונות עבורם כוללים התאמת משקפים פריזמתיות המרחיבים את שדה הראיה ההיקפי ומקלים על ההתמצאות במרחב.

בהלכה מוגדר עיוור בדרך כלל כמי שסובל מעיוורון מוחלט, אך יש מצבים הלכתיים שגם מי שאינו רואה בעין אחת מוגדר עיוור, ויש הלכות שגם ירידה בחדות הראיה, היינו כהות ראיה נחשבת כפסול ומוגדר כעיוור (משנה נגעים ב' ג', בכורות מ"ד ע"א). במקרא מצינו מספר מושגים המתייחסים למצב של חוסר ראיה חלקי או מלא. כהות ראיה משמעו ירידה בחדות הראיה, ולאו דווקא עיוורון מוחלט. ביחס למעמדו של אדם שכבדו עיניו אבל אינו עיוור מוחלט דנו האחרונים אם דינו כסומא הפטור מן המצוות לדעת ר' יהודה, החתם סופר כתב שחייב במצות ראיה (עליה לירושלים ברגלים), שעל אף שאמרו שאפילו סומא באחת מעיניו פטור מראיה, מי שכהו עיניו אינו סומא כלל (שו"ת חת"ס אהע"ז ח"ב סי' צ"ב), וכן כתב החיד"א ביחס לדיני חליצה, שמצריכה שהיבם יראה, שמי שכהו עיניו מותר בחליצה (ברכי יוסף חו"מ סי' ה'). בספר שאלות ותשובות שבות יעקב דן המחבר בעניין, מי שאינו יכול לראות אלא בעזרת משקפים אם דינו כסומא, שאף שכתב בתחילת דבריו מסברא 'דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו' (כלל הלכתי בתלמוד הקובע עיקרון מהותי לחלק מהמצוות. לפי כלל זה, אותו טבע רבי זירא, לעתים קיימים תנאים הלכתיים מעכבים, שהדרישה של ההלכה היא שהם יוכלו להתקיים באופן תאורטי, אף על פי שאין חיוב שהם ייעשו בפועל). שוב כתב "ונראה פשוט דמי שרואה על ידי בתי עיניים שהוא יכול לברך אפילו אם קמו עיניו מלראות בלא בתי עיניים…" שכיוון שרואה אין דינו כסומא כלל, וכן דיין הרואה על ידי בתי עיניים (משקפיים) כשר לחליצה, וקרינן ביה לעיני הזקנים (שו"ת חלק א' סימן קכ"ו), בספר שאלות ותשובות 'שם אריה' כתב  ביחס לדברי רש"י (לעיל כ"ז ג') שיצחק אמר לעשו שישחיז סכינו ולא יאכילנו נבילה, (לפי הכלל אבות קיימו כל התורה כולה) והקשו שאם הוא חשוד בעיניו על נבילה אינו נאמן עליו ואיך האמינו?, ותירץ שיצחק חשש שמא עשו סובר שסומא פטור מן המצוות ואף ממצוות לא תעשה ולכן יאכילנו נבילה, אבל יצחק נקט הלכה כחכמים שסומא חייב במצוות ואולי אף לר' יהודה שפטור מ"מ חייב במצוות לא תעשה. ואפשר עוד שעל אף שחשוד על הנבילה מכל מקום לא היה חשוד בעיניו לעבור במצוות כבוד אב ולפיכך האמינו.

תכנים נוספים באותו נושא:

פרשת עקב – והיה העקב למישור והרכסים לבקעה

גובה האדם הוא המרחק מהחלק התחתון של הרגליים עד לקצה הראש, אשר נמדד כאשר האדם עומד זקוף. גובה האדם נמדד בסנטימטרים, או ברגל ואינץ'. לפי ההערכות, גובה האדם מושפע ב-80% מגנטיקה, כשתזונה ומשתנים סביבתיים אחרים אחראים ל-20% הנותרים. בני האדם בעולם הפכו גבוהים יותר בממוצע...

קראו עוד

פרשת ואתחנן – הראש והשתלת שער

ראש הממשלה הראשון שלנו – דוד בן גוריון. היה נוהג לעמוד על ראשו על החול הים הרך משך דקות ארוכות. את התרגיל הזה הוא היה מבצע לאחר אימון הליכה יומי בים וטבילה במים, כשהוא פועל על פי הנחיותיו של ד"ר משה פלדנקרייז, ד"ר לפיזיקה, ממציא שיטת ההתעמלות והריפוי העצמי שקרויה על...

קראו עוד

פרשת שופטים – התשובה המדיצינת

מחליפי ניתוח ניתוח מוגדר כפעולה פולשנית המערבת חתך בעור חדירה אל חלל הגוף ביצוע פעולה מתקנת וסגירת העור. ההתפתחויות הטכנולוגיות פורצות הדרך בתחום הרפואה, מאפשרות כיום לרופאים לטפל במגוון מצבים רפואיים שבעבר דרשו ניתוח באמצעות טיפול תחליפי לא פולשני. מרבית הטיפולים...

קראו עוד

פרשת מסעי – חזק ונתחזק בעד עמנו

חלון הזדמנויות הוא פרק זמן שבמהלכו ניתן לבצע פעולה שתשיג תוצאה רצויה. כאשר "החלון נסגר", התוצאה שצוינה כבר אינה אפשרית. אורכו של החלון עשוי להיות ידוע היטב או ידוע בצורה גרועה, במקרה של מצבי חירום רפואיים או שינויי אקליםבמקרים מסוימים ייתכנו חלונות מרובים שבמהלכם ניתן...

קראו עוד

פרשת מטות – ברית המילה

דיבור הוא תקשורת באמצעות שפה. דיבור נוצר מהרכבת מילים מתוך מבחר רחב של לקסיקון, לפי כללי תחביר קבועים. כל מילה מורכבת מרצף של הגאים מתוך של תנועות ועיצורים שהם היחידות הבסיסיות של השפה המדוברת. עם זאת, בעוד שהשפה היא תנאי הכרחי לקיומו של הדיבור, הדיבור אינו תנאי הכרחי...

קראו עוד

פרשת פנחס – מבצע פנחס

הפרעת התפרצות לסירוגין (IED) מתאפיינת בהתקפי זעם שמתלווים במצוקה נפשית שפוגעת בכל אספקט של חיים. (IED) נחשבת להפרעת שליטה בדחפים והקושי המרכזי הוא לווסת דחפים תוקפניים, מה שמוביל להתקפות זעם חמורות, הרס של רכוש, ונדליזם, או תוקפנות מילולית תכופה. הפרשה נקראת על שמו של...

קראו עוד